עיתון הסטודנטים לפילוסופיה
באוניברסיטת תל-אביב
גליון 001
פילוסופיה ,עכשיו? | לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | על יום שבו
אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | לא עוד | Invisible
האגף הנחמד ע"ש רביד רובנר | האם לפילוסופיה יש מקום?
| הלב מבין הקדמה ל | :הבנה ופוליטיקה )חנה ארנדט( |
פיטר מרקוזה בבית העם | הערות לסודותיו של מורה הנבוכים
עיתון הסטודנטים לפילוסופיה
באוניברסיטת תל-אביב
עריכה
רביד רובנר
דן ואלפיש
עריכת לשון
נטע אקשטיין
כתבו
מיקי פלד
אורי ערן
נעמי הברון
יעל דולמן
רביד רובנר
שיר חכם
חן משגב ואביגיל פרדמן
שי זילבר
יעל מרום
איירו
הילה נועם
ג'ניפר אבסירה
רביד רובנר
דפנה טלמון
מלכי טסלר
חן משגב
יעל בירנבאום
עיצבה
רביד רובנר
1
העיתון נדפס בתמיכת דיקנאט הסטודנטים
אביב 2012
2
מאמרים
< 01
פילוסופיה ,עכשיו? | מיקי פלד
6
< 02
לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
11
< 03
על יום שבו אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון
16
< 04
לא עוד | Invisibleיעל דולמן
20
< 05
האגף הנחמד ע"ש רביד רובנר | רביד רובנר
25
< 06
הלב מבין | שיר חכם
30
< 07
הבנה ופוליטיקה )על הקשיים שבהבנה( | חנה ארנדט
34
< 08
פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב יחד עם אביגיל פרדמן
45
< 09
הערות לסודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר
49
< 10
האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום
51
3
דבר העורכים
עניין ראשון :מה זה עיתון פילוסופיה?
0618הוא ניסיון ליישם פילוסופיה על אירועים ,על
תהליכים ,על שפה ועל מחשבה עכשוויים ,בשפה ידידותית
לקוראת .עד להולדתו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל
אביב לא היה עיתון ישראלי שדן בפילוסופיה מזווית ראייה
יומיומית ואקטואלית .גם פילוסופיה פוליטית ,העוסקת
בעכשווי ,כושלת פעמים רבות במסירת רעיונותיה למי
שאינו מצוי בשיח .תהינו ,האם זה כורח שפת הדיסציפלינה?
האם זו תולדה בלתי הפיכה של ההיסטוריה? האם מקומה
של הפילוסופיה במרום מגדל השן ,ולא תתכן שיחה בין
הבקיאים בה לבין אלו שלא? אנחנו מאמינים שאפשר
אחרת ,והעיתון שלפניכם הוא בחינת השקפה זו בפועל.
4
עניין שני :למה עיתון פילוסופיה?
עבור רוב הישראלים ,פילוסופיה היא קרקע לא ידועה
ולא רלוונטית .רבים רואים בה בלתי נגישה במקרה הטוב,
חסרת חשיבות במקרה הרע ומיותרת במקרה הגרוע .היא
הייתה ודאי הופכת למקצוע מכניס ,לו היו משלמים לנו על
כל תמיהת מכר "למה פילוסופיה?".
לדעתנו ,לפילוסופיה יש הרבה מאד מה להציע לקורא
הישראלי .יש לה כלים מיוחדים לחקר המציאות :היא
יכולה לבחון את הנחות היסוד של מושאי המחקר שלה,
לאתר ולחשוף קשרים מושגיים ולפרום פלונטרים רעיוניים,
לבצע דה-קונסטורקציה )פירוק מבנים מחשבתיים( ,לנסח
ביקורת אותנטית ,להיות רפלקסיבית ,להסביר במבט-על
פילוסופי את המתרחש במדע ,בכלכלה ,בפוליטיקה,
באמנות ואף לנסות ולהעריך באופן מושכל וביקורתי
לאן יתפתחו כל אלו .יישום כלים אלו על מה שקורה כאן
ועכשיו ,יכול לתת לקורא תובנות חדשות על חייו.
העיתון שואף לשנות מן הקצה אל הקצה את החשיבה
המקובלת על-אודות הפילוסופיה כמיותרת וכאליטיסטית,
ולהעניק לה מקום מיוחד בתרבות הישראלית – מקום שבו
תוכל להעלות שאלות לגבי הקיים ולגבי המתרחש ,ולא
לקבל דבר כמובן מאליו ,להצית ולאתגר את המחשבה
היומיומית האקטואלית ולהוות מעין נובע לרעיונות
וליצירה – ובה בעת ,לפתוח את גבולות השיח ואת
מסגרות הפרוצדורות האקדמיות ,ולהעניק במה ליצירה
פילוסופית מקורית .העיתון מציע לכותבים בו – סטודנטים
מכל התארים – במה ליצירת שיח פילוסופי פתוח ומשתף,
שחורג מהמסגרת המוכרת של השיעור ושל הסמינר,
ולהתניע שינוי באופני הכתיבה והקריאה של פילוסופיה.
עניין שלישי :איך עיתון פילוסופיה?
ביקשנו מהכותבים למען את הכתיבה שלהם למי שלא
למד פילוסופיה .רוב הכותבים העידו שזה לא היה קל.
שלא כמו מקצוע הרפואה ,שהעוסקים בו מיומנים להסביר
לעמיתיהם ולחוליהם את אותו איבחון בשתי שפות שונות,
הפילוסופיה העכשווית מכירה רק שפה אחת ,מקצועית,
שמותירה לרוב את הקורא הטרי המום .בעיתון תמצאו
כמה גישות להנגשה של השפה הפילוסופית ,ותמצאו
שבכל אחד מהטקסטים היא משמשת בתפקיד אחר.
כך למשל ,תוכלו למצוא את שי זילבר מעיין בספר חדש
העוסק במורה נבוכים לרמב"ם; יעל מרום משחקת עם
משפחתה ועם ויטגנשטיין משחק תפקידים; בעקבות
דרידה ,נעמי הברון מציירת לנו את הפילוסופיה כאוזן;
יעל דולמן סוקרת בעין פילוסופית את הסרט "לא רואים
אותך"; חן משגב ואביגיל פדרמן מבקרים בבית העם עם
פיטר מרקוזה ויוצאים משם עם תובנות פילוסופיות על
מקום ועל שפה; רביד רובנר מערערת את יסודות האגף
החדש של מוזיאון תל-אביב לאמנות; מיקי פלד מציב את
הפילוסופיה כמראה המשתקפת בעצמה; ואורי ערן מתגונן
מפני טיפטופי האושר הסינתטי של TEDויאיר לפיד.
את שני הטקסטים האחרונים שלחנו לכותבים בעיתון ,והם
החזירו לנו הארות .שיבצנו אותן כמנורות בצידי המאמרים.
הוספנו גם תרגום של המאמר המצויין של חנה ארנדט,
"הבנה ופוליטיקה" ,עם הקדמה מאת שיר חכם .ולבסוף,
שילבנו עבודות של אמנים שקראו והגיבו בצבע .עיתון
אהבת החכמה והשמחה -לעיונכם.
אנו מזמינים אתכם ,הקוראים ,לכתוב לגיליון הבא ,על
כל נושא ,מנקודת מבט פילוסופית .נשמח גם לפרסם
את דעתכם על הכתוב והמאויר .אנא שלחו לנו טקסטים
או תקצירים בני כ 500-מילים עד לתאריך 15/7/12
לדוא"ל 0618pnp@gmail.com
מערכת העיתון
5
< 0618פילוסופיה ,עכשיו? | מיקי פלד
מיקי פלד
".IJÀ"ijÀî"½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç
" ®³È"0®ÁÀ³"²Ï½¬"ÂÈ"¬$Ю"Î
®0¼Ç½ÁÀÁÀ"ijнÈ
פילוסופיה ,עכשיו?
0618
< 01
000½ÅÊ®"²Î³ÏÀ"ÁÀ²"¬ÁÏ"000ij Á"Á³À½"½ÎÈÏÁ"˳¹ÃÏ"ijò²"³Á½Ê¬$
®000γ®½ ²"ijÎÏÀ"¬Á¬".ij¹Ì½Å"ÐμÈ"μ³È²"¬³²"ÁÀϲ"¬Á".²Á³À"³µ"²Ã³²Ã"¾³Ð
$0½Žò"ÁÀÃ"½½Ç½Ê¼Ã"½ų½È" Å"Á²Í®"¹³³Î²"³ Ͳ/¼ÊÏÃÁ".½ÐÈ Á".γÍò"ĬÀ
]דיוויד יום ,מסכת טבע האדם[
האמת היא שאת ספר הפילוסופיה הראשון שלי,
"הפילוסופים הגדולים" מאת בריאן מגי ,קניתי בגיל
18כנראה בעיקר בשביל להרגיש חכם .אז -כמו היום,
סביר להניח שלא מעט מבאי החוגים לפילוסופיה נהנים ,ולו
בהתחלה ,מהיכולת להבין מילים עם כל-כך הרבה הברות
כמו אינטליגיביליזם.
ולמרות הווידוי-המעט-סרקסטי הזה ,כמי שאחרי
ההתלהבות הראשונית טרח ונשאר בחוגי הפילוסופיה
השונים ,מצאתי את עצמי נשבה בקסמה .אכן ,יש משהו
בפילוסופיה ששובה את ליבו של העוסק בה .אולי זה
השילוב הנדיר בין לוגיקה חמורה לספרות -אנליטיות
ליכולת הפשטה .בעזרת הכלים הללו היא אמורה לחקור
את מה שהיא מתחילה ממנו ,כפי שאמר אריסטו ,את
ההתפעמות מהעולם עצמו ,את התמיהה ,המבוכה ,ואת
השאיפה לפתרון שאלה העולה מול תופעה כלשהי בעולם.
הבעיה היא שבימינו ,ההתפעמות של אריסטו לרוב אינה
נמצאת במחלקות לפילוסופיה.
מכיוון שכך ,אנחנו גם מתרחקים מהאמרה היפה של
הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל שכתב פעם כי "ללמד
איך לחיות ללא וודאות ,ולמרות זאת לא להיות משותק
על-ידי ההיסוס ,הוא כנראה הדבר העיקרי שהפילוסופיה
בימינו עדיין יכולה לעשות עבור אלו שלומדים אותה" .
שא ְר ֶאה בהמשך ,הפילסופיה הפכה להיות לא
כפי ַ
6
רלבנטית ל"חיים האתיים" ,וחסרת יכולת להגיד לנו משהו
על חיינו .נראה שהציבור מאס באינטלקטואלים מתחום
הפילוסופיה ,ואני סבור שהתרחקות הפילוסופיה מענייני
היום-יום בוודאי לא עוזרת לגשר מחדש על הפערים .מדוע
אין פילוסופים שיושבים בוועדת סל התרופות שצריכה
לענות על שאלות אתיות בסיסיות )לדוגמה ,בתקציב
נתון האם עדיף להציל חיים של מעטים או לשפר חיים
של רבים(? מדוע אין הוגים שייעצו לוועדת טרכטנברג
או לצוות האקדמאים שמנגד? כמה מאתנו השפיעו על
המדעים ,על הכלכלה ,על החברה ,על הספרות או אפילו
על תלמידיהם? כמה מאתנו מקבלים מכתב מהציבור
שנפתח במילים "רציתי לשאול אותך פרופסור"?...
אני זוכר את הסיבות שבגללן הגעתי בסופו של דבר
ללימודי פילוסופיה ,ולפי השיחות הארוכות עם חבריי לחוג
במעונות שבהר-הצופים ,הגענו כולנו מסיבות די דומות.
כולנו רצינו להבין מה בדיוק קורה בעולם הזה ,אם "זה"
הממשי ואם "זה" המטאפיזי .שאלות של מוסר ,תודעה,
אלוהים ,ניסיון להעניק משמעות ולהכניס סדר בעובדות
שמרכיבות את העולם שלנו – זו הייתה המטרה העיקרית
שלנו .לא שבהכרח מצאנו תשובה ,אבל אלוהי הפילוסופיה
יודע שלפחות ניסינו.
ציפיתי שלימודי התואר השני ,הפעם באוניברסיטת תל
אביב ,יהיו המשך טבעי לחקירות התואר הראשון .ולא
< 0618פילוסופיה ,עכשיו? | מיקי פלד
כך היה .חלק מזה ,צריך להודות ,היה באשמתי .לעיתים
קרובות ,אנחנו הסטודנטים מחפשים את השורה התחתונה
מהר מדי ,ולא מבינים שבשביל להגיע אליה כמו שצריך
יש לעבור מסכת של לימודים אפורים ,טכניים ואפילו קצת
משעממים .ואף על פי שלקחתי זאת בחשבון ,הפלפולים
והניתוחים נראו לי מוגזמים יתר על המידה .בהדרגה
התחוור לי כי מה שבסך הכול אמור להיות כלי שמשרת
את הפילוסופיה בדרכה לתובנות על עצמי ועל העולם,
נהפך לדיון העיקרי.
¯"̆œ̋¸œßı̆ ".̆̋ß̇¿̋©̆ "Ł̋́ "H "̋ı̶¿̇ "Ł
¿"ßı
̆¿̋".̶̋¿̇¸œ̶¸Ø
̇̆"º̇º
̶̆̌"̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "œ̇Œ̋º̆ "̶ "Łı "¯̇º "Œ̋Ø
̇̆̇¿" ̆́̋"©ß̇œ̶̋́ "Ł̇̇̌©ª "̋Ø¿ "0©ß̇œ
́"Æ̶̋̌̆ "©¿ "œ̇¯̶́ "/ "̋Ø¿̋¸Ø¿œ̆ "Ł́̇ª
̇̆̌"Æ̶̋̇̌̋ "̇Ø˚Ø¿ "̆ª̇ "̇Ø̶ "̋ "Æ̋ß
̶"ß̌̋Ø "̶œª "̋ "©ß̇œ̶̋́ "0Æ©̋¿ "©̇º
̶".̆œ̋¸œßı̶ "̆̋ß̇¿© "Ł̋́ "̆œ̶̇˚̆ "Æøº
̇̆̋¿" "̋́ˆ̶ "©̇́̇˚ "©̶̇¿ "̇Ǿ "̶̆ºª
0̆̋ı̇Œ̶̇̋ı́"©̇º̶"̶̶̌́"ßı¿"̆ª
"ßı¿ª"̆ª$"̆ߪ¿ª́"߸ª"©Øº"H"Ł̇ß́̆"̋ªºØ
¿©" ¿"̶́̆ "©ª̇© "©¿ "̆Øıª "$Aß̌ "¿Œ
̶"Ł̶̇̋º "̆˚ª̇ª̌ "æ̇Œ̶̇̋ı̆ "̶ "Ł̌̇Œª̆ "̇¯ªºª
̶¿©̋".̆̈̆"¯ªºª̶"©º¯̆"©¿"©©̶"́̇˚$"<̆œ
¿̇©̇" "̆Ø̶̋ı̋øŒ̋¯̆ ".̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "œß "©ßı¿ª
̆̋˚̋¯̆" ̆"000$©̇̋¸̶̋Ø¿$̆ "̶́ ".Ł̌̇©ª "̆ß̇¸ı
̆"̶̆̋º̆"©¿".ªª"©ª¿̆"©¿"˚ŒØ̶".000".©ßª̋̋©ª
̆"©̇º̋́œ"̇¿"Æ̋̋©̇ß̋ß"Æ̋̇̇̋ø"œß"¿̶̇".̆Ø̇¿ß
¿"߸ª "©Øº "̆ªª "̆Ø̆Ø "æ̇Œ̶̇̋ı̆ "$0©̇̋ß̋ıª
"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "̶ "º©º©ª̆ "ÆŒœ̆$ "̶̇ "©¿ß̇œ
̆̋̋̇".Æ̋œ̇ªº "©̇Ø̇ßœº́ "©̶̇©̶̋̆ "̆˚̇̌ ".©̋ª
¿"œß".Æ̋¯˚̆"̶̨ª̆"̋¯ˆ́"©¿"̇ª̌".Æ©̇¿"ß
˚̌"$0Æ̋¿̇ß"Æ̋ª
̶̌"̶º "Æ̋̌$˚ "̆ı̋¯ºª "̋©̋̋̆ "̈$̌́ "̋Ø¿ ".Ł
"0©̇ı̇ß©̆"̶Œ"©¯º̇̇́"Æ̋ı̇Œ̶̇̋ı
בין שעשוע אינטלקטואלי לת'כלס
אני רוצה להציע הסבר לפער שנפער בין הפילוסופיה
לניסיון לומר משהו על העולם .לשם כך נצטרך להסכים על
חלוקה גסה ,אולי אינטואיטיבית ,של העיסוק בפילוסופיה
לשניים :פילוסופיה כשעשוע אינטלקטואלי ופילוסופיה
כתיאוריה או כפרקטיקה.
תיאוריה נועדה לענות על השאלה איך עובד העולם
)לדוגמה ,האם ישנו צדק מוחלט( ופרקטיקה נועדה
לענות על השאלה איך לפתור בעיה ספציפית בעולם
)לדוגמה ,מהי חלוקה צודקת של משאבים מוגבלים(.
בניגוד לעיסוק הפילוסופי בתיאוריה ובפרקטיקה ,את רובה
של הפילוסופיה הנלמדת באקדמיה כיום אפשר להגדיר
כ"שעשוע אינטלקטואלי" .על דרך השלילה ,זהו עיון
שמטרתו אינה ניסיון – ישיר או עקיף – לומר משהו חדש
על העולם או לפתור בעיה בו .עיון כזה ,הפועל בעולם,
יהיה לרוב אינסטרומנטלי .הוא ייעשה לשם מטרה מסוימת
שאיננה היא עצמה .המטרה יכולה להיות כל דבר .עד כמה
שאני יודע אין תחום עיון שהוא שעשוע אינטלקטואלי
בלבד ,ללא קמצוץ של "ת'כלס" ,כלומר השפעה על
תיאוריה או על הפרקטיקה .אפילו עיונים מטאפיזיים ,כמו
לדוגמה הוויכוח הישן בשאלה "האם קיום הוא תכונה של
דבר מסוים או לא?" ,היו "ת'כלסיים" .הם אינם כאלה עוד.
לא משנה כמה פתלתל ,מטאפיזי ומורכב העיון המדובר ,כל
עוד העיון נעשה – אם במישרין ואם בעקיפין – כדי לענות
על ,לברר על-אודות ,להבין את ,אותה התפעמות ראשונית
מהעולם ,שהיא המקור לעיון ,הרי אין מדובר בשעשוע
אינטלקטואלי .שאם לא כן ,כאשר ההתפעמות כמקור
לשאלות פילוסופיות נזנחת ,אז מדובר בעיון שכל מטרתו
הוא הוא-עצמו ,כלומר שעשוע אינטלקטואלי בלבד.
אינני סבור שיש בשעשוע אינטלקטואלי ,פילוסופי או
אחר ,דבר שלילי .עם זאת ,מה שקורה לעיתים קרובות מדי
בסמינרים לפילוסופיה הוא שנוצר שעשוע אינטלקטואלי
שאינו מודע להיותו שעשוע .כלומר ,נוצר פער בין היומרה
של המשתתפים בסמינר לנתח תחום מסוים ,לבין תוצאות
הניתוח בפועל .לדאבון הלב ,נדמה שאת חלל הכיתה מציף
במקרה כזה לרוב חוסר המודעות כולל לעניין זה ,הגורם
לעיסוק בשעשוע האינטלקטואלי להתרחב ,ומתרחק
הניסיון לומר משהו חדש ומעניין על העולם עצמו .כלומר,
אנחנו הולכים ומתרחקים מראשיתו של העיון הפילוסופיה
לפי אריסטו – ומהסיבה שהביאה אותנו ללמוד את התחום
מלכתחילה.
7
< 0618פילוסופיה ,עכשיו? | מיקי פלד
דרך אחרת להסתכל על ההגדרה של שעשוע אינטלקטואלי
היא באמצעות שני הכלים הנפוצים והמקובלים לדיון
פילוסופי .הפיכה של עיון לשעשוע אינטלקטואלי
מתרחשת כאשר ההפשטה והניתוח – שני הכלים
המרכזיים של הפילוסופיה – משמשים לצורך הפשטה
וניתוח של הפשטה וניתוח קודמים וכך הלאה ,עד שנוצרים
הפשטה וניתוח מסדר כה גבוה שהקשר עם מושא
החקירה המקורית פשוט אובד ,ואנחנו נשארים עם שעשוע
אינטלקטואלי בלבד.
מתי בפעם האחרונה הבנתם?
אני מאמין שכל מי שנכח בשיעורי פילוסופיה ,ועל אחת
כמה וכמה בתואר השני ,יכול להיזכר במספר לא קטן של
דוגמאות הממחישות התנהלות זו שבה הדיון נסוב סביב
עצמו עד לעייפה וללא פתרון וללא מוצא ,כלולאת קסמים
של עקרות המצליחה לייצר עוד מעצמה בעזרת שלל
טיעונים מעגליים ופתרונות ארעיים.
קשה לעבור על כל הקורסים בתואר השני ולבחון עד כמה
הם נוטים לשעשוע אינטלקטואלי או לתיאוריה/פרקטיקה.
משמות הקורסים בידיעון בוודאי שאי אפשר לתת תשובה
ברורה .לעיתים קורסים שבשמם מתנוססת שאלה שאין
"הנדסית" ממנה מתבררים כגבב של הבחנות מיותרות
וההיפך .מכיוון שלא הייתה לי אפשרות לשאול את כל
המאסטרנטים לחווייתם ולדעתם האישית ,נצטרך להישאר
עם סימן שאלה קטן .אך מכיוון שלרבים מהסטודנטים
שדיברתי איתם ישנה תחושה דומה לשלי ,נראה שגם
אם הממצאים אינם ניתנים להוכחה אמפירית ,הם נוגעים
בעצב פתוח.
הפיכתם של לימודי הפילוסופיה בתארים המתקדמים
לשעשוע אינטלקטואלי משפיעה גם על הכתיבה
האקדמית .הרושם הוא כי זו נעשית יותר ויותר רחוקה
ממושאים שונים בעולם הממשי ומתרכזת בניתוח וביקורת
על פילוסופיה שכבר נעשתה ,לעיתים גם היא כביקורת על
פילוסופיה אחרת שגם היא בתורה וגו'.
תמונה שכזו מתקבלת אם בוחנים את גיליונות השנתיים
האחרונות של כתב העת עיון )כתב העת הפילוסופי-
אקדמי היחיד בישראל ,עד כה( .אפשר לראות כי בדומה
למבחר הקורסים לתואר השני ,חלק גדול מהמאמרים
עוסקים בפרשנות על פילוסופים כלשהם .למעשה ,ברוב
הגיליונות ישנו לכל היותר רק מאמר אחד המוקדש לסוגיה
שנראית על-פניה קרובה לעשיית פילוסופיה ואמירה על
8
̋"̶̈̋́"̆¿̶̋ı̶"̆غª"̶́œ̶"Ł̇̋Œ̋Ø̆"̆¿ßØ"H"ß
̶" ̆"̆ªŒœ́ "̆́Ø ".̋œ̋ª "©¿ "ß̋©̇̆ ".Æ̶̇º
̶" ̆".̆̋ª¯œ¿̆ "©̇ß̶̇ "æ߸ø̆̇ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı
"0¯Œªª̆"̶"̇©̶̇˚"̆Ø̋¿"̶̨̌"̆́̋Œ̆"0́̈̌̇¿ª
"Æ̋œº̇̈"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"̋ßœ́ª"̆ª"©¿"̶̆̋ˆ"̋œ̋ª
̶"0Œ̶̌©"Ł̋¿"<̇Ø̶̇̌"̇¿"0©̋¸œßı"̆Ø̋¿"¿̋̆"<́̇ß
̆"ß̋́Œ̶̆ "©ı¿̇ "̆Ø̋¿ "©̋©ª¿̆ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı
¿©" ̆"ß©̇̋ "̆ª̌ "©̇̆©̶ "¿œ̇̇¯ "¿̶¿ ".Æ̶̇º
"©̋©ª¿ "©̋ı̇Œ̶̇̋ı "̶̆¿̶ ".̋©º¯̶ "0̇؜؜ "̶º
¿̋"̶ "Æߪ "Ł©̋̋ "¿̶ "¿ı̇ß "æ¿ "0̆́̇© "Ł
̆̋"̆œ̶̇˚"̋̆ª"Ł̇ˆ̌"©̶̇¿"̶º"̶̇̋¿̇"0Œ¸ßœ̇ı
"Æ̇̋œ "Æ¿̆ "̇¿ "Æ̶̋́ˆ̇ª "Æ̋́¿ª̆̌ "©œ¯̇ø
̆̇¿" ©̌̇"̇Ø̋º "̋ı̌ "Æ̇̋̆ "˚̌̇̇©Ø̇ "æ̋Œ̇Ø ".̆Ø
̶"0̆ª̌˚̆"©́̆¿"̶"̆ªŒœ"̋̆̇̈"0Æ̋Ø"̋ı̶¿"̋Øı
¿̶́"".©̇¯̶̇̆"̋".©ª¿̶"©̇ت¿Ø̆"©́̇˚"̨̇©ª
¿̶̇©"́¯́".Æ̶̇º̆ª"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"©̇œ˚ß©̆"ß
̆˚̋"߯º̆ ".̶̋¿̇¸œ̶¸Ø̋¿ "º̇º "ß˚¿ "̇ı
"̶̆¿"©̶̇¿".Æ̶̋̋¿̇¸œ¿"Æ̋ª̇˚©́"Æ̋ı̇Œ̶̇̋ı
̶"̆̌̇©́0̋©ºø̆"̆́̇©̆ª"ß©̇̋"©̇́̇¸".
העולם ,כמו ביקורת על ספר שעוסק באי-שוויון בתחום
הבריאות ,מאמר על משמעות חיים ללא מוות ,ביקורת
על שימוש במטפורות מסוימות להבנת המציאות ועוד
מאמרים ספורים אחרים .מהבדיקה הקצרה הזו אפשר
לאשש את הרושם לכך שבימינו אין כמעט פילוסופים,
אלא בעיקר חוקרי פילוסופיה.
תופעה מעניינת נוספת ונפוצה בחדרי כיתות הפילוסופיה
היא האמירה ולפיה מה שחשוב )וסליחה מראש אם אני לא
מצטט במדויק .מרצים שונים מנסחים זאת בצורה שונה(
הוא לשאול שאלות מעניינות .ניחא אם אמירה זו היא רק
לצורך המטרות המוגבלות ממילא של הלימוד עצמו ,ניחא
אם היו אומרים כי לתפיסתם ,זה כל מה שאפשר לעשות
לאור מוגבלות תודעתנו ,אבל לומר שזה מה שחשוב?!
לא פרספקטיבה נוספת על העולם?! לא שאיפה לתובנה
כלשהי?! לא פתרון לשאלה מוסריות או חברתית?! רק
שאלה מעניינת? זו למעשה הדוגמה הבולטת ביותר
להפיכת הפילוסופיה לשעשוע אינטלקטואלי.
גיבובים של דקדוקי עניות
כאותו כשל שדיבר עליו דיוויד יום שלומדים אותו בקורסים
על תורת המוסר ,גם אנחנו הפכנו את המצוי לרצוי .פעם,
כך מספרים ,היו הפילוסופים מנסים לענות על שאלות
< 0618פילוסופיה ,עכשיו? | מיקי פלד
והטובים שבהם היו נותנים גם תשובות טובות .כיום ,עושה
רושם ,לשאול שאלה מעניינת זה האידיאל ,זו המטרה
כשלעצמה .אם אריסטו אמר שהפילוסופיה מתחילה
מפליאה על העולם ומהניסיון להשיב לפליאה הזו ,אנחנו
מתפעמים בעיקר מטיעון עקיב.
צריך לומר את האמת .קל לבקר את שאני מתוודה עליו
כאן .בסך הכול תלמיד תואר שני שבקושי חי את חיי
האקדמיה הסוערים .מלומד גדול ממני ידע לתת דוגמאות
למחקרים עדכניים ופורצי דרך .אני רק אשאל "פורצי דרך
למה בדיוק? למי בדיוק?"
לא כאן המקום לנתח את הסיבות לתופעה זו ,ואולם מה
שחשוב הוא כי אט אט הערמנו על עצמנו גיבובים של
דקדוקי עניות וצהלות שמחה למראה חשיפת טיעון מעגלי.
מרגע לרגע אנחנו דומים פחות ופחות לפילוסופים היוונים
העתיקים ויותר לפנגלוס של וולטיר ,הפילוסוף שלימד
קוסמולוניגולוגיה תיאולוגית-מטפיסית.
מי שיבקר את הטיעון שנפרש בדפים אלו צריך אם כך גם
למצוא תשובה אחרת לשאלה מדוע הוקעו הפילוסופיה
והפילוסופים מחוץ לדיון החברתי וממעגל מקבלי
ההחלטות ומכתיבי הטון .לי אישית נראה כי בין השאר,
חוסר הרלבנטיות של חלקים גדולים בה היא הסיבה לכך,
ועד שהיא לא תפסיק להתמקד בשעשועים אינטלקטואלים,
אין לה בכלל סיכוי או יכולת לגעת בנושאים ביום-יום.
שכחנו את הניסיון לומר משהו על האבסורד המפעים
הענק הזה שנקרא העולם .הניתוחים בכיתה הפסיקו להיות
כלים ,ונהפכו למטרה .הסמינרים נדמים לעיתים יותר ויותר
כהתנצחות בין "איזמים" ותחרות בין מילים מרובות אותיות.
שכחנו מה זה אומר לנסות ולומר משהו שיכול להאיר
ולו קצת מהחיים של האנשים סביבנו .חלקנו נהיו כאלה
מומחים בפילוסופיה של הלשון ,עד שכבר איבדנו את
היכולת לומר משהו רלבנטי .מקצתנו מתרכזים בהבחנות
דקות כל-כך של הגות צרפתית מודרנית ,עד שדרוש מאמץ
קלוש בלבד כדי לפוררן .האינטואיציות היפות והתובנות
המעניינות שהיו לרבים מהפילוסופים שאנחנו לומדים
ועוסקים בהם נכתשות לכדי אבק של ניתוחים מיותרים.
¿̇"˚̇ß "ƺ "©̇̆¯̈̆ "¿̶ "ßı¿ "̋¿ "H "Łßº "̋ß
̆¯́"Łı̇¿́"̇̆ª".©¿̈"̶̌́̇"0̆ı"Æ̋ߪ¿Ø"Æ̋ß
̆¯"0©̇˚̇Ø "ߌ̇˚́ "º̇Ø̶ "̶̋ "Æß̇ˆ "©ˆø̇ª "̆º
̶"ßıŒ©"Ă̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ª"Æ̋ıøª"̇Ø˚Ø¿"œ̇̋¯́"̆ª
̶"ß̇̈º© "ĂØ̋¯ª̆ "́̋øœ© "©¿ "œ̶˚̶ "¯ø̋̌ "̇Ø
̶"ß̋́Œ"̆̈"Æ¿̆"Ăª˚̶ª̶"©¿ø̶"Æ¿"º̋ß̶̌̆"̇Ø
̶"̆¯ªº̆ "Ă̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ª "̶̆¿̌ "Æ̋ß́¯̶ "©̇ıø
̆¿"̶̋ø¿+ "ßø̋̋ª "̆̈̆ "¸Œœ¸̆ "©̋¸Ø̶̇̇̋́ª
̶"̆ª"Ł̋́"ߺı̶"©̇¯º"*¯̇º+"̋Ø̋º́"¿̋̆"*©̇˚ı
̆"̇Ø˚Ø¿ "̆ª "Ł̶̋́ ".̇Ø̶ "̆˚̋¸́ª "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı
"Æ̋̋˚$̶"ºˆ̇Ø"̆ª"̶̌́"0̆تª"©̇ıø̶"Æ̋œº©ª
̆¿©̋̋"œ̶́̇"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̶"©̇Øı̶"̨̋ªØ"̇Ø˚Ø¿"$Æ
©̇́̇©"́̋© "¿̋̆ "Æ̋ªºı "̆ª̌ "̆ت "¿̶ ".
¿©" ".Æ̋ß̇Œı̇ßı̆ "Ł¯̋º "̋Øı̶ "̶̇̋ı¿ "0Æœ̋ß "̇Ø̋Øı
̌̆"̆ª¯Ø".Æ̋̋˚"̨߯̇"̶̆̇̌Œ¿"̆©̋̋̆"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı
̶̋" ̆̌"º̋ˆª̌ "0́̈̌¿©̶̆ "̆Ø̇¯Ø "̇̈̆ "̆̆̋ª
̆"̇Ø̶ "º̋ø̶̆ "̆ª "Ł̋¿ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̶ ".º̋ß̶̌̆ "ºˆß
˚̇0º̋ß̶̌̆"̇Ø̶"ı̇˚̆ª"ł
להבחין בין עיקר וטפל
שלא יובן לא נכון ,הפתרון אינו בהפיכתה של הפילוסופיה
ל"פרקטית" יותר במובן הגס של המילה .יופייה טמון ביכולת
ההפשטה מחד גיסא והניתוח מאידך גיסא .השאלה היא
רק הפשטה וניתוח של מה ולשם מה .במקום רק להפשיט
הפשטות מסדר חמישי ושישי ,וניתוחים שלבסוף ינותחו
בעצמם ,הגיע הזמן להטות את המטוטלת לצד השני.
אם אנחנו רוצים שהפילוסופיה תשפיע על העולם ,כשם
שהשפיעה בעבר ,עלינו לחזור לאותה התפלאות מהעולם
שהביאה אותנו אל התחום הזה מלכתחילה .אולי אז נוכל
גם לחזור ולעסוק בחיים עצמם.
אפשר להתחיל בתשומת לב רבה יותר לנעשה כיום בעולם
הנמצא במשבר הכלכלי והערכי הגדול ביותר מאז שנות
ה '30-של המאה ה ,20-לתת דגש על חשיבה ביקורתית
וקונקרטית יותר באספקטים שונים של הלימודים כדי לטפל
בסוגיות הבוערות .השאלות שצריכות להנחות אותנו הן
סביב מה נסוב הדיון בכיתת הסמינר? האם התלמידים
יודעים לקשר בין הדיון לבין משהו בעולם? האם הדיון
עצמו יודע להבדיל בין עיקר וטפל על-מנת למקד את הדיון
בדרך אל המטרה?
כל שצריך הוא לענות על אלו .אני רוצה להאמין שאם
נעשה זאת ,תהיה לנו פילוסופיה קצת פחות מתפלספת,
כזו שאומרת משהו על העולם ומשפיעה עליו מתוכו.
9
< 0618לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
̶̆̋̆"ƺ̇Ø
10
< 0618לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
אורי ערן
0618
< 02
"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç
®¬®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³
"¹³Î²"½È ÃÁ"²®ÎŽÃ"µÀÎî" ®³È
$Ľ½Á/ij¬"νȲ"ήÀÈ$®"®Ð³À³
לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי
לפני כמה חודשים צפיתי בהרצאה בתחום הפסיכולוגיה
של האושר במסגרת סדרת ההרצאות המקוונות של
פרויקט :TED
המרצה הכריזמטי ,פרופסור בהארוורד,
הציג ממצאים המלמדים שבני אדם
ניחנים ביכולת גרועה במיוחד להעריך
מה יגרום להם לאושר .עד כאן נשמע
סביר ולא מסעיר במיוחד .החשד שלי התחיל להתעורר
כששמעתי על אותן טעויות נפוצות שאנחנו נופלים בהם
בבואנו להעריך את מה שיקבע את אושרנו .כך למשל,
בתמימותנו אנחנו נוטים לחשוב שאירוע כמו זכייה בלוטו
יהפוך אותנו למאושרים יותר מאשר תאונה שתרתק אותנו
לכסא גלגלים .אלא שהמחקר מראה ששנה לאחר האירוע,
הזוכה בלוטו מדווח על אושר ברמה דומה לזו של האדם
הנכה .דוגמה נוספת הראתה שבני אדם מאושרים יותר
בנוגע לבחירותיהם כאשר לא הייתה להם אפשרות לחזור
מבחירתם .או בניסוחו הבוטה יותר של אותו פרופסור:
"חופש הבחירה הוא האויב של האושר שלנו".
כאן כבר היה לי ברור שמשהו מסריח בממלכת האושר
האלטרנטיבית הזו ,אבל לא הצלחתי לנסח מה בדיוק
מפריע לי .החלטתי להניח לשאלה הזו ,עד שנתקלתי
בכתבה זו
המבשרת על שיאיר לפיד ,שכניסתו לחיים
הפוליטיים הייתה אז רק שאלה של זמן,
משמש כמנחה של תוכנית הטלוויזיה
ש"רשת" הפיקה על בסיס ההרצאות של
.TEDאף שהכותרת החיצונית שניתנה לאייטם הייתה
לעגנית במקצת )"החלטורה החדשה של יאיר לפיד"(,
הכתבה עצמה פרגנה לפרויקט וללפיד עצמו .כך למשל,
על TEDנאמר כי מדובר ב"אחד מהפרויקטים הנפלאים
שהביאה לנו מהפכת האינטרנט וחופש המידע .פרויקט
תוכן טהור כוונות ונטול מטרות רווח בסגנון ויקיפדיה
שמבקש להפיץ 'רעיונות הראויים להפצה' .מה שהחל
ככנס אקדמי ב ,1984-הפך עם מדחף האינטרנט מאחוריו
למיזם מבריק שמגיש מידע מחכים באופן נגיש לקהל
צמא" .על הופעתו של לפיד בגרסה הישראלית נכתב" :הוא
נראה נינוח בתפאורת המשרד ,והקונספט של TEDהולם
את אישיותו :נאה ,רהוט ,אינטליגנטי ,בעל אמירה ויודע מה
טוב בשבילך".
בשלב הזה כבר הבנתי שאני חייב לבדוק את העניין .החיבור
בין יאיר "אחיי העבדים" לפיד ,והפרויקט הטהור-נאור של
TEDהיה עבורי רמז עבה מאוד לריח הלא נעים שנראה כי
נדף מההרצאה על הפסיכולוגיה של האושר .זה היה סרחון
מהסוג שדבק בכל דבר שלפיד נוגע בו .אבל לאט לאט.
ללפיד עוד נגיע בהמשך .קודם אני רוצה לספר לכם מה
ראיתי כששבתי לצפות באותה הרצאה מקוונת ,והבנתי
שכנראה חושיי לא הטעוני :מדע האושר שנחקר בהרווארד
הוא האידיאולוגיה היאיר-לפידית בקליפת אגוז.
"איזהו העשיר?"
אז מהו אותו מדע חדשני ואוקסימורוני ,ושמו "הפסיכולוגיה
של האושר"? את המסר אפשר לתמצת כטייק-אוף ציני
במיוחד על המימרה "איזו העשיר? השמח בחלקו" .כאמור,
המרצה ,פרופ' דן גילברט ,מציג בהרצאתו כמה וכמה
מחקרים המלמדים אותנו שבני אדם מעריכים בצורה גרועה
11
< 0618לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
למדי מה יסב להם אושר .הסברו לכשל זה קשור בבורותנו
לגבי היכולת שלנו לראות באור חיובי התפתחויות שבעבר
הלא-רחוק תפסנו כשליליות" .אושר סינתטי" קוראים לזה,
והוא מופיע בכל פעם שהגורל מחלק לנו קלפים שלא להם
פיללנו .נכנסת לכלא על פשע שלא ביצעת? כשתשוחרר
כעבור 20שנה אתה עשוי לומר שזו הייתה חוויה מרוממת
נפש .החברה עזבה אותך? היא ממילא לא הייתה האחת.
בניגוד ל"אושר טבעי" שהוא אושר המופיע כשקיבלנו את
מה שרצינו" ,אושר סינתטי" הוא האושר שאנחנו מייצרים
כשאנחנו מקבלים משהו אחר.
האבסורד בסיפור זה הוא שלפרופסור גילברט מהרווארד
יש הסבר סוציולוגי חתרני לנטייה שלנו להעדיף אושר
טבעי על פני אושר סינתטי"¾½Ïý"½ÁÀÁÀ"ȳÅÃ"ÄÃ"²µ½¬$ :
")½̳Î"³Å¹Å¬Ï"²Ã"Ь"Á®ÍÁ"¬Á)Ï"ĽìÅ"¬"Á³ÈÊÁ
½"³ÃÀ "² ½Ã² "²Ð³¬® "½Îϳ¬ÃÁ "³Åг¬ "¾³Ê²Á "Á³À
̧"¬Á"ĵ"½Î½̶µÅ
Æ ÿ"dzÃÈ"ij½ÅÍ"A½̳Î"³Å¹Å¬Ï"²Ã"Ь"Á®ÍÁ
̶
½"½Å¬"0½ή "½̳Î"ͽÊÇÃ"¬Á"²"½À" ¹³½Ã®"½¹³³Î"²½²
"¾ÏÃÐó"½ÏÃÃ"¬³²"½¼ÐŽÇ"Îϳ¬Ï"ÂÀÁ"Ƚ̲Á"²Ì³Î
"ͳ½ ®"½Á®ÍÃ"ÂЬÏÀ"³®"½ÁÍÐÅ"ÂЬÏ"Îϳ¬²"³ÃÀ
0$½̳Î"ÂЬÏ"²Ã
מה בעצם הפרופסור אומר כאן? שההעדפה שלנו לאושר
טבעי או במילים אחרות ,האמונה שלנו שאנחנו יודעים
מה טוב לנו ומה יעשה אותנו מאושרים ,היא בסך הכול
ביטוי לתודעה כוזבת .שהרי לו היינו אדישים לגמרי לתנאים
החומריים שלנו ,היה הקניון פושט את הרגל .מישהו מרוויח
מזה שאנחנו ,הפריירים האוכלים את מה שמאכילים
אותם ,חושבים שיהיה לנו טוב יותר אם נקבל את מבוקשנו.
התחכום והעיוות של מהלך זה זועק לשמים .הוא לא רק
מטיל ספק באותנטיות של כל דרישה לשינוי במצבו החומרי
של האדם ,אלא גם ,באיזה "הפוך-על-הפוך" שנראה שרק
בהרווארד הצליחו לעלות על הנוסחה שלו ,מסביר לנו
שבכל דרישה כזו לאושר אנחנו למעשה משמנים את
גלגלי השיטה הקפיטליסטית" .היה שמח בחלקך -זה
הכול בראש .אתה עני/מדוכא/נרדף רק כל עוד אתה חושב
שאתה כזה .ואם אתה חושב שאתה כזה ,לא רק שאתה
חי בשקר ,אלא שאתה גם תורם לשימור השיטה הכלכלית
הלא שיוונית שניזונה מחוסר שביעות הרצון שלך".
אחרי שהציג סדרת ניסויים המדגימים את היכולת
האנושית לסנתז אושר ולראות באור חיובי את מה שנתפס
בעינינו כשלילי בעבר הלא רחוק ,חושף גילברט את
הדוגמה המטרידה ביותר – האשליה שחופש רצון גורם
12
אושר .בניסוי שהציג ,עברו סטודנטים קורס צילום ,ובסופו
נתבקשו לבחור אחת מבין שתי תמונות שצילמו ולקחת
לביתם .מקצת מהסטודנטים בחרו תמונה בלי האפשרות
לחזור בהם מבחירתם ,ומקצתם יכלו לחזור בהם .הממצא
המפתיע הוא שהסטודנטים שקיבלו את האפשרות
להתחרט היו מרוצים פחות מאלה שלא יכלו להתחרט.
במיוחד ראויה לציון בניסוי זה היא פרשנותו מרחיקת הלכת
של אותו מומחה לאושר שהעז וקבע כי הניסוי מראה
ש"חופש רצון הוא האויב של האושר הסינתטי" .כלומר,
כשיש לנו אפשרות לבחור ,נהיה בהכרח פחות מרוצים.
אבל כיצד בדיוק נובעת מסקנה זו מהניסוי? הרי כל שקרה
בניסוי הוא שסטודנטים שיכלו לשנות את דעתם היו פחות
מרוצים מבחירתם ,מאלה שלא יכלו לשנות את דעתם .כדי
לבסס את המסקנה שהפרופסור הציב ,צריכים היינו לתכנן
ניסוי שיראה שסטודנטים יהיו מאושרים יותר מהתמונה
שברשותם כשהנסיין הוא שקובע איזו תמונה יקבלו ,ולא
כאשר הם בעצמם בוחרים את התמונה.
הסקת המסקנה המוטעית של הפרופסור איננה מקרית.
היא עולה לגמרי בקנה אחד עם המגמה השמרנית שהוא
מבטא בדבריו :כל אפשרות לשנות את מצבנו רק פוגע
באושר שלנו ,ולכן מוטב לנו להיות מוגבלים באפשרויות
הבחירה שלנו .רק כך נהיה מאושרים .בסוף ההרצאה
נראה שגילברט כבר לא הצליח להתאפק ,וציטט את מקור
ההשראה לאתיקה הסגפנית שלו שאותו הוא-עצמו הציג
"©¿ "Ł̶̋́̆ "ƈ "ßı¿ "H "¯̶ı "̋œ̋ª
ˆ̶̋́"0̆œ̇Ø "©̇˚ı "©øœ "Łı̇¿́ "¸ß
̋̋©̌"̇ª̌ "̆Ø̋¿ "¸ß̶́̋ˆ "̶ "̇©Øº¸ "Ł
"̇Ø̋̋̆¯".ß¿̇©ª̆"́øª̆".̋ß̇¿"ß̇́Œ
̆"©¿ "Łªª "̇Ø̶ "ß̇¿̆ "̇́ "́øª
ˆ̶ˆ̶̋" ̆̋¸̆" ̆"¿̇̆ "©̋¸Œ̶̋¸̋ıœ
̆"́øª̆"¸̇ı"̇̆̈"¿̶¿".̋̇¿ß̆"́øª
̆"0$̋̇øß$̆ "˚ß̌̆́ "¿̶ "Æ¿ "ƈ ".Æ̋̋œ
¿©"̆̆"©̇Ø̶̌"ßı¿".¸ß̶́̋ˆ"̶"ß́Œ
"œ̋¯ø̶̆"ߪ̋̋©ª"¿̶"¿̇̆"0$̋Ø̇̋ø̶̇̇́¿$
¿©" ̆©̇"̆̋ø̶̈̋Ø̇̋øß "ºǿ̶ "¿̶¿ "̆ºı
̶̆0
".$½½Îdzò"Ð³Ï Î²"ÁÏ"²½Î³¬½Ð²$"¾³ÐÃ,
¬ ]0È0¬"½ÁÏ"³ Îв̲")нÃÇ"Â
< 0618לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
בתואר "אבי הקפיטליזם המודרני":
"È®³Å" ¬²"½½¹®"½¬³Á¹Ð²"Áϳ"Á®Ç²"ÁÏ"Á³ ²"γÍò$
"000³²ÅÏÃÁ" ¹¬"ȳ®Í"®ÌÃ"Ľ®"Á ®²²"ÁÏ"Îн"ÐÀÎȲÃ
"Á®¬"<Îн"ÐÀÎȲÁ".ÍÊÇ"¬ÁÁ".½³¬Î"²Á¬²"½®ÌòÃ"ÍÁ¹
¬"²Í³ÏÐ"¬ÁÃ"¼²Á®"³½Î¹¬"ɳ ÎÅÏ"½³¬Î"²Ã" ¹¬"¬Á"É
"н¹Ï²Á"³¬".Í Ì²³"гν²µ²"½ÁÁÀ"Ь"ÎʲÁ"³Åг¬"ȽÅò
¬"ijÎÀ½µ"¹À³ÅÁ"²Ï³®"ÁÁ ®"³ÅÏÊÅ"ÁÏ"н ½ÐȲ"²³³Áϲ"Ð
"Îdz¹"ÁÏ"²Ã½¬²"¹À³ÅÁ"²¼Î¹"ÁÁ ®"³¬".³ÅÁÏ"гÏʽ¼²
,$0³ÅÁÏ"Í Ì²
מיד מגיעה הפרשנות הבלתי נמנעת:
"³½²½Ï "¾½ÎÌ "0½ι¬Ã "½®³¼ "½ý³Çà "½ή ".ÄÀ$
"Á®¬ "0ι¬Á "¬Á³ " ¹¬ " ½ÐÈÁ "гÁ½®³ÃÏ "Ð³Ê È² "³ÅÁ
"½ÅÊÃ".½ Ã"͵¹³"βÃ"³Åг¬"гȽÅÃ"²Á¬²"Ð³Ê È²²ÏÀ
"½ ½ÐȲ"Ľ®"Á ®²²"Ь"Îн"ÐÀÎȲ"½À½ÎÈÃ"³Å¹Å¬Ï
"¬½²"ÐÁ® ³Ã"³ÅÁÏ"²½Ì½®Ã¬²ÏÀ"0½ÅÀÐÇÃ"³Å¹Å¬".²Á¬²
"ÐÁ³¼Å"³ÅÁÏ"²½Ì½®Ã¬²ÏÀ"0²¹ÃÏ®" ³®ÈÁ"³Åг¬"²Á½®³Ã
"®½ÎͲÁ".®³Å Á"гÃÎÁ".ÎÍÏÁ"³Åг¬"²Á½®³Ã"¬½²".гÁ® Ã
®"³¹Í½ÐÏ "²Ì³Î "½Å¬Ï "¹ÍÁ² "000½νͳà "³Å¹Å¬Ï "½Î
"²½ÅÏ".³ÅÁÏ"г ¬ ²³"½½³³¬Ã²Ï"¬³²"²Á¬²"½ųÐŲÃ
®"ÐÁ³À½® "½Ź½Å "³Å¹Å¬Ï "³Ïà ".½õ ³Ã "Ðý³Çà "² ½Ã
0$Äõ²"ÁÀ"Â½Ê ³Î"³Å¹Å¬"²½Î¹¬Ï"²Î³¹Ç²"Ь"Î̽½Á
הנה כי כן ,הסחורה הנכספת מכל ,האושר שתמיד חיפשנו,
נמצא בתוכנו .כן ,זה בסדר לשאוף להיות בריא ,עשיר,
מצליח ,אבל לא צריך לדאוג יותר מדי אם זה לא מסתדר:
תמיד נוכל לספר לנו לעצמנו שמוטב לנו כך .אל תלחמו
יותר מדי למען שינוי ,זה לא שווה את זה :זה יעלה לכם
בהרבה מאמץ ויסכן אתכם .גרוע מזה ,אתם עלולים
לעשות משהו בלתי מוסרי ,ובסוף ממילא לא תהיו מרוצים.
