"מאסר עולם זה הונאת הציבור"

"מאסר עולם זה הונאת הציבור. בארץ אין באמת מאסר עולם". כך אומרת אורה ברז, מייסדת "ארגון משפחות נרצחים ונרצחות", בעקבות מאסר העולם שהוטל אתמול (ה') על אלי פימשטיין, שרצח את בתו הודיה ז"ל.

• אלי פימשטיין נשלח למאסר עולם
• רוני קדם: יש בזה הקלה מסויימת
  

בארגון שייסדה אורה ברז רשומות עשרות משפחות, בהן המשפחות של אסף שטיירמן, חנית קיקוס, גיל מיצ'ל, נאוה אלימלך, וגם אמה של הודיה קדם ז"ל, רוני, שהגיעה לכמה פגישות.  

אורה ברז: "פחדנו שיכירו בפימשטיין כחולה נפש ויקלו בעונשו, לשמחתנו זה לא קרה. קשה לי לחזות כמה שנים הוא יישב, אבל הוא עוד יכול לצאת". ברז, שבתה תמר נרצחה ב-1997, מספרת כי היא ומשפחות נוספות החברות בארגון, חיות בפחד מתמיד מהרוצחים, גם לאחר שאלה נשלחים למאסר עולם.

"מבחינה פרקטית, היה לי יותר קל אם הרוצח של בתי למשל, לא היה כאן. אם היה מוטל עליו עונש מוות. כי כשהם מקבלים חופשות ועונשם נקצב - אנחנו כל הזמן נמצאים שם, וכל פעם מחדש זה נורא. אם היה עונש מוות היה נסגר מעגל, ואולי היה לי קל יותר לשקם את חיי".

לדבריה, "אם בית המשפט יפסוק למשל עונש של 30 שנה בלי אפשרות שחרור מוקדם, בלי קציבת עונש, בלי ערעור, זה ישחרר את הקורבנות מלעקוב כל הזמן אחר מה שמתרחש סביב הרוצח".

 

רוני קדם והודיה ז"ל (צילום רפרודוקציה)

קושי נוסף שעמו מתמודדות משפחות הקורבנות, לדברי ברז, הוא העובדה שהרשויות לא טורחות בדרך כלל לעדכן אותן בשינוי במצבו של האסיר. "במקרה שלי, בוקר אחד קראתי בעיתון שעומדת להיסגר עסקת טיעון עם הרוצח של בתי, וזה פשוט הקפיץ אותי. בכלל לא ידעתי על כך".

לדבריה, כיום מורגש שינוי קל לטובה בעניין. "המצב השתפר בשנים האחרונות, בעיקר מצד הפרקליטות. ב-2001 התקבל 'חוק נפגעי עבירה זכויות'. כל הגופים: משטרה, פרקליטות, שב"ס, מחלקת חנינות במשרד המשפטים חייבים לעדכן וליידע את המשפחות על כל השינויים והעדכונים במעמד האסיר, ולקבל את העמדה של הצד הנתבע לפני עסקת טיעון, גזר דין או דיון בחנינה".

אולם לדבריה, "מאז שהחוק התקבל, הממשלה מנסה לדחות את יישומו, כי אין מספיק כסף. הם טענו שזקוקים ל-65 מליון שקל, ולא קיבלו את התקציב, ולכן דחו את הדיון לאפריל 2005. הם רוצים להחיל את החוק רק על התיקים החדשים, וזה לא יכלול אותנו.

"אבל אם, למשל, הרוצח של בתי בורח מהכלא. מי מזהיר אותי? מי מיידע אותי? זה אבסורד שכולם יודעים, ואנחנו לא".

"הם מניפולטיביים, ולא מתחרטים" 

לרה, שבתה נרצחה ב-1996, משתתפת אף היא בפגישות הארגון. "אנחנו תומכים אחד בשני, מקדמים חוקים ובעיקר מעודדים לכך שמאסר עולם אכן יהיה עד עולם. הרוצחים האלה הם אנשים מסוכנים לחברה, הם מניפולטיביים, שלא מתחרטים על הרצח. לו היינו יודעים שזה אכן מאסר עד עולם, אולי היתה בכך איזושהי הקלה, אבל לדעת שבעוד שבע שנים הוא יגיש בקשה לחופשה, ואחר כך גם הקלה בעונש, זה נוראי. הוא עדיין יכול להיות מסוכן, לא רק לנו, לכולם".

לדברי לרה, "היום, במשפט של אלי פימשטיין, הייתי היחידה מהארגון בבית המשפט. שאר חברי הארגון שקועים בצרות ובחיים שלהם. אני לא רוצה לזרוק סיסמאות כמו 'עונש מוות' אבל אני רוצה שמישהו יקבע מאסר עולם ללא הקצבתו או שיקצבו ליותר שנים. רוצח הבת שלי יושב עכשיו שמונה שנים בכלא ואני חרדה מהמחשבה שהוא ייצא, זה רק עניין של זמן.