ליאור מילר, מוזיקאי, דוגמן ושחקן, חגג יום הולדת 50 ב־13 בפברואר האחרון. פרץ לתודעה כשכיכב באחת הפרסומות הראשונות בישראל, לחברת קסטרו לצד יעל אבקסיס, שגם הייתה אשתו הראשונה ואם בנו הבכור. נשוי לגלית ואב לבן נוסף ממנה.
אז איך מרגיש 50?
"זו השנה הכי טובה בחיי; גם בגלל הסנטר הפנימי, הבגרות והיכולת לקחת את הדברים בפרופורציה, וגם בגלל מה שאני עושה היום ברמה המקצועית והאהבה שעוטפת אותי בחיים. אני כרגע עובד על אלבום שלי בסצנה האלקטרונית, עושה מוזיקה מקורית שלי, ולדעתי עובד עם האמן הכי מגניב בארץ, טונה (איתי זבולון), כמנהל אישי. אז מרגיש נפלא".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"שאני עושה את מה שאני אוהב: מוזיקה. שמע, אף פעם לא באמת שיניתי כיוון למוזיקה, כי זה היה תמיד חלק בלתי נפרד ממני מגיל מאוד צעיר. הייתי ישן שנים עם הרדיו ליד האוזן כדי להקליט שירים. זה תמיד היה נוכח אצלי, פשוט בווליום אחר, כי דברים אחרים תפסו את הפוקוס".
כמו הדוגמנות.
"למשל. התקופה המצחיקה ההיא, והגעתי לזה בפוקס. הייתי בן 22, אחרי הצבא, תפסה אותי ברחוב צלמת בשם ענת מוסברג, שאמרה לי, 'אני חייבת לצלם אותך, אתה יכול להיות אחלה דוגמן'. אמרתי לה שזה לא מעניין אותי אבל היא רדפה אחריי תקופה ארוכה ובסוף הצליחה לשכנע אותי. עשינו כמה תמונות, הלכתי לסוכנות בשם אימג', הדבר היחיד שהכרתי, ומשם הכל היסטוריה".
והמעיל ההוא כמובן, מהפרסומת לקסטרו, עם יעל אבקסיס.
"זו הייתה חוויה מאוד מוזרה עבורי. מאדם אנונימי להיות מישהו שתופסים אותו ברחוב ומבקשים ממנו חתימות ורוצים להצטלם איתו. זה לא היה בתכנון או במחשבות שלי בכלל. כל הדבר הזה תפס אותי משום מקום, עשה עליי סיבוב והמשיך הלאה".
מה זה אומר, "סיבוב"?
"היו לפניי בקונסטלציה דומה אנשים כמו אדם וסער פין. זו רוטינה שכל פעם מגיעה למישהו אחר. למה הגיעה דווקא אליי? אין לי מושג. לא ממש אהבתי את הפרסום הזה. יש כאלה שחיים את עולם הבידור, או הדוגמנות, ועושים הכל כדי להיות בזה - אבל מאבדים את החיים על הדרך. אני ביישן בכלל, ולא רציתי לשרת שום דבר שקשור לדוגמנות, למסחריות ולהערצה. לא הרגשתי שבאמת עשיתי משהו חשוב בחיים כדי לקבל את תשומת הלב הזו מאנשים. להיות רק חתיך? מבחינתי זה לא היה מספיק".
אבל בכל זאת בחרת לשחק בסדרה "רמת אביב ג'". העצמת את התופעה.
"זה היה חלק מהלופ. מי ידע מה זו טלוויזיה מסחרית באותה תקופה ומה זו אופרת סבון. נולדתי לתוך הדבר הזה וכבר הייתי בתוך המשאבה".
מצטער?
"לא, כל חלק בחיי הביא אותי למי שאני היום. זו קלישאה, נכון. אבל איך שאתה לא הופך את זה, היא נכונה".
ונזכיר שהכרת את יעל אבקסיס בזכות הפרסומת.
