הספורט הישראלי משותק כמעט לחלוטין מאז פרוץ המלחמה בעקבות אותה שבת נוראה ב־7 באוקטובר, ובראשו - הליגות הבכירות בכדורגל ובכדורסל. אלא שלצערנו, לא מדובר באירוע תקדימי.
מלחמת המפרץ הובילה לעצירת הליגות בפעם הראשונה בעידן המודרני של הספורט הישראלי. אז, בניגוד להיום, היה ברור שמלחמה עומדת בפתח, אבל ראשי הכדורגל, שהתרגלו לזרים בהרכב הראשון בשנת 1991, ואלה של הכדורסל, שכבר היו רגילים להם, לא בדיוק הכינו את עצמם מראש.
הוועד האולימפי בישראל
שבוע לפני פקיעת האולטימטום האמריקני, ב־15 בינואר, החלו זרים לנטוש את ישראל. מנהלי הקבוצות ניסו להרגיע אותם, וטענו שלא יקרה דבר ושצריך להתרגל לדברים כאלו כשמשחקים בישראל, אבל את רובם הדבר לא שכנע.
הזרים הראשונים שעזבו את הארץ היו מהכדורגל, אבל בהתאחדות התעקשו לקיים מחזור ליגה עד שלושה ימים לפני הטיל הראשון שנחת בתל אביב ב־18 בינואר.
הליגה הופסקה מיידית, ורוב הזרים של הכדורגל הישראלי עזבו. ויקטור צ'אנוב ואנדריי באל נשארו בארץ והפכו לשגרירים בתקשורת הרוסית. הפועל פ"ת הובילה את הליגה בדיוק עם היציאה לפגרה הכפויה.
הלגיונרים שלום תקווה ואלי אוחנה הודיעו שהם חוזרים לארץ כדי לתמוך בישראל, והמדינה חולקה לאזורים שבהם מותר היה לעשות ספורט במגרשים פתוחים ובחלק לא.
זה לקח חודש עד שחזר הכדורגל עם משחקי הגביע, ורובם נערכו מחוץ לאזור הטילים.
הקהל התבקש להגיע עם מסיכות אב"כ למגרשים והוזהר שמי שלא יעשה זאת לא יוכל להיכנס למגרש. תוצאה בולטת אחת הושגה במשחקי הגביע כאשר במגרש באשדוד הדיחה הפועל ר"ג מהארצית את הפועל ת"א מהלאומית משער של רונן חרזי הצעיר.
מכבי חיפה זכתה בדאבל בעונת 1990/91. קפטן הקבוצה אז היה רפי אוסמו והוא זוכר היטב את הפעילות באותה עונה: "היינו מגיעים בכל יום לקריית אליעזר עם מסיכות אב"כ. היינו מקבלים הודעות מתי להגיע, יורדים למגרש, ובכל פעם שהיתה אזעקה תוך כדי אימון שמנו מסיכה וירדנו מתחת לבטון של קריית אליעזר",
"היום זה סיפור אחר", הוא מוסיף, "צריך מקלט וממ"ד, זה רק מראה על רוח התקופה ועל השינוי שעברנו. שלמה שרף לא היה מסכים לוותר על אימונים. אז חשבו במונחים אחרים, הסיפור הזה היה נעלם גדול. כל אחד כתב את השם שלו על הקרטון של המסיכות, שהיו צמודות לגדר".
"כשחזרנו לשחק עוד היו הפצצות", נזכר אוסמו, "חזרנו ממשחק בפ"ת, היתה אזעקה, ירדנו בתחנת דלק בעתלית וראינו את הלהבות עולות מכיוון דרום. היה פיצוץ ענק, והטעות היתה שהסתתרנו בתחנת דלק, לא פחות".
אוסמו אמנם נזכר בדברים בחיוך, אבל יודע שהפעם הסיפור שונה לחלוטין: "לא היו אלפי קורבנות כמו עכשיו, היה קשה אז, אבל עוד יכולנו טיפה לחייך. עכשיו זה שונה, אלה אירועים בלתי נסלחים. אלה זוועות שמשכיחות כל דבר בחיים, גם את הכדורגל".
בין לבין, בחודש שבו הושבת הספורט התראיינו מאמני הכדורגל, בעידן שאיש לא חלם בכלל על רשתות חברתיות, וסיפרו כיצד מאמני כדורגל ברחבי אירופה מתקשרים לשאול לשלומם. גם כוכבי NBA כמו מג'יק ג'ונסון דאגו לספר שהם בעד ישראל. אמנם לא באינסטגרם, אבל ברשתות הטלוויזיה הגדולות.
הכדורסל הישראלי, שאז קבוצותיו השתתפו בכל מפעלי גביע אירופה הבכירים, נקלע לבעיה. הזרים של מכבי תל אביב, אד הורטון ודונלד רויאל, ברחו ללונדון, ומכבי נאלצה לשחק מחוץ לגבולות ישראל כמו שאר הקבוצות. היא תדרוש ותקבל מהמדינה פיצוי על הפסדים כספיים.
ריצ'י דומאס, הזר המטריף של הפועל חולון, היה אז ילד בתחילת שנות ה־20 לחייו. הוא נשאר בישראל והסתובב ברחבי המדינה עם הנחשים שלו ושקית מלאה במשני תודעה מהסוג שמעשנים, תוך שהוא מספר לכולם שהוא פוחד למות. ארל וויליאמס, ששיחק אף הוא בחולון, היה קול מדי בשביל להסתובב עם מסיכה, ובטח לא ברח מהארץ.
עמוס פרישמן, קפטן הפועל ת"א באותה העת, נזכר: "היינו במלון בחו"ל, וניר ריכליס דפק לי על הדלת של החדר בלילה ואמר לי: 'תפתח סי.אן.אן, יורים טילים על ישראל'. לא האמנתי לו ואמרתי לו 'תן לי לישון'. אז לא היו טלפונים סלולריים, כמובן, ועמדנו בתור להתקשר הביתה לראות שהכל בסדר. הזרים שלנו נשארו בחו"ל, הם היו מתאמנים לבד, וככה זה גם נראה".
הזרים של הקבוצות האחרות שוכנו ברחבי אירופה ונפגשו עם הקבוצות שלהם רק במסגרת האירופית. הם היו כל כך שמנים, שהחברים שלהם בקושי זיהו אותם. כשחזרו הקבוצות לארח בישראל פרסמה הנהלת הפועל ת"א הודעת תמיכה במכבי ת"א בכדורסל ובירכה אותה עם החזרה למשחקים. מדע בדיוני במושגים של ימינו.
מייד אחרי הפגרה הכפויה חזר הכדורסל הישראלי בדרבי סוער, שבו אורחי הכבוד היו חיילי סוללת הפטריוט שהוצבו בגוש דן והגיעו ליד אליהו לשבת בין אוהדי הפועל ת"א. הם זכו לשירת "פטריוט, פטריוט" ונזרקו לעברם זיקוקים, האבוקות של תחילת שנות ה־90.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו