מייה שם חוזרת הביתה, הרשתות החברתיות
המונים חיכו למייה שם בצדי הכביש בשבוע שעבר, כשחזרה מהשבי בעזה הביתה לשֹהם. לב חם מפעם בחזהו של עם ישראל. ההמונים נופפו בדגלי ישראל ובשלטי "ברוכה השבה", כפיים נמחאו, נשיקות הופרחו באוויר, מצלמות הטלפונים הבזיקו, וגם מצלמות וידיאו רדפו אחרי הרכב. ושם במעמקי הרכב, מצונפת בין זרועות בני משפחתה, ישבה מייה, הביטה לצדדים בחוסר הבנה מוחלט, מבולבלת, בלי חיוך בודד על פניה - רק לפני מספר שעות ישבה בכוך אפל בעזה, והנה עכשיו היא שטופה באור וקריה שלמה מרקדת לפניה.
ושֹהם, בלי לספור את הבלבול והתמיהה המבוהלת על פני מייה, המשיכה במסיבה. נערה נרגשת אחת דחפה טלפון לתוך המכונית הנוסעת למרחק עשרות סנטימטרים בודדים מפניה של מייה וצילמה אותה. מעל אחת הכיכרות נתלה שלט ענק שעליו נכתב “ברוכה הבאה מייה שלנו". מייה כבר לא הייתה אדם העומד בפני עצמו, שחווה טראומה נוראה ושראוי לכבד את פרטיותו ואת הגבולות המפרידים בינו לבין האחר. היא נזרקה לתבשיל חם, סמיך, דביק, שבו אין לצערה הפרטי מקום לכבד אותו, לעבד אותו, להחלים ממנו, שבו היא אטרקציה לא שונה בהרבה מחיית קרקס קשורה בצווארה, היא הפכה מאדם פרטי ל"שלנו".
זו הישראליות החמימה שלנו שאנו כה מתגאים בה. אצלנו לא צריך לתאם שבוע מראש ביקור אצל מכרים. אצלנו זה בסדר גמור שמשה ינחת בבית של גיסו דוד בלי התראה - בלי להביא בחשבון שדוד אולי עייף, או שרב עם הגיברת, או שסתם רוצה שקט עכשיו - כולנו סלט אחד חמים, כולנו “ביחד", אין ימין ושמאל, אין אחד - כולנו, כמו מייה, “שלנו".
התצוגה הצורמת בשֹהם הזכירה את ימי חזרתו של גלעד שליט מהשבי. המוני בית ישראל הגיעו ליישוב מצפה הילה לראות איזו פיסה של גלעד שליט “שלהם", שחדל להיות סתם גלעד שליט והפך לאטרקציה. המשטרה נאלצה להקים מחסומים בכניסה ליישוב במטרה למנוע מההמון הצובא על המחסומים לפשוט ישירות על בית משפחת שליט. כשביקש גלעד, אחרי חמש וחצי שנות שבי, לצאת מהבית לנשום מעט אוויר חופשי, נאלץ אביו נועם להסיעו בדרך צדדית כדי להימלט מההמון.
אין סיבה כמובן לא לשמוח בחזרת שבויים הביתה, ומותר וגם ראוי להפגין שמחה פומבית ברגע מרגש כזה. מעשה מגונה הוא הפיכת השב הביתה לאטרקציית קרקס. מגונה במיוחד לדחוף מצלמה לתוך פניו במכונית שבה הוא מוסע כבדרך שבה נהגה אותה נערה משֹהם שהסתערה על מייה שם הנפחדת. אפשר, דרך כבוד, להתרחק כמה מטרים מהכביש. אפשר לקשור סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק, שתדע מייה ששמחים עד מעל הראש לחזרתה ובו בזמן - כדי למנוע ממנה תוספת מועקה לזו שלבטח היא חשה - לא מלבישים לה על הראש עיר שלמה.