"ברור שקרו דברים מדהימים על הדרך. יעל ומורי, שבן 24 היום, חי בברלין וגם הוא עוסק במוזיקה. אבל הוא יותר מוכשר ממני, יודע לנגן על המון כלים".
מה היה המשבר הכי קשה שעברת?
"התאונה של הבן שלי, ניו, ללא ספק. הוא היה בן שלוש וחצי ונפצע קשה, פגיעת ראש. החיים שלי התהפכו בבת אחת. זה רגע ששובר את כל הדברים שאתה מאמין בהם, ואתה פשוט מרגיש שההגנה שאפפה אותך עד היום התפוגגה, שאתה פתאום פגיע. גלית אשתי ואני עדיין בתהליך איתו. הוא בן 11, ילד קסם, מצבו משתפר ואנחנו עדיין ממשיכים בשיקום כדי שיהיה עצמאי לגמרי. הוא עשה דרך נפלאה ומדהימה עד עכשיו, ואנחנו אומרים תודה על מה שיש. אנחנו לא במקום הזה של לחיות בצער או בשאלות על למה זה קרה. על הדרך הזו, על התובנות, ההודיה, ובכלל על המסע המיוחד שעברנו, גלית ואני התחלנו לעשות סרט דוקומנטרי. ומי שתביים אותו היא יעל אבקסיס".
איחוד מרגש.
"יעל היא חלק מהמשפחה שלנו. הייתה ותמיד תהיה. ניו אח של מורי. היינו ונשארנו מאוחדים לאורך כל הדרך".
מה הכי חשוב לך להשיג עד גיל 60?
"הייתי שמח להמשיך לאהוב את האנשים שסביבי, להמשיך להיות בריא ולהפיץ את המוזיקה שלי בעולם".
לו הייתה לך מכונת זמן, איזה פרק בעברך היית עורך?
"כלום, שלם עם הכל. לגמרי".
מה העצה הכי טובה שקיבלת וממי?
"ממה שאני מבין בחיים, ההווה הוא הדבר היחיד שקיים. אם אתה לא חי בתוך הדבר, אז מה הטעם? לא זוכר ממי קיבלתי את העצה הזו וסביר להניח שהגעתי אליה איכשהו. אם אתה מתרפק על העבר, הנוכחות שלך שייכת לשם. ולהתמקד בעתיד זה לא רלוונטי, כי איש לא יודע לאן דברים הולכים. הזמן היחיד שקיים הוא הנוכחי. לא היו לי את התובנות האלה בתחילת הקריירה, אבל משהו באינטואיציה לקח אותי לשם. כשאנשים אומרים עליך שאתה הכי טוב והכי יפה והכי מוכשר, זה נחמד. אבל אם אתה לא מרגיש את זה באמת, זה מתפוגג. אני לא הרגשתי ככה אף פעם".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"להפסיק לחלום ולאבד את היצירתיות שלי, את היכולת לחיות עם לב פתוח ולאהוב".
הרגשת פעם ככה?
"יש רגעים כאלה שמגיעים ואתה צריך להתמודד איתם. פשוט חושבים אחרת".
איזו עצה היית נותן לעצמך בן ה־16?
"הייתי כזה אהבל בגיל 16, כך ששום עצה לא הייתה מועילה. הייתי נער מקובל, הייתה לי חבורה מגניבה ומגובשת בנתניה. היינו אאוטסיידרים, פאנקיסטים עם עגילים, בתוך עיר קצת שמרנית. בתיכון ובשכונה התייחסו אלינו בבוז ודי צחקו עלינו, אבל זה לא חילחל אלינו. בסופו של דבר לא היינו פראיירים וידעו לכבד את זה. אי־אפשר היה להחרים אותנו כי היינו החבורה הכי מגניבה בנתניה עם הבנות הכי יפות בעיר. רוב הזמן הסתכלו עלינו ורצו להיות חלק מאיתנו אבל לרוב לא היו ביצים לעשות את זה".
מה חלמת להשיג עד גיל 50 ולא הצלחת?
