הרוצח אלי פימשטיין יפצה את המדינה <br>

ביולי 2004, הורשע פימשטיין בבית המשפט המחוזי בירושלים ברצח בתו הפעוטה, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם.

שלושת שופטי המחוזי - יעקב צבן, צבי זילברטל ומשה דרורי - דחו את טענת ההגנה, לפיה פימשטיין ביצע את המעשה תחת השפעת התרופה הפסיכיאטרית "ציפרמיל", שהחל לקחת שלושה חודשים לפני הרצח במסגרת טיפול פסיכיאטרי. "אין לפנינו אדם שהונע בהשפעת חומר כימי, עד שלא יכול היה להימנע מעשיית המעשה. לפנינו אדם המונע בכוח מחשבותיו המעוותות, המגיע למסקנות שמבחינתו הן רציונליות, מתכנן היטב את המעשה ופועל בקוח רוח מזוויע לאחר ביצוע הרצח ועד לגילוי הגופה", קבעו השופטים בגזר דינם.

כזכור, לפני כשלוש וחצי שנים, הגיע הודיה בת השנתיים לביקור סוף שבוע בביתו של אביה, אלי פימשטיין, שחי בנפרד מאמה, רוני קדם, בירושלים. פימשטיין, מילא אמבטיה במים והטביע בתוכה את בתו הפעוטה. כאשר השתכנע כי הודיה איננה בין החיים, הוציא את גופתה מתוך המים, הלבישה בבגדיה, והכניס אותה לתיק גדול שהכין מראש.

פימשטיין, נסע במכוניתו ליער המגינים שליד הישוב אורה בירושלים, שם חפר בור מבעוד מועד. הוא הוציא את גופת בתו מהתיק, והטמינה בבור, כאשר הוא מטשטש את עקבות הבור על-ידי מחטי אורן.

הרוצח שב לביתו ובשעה 11:35 בצהריים התקשר למשטרה, הודיע כי בתו הודיה "נעלמה" וביקש את עזרת המשטרה במציאתה. הפרשה הסעירה את המדינה במשך ימים ארוכים. כוחות גדולים של משטרה, יחד עם מתנדבים רבים ואנשי זק"א הפכו כל אבן בכדי למצוא את הילדה, ללא הועיל.

במשך כל אותה העת הופיע פימשטיין בכל כלי תקשורת אפשרי, וביקש בדמעות לסייע בחיפוש אחר הודיה.

כעבור מספר ימים נמצאה גופתה של הודיה בעקבות עדות של פועל שסיפר למעסיקו, שראה את פימשטיין חופר בור ביער. כאשר נמצאה הגופה, הזמינה המשטרה את רוני קדם לתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים ושם, בלשכתו של מפקד מחוז ירושלים ניצב מיקי לוי, הודיעו לה על החשד ועל מעצרו של פימשטיין.

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה לבית המשפט המחוזי בבירה כתב אישום נגד פימשטיין בגין רצח בתו הודיה. במקביל, הגישה הפרקליטות לבית משפט השלום בירושלים כתב תביעה על סך מיליון וחצי שקלים בגין הוצאות החיפושים. בין היתר, כללו ההוצאות עלות של מאות שוטרים, שוטרי מג"ב, פרשים, כלבנים, חיילים, מתנדבים ומסוק משטרתי. כל אלו השתתפו בחיפושים אחר הודיה ז"ל.

כעת כאמור, הוכרע פרק נוסף בפרשה, כאשר בית המשפט, באופן תקדימי קובע כי על רוצח לפצות את המדינה בשל הוצאות מיותרות שגרם לה להוציא. בפסק דינה, מציינת השופטת אביב, כי לא הושפעה מהשנאה העזה לפימשטיין הרווחת בציבור.

"כיוון שהייתי מודעת לכך, הזהרתי את עצמי וקבעתי כי ביצוע הרצח ונסיבותיו, כמו גם הרשעתו של הנתבע, אינם אלא רקע להליך דנן ואין הם יכולים להשפיע על תוצאותיו של הליך זה", כתבה השופטת.