בוחרים בגורים: ה-23.3.21 בישראל הוא יום הבחירות, אך האם ידעתם שבעולם היום מצוין "יום גורי הכלבים הבינלאומי"?!
יום הגור כאן, ואין זמן טוב יותר לפרסם את המדריך שעמלתי עליו בחודשים האחרונים מאז שהבאתי לביתי גור כלבים חדש ומתוק העונה לשם "דימון". אז שד הוא בטח לא, אבל אם לא הייתי נוקט בצעדים הנכונים בזמן ומתייעץ עם האנשים הנכונים בכל שלב ושלב, ייתכן שהוא בהחלט היה משמיד לי חלק ניכר מהבית, ממש כמו שד טזמני.
אז איך מתחילים? ראשית, צריך להבין מה אנחנו צריכים שיהיה לנו בבית כבר מהיום הראשון של הגור בביתנו המשותף. הגור בתחילה חושש כשהוא מגיע לסביבה החדשה, והוא בעיקר לא מבין - היכן אמא שלו נמצאת. מהר מאוד הגור יתחיל לראות בכם כאחראיים עליו ויתחבר אליכם, ויראה בכם משפחה לכל דבר, אבל חשוב כבר מהרגע הראשון לתת לו תחושה נוחה ונעימה ומקום משלו.
לכו להתחסן!
יש לזכור לפני הכל שגור שאינו מחוסן לא מסכן דווקא כלבים אחרים, אלא בראש ובראשונה את חייו של עצמו. מעבר לחיסון הכלבת שהוא חובה מבחינת החוק בישראל, ישנם חיסונים שהרבה יותר קריטיים עבור הכלבלב עצמו: שתי מחלות מסוכנות מאוד לגורים הם מחלת הפרוו ומחלת הכלבלבת. מהמחלות האלו הכלב יהיה בטוח לחלוטין רק לאחר מתן החיסון המשושה השלישי אצל הוטרינר. הבעייתיות חלה כשלצד הרצון לשמור על בריאות הגור אנחנו גם לוקחים בחשבון את עניין החינוך והחשיפה שלו לסביבתו. הכוונה? כלב שלא נחשף לסביבה החיצונית בשבועות הראשונים של חייו כמו שצריך או כלב שלא נחשף כלל לכלבים אחרים ואנשים אחרים מלבד בעליו, הוא כלב שעלול בהמשך להיות בעייתי עם אותם גורמים כשיפגשם, ולא רק בפגישתם הראשונה, אלא לכל אורך חייו. לכן, חשוב לחשוף בצורה אחראית גורי כלבים לכלבים אחרים, לאנשים שונים, לסביבות מגוונות ולמצעים שונים עליהם הם יכולים ללכת.
שתי האסכולות המקוטבות זו לזו בנידון, הם הווטרינרים מצד אחד, כאשר המחמירים שבהם ימליצו לכם לא להוציא את הכלב כלל החוצה עד החיסון האחרון (שמגיע בדרך כלל רק כשהכלב כבר בן שלושה או ארבעה חודשים). מהצד השני, יטענו רוב מאלפי הכלבים, שאת הלימוד המהותי ביותר על העולם גור כלבים עושה בתקופה של בין חודשיים לשלושה הראשונים בחייו וכי דווקא אז יש להוציאו וכמה שיותר אל העולם שבחוץ. היות ששתי הגישות האלו מהופכות ומדברות על אותה תקופת זמן בחייו של הכלבלב, תצטרכו אתם למצוא את הדרך שנראית לכם הכי אחראית בה הכלב יקבל את החשיפה הראויה לו לסביבה מצד אחד ובמקביל לא יסכן את חייו מפני המחלות שאורבות לו מחוץ לבית.
אז מה עושים? ניתן לקחת את הגור לטיולים באוויר הפתוח כשהגור על הידיים. בשלב הראשון הטיולים יהיו רק על הידיים ובהמשך בהתאם לחיסונים שקיבל הגור ובהתייעצות עם מאלף או וטרינר ניתן יהיה גם להוריד את הגור לקרקע במקומות מסוימים ותחת פיקוח. דבר נוסף שניתן לעשות בשלב שהגור כבר מחוסן לפרוו ולכלבלבת הוא לקחת אותו למפגשים יזומים עם כלבים של אנשים אחרים שאתם מכירים ויודעים שמחוסנים, גם כשתרגישו שהגיע הזמן להוריד את הגור אל הרצפה, חשוב שתשימו לב שהוא לא אוכל שום דבר מהרחוב, וכי הוא לא הולך למקומות בהם יש צמחיה ואתם לא יכולים לראות מה הוא בדיוק עושה. צריך להיזהר בעיקר מגללים של בע"ח אחרים, ואסור לתת לגור להתקרב אליהם ובטח ובטח שלא לאוכלם.
