הקיץ האפריקאי של דודי בלסר

"מה קשה? זו לא עבודה קשה", סיכם דודי בלסר מראש, בטיסה שתביא אותו לדרום-אפריקה, לצילומי קטלוג הקיץ של "קסטרו מן". "בסך הכל לעמוד ולעשות פוזות מול המצלמה", הקטין ראש. "מילואים יותר קשה".

שבוע מאוחר יותר, בטיסה חזרה, הוא הודה שהג'וב שלו אולי זוהר, מצ'פר ולכל הדעות משתלם, אבל "קשה ביותר. לחץ. עבודה". הגרסה המאוחרת כנה ומדוייקת הרבה יותר, ועדיין, אל דאגה: דודי בלסר לא מרחם על עצמו. וגם לכם אין שום סיבה לעשות את זה.

אפשר לומר שהאתגר במסעו של צוות ההפקה היה להעביר בצילומים את תחושת הפאן, הבילוי ושמחת החיים, שבהחלט נושבת בקייפטאון - בלי לחוות אותה. "דודי בחופש", הגדיר בלסר בחיוך את תוכן הקטלוג, כשהוא ניצב במכנסיים קצרים על שפת בריכה בווילה מקסימה המשקיפה לאוקיינוס. אלא שזה היה בין הטייק ה-17 לטייק ה-18 בערך, במהלך צילומים שנמשכו חצי יממה, כשממעל קופחת שמש דרום-אפריקאית בלתי אפשרית (כן, אנחנו בשיא הקיץ). כך שהמקום היחיד בו דודי נפש באמת הוא מעל דפי הקטלוג.

והוא לא היה לבד.

אמנם, בלסר שימש דוגמן-כוכב יחיד, ומסביבו רק דוגמנים-ניצבים מקומיים, אבל הצוות כולו - עשרה ישראלים ועוד כמה וכמה דרום-אפריקאים - עמל שעות על גבי שעות מדי יום, כשהוא נאבק במגבלות שטח ומזג-אוויר, בקשיים טכניים, בלחץ של לוח זמנים ולפעמים גם של אגואים. בכל הימים האלה, השתרעה מסביב קייפטאון, כשהיא משמשת תפאורה, או לכל היותר השראה, לצוות היגע שלעת ערב קרס על המיטות.

קייפטאון, מהערים היפות בעולם, יושבת למימי האוקיינוס האטלנטי ולמרגלות הר השולחן, הר שטוח שמעליו פרושה מפת עננים. יש בה אדריכלות מעניינת - ויקטוריאנית, הולנדית וגם מזרחית, נמל מחודש ומטופח, גנים בוטניים מפורסמים, חופי רחצה מעוררי השתאות וקינאה, חוף המאכלס פינגווינים אפריקניים מדליקים (דמיינו הרבה-הרבה קובי אוז בטוקסידו), איזור יין עשיר, שמורת טבע מרהיבה בכף התקווה הטובה (כולל מקום החיבור הרומנטי של שני האוקיינוסים, ההודי והאטלנטי) ועוד נפלאות עיר וטבע, באווירה צעירה ופורקת עול.

אבל אנחנו כאן כדי לצלם אופנה. הצוות, הכולל אנשי צילום, עיצוב, סטיילינג, הפקה, פרסום, שיווק ויחסי-ציבור, השתכן בבית הארחה קטן ומשפחתי, חצי-שיתופי, מעין מלרוז פלייס אינטימי. זו חבורה כזאת, שחבריה מכירים זה את זה ומרבים לעבוד יחד. הדינמיקה, איפוא, קומונית מצד אחד, כולל חיבוקים ונישוקים, ומקצוענית מאוד מצד שני. צבא אופנתי, קטן ומיומן, שלפעמים נדמה שיש בו יותר מדי גנרלים, אבל אווירתו שוקקת ויצירתית, והמונח השגור ביותר בפי חייליו הוא "אנרגיות טובות". אכן, עושים רוח, אבל לפחות רוח טובה. המשימה היתה צילום 35 "לוּקים" (סצינות, תמונות) שירכיבו את הקטלוג.

קולקציית הקיץ של החברה (שעומדת, אגב, לפרוץ בקרוב גם לשוק הגרמני) מחולקת לארבע קבוצות, ואלה הן:

סיטי - קו מחוייט, לביש (דרסי), הפוגש את מראה הקאובוי העירוני ומתאים להופעה במשרד, למשל.

טרנד - קו סקסי, צמוד יותר, לערב, שמשלב הפעם מוטיבים משנות ה-50 וגם הדפסים בהשראת יוון העתיקה, משום מה.

אקטיב - מראה ספורטיבי, שיתכתב העונה עם אירועי הספורט הבאים עלינו לטובה, אולימפיאדת אתונה ואליפות אירופה בכדורגל.