הרבה עזות מצח דרושה לאדם שמבטא דברים כאלה ,כדי
לטעון שהרצון של בני אדם לשנות את מצבם הוא מעין
תודעה כוזבת שמשרתת את השיטה הקפיטליסטית .יש
כאן דיכוי מתוחכם במיוחד של התשוקה האנושית ,של כל
דחף אנושי לשנות משהו בעולם .כפי שסמית' אומר :שום
דבר לא ראוי לכך "²Í³ÏÐ"¬ÁÃ"¼²Á®"³½Î¹¬"ɳ ÎÅÏ000$
,$Í Ì²³"гν²µ²"½ÁÁÀ"Ь"ÎʲÁ"³Åг¬"ȽÅÃÏשום
דבר לא ראוי לכך שנשתוקק אליו באמת ,עד כדי כך שנהיה
מוכנים לעבור על החוק המוסרי בשמו.
כנסיית הנחמדים
כאן מן הסתם תשאלו מה אני רוצה מיאיר לפיד .ובכן ,לפיד
הוא היום הדובר המובהק של אידיאולוגית ה"תחשוב טוב,
יהיה טוב" שמככבת במחלקות ל"פסיכולוגיה חיובית".
בטור שהתפרסם לפני כחצי שנה ב"ידיעות אחרונות" יוצא
לפיד נגד הורדת מס חברות .מדוע? מפני שמס זה טוב
לעשירים כמוהו ,ולא לעניים .עד כאן פילנתרופיה טהורה.
אלא שהמהלך של לפיד נשען כולו על משחק כפול ,ובו
הוא מצייר את עצמו כמי שנמצא לגמרי מחוץ לחוקי
השוק ,כמי שאדיש למצבו החומרי ,או לכל הפחות ,לא
יודע דבר וחצי דבר על מצב זה ,ואיך אפשר לשנותו .שווה
לצטט קצת מהפנינים שיאיר מפזר שם:
"³²½ÅÐÅ "²ÃÁ "ÂÀÃÌÈ "Ь "½Á¬³Ï "ÂЬ "¬$
"ÉÇÀ" ³È³" ³È"³Åн¬Ã"г® Á"¾À"ÁÀ"ËìÐÃ
®"½ ®³È²+"½À½ÎÌÏ"²Á¬Á"³Ð³¬"ÐÐÁ"³ÍÃ
".*½γò³ "½μ³Ï² "³¬ ".ÁÏÃÁ "½½Á¬½Ì³Ç²
0½ÁÁ ®"²µÏ"¬½²"²®³Ïв
"¬ÎÍ " ¹¬ "³½ "0½ÅÏ "È®Ï "½ÅÊÁ "Á½¹Ð² "ÁÀ²
" "¬³²Ï".½ÅÃ".½ÁÏ"ij®Ï¹²"²¬³Î"²Ï½ ÊÁ"½Á
"ͳ½ ®"²Ã$".гÅÎÍÇ®"Á¬Ï"¬³²".$ ½ Ð$"0ή¹
¬$A³½²"ÁÀ"²Ï³È"²Ð
".½ÐÎì".$®Ï³¹³"®Ï¹Ã®"²²³®"½Å¬"Äõ²"®³Î$
0$γ¼"³¬".νÏ"®Ð³À"½Å¬"½ÃÈÊÁ³$
0Ľ½ÅÈв"$A³²ÏÃ" ³È$
0½ÐÎì".$²½µ½³³Á¼Á"¾Á³²"½Å¬"ȳ®Ï®"ÂÈÊ$
$AÂÏ"²Ï³È"²Ð¬"²Ã³$
$0ή Ã$
$0ή Ã$"<ÐÊ Ê ®"®ÐÀ"½ÅÃ
¬0гͳÃÈ"г®Ï¹Ã®"ÈÍÏ"¬³²"¾À"ι
0ɳǮÁ"Îì".$²Î®¹"½ͲÁ"¾½ÎÌ"²Ð¬$
0½ÐÁ¬Ï"$A³¬ÐÊ"²Ã$
"$A²ÇÅÀ² "ÇÃÁ "ÂÁÏà "²Ð¬ "²ÃÀ "È ³½ "²Ð¬$
0½Ð³¬"Á¬Ï"¬³²
0dzǽ²®"½ÐÎì".$µ³¹¬"½ϽùÃ"Îг½$
"ÂÁÏà "²Ð¬$ ".гÅÍÇÊ® "Îì "¬³² ".$Ð͹̲$
'"¹³¼½®² "ÁÏ "²ÎÍв "Ь "³Á¼®½ "¬³ "85
0$Îг½"²®Î²"ÂÁÏÐ"½Ã³¬Á²
$Aµ³¹¬"58"ÍÎ"ÂÁÏÁ"¾ÐÈ "²Ã000$
0½ÐÁ¬Ï"$Aͳ½ ®"¾½¬$
0$²Î®¹"½ÍÐ"²Ð¬$
$A²®" ³®È½"½Ã³$
0$²Ð¬$
$A³µ²"²Î®¹®"²ÏȬ"½Å¬"²Ã³$
".Îͳ®®"³ÍÐ"0³½²"²Ï³È"²Ð¬Ï"²Ã"ͳ½ ®$
$0®³ÐÀÐ".®³Ï¹Ð
$AÁ ®²²"²Ã"µ¬$
"ÁÏ "²ÇÅÀ² "Çà "ÂÁÏÁ "³ÍÃ®Ï "¬³² "Á ®²²$
'"гή¹"ÇÃ"ÍÎ"ÂÁÏÐ".½Ã³¬Á"¹³¼½®" ³"85
$058'"ÁÏ
13
< 0618לפיד ו ,TED-הזוג האידיאלי | אורי ערן
מכאן הדיאלוג ממשיך לניסיון משעשע של רואה החשבון
להסביר ללפיד כיצד לנצח את השיטה ולשלם פחות
מס באמצעים כשרים אך מסריחים .האפקט הקומי של
הדיאלוג נוצר מהפער שבין לפיד ,האהבל שלא מבין שום
דבר בכסף ,ורואה החשבון הממולח שמתקשה להבין
מדוע לפיד לא קופץ על ההזדמנות שיש לו להגדיל את
הכנסותיו בקלות.
הסיבה שלפיד מרשה לעצמו להצטייר כמין טמבל שאין
לו שום מושג בכסף )אם נניח בצד את שאלת האותנטיות
של העמדה הזו( היא שהוא מאמץ את אותה אידיאולוגיה
שמפתחים המדענים של הרווארד :לנו אין הרבה עניין בכסף,
בהצלחה ,בבריאות .כל הדברים האלה נחמדים ,כמובן,
אבל הם לא שווים שנתאמץ עבורם ,שנשתוקק אליהם.
אנחנו גם ככה לא מבינים בזה כלום .כמו האדון גילברט,
גם לפיד עיוור לגמרי לתנאים החומריים שמאפשרים לו
את השלווה הפסאודו-סטואית הזו :עוד 10%מס הכנסה,
פחות ,10%מה זה משנה כשאתה יאיר לפיד ,או יושב על
גג העולם בהרווארד?
מה שצריך לשאול הוא כיצד קרה שהווינרים הגדולים ביותר
הם גם המיסיונרים הנלהבים ביותר של מערכת הערכים
הזו של קבלת הדין ,רפיסות והשלמה שנראית זרה לחלוטין
לדרכם? האם זו לא רק הדרך המתוחכמת שלהם לבעוט
בסולם לאחר שהגיעו לפסגה? האם מישהו באמת חושב
שאפשר להתברג לצמרת של אוניברסיטת הרווארד מתוך
אדישות לקידומך ולהצלחתך? שאפשר להגיע לפריים טיים
של ערוץ 2כשאין לך מושג בכסף? אינני חושש שמישהו
יקנה את עיקרי הדת החדשה הזו ברמה האישית :שום אדם
לא יהפוך אדיש למצבו החומרי רק בגלל שמישהו סיפר לו
שהוא יכול לסנתז לעצמו אושר ,ואז לא יזדקק לקורת גג
ותנור בחורף .החשש שלי הוא שברמה הפוליטית הקרדו
של לפיד וגילברט תפס ,והוא משתק כל מהלך של שינוי.
14
איך זה עובד? איך הפסיכולוגיה החיובית ,שנכשלת במסר
שלה כשאנחנו הולכים לעבוד ,מצליחה לדבר אלינו
כשאנחנו יוצאים להפגין? ובכן ,מילת המפתח כאן היא
'נחמדות' שהיא כנראה הערך האולטימטיבי היום של
אנשים כמו גילברט ולפיד" .היה נחמד" הוא המסר שלהם
אלינו ,והמסר הזה עובד ,לפחות בינתיים .אפשר למחות,
אפשר להפגין ,אפשר אפילו להקים כמה אוהלים בשדרה,
אבל רק בתנאי שזה לא יהיה חשוב לנו יותר מדי .רק
בתנאי שלא נתמסר לדבר הזה בכל מאודנו ,שלא נביא
את התשוקה שלנו לכיכר העיר ,וחלילה נפר את הסדר.
לכן היה ללפיד כל כך נוח וקל להצטרף למחאת האוהלים
מעל דפי העיתון -כי זו מחאה נחמדה )או לפחות הייתה
כזו עד ההסלמה בדרום( .צעירי רוטשילד אינם החוליגנים
של לונדון .אנחנו יודעים להפגין באופן מסודר ,נמנעים
מאלימות ,לא עושים בלגאן .אנחנו -וזאת יודעת גם מירי
רגב – פשוט נחמדים.
הנחמדות הזו ,הדביקות הכל-ישראלית הסכרנית הזו,
זכתה לאינספור התייחסויות בעקבות הודעתו של לפיד
על כניסתו לחיים הפוליטיים .אבל מה שאולי לא הודגש
מספיק ,ושנדמה לי שעולה בצורה יפה מהקרבה שבין
לפיד לבין אותו פרופסור לפסיכולוגיה של האושר ,הוא
ההזדהות והקבלה המוחלטת של לפיד את מה שיש .כי זו
הרי תמצית הנחמדות – לקבל את המצב כפי שהוא ,לא
להתקומם נגדו ,לא לעשות בלגן .עמדה מובנת מאליה אצל
מי שנמצא בצד של המנצחים ,מי שלא צריך לסנתז לעצמו
אושר באופן מלאכותי .סבירה אולי קצת פחות אצל מי
שלא בטוחים שנשאר להם מה לסנתז.
הזוג האידיאלי | אורי ערן,TED- < לפיד ו0618
"̋ı̶̌"Æ̋Ø̋ˆıª"Ł̇¸̶̆"Œ̶̌"Æ̋̋¯̋©º̆"̇̋ß́˚̇"¯̋ı̶"©̇̋¸Øß̶̇¸̆"©¯̋ª"H"̋ı̶¿̇"Ł¯
"ßß́©ª"<̆¿˚ª̶"̆¿˚ªª"Ł̋ˆıª̶"Ł̋ˆıªª"̆Ø©ª"̋ß̇́̋ø̆"߯Œ̆"̋ßıª"̶"©̇¯ª˚Ø/̋¿
"̋¯̋/̶º "©̇ß˚¿ "©̇؈ı̆ "0Æ̶̆̋º "¯̇ªº̶ "̋¿¯̌ "©̇¯ª˚Ø̆ "¯̶́ª "Æ̋ß̇¸œı "¯̇º "̋
"̆Ø̇"©̇Œ˚̋̋©̆"©̶̇́œª"©̶̋¿ß̋̆"©̇Ø̇́̋ß̆"©˚©"Æ̋ß˚¿"©̇ª̇œª́"Æ̋ß˚¿"Æ̋Ø̋ˆıª
".$¯̶̋¸̇ß$́ "ŁØ̋¿ ".©̇ª̶̋¿ "¿̶ "©̇؈ı̆̇ "©̇¯ºø "0¯¿ª "©̇¯ª˚Ø "Ł̆ "Æ¿ "ƈ ".̋ߪˆ̶
"0́$ˆª̇ "̶$̆ø "©̇˚̇̌ "̋¯̋́ "Æ̶̋ı̇¸ª "Æ̋ª̇¿Ø̇ "©̇ı̋Œ¿ "=̋ª̇ˆ "̋ß̇¯̌́̇ "̈ˆ́ "©̇ª̋̋©Œª
"̶̌ª"́̇˚̇".)̋̈Ø̌¿"̋̇øß".̋¯̇̆̋"̆̋̆)".)Ł̶́"̆̋̆)"<©̇̋߯"¯̇º"ŁØ̋")¯ª˚Ø"̆̋̆)"¯̶́ª
"̆ª"¿̋̆".Łˆ̶́̆"©̋̋º"̋¿̶"ß́ºª".̆Ø̇ß˚¿̆"0)̆̋Ø̇ªˆ̆̆"©¿"¯̶́̌"̆¿˚ª̆"©̇̋߯"̶º)
0̶̇"Æ̶̋˚̋̋ª"©̇ˆ̶ıª̆"ß¿́"̇̋ß́˚̇"¯̋ı̶
"̶̆̇ˆ̶ˆ̶"¯̶̋¸̇ß"©¿˚ª"Ł̋́"̶¯́̆̆"©̋øª©"̶̋̇¿"̇̈"H"́ˆª"Ł˚
"ߪ̶̇̌".̆̈"Ł̶̇̋̋ˆ́"*Łª¯ßı"̶̋ˆ̋́¿"ƺ+"̋©́©̌"̶̆̋º"ß¿"̋˚̌̇Ø̆
"ƺ̆ "©̶̋́ "º̋ˆ̆ "¿̶ "Æ̶̇ºª "¯̋ı̶ "0¯̶̋¸̇ß "©̇߯́ "ƺ̆ "©̋́
"̆¿˚ª̆"©̶̇̋ºı"Æ̇ª"ßœ̋º́".Æ̶"º̋ˆ̋"̋̇̌̋Œ"Ł̋¿"̆¿ßØ̆"̋ı̌̇
"̆ªøº̶̌"$̆¯ª˚Ø$"̆Ø̋¿̇".$Æ̋¯ª˚Ø$"̶"̆¿˚ª"̆Ø̋¿"ƺ̆"©̋́́
"̆¿˚ª"Ł̋́"Ł̋˚́ª"̋ß̇¿"0*#¯¿ª"Æ̋¯ª˚Ø"Æ"Æ̋Ø¿̆"̋ı"̶º"æ¿+
"©Ø̋̇øª "̆ªˆ̇¯ "¿̇̆ "ƺ̆ "©̋́̇ ".̆œ̇©́ "̆¿̶ª̆ "̶̇̈̌ "̆¯ª˚Ø
"̶̇ºı̶ ".*©̇ª̶̋¿́ "¿̶ "Æ¿ "ƈ+ "Æ̋̋œ̆ "߯Œ̆ "©¿ "©̇Ø̶ "̆œ̇©̶
"̆¿˚ª"̆Ø̋¿"̇̈"0¯˚"Æ̇̋"߯Œ"̶"̇Ø̇Ø̶̋̌"©̶̋œ̋¯ß"̆ß̇ǿ̇"łßª́
0¯̋ı̶"ß̋¿̋"ß́˚©̶̆"̶̇̌̋"̶̆̋¿"̆¿˚ª"̆Ø̋¿̇"̆¯ª˚Ø
15
< 0618על יום שבו אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון
נעמי הברון
" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç
".®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ
®"²½ ³Á³À½ÇÊ®"ijϬÎ"ά³Ð"ÐÎ ³
"²µÐ²"Ь"ЮгÀ".½Ž½¼ÌÃÁ"¬$®³
®"¬Ï³Å®"μÃ"ÐÅÈ"Î$ "ÐÀÎ ²
"ÁÏ"²½Ê³Ç³Á½Ê²"½ÊÁ"²ÊÏ"ÐϽÀÎ
"²È®Ï"Ä®"½Ð½¬Á"¬Ã¬³".Ľ½¼ÏÅ ¼½³
0Â½Ï ³¹
על יום שבו אמא אבא,
ודוד ויטגנשטיין בא לביקור
0618
< 03
כבר שבעה חודשים שאני אימא טרייה .בהדרגה,
תפקידים "ביולוגיים" התחילו לסגור עלי .מכיוון שרק
אני יכולה לקום כל שעתיים בלילה להיניק ,מכיוון שרק
אני סבלתי מהכאבים ומהקשיים הפיזיים של הלידה,
רק אני האימא .בן הזוג עושה כל שהוא יכול :מחתל,
מעסיק את התינוק ,מרגיע ,מאמבט .אבל בבוקר הוא
צריך ללכת ללימודים ואני נשארת אימא.
כשהוא חוזר מהלימודים הוא צריך ללמוד .אני צריכה לספק
רק עוד שעה-שעתיים של שקט .אני לא עושה את זה בשבילו.
הלימודים שלו הם הלימודים של שנינו כרגע ,ההצלחה שלו
היא ההצלחה של שנינו ,של המשפחה ,של המערכת .זה לא
בגללו שהמערכת "יצאה מאיזון" ,שבמקום ששני החלקים
שלה ילמדו ויעבדו ,יתפתחו אינטלקטואלית ומקצועית ,חלק
אחד עובד ולומד ,והחלק האחר חולם להצליח ,בין הנקה
להחתלה ,לגמור את הכלים ולאכול ארוחת צהריים .מה
שהוציא את המערכת מאיזון הוא גם לא החלק החדש,
הטרי ,בן השבעה חודשים ,שמחייך ושצוחק ושמזין את
המערכת באושר בלתי מוסבר .מה שמוציא אותה מאיזון
הוא ההתאבנות בתוך התפקידים ,או המושגים" ,אימא"
ו"אבא" .מה שמוציא את המערכת מאיזון הוא ה"מציאות",
ה"חברה" ,ה"סביבה" .איך קרה שמסטודנטית מבטיחה
לפילוסופיה הפכתי לקלישאה של עקרת בית משנות
החמישים? האם דבר לא השתנה בתפקיד ה"אימא"?
16
ניתן היה לערוך ניתוח פילוסופי על-אודות לחצי החברה
או הסביבה ,לבדוק אם אני ובן זוגי במקרה לא רדיקליים
מספיק ,לא מספיק אוונגרד .אפשר היה להראות איך זה
כן עובד בשוודיה ,או בפרדס חנה ,והיה יכול לעבוד גם
אצלנו לו היה לנו אומץ .אבל אני לא מבקשת לעשות את
הדברים האלו ,אני מבקשת לספר על יום אחד שבו אני
הייתי "אבא" טרי ,ובן הזוג היה "אימא" ,ומה היום הזה
עשה למושגים האלו.
יום שבת ,בערך בעשר בבוקר .לילה טרוף נוסף הצטבר
בערימה מאחורי גלגל העין .הכיור שאג וגעש מכלים,
התינוק שאג וגעש לתשומת לב ,הכלבה שאגה וגעשה
שהיא צריכה לצאת ,בן הזוג התחיל לכתוב עבודה
ללימודים" ,אימא" צריכה לספק ל"אבא" שקט.
"¬Á".ͳŽв"ÁÈ"γÃÏÁ"²Á³À½"¬Á"0²Á³À½"¬Á"½Å¬".$)½$
½"¬Á".½½Î²Ì"³ÅÁ"ĽÀ²Á"²Á³À½"¬Á".½ÁÀ"гÏÈÁ"²Á³À
½"0$½ÐήÏÅ"0²®ÁÀ²"ÂÈ"ЬÌÁ"²Á³À
".$)Å$הוא ענה"² ³®È² "Ь "®³ÐÀÁ "Á³À½ "¬Á "½Å¬$ ,
"ЬÌÁ ".½ÁÏ "Ä®² "ÂÈ "͹ÏÁ "²Ì³Î "0½ÐÏ®½½Ð² "0Ьµ²
0$½ÁÏ"²®ÁÀ²"ÂÈ
.$)½$אמרתי$A)¬Ã½¬)"г½²Á"²Ì³Î"²Ð¬"½Á³¬$ ,
במחצית היום השנייה אני הייתי "אבא" .ישבתי בשקט
בכורסה הנפתחת ,בעוד "אימא" הלך לטייל עם התינוק ועם
< 0618על יום שבו אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון
הכלבה .חיפשתי מאמרים ,אירגנתי ביבליוגרפיה ,חשבתי
על רעיונות חדשים לעבודה שעל בן הזוג כבר נמאסה,
אבל בשבילי הייתה נווה מדבר של רעיונות חדשים .צחוק
הגורל – עבודה לקורס "אבהות כנרטיב טיפולי" .בן הזוג
היה "אימא" .הוא חזר בשמחה מהטיול הארוך" :איזה
כיף להיות איתו ורק איתו .לא להעסיק אותו ביד אחת
ולנסות בו-בזמן לקרוא מאמר ,לא לנסות להרדים אותו כדי
להצליח ללמוד למבחן ,אלא באמת להיות איתו ,לראות
אותו .עכשיו אני מכין ארוחת צהריים ואת תמשיכי ללמוד".
י' באמת היה "אימא" טרייה ,ואני הייתי "אבא" טרי .אם
היינו מתחלפים ליותר משבוע ,איש מאיתנו לא היה נשאר
טרי .הגמישות ,הזמניות והנדיפות של החלפת התפקידים,
הם שאפשרו לנו להנות מהם .מה רע? למה לא להחליף?
ממילא אנחנו לא פועלים בשביל עצמנו ,אלא בשביל
המערכת ,המשפחה .ממילא הכוחות שלנו הם כוחות
של מערכת ,הקשיים שלנו הם קשיים של מערכת; והוא
עוד לומד טיפול משפחתי ...אבל אני לא לומדת טיפול
משפחתי .אני לומדת פילוסופיה .שלוש מילים ,וכבר
אפשר להגדיר ולתחם אותי.
בזמן שישבתי על הספה ,הירהרתי בויטגנשטיין
מה היה אומר על גמישות של תפקידים? מה היה אומר על
המושגים "אבא" ו"אימא" ,על גבולותיהם?
לפי ויטגנשטיין ,מושג הוא כמו תמונה מטושטשת ,אי-
אפשר לשרטט לו גבולות חד-משמעיים .הליקוי בתמונה
אינו בגלל פגם בציוד הצילום ,ולמעשה אין הטשטוש של
התמונה ליקוי כלל וכלל .תפקידה של הפילוסופיה איננו
לתקן את הציוד כך שהתמונות יתחילו לצאת חדות ונוכל
סוף-סוף להבין אחד את האחר .אנחנו מבינים זה את זה
בלי עזרת הפילוסופיה ,ודווקא הטשטוש של התמונות הוא
מהדברים שמאפשרים לנו לעשות את כל מה שאנחנו
עושים עם שפה .כשאני שואלת "מהו באמת 'אבא'?" )או
אולי "מה באמת צריך 'אבא' להיות?"( ,אינני יכולה להשיב
תשובה סופית ,מוחלטת ,או נכונה יותר מהאופן שבו אנחנו
משתמשים במושג "אבא" .את התשובה לשאלה מהו ,או
מה צריך להיות" ,אבא" ,אנחנו נותנים בפרקסיס ,בשימוש
שלנו בלשון ביום-יום.