מקום משלו
אזור מיוחד שנגדיר לגור חשוב מאין כמוהו גם להרגשת הביטחון שלו, אבל בעיקר לחינוכו הכללי ולחינוכו לצרכים בפרט, דבר שכל בעל כלב רוצה שיקרה כמה שיותר מהר. אף אחד לא רוצה לנקות צרכים מהרצפה במשך חודשים על גבי חודשים ואפילו במקרי קיצון - שנים, ועם עבודה נכונה ניתן בהחלט לצמצם את תקופת הזמן הזו לחודשים ספורים בלבד. ההסתכלות של חלק מאלו שמביאים אל ביתם גור לראשונה ואינם מורגלים בשיטת החינוך של גדר גורים (גדר התוחמת את האזור בו הכלבלב מצוי בחלק משעות היום ובעיקר בלילה) היא לעיתים שלילית. אך באמת שאין סיבה לחשוב שלגור שלכם חסר משהו, ניתן לשחררו אל שאר חלל הבית בכל שלב שתרצו, אך זה חייב להיות תחת פיקוח בחודשים הראשונים של חייו. כשאתם לא יכולים לפקח? הגור צריך להיות בתחום הגדר. בנוסף, הגור זקוק למקום מסודר ומרופד בו הוא יכול להתחבא אם ירצה ובו יהיה לו נוח לישון, זה ה"סייף ספוט" שלו. במקום בו הגור יישן הוא לא יעשה את הצרכים שלו כלל. כלומר, נרצה שיהיה לנו כלוב גורים בו הוא ישן, המצוי בתוך אזור תחום גדול יותר שהוא גדר הגורים. אלו הם שני דברים שנרצה שיהיו לנו בבית עם כניסת הגור לראשונה לחיינו. כאמור, נרצה להרגילו ל-'מקום משלו' כבר ביומו הראשון אצלנו.
בתוך שטח הגדר הגור יעשה את צרכיו בשלב הראשוני. זה בסדר, אנחנו רוצים שהוא יעשה את הצרכים שם ולא בשאר רחבי הבית. זאת כמובן עד שיעבור את החיסון המשושה האחרון אצל הווטרינר, ויוכל לצאת החוצה בצורה חופשית ומלאה ללא חשש מהידבקות במחלה שתסכן את חייו. לאחר שנוכל להוציא את הגור החוצה, נתחיל לחנכו לצרכים מחוץ לבית כמובן, אך ישנם מספר חודשים בהם הגור יעשה את הצרכים או לפחות חלק מהם, בבית ואנחנו ניאלץ להיות סבלניים, ולנקות. חשוב לנקות גללים, היות שחלק מהגורים עלולים לאכול את הצרכים של עצמם בחודשים ואף שנים הראשונות לחייהם, אם לא נמנע זאת מהם. ברגע שאתם רואים/מריחים שהכלב עשה צרכים, אל תתעצלו – גשו לשם מידית ונקו את המקום ומנעו מצב של סירקולציה של אותו מזון שנאכל, נפלט ונאכל שוב ושוב. הצרכים של הגור במצב זה הופכים יותר ויותר רכים, ולבסוף אף ממש מימיים, דבר שהרבה יותר מבאס לנקות, וכמובן לא נעים או בריא לגור עצמו.
כלוב הגורים נבנה בקלות ושימש אותי נאמנה לכל תקופת הגורות של דימון. לגדר הגורים שבהחלט הייתה מאוד פרקטית, ומתפרקת לפאנלים גמישים שניתן להוביל בקלות ממקום למקום אם יש בכך צורך. החיסרון בגדרות גורים הוא שלא ניתן לקבען לרצפה, דבר שגור ברגעים של סערת רגשות יצליח בהחלט להזיז ממקום למקום. הקיבוע בסופו של דבר נעשה די בקלות בעזרת סרט חבלה דביק שרכשתי בטמבוריה הקרובה. יש כמובן לשים לב שסרט הדבקה שכזה מודבק על משטח יבש ובצורה מושלמת כך שהכלבלב לא יצליח להוציא אותו החוצה ולאוכלו, כי הוא ינסה, בוודאות.
