נתונים כלליים

שם עברי: מקלון ויאטנמי

שם לועזי: Vietnamese stick insect or annam walking stick 

שם מדעי: Medauroidea extradentata

תוחלת החיים: בין 8-12 חודשים.

תזונה: תצמחוני

גודל בוגר: 15 ס"מ 

בגרות מינית: בגיל 3-4 חודשים לערך

גודל כלי גידול/טרריום: 40*30*30

טווח טמפרטורות: 22-24 מעלות (הנמוכה ביותר) עד ל 27-29 (הגבוהה ביותר), אך רצוי לשכן אותם בטמפרטורת החדר (25-26 מעלות).

לחות: 70-80%

תיאור כללי ותפוצה

מקלונים ויאטנמים הם חרקים דמוי ענף המסתווים בצורה מדהימה בזכות הנראות שלהם וצבעם החום, מקלונים אלו מגיעים לגודל מירבי של עד 15 ס"מ בממוצע,ונפוצים בעיקר בוייטנאם,בתאילנד,וגם בחלקים המיוערים והטרופיים של דרום סין.

במקלונים ויאטנמים נצפה דימורפיזם זוויגי* הזכרים בעלי כנפיים וקטנים יותר מהנקבות,נקבות נטולות כנפיים וגדולות משמעותית מהזכרים. הזכרים פחות נפוצים בשבי אך ישנם תיעודים של זכרים ממדינות בחו"ל, וגם נצפו זכרים בטבע.בישראל רובם המוחלט של המקלונים הן נקבות, ובאוספים בארץ לא נצפו זכרים זמן רב, כך שכל המקלונים הן בעצם שעתוק של אימן.

המקלון הויאטנמי בוקע בגודל של 1 ס"מ בממוצע, וגדל במשך מספר חודשים עד להגיעו לבגרות.

*דימורפיזם זוויגי: הבדלים בגודל,בנראות או בצבע בין זכרים ונקבות, אצל נחשים כמו בואות למשל, או אצל עופות כמו טווסים ופסיונים.

התנהגות ואופי

המקלונים הם חרקים מאוד רגועים ונינוחים ומתאימים גם לילדים,ויבלו את שעות היום ללא תזוזה רבה, כאשר מוציאים אותם לעיתים הם אף יעמידו פני מת ולא יזוזו אך במהרה יעלו על היד בעת ההרמה, בנוסף המקלונים נוהגים לרעוד ולהתנועע בדומה לענפים אשר זזים בגלל משב רוח ובשבי ניתן לצפות לעיתים התנהגות מעניינת זו. דבר זה מסייע להם מבחינה הישרדותית להסתוות בצורה המיטבית ביותר בטבע כך שלא יהיה ניתן להבדיל בין ענף המתנדנד ברוח לבין מקלון אמיתי.

מקלונים אוהבים לבלות את רוב שעות היממה ללא תנועה רבה בדפנות הטרריום או על החלק העליון,ופעילים בעיקר בשעות החשיכה.

החזקה ותנאים בשבי

טרריום

מקלונים שזה עתה בקעו יכולים להסתפק בקופסאות קטנות עם פתחי אוורור,רצוי מאוד לא לשכן כמות גבוהה של מקלונים בקופסה אחת שכן דבר זה עלול לגרום לאיבוד גפיים מצפיפות,ואף מוות. חשוב להדגיש כי מקלונים הם בעליי חיים שוכני עצים ועל כן יש לספק להם כלי/טרריום גבוה יחסית, לדוגמה למקלונים בוגרים טרריום בגודל של 40*30*30 יתאים.כאשר המקלונים גדולים מדי לכלי שבו נמצאים יש להעבירם לכלי גדול וגבוה במעט מהקודם.

טמפרטורה

המקלונים יכולים לחיות בטווח טמפרטורות רחב של בין 22-24 מעלות (הנמוכה ביותר) עד ל 27-29 (הגבוהה ביותר), אך רצוי לשכן אותם בטמפרטורת החדר (25-26 מעלות).

מזון ולחות

המין הזה של המקלונים ניזון בעיקר ממינים רבים של ורדים, מעלי תות העץ,חלמיות (חובזה)  ואף ניתן לגוון לעיתים בעלי היביסקוס כמקור מזון חלופי (אך לא קבוע). את רוב הצמחים האלו ניתן למצוא בגינות העירוניות ובפארקים,ולרוב, בכל עונה בשנה יהיה זמין לפחות צמח אחד כלשהו, מה שהופך את ההאכלה והטיפול בהם לפשוטה וקלה למדי.את העלים מומלץ להניח בכלי עם מים כך שלא ינבלו מהר. יש להקפיד להחליף את העלים לפחות כל 2-3 ימים על מנת שיקבלו את הנוזלים ושאר החומרים הנחוצים מהעלים הטריים.