"אני לא מלקה את עצמי על דברים שלא השגתי".
איך זה לנהל את אחד האמנים הכי מצליחים בישראל, אדם שלא מתראיין כמעט?
"אני אוהב את זה שטונה לא מתראיין, מכל מיני סיבות. אני חושב שטונה פשוט לא מתפשר ולא עושה דברים כדי למצוא חן אלא נאמן באמת, באופן טוטאלי, לעצמו".
אם היית צריך לבחור בן אדם אחד שהכי תרם לקריירה שלך, מי זה יהיה ולמה?
"אשתי, גלית. היא הלב הפועם מאחורי כל הדברים שאני עושה בחיים".
איך הכרתם?
"בסדנת שתיקה בשנת 2009".
לא ממש המקום האידיאלי לסמול טוק.
"לגמרי, זה היה חיבור קוסמי. מהרגע הראשון שראיתי אותה, הבנתי שהסתבכתי. בכלל לא חשבתי או ציפיתי לזוגיות. הלכתי עם הרעיון שאמשיך להיות רווק ואמשיך ליהנות ממה שהרווקות מביאה. אבל אז היא עברה בפריים".
מה הטעות הכי נפוצה לגביך?
"שאני סנוב. ואני להפך, די ביישן, מאוד עם עצמי, אז יש כאלה שמפרשים את זה כסנוביות אבל זה שלהם".
מה ההחמצה הכי גדולה שלך?
"אין כזו".
תן לי שלוש החלטות טובות שקיבלת במהלך החיים.
"אחת, להחליט ללכת על המוזיקה כקריירה; שתיים, לקבל את ההצעה מאיתי לנהל אותו. הופתעתי מאוד שאמן כזה הגיע אליי, כי לא הייתי מנהל מוכר וידוע לפני כן, וזה פשוט משהו אינטואיטיבי שלו, שהביא אותו אליי; ושלוש, להיות נאמן לעצמי. להאמין במה שאני עושה, לא להתפשר על כל מיני פיתויים שיש בעולם ובמקצוע הזה".
מה ההצעה הכי מוזרה שקיבלת?
"כל מיני הצעות הזויות להשתתף בקמפיינים, פרסומות, גם תוכניות ריאליטי, כל השיט הזה. אני פשוט שם תג מחיר גבוה שאני יודע שהם לא יקבלו, כי מכיר את התקציבים".
תיזהר, עוד יכולים להפתיע אותך.
"לא יפתיעו אותי".
החלטות פחות טובות שקיבלת?
"להאמין באנשים שלא הייתי צריך להאמין בהם, בעיקר השקעות במוזיקאים צעירים לפני די הרבה שנים. העניין פה היה גם הכסף, אבל זה לא העיקר. אתה מושקע נפשית, ולפעמים הבן אדם מתגלה תוך כדי תנועה כמישהו שלא חשבת שהוא כזה".
מה הדבר הכי ילדותי שאתה עדיין עושה?
"פרצופים לניו. אני גם מחקה כל מיני דמויות שמצחיקות אותו ונהנה מזה מאוד. יש לו חוש הומור מדהים".
למה או למי אתה מתגעגע?
"לנאיביות של פעם, לזה שלא הכל היה בהישג סמארטפון והיית צריך לחקור בעצמך. זה זמן איכות שאולי לא קיים היום כמעט".
מה היצירה התרבותית שהכי השפיעה עליך?
"'כמעיין המתגבר' של איין ראנד, בגלל רעיון האינדיבידואל, האדם שבוחר להבין ולראות את הדברים בצורה אחרת".
מהו המקום הכי יפה שראית בחיים שלך?
"גלית בבוקר".
אין, אתה לא נופל. איזו חוויה ישראלית כל אחד צריך לעבור?
"להפסיק לראות חדשות, כי אין בזה כלום חוץ מסטרס. רק פחד ופחד ופחד. תחשוב כמה אנרגיה שלילית אתה מכניס ככה לתודעה שלך".