98"ɽÈÇ".г½Ê³Ç³Á½Ê"гν͹".Ľ½¼ÏÅ ¼½³" ½³³ ³Á"1
:5"ɽÈÇ".ÂÏ 2
המושגים המשמשים אותנו בדיבור היומיומי אינם תחומים
בכללים כלשהם שמגדירים את גבולותיהם .ייתכן שתתנגדו:
כיצד משתמשים במושג שאין לו גבולות? ויטגנשטיין
מבהיר :בטניס למשל ,אין כלל עד לאיזה גובה מותר לזרוק
את הכדור ,ובכל זאת טניס הוא משחק ,ויש לו כללים .אין
צורך לתחום משהו בגבולות מוחלטים כדי להשתמש בו.
אנחנו אמנם יכולים להגדיר מושג לצורך מטרה מסוימת,
אך לא ההגדרה הופכת את המושג לשמיש .כך למשל
אפשר להגדיר בחוק כל מי שהוא אב ביולוגי של הילד
או כל גבר שאימץ אותו באופן חוקי כ"אבא" ,ואולם לא
ההגדרה היא שמאפשרת לנו להשתמש במילה "אבא"
בשפה הרגילה.
האם חוסר היכולת לתחום באופן סופי ומוחלט מושג ,כמו
המושג "אבא" ,מקשה עלינו להבין זה את זה? האם לא
היינו יכולים להבין זה את זה טוב יותר לו היינו מגדירים
אחת ולתמיד מהו "אבא"? ויטגנשטיין עונה:
"³®"νÀ²Á"Á³À½"½Ð½½²"¬Á". ¹"Á³® "³²Ï½Ã"¹ÐÃ"³Á½¬$
"ÁÁÀ"ÄÀÏ"000¹³ÐÃÁ"½Å¬" "½Ð½ÌÎ" ½ÃÐÏ"Á³® "³Ð³¬À
" ϳò"<ÎóÁ"µ¬"ÎÏʬ"0²µÀ"Á³® "¹³ÐÃÁ"½Ð½ÌÎ"¬Á
"²®ÎͲ³"0³ÁÏ"®³ÎÍ"¬³²Ï"¬Á¬".½ÁÏ"²µÁ"²²µ"³Å½¬"³ÁÏ
"½ÃÐÀà "²½³ÏÈ "IJà "й¬²Ï ".гųÃÐ "½ÐÏ "ÁÏ "Ьµ²
"½ÃÐÀà "Ð鬲³ ".½ϼϳ¼Ã "²½Ð³Á³® Ï "È®Ì
"¬³Ê¬"¬½²"²®ÎͲ"0½ ¹"²½Ð³Á³® "¾¬"000²Á"½ó
®"3$0½Å³Ï²"³ÃÀ"ÏÃÃ".²Ï¹À²Á"ÐÅнÅ"½ÐÁ
ויטגנשטיין אינו אומר כאן כי המושג שיש לי בראש על
מהו "אבא" ,והמושג שיש לכם הקוראים בראש לגבי מהו
"אבא" שונים .הוא גם לא טוען שאנחנו מתרגמים את
המושג המנטלי השונה" ,אבא" ,לאותו המושג הלשוני.
הוא אומר שמושג הוא דבר גמיש .אנשים שונים יכולים
להשתמש בו באופן דומה ואותו אדם יכול להשתמש בו
באופנים שונים בהזדמנויות שונות .ויטנגשטיין אפילו אומר:
"Ь"½¬½ÌÃÃ)³"½͹ÏÃ"³Å¬"³®Ï"²ÎÍÃ" "Ľ¬"³ÁÀ³$
"½ÅÏÃ"³Å¬"³®Ï"²ÎÍÃ"³Á½Ê¬³"A)͹ÏÃ"½ À"¾³Ð"½ÁÁÀ²
¬ 4$0͹ÏÃ"½ À"¾³Ð"Ù"Âгכלומר ,לא רק שהמושג לא
תחום לחלוטין על ידי כללים ,אלא שגם הכללים שאנחנו
מסכימים עליהם יכולים תמיד להשתנות.
כשביום שבת אחד הייתי אבא ,השתמשתי במונח פנימי של
המערכת החברתית באופן רענן .לא קראתי תיגר על הסדר
החברתי יותר מאשר הבעל של השכנה ,שמחליף בלילה
חיתול .אני לא רדיקלית יותר ממנו .שנינו מדברים באותה
השפה ,משחקים באותם המושגים .ההבדל הוא אולי רק בזה
17
< 0618על יום שבו אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון
– שהפעולה שפעלתי בשפה יוצאת ,ברגעים אלו ממש,
מחדר התינוק אל עלון החוג לפילוסופיה ,ומשם – אליכם
הקוראים.
ויטגנשטיין שואל כיצד אנחנו מגדירים למשל ,את
המילה משפחה .האם בכל המשפחות יש אימא ואבא?
לא בכולן .האם היא תמיד ,כמו שכתוב בוויקיפדיה,
"מוסד חברתי המאגד יחידים לקבוצה שיתופית
הדוקה"? אני לא חושבת .משפחות דומות אלו לאלו
בנקודות מסוימות ,הן יוצרות רשת של קווי דמיון ,אך
אין הגדרה אחת שתוכל להכיל את כולן באופן שיניח
את דעתנו .ויטגנשטיין קורא לזה "דמיון משפחתי",
כל הדברים שאנחנו קוראים להם "משפחה" דומים
אחד לשני כמו שקרובי משפחה דומים אלו לאלו :כמו
שלאימא ולתינוק יש שפתיים דומות ,ולאבא ולתינוק
יש עיניים דומות ,אך אין קו דמיון אחד שמאפיין את
כל בני המשפחה.
משפחה ,אימא ,אבא ,תינוק ,טיול עם הכלבה ,כורסה
נפתחת ,אלו מושגים חשובים וכבדי משקל לא פחות
ממושגים כמו "לוגיקה"" ,דקונסטרוקציה" ,או "הדרה".
כמו שויטגנשטיין אומר:
"½Ð³²Ã²".ͳÃȲ". ¹³½Ã²Ï"²½ÁϬ®"½½³ÎÏ"³Å¬$
"ÐÁ ÐÏà "¬½²Ï "¾À® "ijü ".³ÅÐν͹® "³Åγ®È
"0²Êϲ "ÁÏ "²Á/²Ã³ /Ľ¬Ï "г²Ã² "Ь "dzÊÐÁ
".¼ÊÏÃ"ÁÏ"½ ϳò"Ľ®"Îγϲ"ΠDz"Ь".ÎóÁÀ
/Î Ç "¬³² "²µ "Î Ç "0²¬Á² "ÄÀ³ "Ðì ".Íǽ² "ÐÁÃ
"½Á½Ã²Ï " ³È® "0ÁÈ "½ ϳà "Ù "Á³À½®À "Ù "Ľ® "ÁÈ
".ϳýÏ"IJÁ"ϽÏ"² ½Ã®".$ÂÁ³È$".$ij½Ç½Å$".$²ÊÏ$
"½Á½Ã²"ÁÏ"²µ"³ÃÀ"ÏÃÃ"³½ÅÈ"г½²Á"®½½¹"³²½Î²
5
$0$ÐÁ $".$²Î³ÅÃ$".$ĹÁ³Ï$
ויטגנשטיין לא מתכוון להאדיר את המילים היומיומיות
או הארציות ,ולהפוך אותך למורכבות או מופשטות
כמו המילים "ניסיון" או "עולם" ,אלא להראות לנו
כיצד גם למילים פילוסופיות כמו "ניסיון" או "עולם" יש
משמעות רק במידה שאנחנו משתמשים בהם בשפה.
הוא מתכוון ,כלשונו "ÄϳýÏÃ"½Á½Ã²"Ь"νµ¹²Á$
6
0$½Ã³½/³½²"ÄϳýÏ"Á¬"½Ç½Ê¼Ã²
;9"ɽÈÇ".ÂÏ 3
338"ɽÈÇ".ÂÏ 4
18
< 0618על יום שבו אמא אבא ,ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון
ביום-יום שלנו ,בין הנקה להחתלה ,פשוט לנו לשקוע
לתוך הנוחות הקשה של ה"אימא" וה"אבא" ,של
ה"לימודים" ושל ה"עבודה" .אבל כשאנחנו מצליחים
לצבור חמש שעות רצופות של שינה ,אני ובן הזוג
מרגישים לעיתים לכודים בתפקידים שלנו ,רוצים לפרק
אותם ,להשיל אותם ,לצאת מעבר להם .אז אנחנו
שמחים שנולדנו לעידן "ויטגנשטייניאני" שבו אנחנו
יכולים להניע את הדינמיות של המקום שלנו .אנחנו
מצליחים להרגיש שאנחנו לא חייבים להיות לכודים
בתפקידים שלנו ,אלא גם יכולים לשחק בהם באופן
חופשי.
כשאני "אבא" אני מניחה בצורה מרומזת בדיוק את מה
שפוגע בי ביום-יום ,שאני מבקשת לערער עליו :אבא
ילמד ,אימא תיתן לו שקט כדי שהוא יוכל להתקדם
ולהצליח .מחד גיסא אני מאשרת את ה"אבא" כמו
שהוא במשפחה הבורגנית הנורמטיבית .אך מאידך
גיסא אני יכולה גם לראות כי השפה היא לא מלכודת,
המערכת לא צפודה – החיים הם משחק .כי אם עכשיו
אני האבא מהו בכלל האבא? מנקודת המבט של
האבא אני יכולה לראות שגם כאימא יש לי משחק
חופשי ,אומנם מוגבל ,אבל את הגבולות המגבילים
אותו לא ניתן לשרטט בחדות .הגבולות של ה"אבא"
ושל ה"אימא" נעים כל הזמן והמשחק שלנו הוא לא
רק עם המערכת הנתונה ,אלא גם עם המערכת כפי
שהייתה ,וכפי שהיא יכולה להיות .אם אני יכולה להיות
האבא ,הגבולות של האבא נגלים בעירומם ,כגבולות
מטושטשים וגמישים.
ˆ)̆ß̋Œ́¿"ßı̋Ø
כשאני אבא אני מתענגת על ויטגנשטיין .אני לא
מפחדת מכך שהכול זז ,שהמושגים שאני משתמשת
בהם לא יכולים לשמש לי כסלע .להיפך ,זה מרגיע
אותי .אבל זה שהתפקידים דינאמיים והחיים הם
משחק לא אומר שכל התפקידים שווים .לא תמיד
אפשר להחליף ,והמושג בכל זאת מטושטש רק עד
גבול מסוים )גבול שאי אפשר לשרטט באופן מוחלט,
כמובן ,אבל זה לא אומר שהוא איננו( .לא הייתי רוצה
לוותר על תפקידי כ"אימא" לתמיד ,אבל הייתי שמחה
לטעום יותר מהחיים של בן-זוגי ,להיות אבא לעיתים
קרובות יותר .כמו עכשיו ,כשי' לקח את התינוק איתו
לטיול ,ואני כאן ,על הכורסה הנפתחת ,כותבת.
19
< 0618לא עוד | Invisibleיעל דולמן
יעל דולמן
" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç
"½ÅÏ"ά³ÐÁ³"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ
®"Î Ã"½ ³Ã½ÁÁ"нÅÀÐ
®¬0®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³
לא עוד Invisible
0618
< 04
על הסרט 'לא רואים עליך' וקצת על הגותו של מישל פוקו
'לא רואים עליך' ,סרטה העלילתי הראשון של במאית
הדוקומנטרי המוערכת מיכל אביעד ,שגם אמונה על
התסריט עם טל עומר ,מלווה את חייהן של שתי נשים בפוסט
טראומה מאונס שהתרחש לפני כשלושים שנה בתל אביב.
שתי כוכבות הסרט ,לילי ונירה ,המגולמות ע"י השחקניות
המצוינות והעוצמתיות רונית אלקבץ ויבגניה דודינה,
מתמודדות עם חייהן לאחר שנאנסו על ידי אותו אנס סדרתי
שכונה בתקשורת ובמשטרה 'האנס המנומס' ו'האנס האדיב'.
כינויו האלגנטי-משהו שזכה לו האנס ,מתעתע ומכסה
על פשעיו הסדרתיים שעליהם התלוננו לא פחות מאשר
16נשים ,אחת מהן קטינה כבת .13בעקבות הסרט
פשעיו נחשפים מחדש ועולים אל מעל לפני השטח ,אל
התודעה הציבורית כיום .גדולתו של הסרט בעיני ,היא
קודם כול בשבירת האלם והדממה ,ובהסרת המחסום מעל
ה ,Invisible-הבלתי נראה בחברה שלנו .כלומר ,מתן קול
לנשים בכלל ,וביניהן צוות מרשים של יוצרות מוכשרות שבהן
גדוש הסט ,על המסך ומאחורי הקלעים ,מתן נראות לסיפור
נשי ולנקודת מבט נשית ,וכמובן חשיפת פשעים ואלימות נגד
נשים .אלימות המופעלת החל מהאנס עצמו ,אך נוכחת גם
במפגשים עם השוטרים ,עם הגניקולוג ,עם חיילים במסיק
הזיתים ,וכלה במפגש עם שלושה צעירים בכספומט באבן
גבירול שאותו כמו-מעשה-קונדס עבורם הוא חוויה מטלטלת
ומאיימת עבור בתה של לילי.
20
'לא רואים עליך' מציב בפני הצופים והצופות את אותן נקודות
מכוערות בחברה שאנו מנסים תדיר להסתיר ,להדחיק,
להשתיק .לא נוח להתמודד עם זה עכשיו ,לא נעים לשמוע
את הזיכרונות הקשים ,מרוב עומס של תיקים נאלצים לגרוס,
לגנוז ,למחוק את העדויות של אותן קורבנות אונס שאזרו
אומץ והגיעו להגיש תלונה ,לעמוד מול מסדר זיהוי ולראות
לנגד עיניהן את הפושע שפגע בהן.
"כל קשר בין הסיפור למציאות אינו מקרי כלל" ,זה המשפט
שאיתו נפגשים בתחילת הסרט .אדרבא ,בסרט בחרה אביעד
לשלב קטעי עדות מציאותיים .שילוב זה שבין עלילה לבין
עדות מצביע כבר בתחילתו ,כי הסרט מאתגר את הדברים
שנבחרים להיות מוצגים בקולנוע ,את מה שאנו מוכוונים
ומצפים לראות .לאורך העלילה המבט מופנה כלפי מה
שהוא בלתי נראה ולרוב אינו ראוי לנראות ,ודווקא דברים
אלו הוא חושף ומאיר ומציב במרכזו.
בחיבור זה אבקש לקרוא את הסרט דרך שני רעיונות חשובים
העולים בהגותו של מישל פוּקוֹ ),(Michel Foucault
מהאינטלקטואלים המשפיעים והחשובים ביותר במאה
העשרים.
אחד מהמושגים המרכזיים בהגות של פוקו הוא "כוח" .אין
זה כוח במובן השגור .ה"כוח" של פוקו הוא רשת של יחסי
כוחות המתפרשת בחברה כולה .כלומר ,ה"כוח" אינו פועל
< 0618לא עוד | Invisibleיעל דולמן
"מלמעלה למטה" ואינו מרוכז בידי גורמים מסוימים או
מוסדות פוליטיים רשמיים כגון משטרה וצבא ,אלא נמצא
בכל מקום ,גם בפרט .מחקריו של פוקו התמקדו ,בין היתר,
בנקודת המבט הקלינית כסמכות של ידע ולכן של כוח
)הולדת הקליניקה :ארכיאולוגיה של המבט הרפואי( ,במעקב
ובמבט המפקח )לפקח ולהעניש :הולדת בתי הסוהר( ,ביחס
לאחר )על תולדות השיגעון בעידן התבונה( ובכוח המופעל
דרך השיח והדרישה לווידוי ועל ידי כך עיצוב תודעה עצמית
)תולדות המיניות(.
בחברה יש צורות שונות של כוח .אחת מהן הוא הכוח
הדיסציפלינארי ,המאפיין את החברה המודרנית ,לשיטתו
של פוקו .הכוח מופעל בעיקר כלפי גוף האינדיבידואלים
שבה ,בין היתר על ידי ארגון הידע ,הפעלת מעקב ופיקוח,
הסדרת השיח ונרמול האוכלוסייה בהיבטים שונים .סוג כוח
זה לרוב נסתר ,מוסווה ואיננו אלים באופן מוחצן .חלק מאופן
פעולתו הוא בביסוס ה"נורמלי" ,ה"רציונלי" ,ה"נכון" וגם
הראוי לנראות בחברה.
והנה ,בתוך רצף של סרטי קולנוע ישראליים ,הרווי בעלילות
המספרות ומטפלות בטראומה הגברית ,של מלחמות בעיקר
)ראו למשל "ואלס עם באשיר"" ,לבנון"" ,בופור"" ,שתי
אצבעות מצידון"" ,חימו מלך ירושלים" וכן הלאה( ,הסרט
נותן במה לטראומה נשית .בהתבוננות ביקורתית מתגלה
רצף זה כמנרמל – הופך לנורמלי ,לגיטימי ,קונצנזוסיאלי –
את הטראומה הגברית ,ובד-בבד כמוחק את לגיטימיות מבע
הטראומה הנשית .כל אותם פשעים יומיומיים כלפי נשים
ש"לא רואים עליהן" ,שהפשעים ,ולמעשה הנשים עצמן ,הן
,Invisibleמוצבים במרכז הבמה .לכן" ,לא רואים עליך"
עושה מעין תיקון ,והופך את הטראומה הנשית מבלתי-נראית
לנראית ,ובה בעת אף משמש מראה לחברה כולה ,על מה
שנעשה בתוכה וגם על מה שהיא מניחה בתחום של הבלתי
נראה .במובן זה ,מנקודת מבט פוקויאנית ,הסרט חושף
את הכוח גם כמנגנון משתיק ומדיר ,את החוויה ואת נקודת
המבט הנשית מהקולנוע ,וכך גם מהחברה כולה.
במהלך הסרט אנו נחשפים לעוד כוח בלתי נראה בחברה
שלנו ,בדיוק כמו זה שעליו מצביע פוקו ,זה שעליו אמונים
גורמים שונים כגון הפסיכיאטרים ,העיתונאים ,השופטים
וכן הלאה .בתחקיר שעורכת נירה ,היא מגלה את המערכת
המסועפת של יחסי הכוח שדרכם מופעלת אלימות כלפי
נשים :את חוקרי המשטרה הבוחרים לתאר את מוסרות
העדויות לפי מידת יופיין ,וניסיונן המיני ,את העיתונאים
שמעדנים את מעשי האנס בפרסומו כאדיב או כמנומס ,את
השופטים הבוחרים להקל על עונשו משום ש"יש שיקולים
נוספים" ,ואת הפסיכיאטר שמחליט לאחר כחצי שנה בלבד
כי האסיר כבר אינו מהווה סכנה לציבור ולכן ממליץ להקל
על עונשו .וכך גם התגובות המזלזלות של הגניקולוג ואלו
המשפילות של מי ששומעים על כך ומבקשים להשתיק,
להדחיק ,להעלים את מה שהיה.
הצעתי לקריאה של הסרט דרך נקודת מבט פוקויאנית
מתמקדת באופן שבו נחשפת רשת יחסי הכוח בחברה,
המאפשרת יחס אלים כלפי נשים .יחס של דיכוי ,של השתקה,
של מחיקה ,לצד האלמנטים המובהקים של כוח פיזי ואלימות
מינית .במובן זה ,האחריות על האונס איננה של האנס לבדו,
אלא הוא הקוטב הקיצוני בסדרה של צורות הפעלת כוח כלפי
נשים .מערכת יחסי כוח ,שמזינה למשל את העובדה שהאנס
מצדיק את מעשיו בשל השלכות של הלם קרב ,את העובדה
שמקטלגים זאת כמחלה ובמובן הזה מפחיתים באחריות
שלו למעשיו .האחריות היא גם של חברה שבה מגדלים את
כל הילדים לשאת נשק ולהפעיל אלימות שיטתית ויומיומית
כלפי אחרים ,שבה המשטרה רואה באונס הקטינה רק כאקט
של התגרות האנס בשוטרים וכן הלאה.
התבוננות על מקרה פרטי לא כאירוע חריג ,אלא כחלק
ממערך בשדה של יחסי כוח ,מאפשרת להצביע על האחריות
של החברה כולה על אותו מקרה אונס )והרי זהו סיפור של
אנס סדרתי והוא רק אחד מיני מקרים רבים שמתרחשים כאן
כל יום ,על ידי זרים ,מכרים ,ובני משפחה של הקורבנות(.
לצד זאת ,למעשה נחשפת כאן גם אחריותו של המרחב
והקאנון הקולנועי שבתוכו מודרים סיפורים כאלה בשיטתיות.
אינני בטוחה אם הסרט מיטיב להציג את ההתמודדות עם
הפוסט-טראומה של הגיבורות קורבנות האונס ,שכן בשלב
מסוים ההתמקדות בסרט הופכת להיות על עשיית הסרט
עצמו ,ולדעתי לא מדגישה מספיק באיזה אופן היצירה,
האמנות ,התיעוד ,השיתוף של הסיפורים ויצירת קהילה נשית
תומכת ומעצימה היא חלק מהתמודדות זו .ואולם ,הסרט
בהחלט נאמן לשמו ,שכן הוא גורם לנו להישיר מבט אל
אותם אתרים ,מרחבים וגורמים בחברה שלנו שמאפשרים
לא רק לאלימות שכזו נגד נשים להתקיים ,אלא גם מאפשרים
לנו באופן תדיר להפכם לבלתי נראים וללא ראויים למבט:
קולנועי ,פוליטי ואחר.
הסרט אפוא חושף שלל היבטים של כוח המופעל כלפי
נשים ,כוח שהוא פעמים רבות בלתי נראה בעצמו ,כמו
הנשים עצמן וכמו ההשלכות שיש להפעלתו כלפיהן .ואולם,
21
< 0618לא עוד | Invisibleיעל דולמן
נקודה קריטית בהגותו של פוקו היא כי לכוח יש גם תפקיד
יוצר ולכן ,כלשונו" ,היכן שישנו כוח ,ישנה התנגדות" .זו
נקודה נוספת שמוצגת היטב בסרט ,לדעתי .ההתנגדות היא
קודם כול בעשיית הסרט עצמו והנכחת הסיפור בעולם.
העלילה ,דרך ההתמודדות המוצגת עם הפוסט-טראומה,
מצביעה על מימד זה בתוך מסגרת מחשבה על הכוח
בחברה כמערכת ,כרשת של יחסים .חלק מההתמודדות
הזו ,שהיא-היא ההתנגדות ,מתבטאת גם בשבירת הבידוד
בין נשים והחיבור בין הקורבנות ,וגם ביניהן לבין הצופות
והצופים הנחשפים לסיפורן.
שלושים שנה לאחר מסדר זיהוי האיש שאנס אותן ואחרות,
מזהה נירה את לילי בזמן עבודתה על וידאו לעריכה .לילי
היא פעילת שמאל ומצולמת בזמן התפרעויות מתנחלים
במסיק זיתים פלסטיני ,עוד שטח 'בלתי נראה' של החברה
הישראלית ,עוד איזור ,אתר ,גוף ,שחווה כיבוש .היא מזהה
בעיניה של לילי מבט שמוכר לה כנראה ,מבט שמסגיר
שעוד משהו קיים מבעד להופעתה מלאת הכוח.
"עוד יחשבו שאני פעילה פוליטית" ,אומרת נירה כשהיא
מצטרפת בשנית לאוטובוס פעילי השמאל לשטחים .ואכן
נירה היא פעילה פוליטית ,גם אם שונה מזו שבדרך כלל
נוהגים להציג כלגיטימית או כראויה לקבל הכרה .העבודה
שהיא עושה ,שממנה מופק סרט בסופו של דבר ,היא-
היא העשייה הפוליטית שלה .החוויות האישיות שלה הן
פוליטיות וממש אין צורך לנסוע לשטחים כדי לסמן אותן
ככאלה .בהקשר של המעמד הפוליטי של הסרט ,חשבו
למשל על זה שהוא יצא לאקרנים ממש במקביל להרשעתו
באונס של קצב ,הנשיא לשעבר.
"את יודעת ,בכלל לא רואים עליך" ,אומרת נירה ללילי
בפגישתן בפתיחת הסרט .שתי הגיבורות הינן נשים שעוטות
על עצמן חזות חזקה וחסינה ,כזו שלא מאפשרת לראות
את אותו אירוע בעברן .אך במהרה אנו נחשפים בעצב
למה שפעמים כה רבות יוצר היסטוריה נשית שכן שתיהן
מאותו מסדר ...אך ,כאמור ,הסרט מציע תיקון למשותף
להן על ידי חיבור ביניהן.