.jpeg)
הפד הוא חברו הטוב של הכלבלב
לאחר שתחמנו את הגור באזור מסוים, כיצד נחנך אותו לעשות את צרכיו במיקום ספציפי בתוך אותו אזור? אופציה אחת היא שנשתמש בפדים מיוחדים לגורים שבבסיסם בד סופג (בדומה לחיתול). רוב הגורים יעדיפו לעשות את הצרכים על מצע שכזה גם ללא התערבות שלנו, את אלו שלא אנחנו בתחילה נעודד. חשוב לא להמשיך עם הפדים האלו מעבר לשלב שהוא חובה, כדי לא ליצור "העדפת מצע" ותלות כלשהי בפד. נרצה לעודד את הכלב כמובן לעשות צרכים בחוץ ברגע שנוכל לצאת איתו החוצה ונרגיש שאין סכנה בריאותית בכך. אחת השיטות לעבודה נכונה עם פד היא בתחילה כשהכלב עושה צרכים בבית, להספיג את הפד במעט מהשתן שלו, ולהניח את הפד בחזרה במיקום בו אנחנו חפצים שהגור יעשה את צרכיו להבא. תראו שבפעם הבאה הגור כבר יעשה את צרכיו על אותו פד, כשזה יקרה תדאגו להגיד לו "כלב טוב!" ולתת לו חטיף, שיבין שמדובר בהתנהגות רצויה. כך רצוי לעשות בכל פעם שהגור יעשה את צרכיו על הפד ולא במקום אחר, לאט לאט יתרגל הגור לעשות את הצרכים על פדים בכלליות.
כמובן שיש להחליף את הפדים לחדשים ונקיים כל הזמן. בשלב זה כשנרצה להרגיל את הגור לעשות את הצרכים בחוץ לראשונה כשנוכל, נוציא לו פד החוצה, ומתוך הרגל הוא יעשה את צרכיו על הפד ששמנו מחוץ לבית, כמובן שניתן לו תגמול על כך בצורת חטיף לכלבים. בשלב זה נרצה להפסיק לתת לגור חטיפים על צרכים על הפד בתוך הבית, ונעניק "פרס" רק על מתן צרכים מחוץ לבית. לאט לאט הכלבלב יתרגל לעשות את צרכיו בחוץ גם ללא פד כלל. יש לזכור שצריך להיות קשובים לגור, הוא מבסיסו בעל חיים נקי ואינו רוצה לעשות את הצרכים שלו ליד המקום בו הוא ישן או אוכל, ברגע שהוא "יבקש" לצאת החוצה כדי לעשות צרכים (ע"י שריטה של הדלת למשל, או כל סימן אחר שתבינו ממנו) אנחנו נרצה לרוץ איתו החוצה כדי להצליח ליצור מצב בו הוא עושה את צרכיו מחוץ לבית, ואנחנו בתמורה נותנים לו חיזוק חיובי בצורת חטיף ומילה טובה.
בגזרת הפדים עצמם נתקלנו בבעיה אחת מהותית והיא סוגיית ההדבקה של הפד לקרקע. ראשית הבאנו פד של המותג "PetEx" מ-"גג לחיות" ברעננה. בהחלט שמדובר במוצר מוצלח מבחינת יכולות ספיגה, אך הסתבר שהדבק עמו מגיע המוצר לא באמת נדבק לרצפה בצורה מספקת, והגור יכול בקלות לתלוש את הפד מהרצפה, ולהפוך את הכלי החינוכי למשחק במקרה הטוב, ולאוכל במקרה הרע. דבר זהה קרה לנו גם בשימוש בפדים של "Golden Panda". אך בבדיקה של פדים נוספים של חברת "All Absorb" נצפתה דווקא מגמה הפוכה שהיא לא פחות גרועה, והיא הדבקת יתר לרצפה, כך שבמקרה בו רצינו להוציא את הפד, חתיכות ממנו נשארו דבוקות לקרקע והשאירו סימן שניתן היה להסיר רק על ידי שפשוף חזק בסקוצ' עם מים חמים. הפתרון לבסוף היה שימוש בפדים של “PetEx” והדבקתם באמצעות אותו סרט חבלה שרכשנו על מנת לחבר את גדר הגורים לרצפה, שהונח בארבעת הפינות של הפד ועמו הודבק לרצפה בהצלחה וקל היה גם להוציאו ללא השארת סימנים.