וינטג' - המראה המשומש משהו, כיוון ג'ינסי ומכובס, שמפליג בקולקציה זו לעבר עולם הים, האוניות והגלישה.

שגיב גלעם, ילד בן 27, מתוק ונחבא אל הכלים, הוא-הוא הכלי שמאחורי הקולקציה, שכן מדובר במעצב הבית של "קסטרו מן" (לצד המעצבת ניבי ברקר, שלא הצטרפה לנסיעה). בנדיבות קולגיאלית הוא מגדיר קולקציה כ"המון עבודות קטנות של אנשים, שיוצרות סיפור אחד גדול", ומעיד כי הקיץ שנוצר כאן הוא עליז, אופטימי וצבעוני מאוד, קיץ שכולו תמימות, נעורים ותשוקה בחיים.

את הפילוסופיה הזו לקחו הקסטרומנים אל אתרי הצילום: רחוב מעניין, בריכת שחייה פרטית, חופי ים, דיינר אמריקאי, וגבעה שמשקיפה על העיר, ההרים והאוקיינוס. בכל מקום כזה נבנו סיטואציות (להלן לוקים), שבכל אחת מהן כיכב, ניחשתם נכון, דודי בלסר החד פעמי. כאן הוא שרוע נונשלאנט, במכנסונים ובטרנינג חושף-חזה על שפת המים. שם הוא זקור צווארון ומיישיר מבט, בשברולט ורודה פתוחה, או על אופנוע סירה. והנה הוא שוב, גברבר קשוח בבר, חמוש במגפיים, ג'ינס וחגורה יהירת-אבזם.

אווירת הפיפטיז שורה בכל פינה, ובכל לוק, כמעט, צמודה לבלסר נערה שמשלימה את התמונה. מישהו צריך לעדכן את ההיסטוריונים: ג'יימס דין קם לתחיה.

בצילומים, דודי דין מפגין שקט נפשי בלתי מתקבל על הדעת. לוק רודף לוק, פוזות, בגדים ואיפור מתחלפים בזה אחר זה, החום מעיק והצוות תזזיתי ולחוץ. הצלם רון קדמי, למשל, הוא המאסטרו, זה שעל פיו יישק צילום - והאיש שאסור להרגיז (לא תמיד זה מצליח). סיימון אלמלם, הסטייליסט, מסגנן את הסיטואציה עד אחרון הפרטים, והוא מתרוצץ בשטח ומתקתק הכל באטרף של דמות בסרט מצוייר (הוא גם חביב ומשעשע למדי). ובתוך כל המהומה, בלסר רגוע לגמרי. אמנם מרוכז מאוד בעבודה, כמו כולם, אבל שליו כנזיר בשעת מדיטציה, ובהפוגות שבין התמונות מחייך, צוחק, מחליף כמה מילים ומתייחס נחמד לכל אחד, מבכירי ההפקה ועד אחרון הנהגים. זה לא דודי דין. זה דודי דוּ.

אז איך הוא, איך הוא, באמת? מחוץ לשעות העבודה, דודי בלסר נשאר סימפטי, נעים וגם משתף פעולה - עד גבול מסויים. הדודי גבול. כבחור עם ראש פתוח, ספורטאי נלהב וסטודנט שנה אחרונה למשפטים וכלכלה, יש לו נושאי שיחה מגוונים והוא מגלגל אותם, כשבא לו. מבחינה זו, הוא רחוק-רחוק מדימוי הדוגמן הריקן, וגם בקפריזות של כוכב אי אפשר להאשים אותו. אלא שאין לטעות בו: בלסר אולי לא עושה עניין מעצמו, אבל הוא מודע מאוד לערכו, לא עושה מה שהוא לא רוצה ושומר על מרחק ביטחון מסובביו. חוץ מזה, הוא ממזר לא קטן, שנון ועוקצני, ואם מביטים היטב, מבחינים שחיוך התינוק המקסים שלו די ערמומי. ומה עוד? גם מחוץ לצילומים, וגם אחרי שעות של עבודה, כל הזמן, הוא באמת, אבל באמת, בחור ממש יפה.

דוגמנות, לדבריו, היא עיסוק, פרנסה. וגם זה רק בשלב מסויים בחיים. עד כמה בכלל הוא בעניין של אופנה? "שאלה של מינונים", הסביר למחרת סיום הצילומים. "אם עכשיו חטפתי את כל הפשן הזה - מעכשיו תראה אותי כמו שאני, הכי ג'יפה. אתה צריך לראות ביום-יום איך אני חי, איפה אני גר. אני מודע לאסתטיקה, אבל ממש לא קורבן אופנה".

"ראית, יש מהפנטזיה: בחורות, דוגמניות, פאן".

ואתה לוקח מהפנטזיה הזו?

"לפעמים אני לוקח ממנה, בהחלט כן".