התמודדותה של נירה ,המבקשת לחזור אחורה כדי
להתקדם קדימה ,מרפררת למתודה של פוקו בחקירתו
נֶאלוֹגית ,ארכיאולוגית ,היסטורית .ההתבוננות בעבר
הגֶ ָ
היא עבורו ,ולמעשה גם עבור נירה ,הדרך להתמודדות עם
ההווה .היא רוצה לברר מה היה שם ולהציף חזרה לפני
השטח את הרגעים הכואבים .המפגש עם לילי וההבנה כי
22
זה אינו מקרה פרטי ,כי זו אינה בעיה אישית ,אלא מדובר
בבעיה פוליטית ,גורפת ,שאיתה מתמודדות עוד נשים
רבות ,מעניקה לה כוח להתמודדות חדשה .היא מבקשת
לפרוץ את הבידוד ולשמוע עדויות של נשים אחרות ,לקרוא
את דו"חות המשטרה ואת הכתבות בעיתונות ולהסיר את
הערפול שנכח בה כל השנים.
הצגת ההתמודדות עם הטראומה באופן זה עולה בקנה
אחד עם הדרך שבה מתאר פוקו את החירות .לדידו,
חירות אינה מימוש מהות קבועה נסתרת ,אלא בדיוק
היעדר קיבעון ,שינוי ויצירה עצמית מתמדת בחריגה מן
הגבולות בהווה ,בין היתר דרך חקירת העבר .העיסוק
של פוקו בהיסטוריה משמש לביקורת ההווה ופריצה של
הגבולות ,מתוך הצבעה כי הם אינם הכרחיים וקבועים.
פריצת הגבולות והדרישה לשינוי עצמי היא מימוש החירות
לדידו .הרצון של נירה לחזור ולבחון "מה בדיוק קרה שם"
אינו מוצג כקיבעון אלא ,בדיוק כפי שמציע פוקו ,התנגדות
לכוח וחקירת העבר וביקורת כלפיו כדי לשנות את ההווה.
בסרט שלפנינו נרקם קשר בין-נשי שמהווה התנגדות לכוח
הפועל בחברה פטריארכלית ,בין היתר ,ביצירת בידוד ונתק
בין נשים .השינוי שנירה עוברת מתבטא למשל בסצנה
הנהדרת שבה היא ולילי חופשיות לדמיין את נקמתן,
ובסצנה שבה הן יכולות לנסוע לביתו של האנס שפגע בהן,
והפעם הן שעומדות ביחד "במסדר" והוא זה שניצב בודד
למולן .ושם ,במרחב המעצים ביניהן במכונית ,הן פורצות
בצחוק .ואולי החירות של אביעד היא אכן ביצירה ,שבסופו
של דבר גם מוצגת לנגד עינינו על המסך.
במפגש שהתקיים עם הבמאית ועם אחת מצמד כוכבות
הסרט ,רונית אלקבץ ,אחת אחרי השנייה החלו הצופות
לספר על הטראומות שלהן ועל הכוח שהעניק להן הסרט
למצוא קול לומר זאת .ממש כפי שנירה ולילי עושות אחת
עבור השנייה .היה נפלא לראות את עוצמתו האדירה
של הסרט להחדיר בהן כוח למצוא את קולן ,לאפשר
להן מרחב לגיטימי להשמיע את עצמן ולספר את סיפורן
הכואב.
אף על פי שהקשר הבין-נשי הוא בעצמו אחד מגיבורי
הסרט וכי הכימיה בין אלקבץ ודודינה מיטיבה להציגו,
לטעמי ,העלילה אינה מפתחת אותו למלוא הפוטנציאל
שנדמה כי טמון בה ,אולי משום עומס החומרים הנידונים
בו .אולם עם זאת ,הקשר ביניהן ,הנרקם לקשר בין-נשי
מעצים ,המאפשר לנירה ולילי גאולה עבור עצמן ,בהחלט
מהווה את הבסיס לאחד הרגעים החשובים ,העוצמתיים
< 0618לא עוד | Invisibleיעל דולמן
והמרגשים שזכיתי לראות בקולנוע הישראלי ,השיחה
בין האם לבת .שבירת השתיקה ביניהן היא אנלוגיה גם
לשבירתה בין צופות הסרט בכלל ,כפי שקרה בכל השיחות
שבהן נכחתי לאחר הקרנתו ,וגם לשבירת השתיקה מבחינת
הפער הבין-דורי בין הצופות ,היינו כלומר ,בין אלו ששמעו
על אותו אנס בשנות השבעים ובין אלו שלא.
'עדיף שלא לדבר על זה ,עדיף לעזוב את זה' ,אומרת לה
אמה של לילי' .בשביל מה את צריכה את זה עכשיו'?
שואל אותה אמנון' .בשביל מה לך? עברו כל כך הרבה
שנים' ,אומר לנירה הפקיד בתחנת המשטרה .כמוהם ,עוד
רבים אחרים ואחרות בוחרים להדחיק ולכסות על פשעים
יומיומיים אלו .הסרט המונח כעת בעולם אינו מאפשר עוד
להתעלם מהסיפור .כוחו הפוליטי של הקולנוע הוא בדיוק
בהנצחת אותו מקרה של 'האנס המנומס' ,סיפור שהוא
רק אחד מיני סיפורים רבים מספור של אונס ושל אלימות
נגד נשים .את אותם פשעים שמסופחים כמעט באופן
מיידי לתחום ה'בלתי נראה' של החברה שלנו ,בוחר הסרט
להציב במרכז ,לנגד עינינו ,במלוא הנראות.
"אחת מכל חמש נשים בכל מקום בעולם תהפוך קורבן
אונס" ,כך נכתב בדו"ח האו"ם מ 2007-החותם את
הסרט .גם אם לא רואים עליהן ,וגם אם אנחנו לא לגמרי
רוצים לראות זאת עליהן ,ובעצם עלינו כחברה ,זו האחריות
שלנו .סרטה של מיכל אביעד מניח מולנו על המסך הגדול
את מה שחשוב לא להשתיק יותר.
לא עוד .Invisible
בקיצור ,רוצו לראות! ובמקביל ,כמובן ,גם לקרוא...
המפגש ביניהן מביא להסרת הכיסויים שנאגרו במשך שנים,
להפרת הבלבול שחל על האירועים שחוו ,לערעור הקרקע
היציבה ,לכאורה לפחות ,שעליה הן מתקיימות .במקביל,
הסרט עושה מהלך דומה עבור הצופים והצופות ומסיר
את הלוט מאותם מעשי אלימות איומים שמתבצעים כל
יום ,בכל מקום ,כלפי נשים ,בכל המגזרים ,בכל הגילאים,
בכל הגדלים ,בכל הצבעים ובכל העדות .ואגב ,גם לא מעט
כלפי נערים וגברים.
ובכל זאת ,יש משהו שכן נשאר Invisibleבסרט –
האונס .בחירה זו מהדהדת גם היא כי סרט זה מבקש לחרוג
מהנורמות ,לערער על מה שנתפש כראוי להציג בקולנוע,
וכי נקודת המבט כאן היא על נשים ומנקודת מבט של נשים.
על ההתמודדות שלהן ,על הכאב שלהן ,על החיבור ביניהן
ועל שלל צורותיו של הכוח בחברה הפועל עליהן ,לא רק
בצורתו הקיצונית של אונס .חוויות הכאב ,האימה ,הבושה
מהאונס לא מסתכמות שם .אירועים שונים של השפלה
ויחס דכאני ומכפיף מוצגים לאורך הסרט ,גם שלושים
שנה אחרי כן .במובן זה מונחת כאן הצעה לחשוב מחדש
על איך לעשות קולנוע ומה לייצג דרכו .הסרט מציג את
העולם כפי שנשים חוות אותו ,על חלקיו הקשים ,הכואבים
והמכוערים ,על החרדה הקיומית שמלווה לקיום הנשי
בחברה הזו .אך גם על המקומות של הכוח וההתנגדות,
העוצמה ,היופי ,האושר והרגעים המרגשים בתוכו.
L
23
< 0618לא עוד | Invisibleיעל דולמן
הערות:
א(
אין מקום לפרט כאן את כל כתבי פוקו ,אולם להלן שלושה פריטים של קריאה פרשנית
מומלצת בעברית ,בתוכה ניתן למצוא גם פירוט של הפרסומים החשובים של פוקו,
באנגלית ובעברית:
אופיר עדי .עיון מחודש בפוקו :המיפוי של ידע וכוח .עיון .מ"א .1992עמ' .187-218
ארבל אילנה .פוקו וההומניזם .כנרת ,זמורה-ביתן ,דביר .אור יהודה.2006 ,
מילס שרה .מישל פוקו .תרגום :זהבי אהד .רסלינג .תל אביב.2005 ,
ב(
בקשר לסרט ,ראו חומרים מעניינים בקישורים הבאים:
קדימון לסרט משולב
עם הערות הבמאית
כתבה שנעשתה על
הסרט ב'אולפן שישי'
דף הפייסבוק של הסרט
24
< 0618האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר
רביד רובנר
0618
< 05
" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç
"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ
¬®½®"½Ð½½ÏÈÐ"®³Ì½È"Ð ÃÁÃ".
®"ij쬽Ð"Ь"ÐÁ²ÅÃ".HiT
"0²µ"ijнȮ"ÐÀγȳ"½Ð½µ¹
האגף הנחמד על שם רביד רובנר
בנובמבר האחרון ,חבורה של כעשרים יוצרים ויוצרות ואני
ביניהם ,נשכבו על רצפת הבטון של האגף החדש במוזיאון
תל אביב ,לראשנו פיסת בד אדום ,ועינינו עצומות .אחרי
כמה דקות התחילה נטלי לוין לקרוא בקול רם את מניפסט
הפופ-ארט של קלאוס אולנדנבורג מ .1961-להלן
המשפט הראשון:
"н¼Ç½Ã/н¼³Î¬/н¼½Á³Ê"¬½²Ï"гÅì" È®"½Å¬$
"²ÁÏ "йв "ÁÈ "ЮÏÁà "˳¹ "³²Ïà "²Ï³ÈÏ
®0$ij¬½µ³Ã
לא פתחתי עין ,חיכיתי שתגיע איזו מאבטחת ותישא אותי
אל מחוץ לצוללת הבטון ,אל הכניסה עם עיגולי התאורה
השקועה בקרקע ,המסנוורת את הנכנסים והיוצאים היטב
מלמטה .שום דבר כזה לא קרה .חלפה מחצית השעה
המתוכננת ,התיישבנו בשקט והתחלנו לדבר על האגף
החדש הזה ,שמשעה שהוקם הטריד אמנים ,אדריכלים,
מבקרים במוזיאון ומבקרי אמנות .מלים רבות נכתבו עד
כה על ההשקעה המופרזת ,כחמישים מיליון שקלים,
באדריכלות פומפוזית בתקופה שדורשת חלוקה הגיונית
יותר של סכומי עתק; על מניעת הכסף הרב הזה מידי
אמנים שבקושי רב מכלכלים את עצמם בישראל ,ועל
הוועד המנהל ,שכמה מבעלי הון החברים בו עורכים מדי
פעם תערוכות יחיד לקרוביהם.
התחלנו להעלות רעיונות אחרים לפעולות מחאה נוספות
באגף החדש .מישהי הציעה שהאמנים יוציאו ממנו את
כל העבודות ,מישהו הציע להסב אותו לחלל יצירה פתוח
לאמנים ואחרת הציעה להתעלם מהמוזיאון כליל ,כאילו
הוא לא קיים ,ולהציג רק בחללים אחרים.
במהלך הדיון ,ניקר בזווית העין שלט כסוף" :גלריה לצילום
על-שם דורון סבג ORS -בע"מ" .ישבנו באי-נוחות מתחת
לשלט של .ORSהאם ראוי ששם חברה מסחרית יתנוסס
על קירות מוזיאון ציבורי? בעיקר צרם לנו ש ,ORS-חברת
כוח אדם ,נצרבה בתודעתנו כמנציחה את אוזלת היד של
שירות התעסוקה הממשלתי .כחלק ממגמת ההפרטה
המואצת שעוברת מדינת ישראל ,גם שירות זה עבר
מהממשלה למגזר הפרטי ,ובמקום טובתם של הציבור ושל
העובדים ,נראה כי העומד לנגד עיני החברה הוא טובת
בעלי המניות שלה ,על חשבון העובדים .העסקה באמצעות
חברת כוח אדם היא אולי פתרון סביר לעובדים שהם
זמניים בהגדרה ,למשל לעובדים המחליפים נשים בחופשת
לידה או בחופשת מחלה ממושכת ,אך בפועל המערכת
הכלכלית כבר שנים רבות מאוד לא מצמצמת את תופעת
חברות כוח-האדם הפרטיות לתחום זה ,מה שמאפשר
גם לממשלה לפטור את עצמה ואת המעביד מאחריות
מוסרית לשכירים ה"זמניים".
25
< 0618האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר
גם אם כל זה נראה לקורא סביר ,כורח 'המציאות' או
'השוק' ,כמצב של אין-ברירה ,כמאבק נפסד מראש וכיו"ב,
עדיין יש מקום לשאלת הלגיטימיות של - ORSחברת כוח
אדם שלה ולאמנות אין דבר וחצי דבר -כשם של גלריה
לצילום במוזיאון לאמנות.
הבה נבדוק מה עושה האגף החדש של המוזיאון לארבעת
אלו .קל לבדוק את ] .[4צריך לקחת עבודת אמנות ,לתלות
אותה בגלריה על-שם סבג ולבדוק אם המשמעות של
היצירה לא השתנתה .גם ניסוי מחשבה יספיק ,אבל למען
הפילוסופיה ,עשיתי זאת בפועל.
שבועיים לאחר אותו אירוע נכנסנו עם חברי "גרילה תרבות"
לפעולה ממוקדת נגד מפגן שמה של ORSבמוזיאון.
האירוע התחיל בהקראת שירה ברחבה שמתחת לגלריה.
כארבעים אנשים נאספו והקשיבו .ברגעים הראשונים נדמה
היה שהאירוע הרגוע תוכנן על-ידי המוזיאון או בתיאום
איתו ,אבל כשהאמנים שלפו מהתיקים ציורים וצילומים
ותלו אותם בחופזה על הקיר בנייר דבק ,לא נותרה שאלה
לגבי האופי המחאתי של הפעילות .מכיוון שניסיון ההדבקה
נמשך שניות ספורות בלבד ,היה קשה להעריך מי מטופש
יותר – האמנים שניסו לשנות מבנה בטון ומלט מזוות
ואדיר במעט נייר דבק משוק הכרמל ,או המאבטחים
השריריים שזומנו במיוחד לאירוע )כך הסתבר מאוחר יותר
משיחה עימן( ,ותלשו במלוא אונם המפואר את העבודות
החלושות מהקיר.
העבודה שתליתי בנייר דבק מתחת לשלט "גלריה לצילום
על-שם דורון סבג ORS -בע"מ" היא צילום של לוח
מודעות של החברה ,שצילמתי באותו בוקר בפתח-תקוה.
הצילום מציג מודעות המבטיחות "תשלום על ארוחות,
בונוסים ,מתנות בחגים ועוד] "....ארבע הנקודות במקור[,
ועוד הצעות עבודה נחמדות .הצילום מבקש מהצופה
להתבונן באופן ביקורתי על הצעות העבודה של ,ORS
כמעט בכל חלל תצוגה ,פרט לזה של ָ .ORSשם העבודה
הופכת פתאום לפרודיה על עצמה .היא מאבדת את
משמעותה הביקורתית והופכת למעין בדיחה .ברור שכל
עבודה שעוסקת בעוולות של צורת ההעסקה זו ,למשל כזו
המתייחסת למצבם הרע של העובדים ,לא הייתה מתקבלת
לתצוגה בגלריה.
אני רוצה להבהיר את הצידוק הפילוסופי לפעולה שלנו,
לכל מי שלא השתכנע .נתחיל בכמה הנחות יסוד שאנחנו
מגיעים איתן למוזיאון:
] [1חשיבות קיומו של המוזיאון נצחית ,אבל נצחית פחות
מהעבודות המוצגות בו ,שגם אם יהרסו ,נצחיות משמעותן
מובטחת .במילים אחרות ,קיומן של עבודות אמנות אינו
תלוי בקיומו של מוזיאון ,ולכן המוזיאון נתפש כפחות חשוב
מהעבודות המוצגות בו.
] [2ועדיין ,קיומו של מוזיאון הכרחי ,כי אין
אלטרנטיבה להצגה נרחבת של יצירות רבות
הנוגעות לכל תחום של החיים.
] [3אמנות היא חופשייה מפניות ,טהורה
בכוונותיה ,וזה מאפשר לה לגעת בכל מושא
באופן אותנטי.
] [4המוזיאון הציבורי צריך לאפשר את ].[3
אסור לו להשפיע על הערך הסמנטי של עבודת
אמנות ,על המשמעות שלה ,או להגביל באופן
ישיר ועקיף את תוכן היצירה ומושאה .כאשר
נוצר עיוות סמנטי כזה – משום שחלף זמן רב מאז
נוצרה היצירה ,או משום שהיא שייכת לתרבות
אחרת שלא מוכרת לצופה – הקונטקסט
המקורי מוסבר לרוב על-ידי האוצר/ת.
אבל הרי אנחנו מניחים ש] :[2קיומו של מוזיאון הוא עניין
הכרחי .ומניחים ש] :[3אמנות מסוגלת לגעת בכל תחום
של החיים .שלוש הנחות אלו אינן מתיישבות זו עם זו
במקרה של הגלריה לצילום על-שם .ORS
אפשר לבחון זאת גם בהשוואה לפרויקט אמנות אחר
שממומן על-ידי תאגיד עסקי .לדוגמה ,הפרויקט השנתי
של בנק לאומי" ,אמנות סודית" .גם כאן לא סביר שעבודה
המעמידה את בנק לאומי במצב מביך ,למשל כזו העוסקת
ßǾ̇ß"¯̋́ß
26
< 0618האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר
בשערורייה האחרונה סביב תחרות העמותות ,הייתה
עוברת את דירקטוריון המנהלים .ועדיין ,אין דין השניים
זהה .הצופה המבקרת ב"אמנות סודית" ,אם איננה
תמימה ,תניח שמסגרת האמנות המוצגת לה בבנק לאומי
לא תכלול תכנים מסוימים ,אבל היא לא אמורה להגיע
מצויידת בסט דומה של הנחות אל המוזיאון הציבורי
ש)לפחות( תודעתית אמור להיות חף מפניות כלכליות
ופוליטיות.
כמו בתערוכה של לאומי ,גם בתערוכה באגף ORSיש
צמצום ַא ְפּריורי )נתון ומקובע מראש( של שדה האמנות
האפשרי במרחב ההצגה .לאומי מוכן להשקיע נתחון
מרווחיו כדי להעלות את קרנו בעיני החברה הישראלית,
גם .ORSאנחנו מתמודדים עם מה שנמצא על השלט –
שם של חברה מסחרית שהופכת אגף במוזיאון למכבסה
פרטית .את זה אפשר לכנות .ARTWASHמצג שווא של
'כשרות' ,הטעיית הזולת בניקיון המוסרי של חברה ,הסחת
דעת מעוולות שיטתיות ע"י שימוש ציני בטוהר המיוחס
לאמנות.
גם אם יש או אין הבדל בין "אמנות סודית" לתערוכה
בגלריה של ,ORSזה אומר שלא נשאר יותר מקום להציג
בו כל אמנות שהיא ללא מגבלות .זה משאיר אותנו רק עם
הנחה ] – [1קיומן של עבודות אמנות אינו תלוי בקיומו של
מוזיאון .הנחה זו עדיין נכונה ,אבל היא הוקצנה לאבסורד,
כי מסתבר שישנן עבודות שלא יכולות להימצא במוזיאון
ממילא.
יש עוד כמה שאלות שצריך לענות עליהן :האם לקרוא
לאגף על שם בעלים של חברה ולא על שם החברה עצמה
– להסיר את ORSבע"מ מהשלט ,ולהשאיר רק את "דורון
סבג" – יפתור את הבעיה? האם יש לאשר את שם הגלריה
רק אם חברה או בעלי חברה עומדים בקריטריונים מוסריים
כלשהם? ואם כן ,האם ניתן לקבוע אותם? ומי יקבע אותם?
אחד האולמות באגף החדש נקרא "אולם בני שטיינמץ".
האם עלינו לברר כיצד טייקון היהלומים שטיינמץ עשה את
הונו ,לפני שנכָ נס לאולם על שמו?
על מנת לענות על שאלה זו נצא רגע אל מחוץ למוזיאון,
נפנה שמאלה ברחוב שאול המלך ושוב שמאלה לרחוב
וויצמן .מולנו "מגדל האשפוז על-שם תד האריסון"
שבביה"ח איכילוב .הבה ננהג באותה שיטת בדיקה ,נכניס
לאגף האשפוז חולה ונברר מהן התוצאות .ניקח חולה
מיוחד ,למשל ,אויב אישי של משפחת אריסון ,תבחרו
אתם את המועמד/ת .כשנכניס את החולה לאשפוז נניח,
מן הסתם ,שתפקיד האשפוז לשפר את מצבו הבריאותי,
כשם שאנחנו מצפים שאחד מתפקידי המוזיאון הוא
לשמור על ערכה המשמעי של עבודת אמנות .אם נגלה
שלא מאפשרים לחולה להתאשפז ,או שמצב החולה יורע
בעקבות האשפוז בכוונה ,אנחנו ניצבים מול אותה בעיה.
נכון להיום אין חשש כזה ,כל החולים יתקבלו ויטופלו באופן
שווה .בהצטמצמות לניסוי מחשבה דמיוני זה ,והתעלמות
מבעיות של הפרטה וצמצום השרות הציבורי ,נראה כי
ה WASH-מועיל במקרה של אשפוז ומזיק במקרה של
אמנות.
דוגמה אחרת ל WASH-מזיק היא ה"מכבסה" החדשה
והנוצצת המוקמת בימים אלה" ,בית הספר לקיימות
מייסודן של החברה לישראל ,כימיקלים לישראל ובתי
הזיקוק לנפט" ,במטרה לשטוף ,משנת הלימודים הקרובה,
את החברות הנ"ל שבבעלות האחים עופר .בית ספר
ללימודי קיימות שתורמיו הם מפעלים המנצלים משאבים
לא מתחדשים והנלחמים תדיר בתביעות שהוגשו נגדם בגין
פגיעות בסביבה – נשמע כמו בדיחה גרועה במיוחד .לא
סביר שעבודת מחקר בנושא השלכות השליליות של כי"ל
על ים המלח תקבל ציון עובר כשם שלא סביר שעבודת
אמנות שמעידה לרעה על פעילות ORSתעבור את אוצרות
המוזיאון.
בקצרה ,כשחברה פרטית תורמת לקידום תחום פעילות,
והתרומה מזיקה לתחום ונעשית בכסות תמימה – כמו
במוזיאון ובבית הספר לקיימות – יש בעיה.
נשאר עם משפחת עופר ,נחזור למוזיאון ונחזור בזמן .ינואר
ָ
,2006הטייקון המנוח סמי עופר ,שתרם למוזיאון ת"א
20מיליון שקלים ,מודיע על ביטול דרישתו להסבת שם
המוזיאון על שמו ושם רעייתו ,והשלט שנתלה בחוץ הוסר.
עופר וויתר בעקבות התנגדות דו-ראשית מצד אספנים
עשירים שתרמו מאוספם למוזיאון ,כגון רעיה יגלום ,שגם
ישבה בוועד המנהל ,ותורמים אחרים ,כהנהלת קרן ריצ',
שהחליטה למשוך את תרומתה אם לא יוחלט אחרת,
אבל גם מצד אמנים .מחאת האמנים ,שלא כמו סנקציות
התורמים ,הייתה מנומקת בעצומה:
"н½ÅÍÁ "½Å¹³À "ij½Ç½Å "³µ "²Ã³ÎÐ "н½Åв® "½¬³Î "³Å¬$
/®½®¬"ÁÐ"ÁÏ"² ³®À"гÁ½µ" Å"½¬Ì³½³"ijÃî" ³®À
½"г ³Ãв"ÐνµÁ"νȮ"г®Îв"г dzÃ"ÐÀ½Ê²³"³Ê
®½"нÊÇÀ "²Ã³ÎÐ "н½Åв "0³²ÅÏÃÁ " ¹¬ "ij²/Á½¬ "Ä
"нÅóÁ Ã"²¹ÌŲ®"ι¬"³¬"²µ"г®ÎÐ" dzÃÁ"½²ÏÁÀ
"
27
< 0618האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר
"Ь "½ýϬà "³Å¬ "0½Ð³®ÎÐ "¬Á³ "²¼³® "¼Í¬ "²Å½²
$0²µ "¾Á²Ã "гͽ Ìó "гÀóР"гÎÏʬÃÏ "г½³Ïβ
̲]½ÁÏ"Ð³Ï ²²
אפשר רק לשער שלגורמים בעלי הממון הייתה השפעה
חזקה יותר על אקט ביטול השיום מחדש של המוזיאון
מאשר לאמנים המתוסכלים .עובדה ,לא הייתה התנגדות
מצד בעלי ההון לקרוא לאגף החדש ,שנבנה רק 5שנים
מאוחר יותר וגודלו כגודל האגף הישן ,על שם זוג התורמים
שמואל והרטה עמיר .למי שתוהה ,אין זה כך בלובר ,במומה
או בטייט מודרן.