האנשה היא הענשה
הטבע שלנו הוא לחשוב שמה שנראה לנו כיף וחמוד, זה מה שטוב גם לגור שלנו. זה לא תמיד נכון עבורו וגם לא עבורנו. למשל, בהביאנו גור לבית, נרצה להתכרבל איתו מיד, לשים אותו יחד איתנו מתחת לשמיכה וללכת לישון איתו יחד במיטתנו, אך ייקח זמן קצר מאוד עד שהגור יעשה את צרכיו על המיטה. במקרה כזה, אנחנו ניצור מצב בו הריח של הצרכים שלו ידבק במיטה ובמצעים (גם אם תנקו ממש טוב) והגור יתחיל לחבר את הרצון שלו לעשיית צרכים עם עליה למיטה שלנו. זה כמובן לא משהו שאנחנו רוצים, לכן, ההמלצה היא להעלות את הכלבלב למיטה, לספה או לכל משטח אחר שאיננו רוצים שיטיל עליו את מימיו, אך ורק מיד לאחר שעשה צרכים במקום רצוי, וגם זה לפרקי זמן קצרים מאוד. זאת כמובן עד שיגיע למצב בו הוא עושה צרכים רק מחוץ לבית, אז יהיה אפשר לשקול להעלותו למיטה לפרקי זמן ארוכים ואפילו ללילה שלם אם בכך חפצה נפשכם. צריך לראות שהכלב מעוניין להיות על המיטה, שלא חם לו מדי למשל, שיש לו אפשרות לרדת מהמיטה כשהוא רוצה, שיש לו גישה למים תמיד ולא רק כשאתם מתעוררים.
אם לא תסיים את האוכל אין טלוויזיה!
טיפ חשוב הוא לתת לכלב לעבוד בשביל המזון שלו. המשפט הזה נשמע רע, אבל אם חושבים על זה ומבינים את המשמעות של זה מבחינת הכלב, רואים שלא רק שזה לא דבר רע, אלא שזה דבר עדיף ואפילו שהכלב עצמו מעדיף את השיטה הזו בהרבה. הכוונה? במקום לתת לכלב את האוכל שלו בקערה, לעשות שגר ושכח וללכת, אנחנו יכולים להחליט שאנחנו נותנים לו את האוכל שלו לאט לאט תוך כדי פעולות שונות. למשל, נלמד אותו את הפקודה "שב" ובכל פעם שישב יקבל עוד חתיכה מהמזון שלו. כך אנו גם ניצור מצב של משחק בריא המקשר בנינו ובין הגור, משחק שהוא משתוקק אליו, גם נגרום לגור לאכול בזמן שאנחנו שולטים בו (ויודעים בדיוק מתי הוא צפוי למשל לעשות את הצרכים בפעם הבאה, וכך לתזמן מתי אנחנו קמים לנקות אותם ו/או יוצאים איתו החוצה אם ניתן מבחינה רפואית), גם נלמד אותו על הדרך טריק חדש, וגם לא נאביס את הכלב בחטיפים אלא נאכילו במזון הבסיסי שלו, שגם הכי בריא לו.
.jpeg)
חוטפים את החטיפים
חטיפים הם עולם שלם בתחום גידול בע"ח, בעיקר כשמדובר בגורים או בכלבים בשלבי החינוך והאילוף. אותו חטיף מעבר לכך שמשמח את כלבנו, הוא כלי מהותי לאות על התנהגות רצויה, וכלי חינוכי של ממש בעיקר בשלבים הראשונים שהגור שלנו עדיין לא למד – איך ללמוד. אחרי ביסוס פקודות כלשהן שיעבדו ללא חטיפים בגיל יותר מתקדם, נוכל ללמד גם ללא צורך בחטיף, אך בשלב הראשון בחייו של הגור החטיף הוא הכרחי ממש.
מבחינת סוגי החטיפים נרצה לתת כאלו שמתאימים הן לכלב והן לנו. איך נמדד חטיף טוב? לפי הצורך של הכלב. ראשית יש עלינו להבין, האם הכלב שלנו רגיש למזונות כלשהם? בהנחה שכן, ונניח הכלב רגיש לעוף, נרצה לתת לו חטיפים על בסיס בשר מסוג אחר (למשל כבש מתאים בדר"כ לבטן רגישה) או על בסיס דגים (סלמון למשל), או בכלל על בסיס משהו טבעוני (למשל בטטה).