כפי שצוין בתיאור,המקלונים מגיעים מאזורים טרופיים ולחים, ולכן צריכים לחות מוערכת בין 70-80%, את הצורך הזה ניתן לספק בריסוס יומי של הטרריום, חשוב לרסס גם את העלים מכיוון שהרבה פעמים מהם יקבלו את הנוזלים בעת האכילה.

מקלון ניזון מעלי ורדים:

תקריב ראש של המקלון, ניתן לראות את הצבתות והלסתות שאיתן הוא חותך ומכניס לפיו חתיכות זעירות של העלים.בתקריב 35X

מצע

המצע המומלץ הוא נייר סופג/עיתון,העונה על כל הקריטריונים:

• זול
• פשוט לתחזוקה וניקיון
• מחזיק לחות טוב יחסית  
• נראה טוב לעין

ניתן להשתמש גם בכבול קוקוס,אשר נראה אסתטי, אך עם זאת,מסורבל יותר לניקוי ותחזוקה, אם אכן בוחרים להשתמש בכבול, מומלץ לנקות אחת לכמה שבועות או שניתן לשלב גם ספרינגטיילס (קפזנבאים) ואיזופודים בכבול על מנת לווסת את הפסולת האורגנית שהמקלונים מייצרים.

אין להשתמש בחול/אספן או באדמת גינה/שתילה שכן השניים הראשונים סופחים לחות,והשניים האחרונים עלולים להכיל חומרי הדברה או מזיקים וטפילים.

התנשלות

כמו כל החרקים,גם המקלונים מתנשלים אחת לתקופה, מקלונים צעירים יתנשלו בתדירות יותר תכופה. לאחר כ6-7 נשלים המקלון מגיע לגודלו המירבי לאחר תקופה של כ-3 חודשים.

רבייה ומחזור חיים

אחד הדברים המופלאים והמדהימים במקלון הוא דרך הרבייה שלהם. המקלון מגיע לבגרות מינית בגיל 3-4 חודשים לערך, ומתרבה באמצעות רביית בתולין (פרתנוגנזה),מה שאומר שהנקבה אינה צריכה זכר כדי להתרבות, ומתרבה בעצמה,לכן כל הצאצאים יהיו דומים לה לחלוטין מבחינה גנטית ולמעשה הם שעתוק מוחלט של אימם. בהגיעה לבגרות מינית, הנקבה מתעברת ואף אם להסתכל מקרוב, ניתן לשים לב ששליש גופה האחרון התעבה ממש במעט.

הנקבה מתחילה להטיל כל יום כמות מועטה של ביצים, אך מטילה כל יום עד סוף חייה,במצטבר נקבה יכולה להטיל במהלך כל חייה מאות רבות של ביצים!

בטבע הביצים מוטלות מגובה, ונשמטות אל הקרקע, ושם הן מודגרות בסביבה לחה וחמימה באדמת היער.

בשבי ניתן להשאיר בתחתית הטרריום,או להעביר לקופסא, אפשר לרפד בעזרת נייר סופג, כמו המקלונים גם הביצים צריכות לחות, ריסוס יומי יספק את הצורך.את הקופסה יש לאטום במכסה. הביצים מודגרות כ-100 ימים בממוצע, ובסופם יבקעו המקלונים. כמה ימים לאחר הבקיעה תהיה הביצה דבוקה לרגלם.אורכן של הביצים הוא 2-3 מילימטרים.

צבע הביצים אפרפר-חום,עם מעין פקק שחור בקצה הביצה אשר נפתח בסוף תקופת ההדגרה ודרכו מגיח המקלון.

תמונה של הביצים,הגדלה 30X

ולסיום מספר עובדות קצרות ומעניינות

• מקלונים צעירים שאיבדו גפיים ולא הגיעו לבגרות עדיין,יכולים להצמיח בחזרה את הרגליים החסרות בנשלים הבאים,לעומת זאת מקלונים,שכבר שהגיעו לבגרות חסרי היכולת הזו.
• מכיוון שהמקלונים מתרבים לרוב ברבייה אל זוויגית(רביית בתולין)המקלונים החדשים הם שעתוק של המקלון הבוגר,מה שאומר שהצאצאים שלהם בעלי קוד גנטי שזהה באופן מוחלט לאם, ובמקרה של גורם מחלה כלשהו או וירוס, הרוב הגדול של המקלונים ימות מהמחלה,מעצם היותם זהים לפרטים האחרים,ורק המיעוט של המקלונים שהופרו על ידי זכר וישנו מגוון גנטי מסוים אצלם,להם סיכוי הישרדות גבוה יותר משל האחרים.