מה אפשר לעשות?
אפשר לסרב לקחת כסף מבעלי הון כדי להציג אמנות
לציבור .המשמעות היא שיש לממן את כל חללי האמנות
הציבוריים מכספי ציבור בלבד ,גם אם המוזיאון יהיה פחות
מפואר .תורמים נדיבים כדורון סבג יוכלו להמשיך לקנות
עבודות מאמנים ולתרום אותם למוזיאון ,אבל הם לא
יוכלו לקנות את המוזיאון או אגפים בו ,והם לא יוכלו לציין
מתחת לעבודות שתרמו "באדיבות כך וכך".
מאידך גיסא ,ייתכן שלאתגר את ההנחות המקובלות זה
לא דבר רע .יכול להיות שחשיבת המוזיאון כחלל משולל
אינטרסים היא תפיסה אנכרוניסטית ונאיבית .אולי טוב
שהעיתוי של פתיחת האגף החדש על אולמותיו ושמותיהם
השנויים במחלוקת בסוף מחאת הקיץ האחרון חשפה
לכולנו את התמימות הזאת ,והגיע הזמן לשנות את תפישת
המוזיאון הרווחת ותפקידו במערך האמנות .אולי הגיע הזמן
לוותר על המוזיאון כחלל תמים .כדי לשמור על כוחה של
האמנות לעסוק בכל ,נוכל לחזור ולתלות את הציורים שלנו
על הפיקוסים של רוטשילד .אם המציאות הפוליטית היא
כזו שמגבילה מראש את אפשרויות האמנות המוצגת ,אז
כמו קלאוס אולדנבורג ,נהיה גם אנחנו בעד "אמנות שהיא
פוליטית-ארוטית-מיסטית ,שעושה משהו חוץ מלשבת על
התחת שלה במוזיאון".
28
flickr0com1talmon"Ł̇ª̶¸"̆Øı¯
29
< 0618הלב מבין | שיר חכם
שיר חכם
" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç
"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ
¬®½®"ÐÀγȳ"Á³¹Ã"ÐÎÍ®Ã".
"²½ÎÁ ®"Á³¹Ã"½®ÎÈ"ÐÎ Ç
®½®¬"ÁЮ"$гŹ²$
הלב מבין
0618
< 06
הקדמה למאמרה של חנה ארנדט
מאמרה של ארנדט דן בהבנה .ארנדט כותבת בתקופה
שלאחר תבוסת המשטרים הטוטליטריים ומתוך התגלות
חריפה של הכשל להבין את שאירע .הבנה ,אותו כושר
אנושי לחשוב ולהעניק משמעות ,חשפה את פשיטת הרגל
שלה אל מול תופעה שלא היתה ניתנת לכלכול .בתור
צורת מחשבה ,קוראים המשטרים הטוטליטריים את
ארנדט לבחון מחדש את קטגוריות ההבנה שלנו כדי להיות
מסוגלת לחשוב את צורת המחשבה החדשה שהופיעה
עתה בממשות בתמצותה המלא .פשיטת הרגל של ההבנה
החלה לפני עלייתם – עוד בשורשיהם הרעיוניים .הלוגיקה
והסיבתיות ,או בפיתוחן המלא :הסטטיסטיקה והכלכלה,
צורות מחשבה וניטור המונים שהמדע החל לקדם בסוף
המאה ה ,18-הן הרגע שבו ההבנה החלה להידחף החוצה
מהמגרש .אלה צורות מחשבה שמבטלות את המשותפות
של העולם ,שמסתכלות על האדם כעל חיה מתנהגת ולא
כעל הוויה פועלת ומציגות את ההיסטוריה כסט טענות
לוגיות שמייתרות את הייחוד של דובריהן ,את אירועי
שיחתם והופכות אותה לאחדות מונוטונית גוועת .ארנדט
מבקשת להחזיר את ההבנה למרכז המגרש כדי להציל
עולם משותף שבו אנו מתעניינים זה בזה ושבו יש עוד מקום
לבלתי ידוע ולגילוי ,וכדי להבין את הטוטליטריות מעבר
לסימונה כרוע טהור .חילוץ ההבנה ,הבדלתה וסימונה בתור
השכל הישר ,קונפיגורציה היסטורית ,היא המשימה שלה
במאמר זה.
30
מהי הבנה? ארנדט מבדילה אותה מפעילות מוסדית –
מניתוח תופעות כתנודות ,כהפרעות וכהתנהגויות .בספרה,
"המצב האנושי" ,ארנדט מראה כיצד בעידן המודרני,
שבישר את הטוטליטריות ,הסטטיסטיקה והכלכלה נהפכו
להיגיון הפוליטי של ניהול החיים .היא משרטטת את
ההבנה כמפגש פחות צפוי בין העניין למושא ,שמעצב אותו
מחדש ולא עוקב אחר התנהגותו ושתוצאתו היא הענקת
משמעות ,לא אינדוקטרינציה .משמעות טומנת בחובה
דבר מה משמעותי עבור מישהו ,אינדוקטרינציה טומנת
בחובה דבר מה כוחני על מישהו .הבנה ,אפוא ,היא בראש
ובראשונה משוקעות של היחיד המעוניין ולא של הרבים
המפקחים .ההבנה נפתחת בסצנה של היחיד עם עצמו,
וממשיכה להיראות אצל היחיד באשר הוא ברבים ,באשר
הוא פומבי .ההבנה אינה כושר אינדיווידואלי אלא ממשק
אוניברסלי שמידת ההצטיינות בו נבחנת במידת ההתמדה,
הסבלנות והכוח להחזיק את המושא בלתי מושג .הבנה
היא כושר מחשבתי שדרכו בני אדם נעשים אובייקטיביים
זה לזה ,שופטים ומכריעים .לדלק שלו קוראת ארנדט
מקוריות" ³È"Ͻ".²Á¹Ð²"¬½²"³Ð³²ÃÏ".γ̽®Ï"ÄÀн½$ :
"г½Î³ ¼Í"½Á®"Ľ®²Á"ÐÅÃ"ÁÈ"³ÃÌÈ"¾³Ð®"γÍÃ"ͽÊÇÃ
"½ÁÁÀ²"¾ÎÈÃ"½Á®"¼³ÊÏÁ"ÐÅÃ"Áȳ"ϬÎÃ"г®ÐÀ³Ã
0$½ ³²Å²הבנה היא מחשבה מקורית שמתבצעת על
הצד הטוב ביותר דווקא בהעדר מערך ,מתודה וסט ערכים
נתון ,ושמאפשרת לשפוט נכונה ,היינו להגיד אמת וליצוק
< 0618הלב מבין | שיר חכם
ערך .מקור ,בתור מה שאפשר שיהיה "מספיק" ממנו ,הוא
כוח :היצור המבין יכול להבין ,כלומר הבנה היא מחשבה
פוטנטית ,בניגוד למחשבה אימפוטנטית ,שעוקבת אחר
כלל .שיפוט ,לפי ארנדט ,הפעולה של היצור הפוטנטי ,אינו
רק הכרעה בין טוב ורע אלא קשב אינסופי לעובדות ולפיכך
גם שכילה היסטורית שאינה מתכנסת במהלך טלאולוגי
ושבאה בברית עם אינסופיותן וכך מזהה את הסופים
בדפוסיהן ,כמו סופם של המשטרים .הבנה ,ותמיד יותר
מידיעה ,היא ,במילים אחרות ,מחשבה על עולם שבתוכו
העובדות המסוימות האלה נעשו אפשריות .כדי לעקר
את המשמעות הרגרסיבית שאפשר לייחס לאמירה כזו
– השלמה עם מעשים ,משטרים והיגדים בלתי מוסריים –
ארנדט טוענת שהבנה שלמה של העובדות אפשרית רק
כאשר הן יחוסלו ,כלומר רק כשהמשטר יובס .מאבק עד
מוות מתברר כתנאי הכרחי להבנה ,כשם שמות אדם הוא
תנאי להבנה שלמה של חייו.
להיות יכול הוא גם להיות יכול לפעול .פעולה היא צדה
השני של ההבנה"н¼½Á³Ê"²Á³Èʳ".²Á³ÈÊ"ÁÀ"г²Ã"¬$ :
®"² ÌÁ"ÐÀʳ²"²Å®²²"½µ¬".²Ï ¹"²Á¹Ð²"Ðν̽"¬½²".¼ÎÊ
"ÐÁ ®Å²".²½Ì½Å ³Í"ÐγÌ"²Ð³¬Á"ÎóÁÀ".²Á³Èʲ"ÁÏ"½Åϲ
"½Á³À½³ "000½ÁÈ³Ê "½ÏŬ "²Ð³ÈÌì®Ï ".гι¬ "г®ÎÃ
®".¾½Ê²"½ÐÁ®"Äʳ¬®"Èν¬Ï"²Ã"ÂÈ"½ÁϲÁ"ή "ÁÏ"³Ê³Ç
10$ÈÅÃÅ"½ÐÁ®"Äʳ¬®"½½ÍÏ"²Ã"Ь"Á®ÍÁ³פעולה היא צדה
השני של ההבנה כיוון שהיא קשורה במודוס הזמני של
ההתחלה ,של היכולת להתחיל את החדש .הבנה ,בתור
עבודת ההשלמה עם מה שאירע ,מוצאת את האמצע שלה
בשיפוט :הפעולה ,שעד עתה בפילוסופיה יוחד לה דיבור
נבדל )באתיקה או בתורת מוסר( מתאחדת עם המחשבה.
בתור עבודת השלמה ,עם זאת ,ההבנה לעולם לא תהיה
באמת שלמה ,לעולם לא תגיע לידי סיום .היא נמשכת עד
מוות ,של המושא או של הנושא ,ונקטעת.
מושג הפעולה של ארנדט קשור קשר עמוק במושג אירוע:
"²Ç ²Ï".ϬÎÃ"гΠ³Ã²"г½Î³ ¼Í²"ÐÎ ÇÃ"¾³Ð®$
®"Äʳ¬®"Ľ¼³Á¹Á"Ï ¹"³Å²Ï"Èγ¬Ã".г½Ð®½Ç²"¬½²"IJ
®"²½Î³ ¼Í"¬½²"г½Ð®½Ç²"0ÄÀн½"¬Á"ÂÁ³ÈÁ"¾½Ê²"½ÐÁ
0̆œ̋¸̶̋̇ı̇"̆Ǿ̆"1
0Æ"2
0Æ"3
056")ªº".̋̇Ø¿̆"́øª̆".¸¯Øß¿"4
0Æ"5
" ®Á®"³µ"¬Á"0²½Î³¼Ç½²²"½È î"½Îà Á"ÐÊÁÇó"²Îµ
"ÁÈÃ" ½ÃÐ"²ÁÈÐÃ"Èγ¬Ã"ÁÀ"ÁÏ"Áȳʮ"³Ð³ÈÃÏÃÏ
"³Å½ÁÈ+"³Á"ǹ½½Á"ÄнÅÏ"ήȲ"ÄÃ")½Ãγ )"ÁÏ"¾Ç"ÁÀ
")®®³ÇÃ)Á ")²®½Ç) "Ľ®Ï "½ÍǼ³Î ² "ÎÈÊ® "ββÁ "ÍÎ
®"ήÈÏ"¬Á¬".*²Å³Ï¬Î²"ÂÁ³È²"ÐùÁÃ"³ÃÀ"Èγ¬Ã
"0³ÃÌÈ"Èγ¬Ã²"гϹÎв"ÂÈ"ÍÎ"²³³²ÐÃ"ɬ"³ÃÌÈ"²µ
"гÇÅÁ"ÁÁÀ®"ÄнÅ"¾½Ê²"½ÐÁ®"²Ã"ή "Èν¬"ÎϬÀ"ÍÎ
"³Î®È "ÁÈ "γ¬ "¾Ê³Ï "Èγ¬Ã² "0³Î®È "ι¬ "г͹вÁ
20$³ÅÃÃ"³Ï½Í²Á"ÄнÅ"¬Á"ÂÁ³ÈÁ"=¬³²האירוע הוא חלק
מהקונסטלציה המושגית של מושג ההיסטוריה .לאירוע
יש מנגנון זמני מיוחד :העבר אינו סיבתו ,אלא ההווה שלו.
הוא בלתי הפיך ,כלומר שייך לקטגוריה של ההכרחי – מה
שלא ניתן לכפר עליו אלא רק להשלים עמו .רק כשמשהו
נעשה להכרחי ניתן לשרשר את מופעיו לאחור ולאבחן את
הרגע שבו הוא עוד היה שייך לקטגוריה של האפשרי ,היינו
לסמן את הופעתו המקורית .לא כל פעולה היא אירוע ולא
כל אירוע הוא פעולה – רק כשאירע משהו שגרם לשבר
מהקיים אפשר להתחיל לאתר את מקורותיו בעבר.
כיוון שארנדט מאבחנת את תקופתנו כתקופה שבה
הפעולה והדיבור איבדו את הפוטנציה הפוליטית שלהן
)כתוצאה משקיעת הספירה הפומבית( ואת מדעי
ההתנהגות והבירוקרטיה כמנהלות האנונימיות של
העניינים הציבוריים ,אובדת גם הפעולה הנדירה וה"גדולה"
ואיתה גם ההיסטוריה ,שהופכת ל"нų¼³Å³Ã "г ¹¬$
30$Ðȳ³שיטת הניטור האוניברסלית של ההמון ,הכלכלה
המדינית 40$²ÃÌÈ"²ÁÏ"Ľ½ÅȲ"¬Ï³ÃÁ"Ðγ³½È$ ,לא רק
הפעולה הולכת לאיבוד אלא גם צדה השני – ההבנה –
היכולת להעניק משמעות ,לאבחן אירועים כבני תקופתנו
ואותנו כבני תקופתם .במקום הענקת המשמעות עולה
לבמה הלוגיקה"Ľ® "нÎͽȲ "н¼½Á³Ê² "²Å¹®¬²$ :
"Ь"¹½ÅÃ"ÎϽ²"ÁÀϲÏ"¬½²"²Í½ ³Á"Ľ®Á"ÎϽ²"ÁÀϲ
"³Å¬"³®Ï³"³ÅÁ³ÀÁ"³ÍÃ"Ͻ"³®Ï"ÉгÏÃ"ÂÁ³È"ÁÏ"³Ã³½Í
½"Ðdz³ÃÏ" ¹¬"ij½ ½²"³ÅÁ"ϽÏ"ij³½À". ¹½®"г½¹Á"½Á³À
¬"½®®³Ç²"ÁÀ"ÁÏ"²Á¬"ÂÈ"½½Ï³¹²"½ųÐŲ"ÁÀ"Ð
¬"²ÅÃÃÏ"²½Á¬Ã"гŮ³Ã²"ÁÀ³"²Í½ ³Á²Ï" ³È®"=³Åг
"гÅý²ÃÁ "ijȼÁ "²Á³À½ "н ³Á² "²ÍÃŲ² "ÐÈ®³Å
®¬ 50$ÐÁ³µ²"³½Í®³"ÂÁ³È®"ÁÁÀ"½³ÁÐ"³Å½¬Ï"Äʳאת
מלאכת השיפוט לא מבצעים פקידי הממשל ,שמחליטים
לכאורה על החלוקה של נתוני החושים -על מה שנראה
ושנשמע בפומבי -בדיוק כשם שאיש לא מחזיק בבלעדיות
על התבונה האוניברסלית .את מלאכת השיפוט מבצע
היחיד הפוליטי הפוטנטי שמופיע ומתבונן ללא הרף
31
< 0618הלב מבין | שיר חכם
בתיאטרון של הפומבי ,שנדחק היום לספירת האמנות
כיוון שהפוליטיקה מתנהלת ככלכלת בית שבה אין מקום
להצטיינות ואינדיווידואליות אלא לטובות הנאה בעלות גוון
משפחתי ,נרמול וערך שוק.
הבנה ,בסופו של עניין ,בתור מה שמבקש בלי הרף לרדת
ללב העניין ושניתן להגדירו כעניין בלב ,כרוכה בהחשכה של
אלמנטים מסוימים כדי להאיר אחרים "ÂÁ³ÈÁ"Âó½Í®Ï$
"²À½Ï¹® "½¹³¼® "³Å¬Ï "½ÊÀ "½¹³¼® "г½²Á "ÁÀ³Å "¬Á
60$гÏʽ¼®³הדמיון ולא אחר הוא הכושר שיכול באופן
לא צפוי ותמיד ניסיוני להעלות דבר ממחשכים ולהציע אותו
בתור האור של התקופה ,שמתרחק מאיתנו כמו אורם של
הכוכבים 7בגלל אינסופיותם של מאמצינו .הבנה ,ש"²Å½¬$
8
.$½óÇÍ "½Á ÈÃó "ÍÇ³Ê "½ÐÁ® " ³Á¬½ à "Ðʽ½ÈÐÃ
לא תיפסק כיוון שבאשר זה יקרה אנו נפסיק להכיר
ולהיות מוכרים זה לזה ,היינו נחדל מקיומנו ביחד .השלטון
הטוטליטרי ,שידידתו הטובה ביותר היא האינדוקטרינציה,
הוא האויב האולטימטיבי של מאמצי ההבנה .העוינות
הבסיסית ביניהם נובעת לא רק מכך שהוא גזל את כלי
ההבנה המסורתיים שלנו ,אלא משום שהוא תמצת באופן
מחריד הופעה של מרכיב של אלימות בשדה הפוליטי דרך
השמעה של הצהרות מוכחות ועובדות היסטוריות ברורות
מאליהן .מאמציה של ארנדט במאמר זה מופנים להבנת
ההבנה – הצלת הלב מחוסר העניין והפחת העניין בלב –
קונסטרוקט היסטורי שפשט את הרגל בתקופתנו .ההבנה
מתגלה אצל ארנדט כמה שנותר גם כשכביכול מחריבים
הכל.
0Æ"6
04"Ł̶̇̋̋ˆ".˚©ıª"©º"́©̌".Łª̈̆"Ł́"̇ߪ¿ª́"̆¿ßª"Ł́ªˆ¿"̋ı̌"7
0̆œ̋¸̶̋̇ı̇"̆Ǿ̆ 8
32
ß̶Œ¸"̶̋̌ª"I"¿Œ̌"̶º"©̇ª¯
33
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
חנה ארנדט
ÎϬ"½ÃÈ"<нÁ ŬÃ
γÌ/Ä®¬"ÐÎʬ"<ijÏÁ"ÐÀ½ÎÈ
"0Rctvkucp"Tgxkgy."ZZ16."3;76/®"ÂÇγÊ"$²Í½¼½Á³Ê³"²Å®²$
®"ÄÀ³Ð"=$²Å®²®Ï"½½ÏͲ"ÁÈ$"Îìò"Ь"¼ Åά"²ÐŽÀ"γÍÃ
"Îìò"0ĬÀ"ÂÇγÊó"®Ï"³µ"²Å³Ï¬Î"²ÇÎ Ã"¼Ãϳ²Ï"½³ÇÃ
"¾³Î¬ " ½/®ÐÀ "¾³Ðà "Îг½ "½à ͳò "½ÍÁ¹² "ÁÈ "Çdz®Ã
"ÄÀ³Ð"0$²Å®²®"ÎìÃ"<г½Î¼½Á¼³¼²"ÁÏ"²È®¼"ÁÈ$"²Å³Àò
] ÎÐò̲"0½½Á³Ï²"гÎȲ®"ĬÀ"¬®³Ã"²Á¬"½ÍÁ¹Ã"ÉdzÅ
0618
< 07
הבנה ופוליטיקה
)על הקשיים שבהבנה(
Es ist schwer, die Wahrheit zu
;sagen, denn es gibt zwar nur eine
aber sie ist lebendig und hat daher
ein lebendig wechselndes Gesicht.
][Franz Kafka
רבים אומרים שלא ניתן להיאבק בטוטליטריות מבלי
להבינהּ .1למרבה המזל ,אין זו אמת; לו היה זה נכון ,הייתה
כל מסכת טיעונינו חסרת תוחלת .להבדיל מהחזקה במידע
מדויק ובידע מדעי ,הבנה היא תהליך מורכב שלעולם אינו
מניב תוצאות חד-משמעיות .הבנה היא פעילות מתמדת
שבאמצעותה אנו למדים – מתוך תמורות ושינויים בלתי
פוסקים – להשלים עם המציאות ולהסכין עמה ,כלומר,
לנסות להרגיש בבית בעולם.
העובדה שהשלמה היא אינהרנטית להבנה הובילה לסילוף
הפופולרי ,לפיו "tout comprendre c'est tout
"<нÐÊÎÌÃ̲ "$¹ÁÇÅ"ÁÀ²"³Ï³Î½Ê"Ä®³Ã"ÁÀ²$ ."pardoner
"0] ÎÐòאולם הקשר בין סליחה להבנה רופף מאוד :היא
איננה תנאי לה וגם לא תוצאה שלה .הסליחה )ללא ספק
אחת היכולות האנושיות החשובות ביותר ואולי הפעולה
האנושית האמיצה ביותר אם היא מנסה לחולל את הבלתי-
"ij³½Àà ".Ðì² "Ь "ÎóÁ "²ÏÍ
=й¬"ÍÎ"Ðý½Í"½Î²Ï
¬®"²½ÅÊ "¾À "³Ïó "²½¹ "¬½² "Á
0½ÊÁ¹Ðó"½½¹
̲ ÎÐò"<нÅÃÎ Ã""]¬ÍÊÍ"ËÅÎÊ
אפשרי ,להשיב את שנעשה ,ומצליחה ליצור התחלה חדשה
היכן שדומה כי הכל כבר הסתיים( היא פעולה יחידה ושיאה
באקט יחיד .הבנה לעומת זאת היא פעולה שלעולם לא
מגיעה לכדי גמר ,ולפיכך אין בה כדי להניב תוצאות סופיות.
זוהי דרך החיים הייחודית למין האנושי; שכן כל אדם ואדם
נדרש להשלים עם עולם שלתוכו נולד זר ושבו – לפי מידת
ייחודיותו המובחנת – תמיד יישאר זר .ההבנה ראשיתה
ַבּלידה ואחריתה במוות .אם עליית המשטרים הטוטליטריים
היא המאורע המרכזי בעולמנו ,אין הבנת הטוטליטריות
פירושה הסכמה למחול על דבר ,אלא השלמה עם עולם שבו
דברים כגון אלה בכלל ייתכנו.
רבים מבעלי הכוונות הטובות מעוניינים לקצר את תהליך
ההבנה כדי לחנך את זולתם ולהשפיע על דעת הקהל .הם
סבורים שספרים יכולים להיות כלי נשק ושניתן להילחם
באמצעות מילים .אך כלי נשק ולוחמה שייכים לעולם
"Æ̋øª¿ª̆".ߪ̶̇̌".Łˆß̇¿ª"ßœ˚ª"œß".̆ºı̇©̆"̶"́̌ß̇ª̆"̆Ǿª̆"ß̇¿̶"Æ̋œ̋Œª"Æ̆"̨̌ª"<¯̋̆"́©̌ª"æŒ̇Ø"Ł̌̇©"1
̆"¿̋̆"̶̌̌"̆̋̇ˆ"̇̈"̆غ¸".̋©º¯̶"0̆Ǿ̆"́̋Ø̶̆"̶̇̌̋".̆̋ˆ̶̇̇̌̋Œı̆̇"̆ß́˚̆".̶̶̆̌̌̆".̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋º¯ª"̶"Æ̶̋́̇ª
"̋¯"/"̋߸̶̋¸̇¸̆"Æ̶̇º́"Æ̇̋"̶̌"̆̇̇˚Ø"̶́Œ̆̇".̋ı̇˚̆"Æ̶̇º́"Ł̇©̋º"̶̌́"̶̶̇̌̆"º¯̋ª̆"0©º¯̆"̶º"©̶́œ©ª"©ºªØ
́̆"0̆º́¸"̶"©̋©̋ª¿"̆Ǿ̆"Ưœ̶"̋¯̌".¯̇˚̶"¯˚¿"̶̌"̇¿"̇̋¯˚̋".Æ̆́"̋¯"Ł̋¿"Æ̶̇¿"0©̇̋߸̶̋¸̇¸́"̆ª˚̶ª̶"©¿ø̶"̋¯̌"Æ
̆́0̶̆¿"Æ̋Ø̇©Ø"̶"©̋º¯ª"̆̌ߺ̆"̇¿"̆œ̋¸Œ̋¸¸Œ".©̇Ø̇̋¿ß".Æ̋Ø̶̇¿"©̇̌̈́"ƺı"̋¿"ˆ̇©"¿̶"ƈ"̆Ø
34
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
האלימות ,ואלימות ,להבדיל מעוצמה ,2היא אילמת;
האלימות מתחילה היכן שנגמר הדיבור .מילים המשמשות
למטרות לחימה מאבדות את סגולת הדיבור שלהן; הן
נהיות לקלישאות .המידה שבה הסתננו קלישאות לשפת
היומיום שלנו ולשיח שלנו מעידה עד כמה לא זו בלבד
ששללנו מעצמנו את כושר הדיבור ,אלא שכדי ליישב את
מחלוקותינו אנו מוכנים לנקוט אמצעים אלימים אפקטיביים
יותר מספרים גרועים )ורק ספרים גרועים יכולים להיות כלי
נשק טובים(.