.jpeg)
אחרי שהבנו איזה רכיבים רצוי שהחטיפים שאנחנו נותנים לגור יכילו, צריך להחליט מהו הגודל הנכון. גודל שונה מתאים לכל מצב, למשל במקרה של אילוף שיש בו חזרה על פעולה ותגמול שוב ושוב נרצה חטיפים קטנים ממש שניתן לתת מהם הרבה יחידות. במקרה בו אנחנו רוצים להעסיק את הכלב ולהוציא אותו מפוקוס על משהו מסוים שאנחנו עושים (למשל בזמן סירוק/מקלחת) נרצה לתת לו חטיף גדול יחסית שימשוך ממנו את תשומת הלב המלאה וייקח לו זמן רב לסיים. פרמטר נוסף עבור החטיף המושלם הוא הריח שלו. מצד אחד, ריח חזק ייתן יותר בוסט של התלהבות מצד הכלב לשתף פעולה עם האימון/אילוף, אך ריח חזק של חטיף לכלבים גם נשאר לנו בידיים הרבה זמן, לעיתים גם לאחר ששטפנו ידיים. החטיפים הכי טובים עבור גור הם כאלו קטנים, שלא משאירים ריח בידיים ובצורות וחיתוכים כאלו שיאפשרו לנו מינימום התעסקות עם התאמתן לגור שלנו וחיתוך ידני נוסף מצדנו. בונוס גדול לחטיף יהיה לאלו שצורתם וגודלם יאפשרו הכנסה אל תוך משחק לנשיכה שברשותנו (כזה שניתן לשים בתוכו חטיפים וניתן לתת לגור להתעסק עמו זמן רב במסעו לחלץ את החטיף מתוך המשחק – למשל Kong).
בנוסף לכל האמור נרצה כמובן להצטייד בציוד בסיסי שמאוד יעזור לנו מיד עם הגעת הגור לביתנו וכן בהמשך. קולר מתאים לגור, קולר גדול יותר למספר חודשים לאחר מכן, רצועת הולכה באורך של עד 2 מטר, רצועה יותר ארוכה (למשל רצועת "4 + 6 מטר", שניתן לחברה לרצועה ארוכה של 10 מטרים) שתסייע לנו בשלבי החינוך והאילוף של הגור, קערות לאוכל ולמים, מיטה/מזרן נוח בשביל שהגור יוכל לשחק עליו/לרבוץ/לישון, והכי חשוב – כמה שיותר נשכנים! משחקים מסוג זה הם חובה גם כדי להרגיל את הגור להוציא את התסכול האוראלי שלו (שיניים מתחלפות ורצון בסיסי לצוד מעצם היותו כלב) בכיוון הנכון ולא על רהיטים או חס ושלום על בעליו. מומלץ לרכוש לפחות משחק אחד מסוג "סקין" (מעין בובת חיה ללא כל מילוי שהגור יוציא החוצה ויאכל. בדר"כ מאוד עמידים לנשיכות ולעיסות), מומלץ אף לרכוש שניים על מנת שתוכלו לתרגל את הפקודה "עזוב", ולהחליף סקין אחד בשני ולעודד את פעולת ההרפיה של לסתו של הגור, והאפשרות שלו "לשחרר" עצמים בהביאם אותם אליכם (גם כדור קטן מעולה כדי לתרגל את הפקודה "תביא").
.jpeg)
יש כמובן עוד המון לדעת ולקחת בחשבון בהביאנו חבר חדש למשפחה, גם אם גור וגם אם כלב בוגר. אך כל אחד יבחר להתייחס אחרת לסוגיות השונות שעומדות לפנינו בנושאים של חינוך ואילוף למשל. מומלץ בשלב החינוך של גורים בהחלט להיעזר בידע ובניסיון של מאלף כלבים מנוסה כדי ללמד את הגור שלנו בצורה הטובה ביותר את שהוא צריך לדעת על העולם בחודשים הראשונים של חייו. לימוד להולכה ללא משיכות, להתעלמות מחתולים או אנשים שרצים ברחוב, למשחק נכון ובריא עם כלבים אחרים ועוד, הם דברים שישרתו אתכם ואת הגור נאמנה בהמשך חייכם המשותפים ויהפכו את כל החוויה להרבה יותר נעימה עבור כולם. מה שבטוח, בית עם גור – זה בית ששמח בו.
רשימת ציוד מומלץ לגור החדש במשפחה
- גדר גורים
- כלוב גורים
- בד נעים לריפוד כלוב הגורים
- סרט חבלה להדבקה של גדר הגורים / פדים לספיגה
- פדים סופגים לצרכים (לפחות 100 בשלב הראשוני)
- רצועה להולכה בטיולים (2 מטר)
- רצועה ארוכה לאימונים (4 + 6 מטר)
- קולר קטן לגור (לקחת בחשבון שתוך מספר חודשים צריך לרכוש קולר גדול יותר)
- חטיפים לכלב - כמה שיותר מגוונים וכמה שיותר מותאמים לגודלו של הכלב
- אוכל לגורים
- קערות למים ואוכל
- משחקים לנשיכה והמון
