עם העיתונות: "חולי נפש, רוצחים את ילדיהם ובני משפחותיהם. לכלוא
ולתמיד!". אך הקורא בעיון את עיתונות ההיסטריה-הציבורית מגלה שבתוך בליל
הדמגוגיה האינסופי היא מספקת לנו גם פרטי-מידע המוצנעים היטב בגוף הידיעה.
ננסה כאן ללקטם ולבנות בעזרתם תמונת קריאה אלטרנטיבית אותה העיתונים אינם
ממהרים לחשוף.
הרציחות החלו בישראל משנות התשעים: כרמלה גבעון מגבעתיים ירתה בבנה הפעוט
עמית. בשולי הידיעה צוין כי לקחה תרופות נגד דיכאון במסגרת טיפול
פסיכיאטרי. נועה כהן ממזכרת-בתיה שהרגה את בנה בן ה-9, גם היא היתה בטיפול
תרופתי נגד דיכאון. מרינה
דוידוביץ שהטביעה בשנת 92' את 2 בנותיה הקטנות היתה בטיפול תרופתי נגד
דיכאון. בכתבה ב'תל אביב' מ-3.12.99 מצוטט הערעור לבית המשפט העליון של
ארז טבעוני, ששרף למוות את שני ילדיו, בו הוא מפרט את "העבר הפסיכיאטרי
שלי...שני ניסיונות התאבדות...טיפול של 13 כדורים ביום". ה"אמא מקריית
מוצקין", שב-17 ינואר 2000 השליכה את תינוקה בן השלושה חודשים מהחלון,
היתה בטיפול אצל פסיכיאטר נגד דיכאון. כולם מקרי רצח שזיעזעו את המדינה
ונעשו בהשפעת סמים פסיכיאטריים "נגד דיכאון".
-------------------- בהשפעת
הסם הפסיכיאטרי האנטי דיכאוני 'פאבוקסיל'
(fluvoxamine) ממשפחת ה'פרוזאק' (fluoxetine) הוא היחיד עד כה שהסכים
לחשוף לציבור עובדה זו כשנאבק עליה בבית המשפט. הוא הורשע בהריגה – ולא
ברצח.
סמים אלו שייכים למשפחת ה- SSRI המאריכים את הישארות החומר הכימי
סרוטנין במוח. הפסיכיאטרים פועלים על סמך ההנחה שדיכאון נגרם בשל רמות
נמוכות בגוף של הסרוטנין – גורם כימי הממריץ פעילות מוחית. הסם חוסם את
קליטתו מחדש של הסרוטנין כך שכמות מוגברת ממנו יכולה להמריץ את תאי המוח.
למעשה, אם מתעלמים מהז'רגון הכימי, מסתבר שסמים פסיכיאטריים אלו פועלים
באותו אופן שבו אכילת שוקולד פועלת על הגוף, אך לא ניתן לשווק שוקולד כסם
פסיכיאטרי, עדיין...
בכתבה שפורסמה ב- Guardian ב- 17.1.2001 תחת הכותרת: "נחשפת: הסכנה
שבלקיחת פרוזאק" מתועדים מסמכים פנימיים של חברת אלי לילי (יצרנית הסם
הפסיכיאטרי 'פרוזאק') בהם נקבע כי כבר בשנת 1978 במהלך ניסויי ההרצה של סם
זה בהוואי נמצא קשר מוכח בין לקיחת הסם להתקפי אלימות רצחניים. אות אזהרה
לבאות ניתן למצוא בכתבה ב'מעריב' מ-5.1.03 בה מדווח כי 'פרוזאק' אושר
לשימוש של ילדים מגיל שמונה "הסובלים מדיכאון". הפסיכיאטר גיל זלצמן ממתקן
הכליאה הפסיכיאטרי 'גהה' מצוטט כאומר כי "בישראל אחוז הילדים הסובלים
מדיכאון גבוה יותר ממדינות מערביות אחרות" וכי "פסיכיאטרים מטפלים בילדים
בפרוזאק ובדומותיה זה מספר שנים, למרות שעד כה לא ניתן אישור רשמי של רשות
התרופות האמריקנית. הטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות לא נאסר בישראל והוא
ניתן לפי שיקול דעתם של הפסיכיאטרים". עיתון 'הארץ' הנראה כמקדם אינטרסים
של ברוני סמים פרסם ב-1.2.02 כתבת מגזין שכולה שיר הלל לסם הפסיכיאטרי
'סרוקסט' (paroxetine) תחת הכותרת "תשכחו מהפרוזאק, הכוכב העולה החדש בשמי
הדיכאון, כדור אופנתי פופולארי בקרב היאפים וידידותי במיוחד במצבי חרדה.
ניתן להשיגו אפילו אצל רופא המשפחה". נראה כאילו אלי פימשטיין אימץ את
המלצת 'הארץ' ולקח 'סרוקסט' לפני שרצח את ביתו.
ומה עמדת הפסיכיאטרים לנתונים מצטברים אלו: ב'לאשה' מ-11.10.93 נשאל
הפסיכיאטר הביולוגי יוסף זהר מ'תל השומר': "רצח שביצע אדם לאחר שקיבל
תרופה במינון גבוה, ולא היה בהשגחה, הוא תוצאה של טעות הרופא?". תשובתו:
"רק מלאכים אינם טועים".
בטעינה...