התוצאה של כל הניסיונות הללו היא אינדוקטרינציה .בתור
ניסיון להבנה ,האינדוקטרינציה מתעלה מעל לַ תחום המוּבנֶה
יחסית של עובדות ושל נתונים ,שמאינסופיותם היא מנסה
לחמוק; בהיותה קיצור דרך בתהליך הטרנסצנדנטי עצמו –
אותו היא משבשת באקראי באמצעות השמעת הצהרות
מוכחות ,כאילו יש בהן ממהימנות העובדות והנתונים –
היא מחריבה לגמרי את פעולת ההבנה .האינדוקטרינציה
מסוכנת כיוון שהיא נובעת בראש ובראשונה מעיוות ,לא של
הידע ,אלא של ההבנה .תוצאתה של ההבנה היא משמעות
שאותה אנו מחוללים בעצם תהליך החיים ככל שאנו מנסים
להשלים עם מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו סובלים.
הוספת "הערכה" לא-מדעית לתוצאות מחקרים ,מערכת
האינדוקטרינציה יכולה רק לקדם את אותם אלמנטים של
3
הגות טוטליטרית הקיימים כיום בכל החברות החופשיות.
אלא שזהו רק פן אחד .איננו יכולים להשהות את מאבקנו
בטוטליטריות עד ש"נבין" אותה ,מאחר שאיננו מבינים
ואיננו יכולים לצפות להבינהּ לגמרי כל עוד לא הבסנו אותה
לגמרי .כיוון שסוגיות פוליטיות והיסטוריות הן אנושיות
באופן מעמיק ויסודי כל כך ,הבנתן חולקת דבר מה עם
הבנתם של בני אדם :אנחנו יכולים להכיר מישהו באמת
ובתמים רק לאחר מותו .זו האמת מאחורי הפתגם הקדום
""nemo ante mortem beatus esse dici potest
] ÎÐò"<нŽ¼ÁÃ̲"$0³Ð³Ã"½ÅÊÁ"Îϳ¬Ã" ¬"Ľ¬$
לדידם של בני תמותה ,הסופי והנצחי מתחילים רק לאחר
המוות.
המוצא המתבקש מסבך זה הוא זיהוי המשטר הטוטליטרי
עם עוול המוכר לנו היטב מן העבר ,כמו תוקפנות ,רודנות
או קשירת קשר .נדמה שכאן אנו פוסעים על קרקע מוצקה;
שכן ביחד עם עוולותיו ,סבורים אנו ,ירשנו את תבונת העבר
שתנחה אותנו בהתמודדות עמן .אך הבעיה עם תבונת העבר
היא שזו גוועת בידינו כל אימת שאנו מנסים להחילה בכנות
על ההתנסויות הפוליטיות המרכזיות של תקופתנו 4.כל מה
אינדוקטרינציה יכולה רק לקדם את המאבק הטוטליטרי
שידוע לנו על הטוטליטריות מתאפיין במקוריות נוראה שאף
ַבּהבנה ,ומכל מקום ,היא מוסיפה מרכיב של אלימות למכלול
מקבילה היסטורית ,מרחיקת לכת ככל שתהא ,לא תוכל
השדה הפוליטי .מדינה חופשית תיכשל באינדוקטרינציה
להפיג .נוכל להימלט מהשפעתה רק אם נחליט שלא להתמקד
באופן מחפיר בהשוואה לתעמולה ולחינוך של משטר
בעצם טבעה ,אלא לתת לתשומת לבנו לנדוד אל בין הקשרים
טוטליטרי; מכיוון שהיא מעסיקה ומכשירה "מומחים"
וקווי הדמיון האינסופיים שמתקיימים בהכרח בין כמה
משל עצמה ,שמתיימרים "להבין" מידע עובדתי על-ידי
מיסודות המשנַה הטוטליטרית לבין
תורות דומות של החשיבה המערבית.
"Cƈߩª̆E"̋ß́º̆"̆ª"̶̆̋º"¯̋ºª"̋ı̌ 2
אין להימנע מקווי דמיון אלה .בתחום
המשנה הטהורה והמושגים המבודדים,
"̨߯"œß"Ł©̇ı̋ß˚ª̇"Ł̶œªª"¯́¿̶"©̶̇̇̌̋"Ł̆"=œ̋ıŒ̶̆"©̇́̋̋˚"©̇¯́̇º̆"3
לא יתכן שום חידוש תחת השמש; אך
̆"̶̆̋º"̶̋̆̌"©̶́̇œª"©̇̋ߌ̇ª"¿øªǾ"Ł̋¿"ß́̌"0©̋ߌ̇ª"̆ı¸̆"̇¿"̆̌ߺ
קווי דמיון אלה נמוגים לגמרי ברגע
"̆̌ߺ̆"Ưœ̶"̋¯̌"̇́"̋"̶̇̆̌"̶̶̌"¿øªØ"Æ߸̇".©̇߯"©̋©̶̆"Ł©̋Ø
שאנו זונחים את הניסוחים התיאורטיים
¿̋"ß¿ª "ß©̶̇̋ "œœ̈Ø "̇Ø̋¿ "©̇̋߸̶̋¸̇¸́ "œ́¿ª̆ ".̶º̇ı́ "0©̋©̇ß̋ß "̆Ø
ומתרכזים ביישומם המעשי .מקוריות
̈"R"̆¿̋ßœ"̶̆¿"©̇¯́̇º"̨̇©ª"̶̆º©"Æ¿"0Łª̋̆ª"º¯̋ª"̶"©¯ª©ª"̆ª̋ß
הטוטליטריות היא נוראה ,לא מפני
"̋̇¸̋́"¿̆©"¿̶"̇̈"̆¿̋ßœ".œ́¿ª̶"Æ̋Ø¿"Œ̋̋ˆ©"R"œ¯ø̶̇"©̇ß̋˚̶"̆¿̋ßœ
ש"רעיון" חדש כלשהו בא אל העולם,
̶"0¿̶"̇©̇"©¸ı̇ª"̆œ̋ß̇¸ß
אלא מפני שעצם מעשיה מכוננים
שבר מכל מסורותינו ,מעשים שבאופן
"¹³Ð½Å "ι¬Á "ÍÎ "ÎÏÊ¬Ð½Ï "ή "Ù "г½Î¼½Á¼³¼² "ÁÏ "²È®¼ "ÐÅ®² "4
"Âȳʲ"²®Á"ÐÅ®²Á"½Îà Á"¼ÈÃÀ"¬³Ê¬"²²µ"Ù"Âγ¬½Ð³"²½Å®Ã³"²½Ð³Î³ÍÃ
Ø
ברור מנפצים את קטגוריות המחשבה
"¬"г¹Ê"¼ÈÃ"½Á³
"½Ï²Á"²ÏÍ"²µ²
Ƚ²"Ь³"0½½¹"³Å¬"²®Ï"²¬Ã²"ÁÏ
הפוליטית ואת אמות המידה שלנו
"ÍÊÇ®"Á¼³Ã"³ÁÏ"½ÏÈò"½¼½Á³Ê²"¾ÎȲ"0³ÅÃÌÈ"ÁÏ"Á̲"ÁÈÃ"˳ÊÍÁ"ÎϬÃ
לשיפוט מוסרי.
¬"Á½È³²Á"г¹Ê²"ÁÀÁ"½½³ÏÈ"²½¬ÌÃÃÏ".½ų½Î³¼Ç½²²"½ÌìÃÃ"Îг½"É
0г½ ½Ã"гμÃÁ"¬ÁÏ"¼ÈÃÀ"½À"¬".¹³³¼"гÀ³Î¬"г½¼½Á³Ê"гμÃÁ
35
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
ללוות את המאבק הזה על מנת שיהווה יותר מאשר מאבק
במילים אחרות ,עצם המאורע ,התופעה ,שאנו מנסים
להישרדות גרידא .במידה שבה תנועות טוטליטריות צמחו
– וחייבים לנסות – להבין ,גזל מאיתנו את כלי ההבנה
בעולם הלא-טוטליטרי )מיסודות שהתגבשו בעולם זה ,כיוון
המסורתיים שלנו .מצב מבלבל זה התגלה בצורה הברורה
שמשטרים טוטליטריים לא יובאו מהירח( ,תהליך ההבנה
ביותר בכישלון החרוץ של משפטי נירנברג .הניסיון לצמצם
מהווה בבירור ,ואולי בראש ובראשונה ,גם תהליך של הבנה
את המדיניות הדמוגרפית הנאצית ולהעמידה על מושגים
עצמית .שכן למרות שאנחנו רק יודעים ,אך טרם מבינים,
פליליים של רצח ורדיפה הוביל מצד אחד למצב שבו עצם
במה אנו נאבקים ,אנו יודעים ומבינים עוד פחות למען מה אנו
היקפם הנורא של הפשעים הפך כל עונש למגוחך; ומצד
נאבקים .וכבר אין די בגישת ההשלמה ,שאפיינה כל כך את
שני לכך שאף עונש לא יכול היה אפילו להתקבל כ"חוקי",
אירופה במהלך המלחמה האחרונה ושנוסחה באופן קולע כל
כיוון שהוא הניח מראש ,ביחד עם הציות לדיבר "לא תרצח",
כך בשורותיו של המשורר האנגלי "гóÁ¹"γ¬Á"³Å½½¹Ï"³Å¬$
קשת אפשרית של תכונות ומניעים אשר גורמים לאנשים
5
$0³Åý²"Èβ"½ÅÊÃ"Èβ"ÁÈ"½ŠÃ"1½Á̬Åבמובן זה,
להיות רוצחים ושהופכים אותם לרוצחים ,ואשר באופן ברור
פעילות ההבנה היא חיונית; בעוד שהיא לעולם לא תוכל
נעדרו לחלוטין בקרב הנאשמים.
לתת השראה ישירה למאבק או לספק לו יעדים שאלמלא
בעוד שאין לצפות מהבנה שתניב תוצאות שיתרמו למאבק
כן היו חסרים ,רק היא יכולה לצקת בו משמעות ולהכשיר
בטוטליטריות או יעניקו לו השראה ,הרי שהבנה חייבת
תושייה חדשה של התודעה והרוח
האנושית שאולי תמצא את ביטויה
6
המשוחרר רק עם בוא הניצחון.
"̨ß̇º+"$Æ̋Ø̌"©̇ª̶̇˚$"́©̌"Œ̋¿̶̇"0$Ăª˚̶ª̆"̋ßß̇ª"̆̋¿$".Œ̋¿̶̇"̋̋¯"0Œ"5
̆0*©̶̋ˆØ¿̆"̆ß̇¯̆ª
".©̇̋ºª"©̇̋Ø̋¯ª"©̇߸ª"Æ̶".̋Ø̇̋˚"̆̈"¿̆̋"Ł̇˚ø̋Ø̆"©ˆ̆"ß˚¿̶"œß 6
̶̆©"©̇¯̇Œ̋̆"̶"̶̋̆̌"̆Ǿ̆"˚©ı̶̇"º¯̋ª̆̇"©̇¯́̇º̆"©̶̇́ˆª"̶ºª"©̶̇º
̆©ˆ́̇©"Łª "Æ̋ª̶ºØ "¿̶ "̶̆¿ "©̇¯̇Œ̋ "Ł̌ "0©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "©¿ "̆́̋Ø̆ "Æ
̆"0Æ̶̇̌"©Œ̇́©"ƺ"̇¿".ß˚¿"̇¿"̆̈"̋߸̶̋¸̇¸"߸ª"̶"̇©Œ̇́©"ƺ"Æ̶̇º
̶¯̇ˆ"Ł̇˚ø̋Ø "©¿ "̆©º "¿̋̆ "Æ̈̋ø¿Ø̆ "©̇¯̇Œ̋ "̶ "Æ©̇˚̌̇Ø "Æøº ".̆ª
̆"̇̋̆"̶̇"0̋́ª"̆̌"Łı̇¿́"̶œ̶"æ¿"¿̶¿".¯̶́́"̋ßı¿̶"¿̶"̆ı̇ß̋¿́"Æ̋ø¿Ø
̆"̆̋ت߈"©Œ́̆"̶º"Æ̋Ø""̨ª́"̶̇ªº"ß¿".©̇̋ı̇ß̋¿/ł̇˚̆"©̇ªøºª
̆̆̋¸̶"Œ̇¸¸Œ̆"©́̆́"©̇̌ª̇©"̇̋̆"¿̶"Ł̆".̶̶̇̆"©̇¯̇Œ̋̆"©¿"©̇Ø̋́ª".©̋¿ß
"©̇̋©ˆ̶ıª̆̇"©̇̋¯ªºª̆".©̇̋¸̶̋̇ı̆"©̇̌ߺª̆"̶̌"̶̶̇̌"R"̇Ø̌"̶º"̆ı̇ß̋¿́"̇̇œ
̆̋"ºœßœ̆"©¿"ß̶̋̌̆̇"ßß̇ı©̶̆".ºß̋¿"¿̶"ß́¯"̶̇̋¿̌".©̇̌̋ªª"ß¿"©̇Ø
̶©"̶̇¯̋ˆ̶ "Ł̶́ "©ª̇© "¿̶̇ª "©¿ "©̇̋¯œª "̇̋̆ "Ł̆̇ "R "©̇̋߸̶̋¸̇¸ "©̇º̇Ø
̆0̆Ø̋¯ª̆"̋ߌ˚"ßıŒª́"̶̆̋̋º̶̇"Æ̋¸̶̋ı̆"©̋̋Œ̶̇̌̇¿́"̨ª©ª
"̆Ǿ̆"©Ø̋˚́́"̇ØØ̋¿"Ł̋̋¯º".æ̋œª"º¯̋"̶"̆̈"ˆ̇Œ"Æ¿"œıŒ"Æ̇ª"©¿̈ 7
̇¿̋"Æ̋́ß"0Łˆß̇¿ª"ßœ˚ª"̶"̋ßı"©̶̇̋̆"̶̇̌̋".©̇̋߸̶̋¸̇¸̆"©̇̆ª̶"ºˆ̇Ø"̇Ø
̆"̇¿ "©̇œ̋¸Œ̋¸¸Œ "̋ßß̆ "©˚© "̇ß́œ̋̋ "Æ̋̋¸Ø̶̇̇ß̆ "Æ̋Ø̇©Ø̆ "̶̨̌ "Æ̋̋̇̌̋Œ
©"Æ̋¿Ø©"̶º"ß́¯"̇Ø©̇¿"̇¯ª̶̋"¿̶".̋Ø"¯øª"©̇̌ߺ̆̇".¯˚¿"¯øª"©̇̋ıø
̆̋".Æ̋̌ªŒª"R"Æ̋ß́¯ª"ƪøº"©̇ß̇œª̆"œß"0©̇̋¸̶̋̇ı"©̇ı̋¿"̶º̇"Æ̋̋ß̇¸Œ
"̨ß̇ø "Ł̋¿̇ "̶̆œØ "̶º "Æ̋̋ˆØ "̶̆¿ "Æ̋ߪ̇˚̇ "R "̆ª̇¯̌̇ "©̇˚$̇¯ ".Æ̋ª̇¿Ø
̶¿"Æ̋Ø̇̋ß̇¸Œ̋̆"ß̇́º́"̆Ǿ̶̆"ß̆̇ø"Æ̋˚©̇ı"̶̆¿"©̇ß̇œª"0ƯŒª̶"̇¿"Æ؈ß
̇"º¯̋ª"œıŒ̶"Æ̋œ́©ª"Æ̆"Æ¿"œß"ßı"̋ߌ˚"Æ̋̋̆Ø"Æ̆"=̆Ø̋¯ª̆"̋غ¯ª
"̇¿"R"©̇œ̇Ø̋©"̶©˚̶"̆̋̇ˆ̆"̨߯̆"̶º".́¿̆"©̇ª¯"̶º".Ł̶̇̋º̆"̋Ø¿̆"̶º
¿/ß̋º̈̆"Ł̇ˆ̌".̆º¯̇©́"Æ̋º́̇œª"Æ̋ı̋¸̇¿̋߸Œ"̨̇©ª"Æ̶̆̋¿"Æ̋Œ˚̋̋©ª"Æ
́̇".̆ß́˚̆"̋º¯ª"©̇̋ß̇ˆ¸œ"ß̇ß́"0̆ª̇¯̌̇".˚̇ß̆"̋Ø¿".̆̋¸ßœ̇ß̇̋́̆".©̇؈ß
"ß©̇̋"̆̈"Ł̋̋غ"̶º"Ł̶̆̌"©̇Ǿ̇©"́̋Ø̶̆"©̇̋̇º".̇̋̆Ø"̶̌̌"©̇̋ı̋¸̇¿̋߸Œ
"Æ̶̇ºª"̆¸ı̆"̋ßı"Ł̆"Æ̇ª"œß"̶̇̇".Æ̋ˆ̶̇̇̌̋Œı̆"̶"©̇̋ß̇ˆ¸œ̆"ß¿ª
̆"Ł̇̇̋̌".̆ت"̨̌"̶̌"̆̈"Ł̋¿"̶º̇ı́".̶̈ª̆"º̇ß̶"0Æ̶̇˚̆"Æ̶̇ºª"¿̶̇"©̇¿̋øª
¯".ıØ̆ "̋º¯ª "̶¿ "©̇؈ß̇́/ß̋º̈̆̇ "̆ß́˚̆ "̋º¯ª "̶¿ "̶̆ı "́¿̆ "©̇ª
̆̆́¯̶̋0Æ̋˚̋Ø̈"̇̋̆Ø"Æ̋ª̇˚©̆"Ł̋́"Æ
36
ידע והבנה אינם זהים ,אך
מתקיים ביניהם קשר גומלין.
הבנה מבוססת על ידע ,וידע
אינו יכול להתהוות בלא הבנה
מקדימה שטרם ניתן לה ביטוי.
ההבנה המקדימה מוקיעה את
הטוטליטריות כרודנות ופוסקת
כי מאבקנו בה הוא מאבק למען
החירות .נכון שכל מי שלא ניתן
להניעו לפעול בטיעונים כאלה
כנראה כבר לא יונע לפעול כלל.
אולם צורות שלטון רבות אחרות
שללו חירות ,גם אם מעולם לא
באופן קיצוני כל כך כמו המשטרים
הטוטליטריים ,כך ששלילה זו של
החירות אינה המפתח העיקרי
להבנת הטוטליטריות .עם זאת,
הבנה מקדימה – ראשונית
ככל שתהא ואף בלתי רלוונטית
ככל שתתברר בסופו של דבר
– תמנע ללא ספק מאנשים
להצטרף לתנועה טוטליטרית
ביתר אפקטיביות מאשר המידע
המהימן ביותר ,הניתוח הפוליטי
החד ביותר ,או הידע המצטבר
המקיף ביותר.7
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
ההבנה קודמת לידע ובאה בעקבותיו .להבנה מקדימה,
הנמצאת בבסיס כל ידע ,ולהבנה אמיתית ,שמתעלה מעליו,
יש משבו במשותף :הן מקנות לידע משמעות .תיאור היסטורי
וניתוח פוליטי 8לעולם לא יוכלו להוכיח כי קיים דבר-מה כמו
טבע או מהות לשלטון טוטליטרי ,פשוט מכיוון שלשלטון
מונרכי ,רפובליקאי ,רודני או עריץ יש טבע .טבע ספציפי זה
נלקח כְּ מובן מאליו על-ידי ההבנה המקדימה שעליה מבססים
עצמם המדעים ,והבנה מקדימה זו מחלחלת כדבר שבשגרה,
אם כי ללא תובנה ביקורתית ,למערכת המונחים שלהם
ולאוצר המילים שלהם .הבנה אמיתית חוזרת תמיד לשיפוטים
ולדעות הקדומות שהטרימו את החקירה המדעית הקפדנית
ושהנחו אותה .המדעים יכולים רק לשפוך אור ,אך לא להוכיח
או להפריך את ההבנה המקדימה והבלתי-ביקורתית שהיא
נקודת מוצאם .אם המדען ,שהוטעה מעצם מלאכת החקירה
שלו ,מציג עצמו כמומחה פוליטי ובז להבנה הפופולרית
שממנה יצא לדרכו ,הוא מאבד באחת את חוט השני של
השכל הישר ,שרק הוא לבדו עשוי להנחותו בבטחה דרך מבוך
ממצאיו הוא .מאידך גיסא ,אם המלומד מעוניין להתעלות
מעל לידע שלו עצמו – ואין דרך להקנות משמעות לידע מלבד
להתעלות מעליו – עליו לשוב ולהיות עניו מאוד ולהטות אוזן
קשבת לשפה המדוברת ,שבה מילים כמו "טוטליטריות"
משמשות דבר יום ביומו כקלישאות פוליטיות ומעוותות לכדי
סיסמאות ,על מנת לבסס מחדש את הזיקה בין ידע להבנה.
השימוש המקובל במילה "טוטליטריות" למטרת גינוי רשע
פוליטי שאין כמותו הוא שימוש חדש יחסית – בן לא הרבה
יותר מחמש שנים .עד סוף מלחמת העולם השנייה ,ואף
במהלך השנים הראשונות שלאחריה ,מילת הקסם לתיאור
רשע פוליטי הייתה "אימפריאליזם" .בתור שכזו ,היא שימשה
לרוב לציון מדיניות חוץ תוקפנית; זיהוי זה היה כה שיטתי
עד שקל היה להחליף את המונח האחד במשנהו .בדומה
לכך ,טוטליטריות משמשת כיום לציון התשוקה לכח ,הרצון
לרדות ולהלך אימים ,ומה שמכונה "מבנה מדינה מונוליתי".
השינוי כשלעצמו ראוי לציון .האימפריאליזם נותרה מילת
קסם פופולרית זמן רב לאחר עליית הבולשביזם ,הפשיזם
והנאציזם; ברור למדי שבני האדם פיגרו אחר המתרחש או
שלא האמינו שתנועות חדשות אלה יַחלשו בסופו של דבר
על תקופה היסטורית שלמה .אפילו לא מלחמה עם מעצמה
טוטליטרית ,אלא רק שקיעתו בפועל של האימפריאליזם
)שהתקבלה כעובדה עם פירוק האימפריה הבריטית וקבלתה
של הודו לחבר העמים הבריטי( ,ציינה את הרגע שבו התקבלה
התופעה החדשה – הטוטליטריות – במקום שהתפנה על-ידי
האימפריאליזם בתור הסוגיה הפוליטית המרכזית של תקופתנו.
אך בעוד שהשפה המדוברת מכירה אפוא במאורע חדש על-
ידי אימוץ ביטוי חדש ,היא תמיד משתמשת במושגים שכאלה
כנרדפים לאחרים המציינים עוולות ישנות ומוכרות – תוקפנות
ותאוות כיבושים במקרה של האימפריאליזם ,טרור ותשוקה
לכוח במקרה של הטוטליטריות .הבחירה במילה החדשה
מעידה על כך שהכל יודעים שמשהו חדש ומכריע התרחש,
בעוד שהשימוש המתמשך במילה לזיהוי תופעה חדשה
וספציפית עם משהו מוכר וכללי למדי מעיד על חוסר נכונות
להכיר בכך שמשהו יוצא מגדר הרגיל בכלל קרה .נדמה כאילו
בצעד הראשון – מציאת שם חדש לכוח החדש שיכריע את
גורלנו הפוליטי – אנו צועדים בכיוון מצבים חדשים וספציפיים,
בעוד שבצעד השני )ויחד עמו -במחשבה שנייה( אנו מתחרטים
על אומץ לבנו ומתנחמים בכך ששום דבר גרוע יותר או מוכר
פחות לא יחליף את הנטייה האנושית הכללית לחטוא.
השפה המדוברת ,במידה שהיא מבטאת הבנה מקדימה ,היא
המתחילה אפוא את תהליך ההבנה האמיתית 9.גילויה של
השפה המדוברת חייב תמיד להישאר תוכנהּ של הבנה אמיתית,
ֹאבד זו בערפילי הגיגים – סכנה שאורבת תמיד.
שאלמלא כן ת ַ
היתה זו ההבנה הרווחת והלא-ביקורתית של בני האדם שגרמה,
יותר מכל דבר אחר ,לדור שלם של היסטוריונים ,כלכלנים
ומדעני מדינה להקדיש את מיטב מאמציהם לחקר הגורמים
וההשלכות של האימפריאליזם,
ובה בעת ,להציגו באופן שגוי
כ"בניית אימפריה" בנוסח אשור,
"̋¯"Æ̋́̋ت"̇̋̆"ß́̌"̋¿¯̇".̆ª̋¯œª"̆Ǿ̆"̶º"œß̇"̨¿"Æ̋ŒŒ̇́ª"Æ©̇̋̆́"8
©̇"̇Ø̌̇© "©¿ "̆Ǿ̆̆ "ˆ̶̇¿̋¯̶ "©̇Øœ̶̆ "̋¯̌ "̇̋¯ "́˚ß "˚̇̇¸ "Æ̋Œ̌ª̇ "©̇¿ø
מצרים הפרעונית או רומא ,ולהבין
̆0̋ı̋øıŒ̆̇"̋¸ßœØ̇œ
באופן שגוי את מניעיו הבסיסיים
כ"תאוות כיבושים" ,תוך הצגת
"̆Ǿ̆̆"łª¿ª"̋Øı́"̆́̋øª".̨̌"Æ¿".©̶́̇œª"̆Ǿ̆"©¿¸́ª̆"©̶́̇œª̆"̆ı̆"9
ססיל רודס 10כנפוליון שני והצגת
̶0̶̇̋º"ß©̇̋́"ß̇ª˚̆"Æ̇̋¿̆"©¿"Ł̆̇"©̋ßœ̋º̆"̇©̶̋ˆ©"©¿"Ł̆"©º́"̆́"̇Ø
נפוליון כיוליוס קיסר שני .בדומה
לכך ,הטוטליטריות הפכה לנושא
"̆¯"©̋œØº̆"Æ̋ª̶̇̆̋̆"©ß́˚"¯Œ̋̋ª"̆̋̆"*3;24/3:75+"Œ¯̇ß"Ł̇)ˆ"̶̋ŒŒ"10
מחקר עכשווי רק מכיוון שההבנה
́"©̇ˆ̶ª̆ "Łßœ "0*̆¿̇́¿́ª̋̈ "Æ̇̋̌+ "̆̋̈¯̇ß́ "̆Ǿ̶̆ "©̇́̋̋©̆̆ "ł̶̇˚̇ "Œß
המקדימה זיהתה אותה כסוגיה
Cƈߩª̆E"0̇Ø̇́̈º"̋ıŒ̌ª"©Øª̇ªª"Rhodes
37
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
המרכזית וכסכנה החמורה ביותר של ימינו .אך יש לזכור כי
הפרשנויות העכשוויות ,ולו ברמה האקדמית הגבוהה ביותר,
מניחות לעצמן ללכת בעקבות המתווה של ההבנה המקדימה:
הן מזהות את השלטון הטוטליטרי עם עריצות או רודנות של
מפלגה אחת ,וזאת כאשר אין הן מצמצמות את התופעה
כולה ומעמידות אותה על גורמים היסטוריים ,חברתיים ,או
פסיכולוגיים הרלוונטיים לארץ אחת בלבד – גרמניה או רוסיה.
ברור ששיטות כאלו אינן מקדמות את מאמצי ההבנה ,כיוון
שהן מטביעות את כל מה שאינו מוכר וכל מה שטעון הבנה
בביצות המוכר והמתקבל על הדעת 11.כפי שציין פעם ניטשה,
$È Ã² "г¹ÐÊв$היא שאחראית ")ȳ ½)² "Ь "ÍÎÊÁ$
"¾Ê²²"Ь"гÏÈÁ"²Ì³Î"È Ã²"¾¬"Ù"ȳ ½/½ÐÁ®²"½ ÀÁ
"ȳ ½/½ÐÁ®² "Ь "ÂÌÃÌÁ "ɹ ²Ã "³Ð¬Îϲ "Ь "®¬³Ï³
) $ȳ ½"³²ÏÃ"½ ÀÁהרצון לעוצמה ,מס' .(608
אך שמא לא אבדה תוחלתה של משימת ההבנה אם נכון הוא
שאנו ניצבים מול משהו שהרס את קטגוריות החשיבה ואת
אמות המידה שלנו לשיפוט? כיצד נוכל למדוד אורך באין קנה
למנות באין מושג של מספרים? אולי זה מגוחך
מידה ,כיצד נוכל ְ
אפילו לחשוב שיכול לקרות פעם דבר-מה שהקטגוריות שלנו
אינן מוכשרות להבינו .אולי עלינו להסתפק בהבנה המקדימה,
שממקמת באחת את החדש בינות לישנים ,ובגישה המדעית,
שהולכת בעקבותיה ומסיקה בשיטתיות את חסר התקדים מתוך
התקדימים ,גם אם נקל להראות שתיאור כזה של התופעות
החדשות אינו מתיישב עם המציאות .האין ההבנה קשורה
בקשר גומלין כה חזק לשיפוט ,עד שעלינו לתאר את שניהם
כַּ הטמעה )של דבר-מה פרטיקולרי תחת כלל אוניברסלי( אשר
מהווה על-פי קאנט את עצם הגדרת השיפוט ,שאת העדרו
הפליא כל כך להגדיר כ"טפשות" ,כ"מחלה חשוכת מרפא"
)ביקורת התבונה הטהורה ,ב' ?(172-73
שאלות אלו רלוונטיות על אחת כמה וכמה כיוון שאינן
מוגבלות לקשיינו להבין את הטוטליטריות .פרדוקס המצב
המודרני הוא ,כמדומה ,שהצורך שלנו להתעלות הן מעל
להבנה המקדימה והן מעל לגישה המדעית הטהורה נובע
מכך שאיבדנו את כלֵ י ההבנה שלנו .חיפושנו אחר משמעות
מוּנע מחוסר היכולת שלנו לחולל משמעות ,ובה בעת
מוכשל על-ידו .הגדרת הטפשות של קאנט אינה משנית
לעניין זה כלל ועיקר .מאז ראשית המאה הנוכחית ,לוּותה
צמיחתו של חוסר המשמעות באובדן השכל הישר .מבחינות
רבות ,התופעה התגלתה לעינינו פשוט כטפשות הולכת
וגוברת .לא ידוע לנו על אף ציביליזציה קודמת שבה אנשים
היו פתיים דים כדי לעצב את הרגלי הקניות שלהם לאור
הממרה שלפיה "אין מוסמך מהנחתום להעיד על עיסתו"
– שהיא הלא הנחת היסוד של הפרסום באשר הוא .קשה
גם להניח שכל מאה שקדמה לזו שלנו היתה משתכנעת
לקחת ברצינות שיטת טיפול שנאמר עליה כי היא מועילה
רק אם המטופלים משלמים כסף רב למטפליהם – אלא אם
כן ,כמובן ,קיימת חברה פרימיטיבית שבה מהווה התשלום
אקט מאגי בזכות עצמו.
מה שאירע לכללים הקטנים והמתוחכמים של התועלת
האישית ,אירע בקנה מידה גדול בהרבה בכל תחומי החיים
הרגילים ,אשר בהיותם רגילים זקוקים לכוחם המסדיר
המנהגים .תופעות טוטליטריות שלא ניתן עוד להבינן
של ִ
במונחים של השכל הישר ואשר חומקות מכל כללי השיפוט
ה"נורמלי" ,קרי התועלתני בעיקרו ,אינן אלא הדוגמאות
המטלטלות יותר לקריסתה של חוכמת החיים שירשנו
מאבותינו .מנקודת המבט של השכל הישר ,לא היינו זקוקים
לעליית הטוטליטריות כדי להמחיש לנו כי אנו חיים בעולם
שעומד על ראשו ,עולם שבו איננו יכולים להתמצא בעזרת
ציות לכללים של מה שנחשב בעבר
לשכל ישר .במצב זה ,הטפשות במובן
הקנטיאני היתה לנחלת הכלל ,ולפיכך
"̶̋́̇ª".¯˚"ºß̇¿ª"́œº"̆Ø©̆"Æ̶̇º ·́"©̇¿øª©̆́"̨ß̇ø"̇©̇¿"11
אינה יכולה עוד להיחשב "חשוכת
̶̆́"¯́¿Ø"Ł̌"¿̶ª̶¿".©̋©̋ª¿̆"̆Ǿ̆̆"©¿"©̇˚Ø̶̆"ƈ"̨̋ßø".©̶́̇œª"̆Ø
מרפא" .הטפשות היא כעת הכלל,
¿©""̆Ø̋¿"Æ̋¯ª̶̇ª̆"©̇ØßœŒª"̇œı̇̋"©̇ßıŒ̆̇"©̇¯́̇º̆"̋̌̇́ª́"̇تøº
̋̇¯".©̋º¯ª̆"̆©ß̇ǿ"Ł̆̇"©̋ªªº̆"̆©ß̇ǿ"Ł̆".©̋©̋ª¿"̆Ǿ̆"0º́̇"©º
והשכל הישר הוא היוצא מהכלל;
"Æ¿"0©̋ß̇œª̆"̆̋ø̋¿̇¸Ø̋¿̆ª"ߺة̶̆"̆́̇ß̋Œ́"œß"̶̆œ̆"©º¯ª"©̶¯́Ø
ואין פירוש הדבר שמדובר בתסמין
̶"̶̇ª "ß́¯̆ ".˚ß̌̆́ "©ª̶̇̆ "̋©̶́ "̨̌̋ı̶̇ "©̋¸ª̌Œ "̆ß̇ǿ "©¿̈ "˚ŒØ
של חברת ההמונים ,או שאנשים
̶̨̌"̶̌"¿̋"Ł̇¿ß̆"æ˚¯̆".¯̋ß˚ª̇"¯˚"̆ª"ß́¯"̶̇ª"Æ̋́ø̋Ø"̇Ø¿"©ª
"אינטליגנטיים" חפים ממנה .ההבדל
̶"̋¯̌"œ̋ıŒª"̆œ̈˚"¿̋̆"©¸̶Ø/̋©̶́̇"©ß̇̇̋º"̆́̇ˆ©́"̇©̶̇̆̈"¿̇̆"̇Ø
היחיד הוא שבקרב עם הארץ
̶¸́̇"©¿"̇تøº̶"̶́̋̆"¿̇̆"̇Ø̶"̋Ø̆"æ˚¯̆"̆ª̇¯"=̆¯˚"̶̆̋ª"º
הטפשות נותרת בעמימות מבורכת,
̶̆̋¸̆" "¯̋ªº̶̆̇ ".̶̶̌́ "¯˚ "̇̆ª "̇Ø̋¿ß "̆¯́̇º̆ "©˚̌̆ "̋¯̋/̶º
ואילו בקרב אנשים "אינטליגנטיים"
"ß̋̈˚̶̆"̋̇º"̶̋̋"æ˚¯"œß"=ß́̌ª"̆̈"̇Ø̶"ß̌̇ª"̆ª̇¯"̇̆ª"̶̇̋¿̌"Æ̋Øı
היא נהיית בלתי נסבלת .בקרב
¿̇©"łª¿ª "̶̋˚©ª "ªª "̇̈ "̆¯̇œǾ "0̶̆̋˚©̶̌ª "̇غ¯̋̇ "̇Ø̋¿ß "̆ª̶ "̇Ø
̆̆́0̋©̋ª¿̆"̆Ø
38
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
האינטליגנציה ,ניתן אף לומר שככל שאדם משכיל יותר ,כך
מכעיסה עוד יותר הטפשות שהוא חולק עם כל השאר.
אפשר שצדק היסטורי הוא שפול ואלרי ,הבהיר מבין הוגי
הדעות הצרפתים ,הלא הם חסידי השכל הישר המובהקים,
היה הראשון שזיהה את פשיטת הרגל של השכל הישר
בעולם המודרני ,שבו הרעיונות המקובלים ביותר על דעת
הכלל "½ ½/ÁÈ"½ε Á"³Íγʳ"³ÎÈγÈ".³ÀÎʳ²".³ÊÍг²$
,$г ®³Èושבו אנו עדים אפוא ל"ijÈÎ½Ê "гÁ ¹ "ĽÈÃ$
Regards sur) $²Å®²²"ÁÏ"Á Î"м½Ïʳ"ij½Ã ²"ÁÏ
.(le monde actuelמפתיע הרבה יותר לגלות שעוד
במאה ה 18-היה מונטסקייה משוכנע כי רק מנהגים –
שבהיותם נמסרים מדור לדור ,מכוננים בפועל את המוסריות
של כל ציוויליזציה – הם שמנעו קריסה מוסרית ורוחנית
מסחררת של תרבות המערב .ודאי שאין למנותו עם נביאי
הזעם ,אך אומץ הלב הקר והמפוכח שלו האפיל על כל אחד
מההיסטוריונים רואי השחורות של המאה ה.19-
חיי בני האדם ,אליבא דמונטסקייה ,כפופים לחוקים ומנהגים;
ההבדל בין השניים נעוץ בכך ש"½ÏÈî"½ÁϳÃ"½ͳ¹$
L'Esprit) $ ¬² "½ÏÈî "½Áϳà "½ ²Åó "¹Îµ¬²
,des Loisספר ,XIXפרק .(16חוקים מכוננים את
תחום החיים הפוליטיים הציבוריים ,בעוד שמנהגים מכוננים
את התחום החברתי .שקיעתן של אומות מתחילה עם
התערערות שלטון החוק ,בין אם החוקים נרמסים על-ידי
המשטר השליט ,ובין אם סמכות מקורותיהם מתערערת
ומוטלת בספק .בשני המקרים החוקים אינם נחשבים עוד
לתקפים .התוצאה היא שהאומה ,לצד אובדן ה"אמונה"
בחוקיה היא ,מאבדת את יכולתה לפעול תוך אחריות
פוליטית; תושביה מפסיקים להיות אזרחים במובן המלא של
המילה .מה שנשאר אפוא )ומסביר בתוך כך את תוחלת
החיים הארוכה של ישויות פוליטיות רבות שאיבדו כל רוח
חיים( הם המנהגים והמסורות של חברה .כל עוד אלה
שרירים וקיימים ,ממשיכים בני האדם ,כאינדיבידואלים,
להתנהג בהתאם לדפוסי מוסריות כלשהם .אך מוסריות זו
איבדה את בסיס קיומה .ניתן לסמוך על המסורת שתמנע
את הגרוע מכל רק לזמן מוגבל .כל תקרית עלולה להכחיד
מנהגים וערכים שכבר אינם מושתתים על שמירת חוק; כל
מאורע יאיים בהכרח על חברה שאזרחים אינם ערבים עוד
לקיומה.
באשר לתקופתו ובאשר לעתיד הנראה לעין ,אמר מונטסקייה:
½""¾¬"0½ ²ÅÃ
̶ ½/ÁÈ"г¼ÁÏÅ"Ä ³È"²Ê³Î½¬"гó¬"®³Î$
¬"гÈÌì®"¬".гÀÃÇ"ÁÏ"¾Ï³ÃÃ"²ÈÎÁ"Á³Ì½Å"®ÍÈ"Â
"¬Á".²µ®"½¬"гŠ³Î²"²ÃÌÈ"ÇÇ®Ð".³²ÏÁÀ"Á³ "ϳ®½À
½"ÐÍÁ¹®³"=²Á" ÅвÁ"½½¹"г¹Î³¬"³¬"½ ²ÅÃ"ÁÀ"³½²
¬ ".²Ã"ÄõÁ"г¹ÊÁ". ¬²"È®¼"Á³®Ç½".³µ"²½½Ê²Ê½"²Ã
L'Esprit) $ϳÁϲ"Îн®"³Ð³¬"³ ÍÊ"ÎϬ"гÁ³³È²Ã
,des Loisספר ,VIIIפרק .(8בקטע זה מציג מונטסקייה
את הסכנות הפוליטיות העומדות בפני ישות פוליטית אשר
כל שמחזיק אותה הוא מנהגים ומסורות ,כלומר רק כוחה
המאחד של המוסריות .סכנות עלולות להופיע מבפנים ,כמו
ניצול סמכות לרעה ,או מבחוץ ,כמו תוקפנות .את הגורם
שלימים יביא לקריסת המנהגים בתחילת המאה ה19-
לא יכול היה מונטסקייה לחזות .הוא נבע מאותו שינוי
עולמי קיצוני שאנו מכנים "המהפכה התעשייתית" – ללא
ספק המהפכה הגדולה ביותר בזמן הקצר ביותר שבה חזה
המין האנושי; בתוך כמה עשורים היא שינתה את העולם
כולו בצורה קיצונית יותר מאשר כל שלושת אלפי שנות
היסטוריה מתועדת שקדמו לה .כשאנו שבים ובוחנים
את חששותיו של מונטסקייה ,שהובעו כמעט מאה שנים
בטרם הגיעה מהפכה זו לשיאה ,מפתה להרהר בכיוון שבו
היתה אולי מתקדמת הציוויליזציה האירופית לולא השפעתו
הגורפת של גורם זה .קשה להימנע ממסקנה אחת :התמורה
הכבירה התחוללה בתוך מסגרת פוליטית שיסודותיה לא
היו עוד יציבים ולפיכך סחפה חברה אשר ,גם אם היתה
מסוגלת עדיין להבין ולשפוט ,לא יכולה היתה עוד להצדיק
את קטגוריות ההבנה ואת אמות המידה השיפוטיות שלה
כאשר נקרא עליהן תיגר רציני .במילים אחרות ,חששותיו
של מונטסקייה ,שנשמעו כה מוזרים במאה ה 18-והיו
עתידים להישמע כה נדושים במאה ה ,19-יכולים לספק
לנו ולו רמז להסבר ,לא של הטוטליטריות או כל מאורע
מודרני ספציפי אחר ,אלא של העובדה המטרידה שהמסורת
הכבירה שלנו שמרה על שתיקה כה משונה והתקשתה כל
כך לספק מענה בונה לנוכח האתגר שהציבו בפניה השאלות
ה"מוסריות" והפוליטיות של תקופתנו .המעיינות שמהם
עשויות היו לנבוע תשובות כאלו יבשו והסתתמו .המסגרת
שבכוחה היה להניב הבנה ושיפוט פשוט נעלמה.
אולם חששותיו של מונטסקייה מרחיקים לכת אף יותר,
ולפיכך מתקרבים יותר לבלבולנו
העכשווי מכפי שניתן היה להבין
מהקטע שצוטט לעיל 12.חששו
"©̇ß̋˚̆"́øª̶̇".¿Œ̋ˆ"¯˚ª"©̇ø̋ߺ̆"©̶̇̇̇º̶"̆́ß"̆̌"̆́˚ª"̋¯œ̆"¿̇̆"12
העיקרי ,אותו הוא מביע בראשית
̆¿0©̇̋ı̇Œ"©̇ØœŒª"̆ª̌ª"ºØª̶̋̆"̆̋̆"̶̇̌̋"¿̶"̋̌"¯º".¿Œ̋ˆ"̨¯̋¿ª"©̋̇Ø
39
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
חיבורו ,לא נוגע רק לרווחת אומות אירופה ולקיומה המתמשך
של החירות הפוליטית; הוא נוגע לטבע האנושי עצמו:
"г®Ï¹ÃÁ"²Î®¹®"³ÃÌÈ"Á Çò".²µ"Ͻà "γ̽". ¬²$
"Ь"νÀ²Á"² ½Ã²"²Ð³¬®"Á ³ÇÃ".³ÐÁ³µ"ÁÏ"½ÃÏÎÁ³
¼®"²ÎÀ²²"ÂÌÈ"Ь" ®¬Á³"³½ÅÊ®" ̳Ã"²µÏÀ"³ÁÏ"³È
®"²µÏÀ (d'en perdre jusqu'au sentiment) "³
,L'Esprit des Lois) $³ÅÃÃ"Áµ Åפתח דבר( .בעבורנו,
הניצבים לנוכח הניסיון הטוטליטרי המוחשי מאוד לשלול
מהאדם את טבעו באמתלה של שינויו ,האומץ שמבטאות
מילים אלו מזכיר לנו את תעוזת הנערים ,המסכנים הכל
בדמיונם כיוון שטרם אירע דבר שיש בו כדי להקנות לסכנות
הדמיוניות את מוחשיותן הנוראה .מונטסקייה חוזה כאן
לא רק את אובדן היכולת לפעולה פוליטית ,שהוא התנאי
המרכזי לעריצות ,ולא רק את צמיחת חוסר המשמעות
ואובדן השכל הישר )והשכל הישר הוא רק אותו חלק
מתודעתנו ואותו פלח מתוך חוכמת החיים המורשת שכל
בני האדם חולקים בכל ציוויליזציה שהיא(; הוא חוזה את
אובדן החיפוש אחר משמעות ואת אובדן הצורך בהבנה.
ידוע לנו עד כמה התקרבו נתיני הטוטליטריות למצב זה
של חוסר משמעות ,באמצעות טרור בשילוב הכשרה
13
אידיאולוגית ,אף שהם כבר אינם חווים זאת כך.
בהקשרנו אנו ,ראוי במיוחד לציין את זניחתו המוזרה
והמחוכמת של השכל הישר לטובת חשיבה לוגית נוקשה,
המאפיינת את ההגות הטוטליטרית .החשיבה הלוגית אינה
זהה להנמקה אידיאולוגית ,אלא מעידה על הטרנספורמציה
הטוטליטרית של האידיאולוגיות שבהן מדובר .בעוד שייחודן
של האידיאולוגיות עצמן הוא בהתייחסותן להשערה מדעית
)כמו למשל "הישרדות הכשירים" בביולוגיה או "הישרדות
המעמד המתקדם ביותר" בהיסטוריה( כאל "רעיון" שניתן
להחילו על כל מהלך האירועים ,ייחודה של הטרנספורמציה
הטוטליטרית שלהן הוא בעיוותו של ה"רעיון" לכדי הנחת
יסוד במובן הלוגי ,כלומר ,לכדי היגד מובן מאליו כלשהו
שממנו ניתן להקיש את כל היתר בעקיבות לוגית נוקשה.
)כאן אכן הופכת האמת למה שכמה לוגיקנים טוענים שהיא,
כלומר לעקיבות ,מלבד זאת שממשוואה זו משתמעת
למעשה שלילת קיומה של האמת במידה שבה האמת
אמורה תמיד לגלות משהו ,בעוד שהעקיבות מהווה רק דרך
להתאים היגדים זה לזה ,ובתור שכזו היא חסרת כל כושר
גילוי .התנועה הלוגית החדשה בפילוסופיה ,שצמחה מתוך
הפרגמטיזם ,דומה להחריד לטרנספורמציה הטוטליטרית
של היסודות הפרגמטיים הגלומים בכל האידיאולוגיות
והמרתם לשפה לוגית אשר מנתקת לגמרי את הזיקה בינה
ובין המציאות ועולם החוויות 14.כמובן שהטוטליטריות
מתקדמת באופן גס יותר ,אשר לרוע
המזל הוא גם אפקטיבי יותר(.
"¿̶"̋¿¯̇".̇د̶̌Ø"̆́"̆ߺ́©̆ª"̆ª/ß́¯"̶̋ø̶̆"̋̇̌̋Œ"̇Ø̶"̆̋̆"̶̇"13
"©̇¯̇Œ̋ª "ß©̇̋ "æ¿ "©̇̋Œ̋Œ́ "Ł̆ "©̇̋̇̆ª̆ "Ł©̇¿ "©¿ "¿̶¿ "̶̋ø̶̆ "̶̌̇Ø
̆"ŁØ̋¿ "̶̆¿ "©̇̋̇̆ª "0Ǽ̋́Œ "ß̇̈̆ "©̇̋ߌ̇ª̆̇ "©ß̇Œª̆ "Ɯߪª̇ "¸ıª
̶̋̌̇̇©"̶̇"́øª̆"̶"©̋øª©̆"©̋øª©"¿̋̆"©̇ß̋˚̆"<©¿̈"ß¿ª"ß©̇̋"ߪ
̆¿"̇¿".Ư¿̆"̶"̋©ß́˚̆"́øª̆"̶"©̋øª©̆"©̋øª©"¿̇̆"œ¯ø̆̇"̋̇Ø
́"¿̇̆"œ¯ø̆̇"̋̇Ø¿̆"̶¿̇¯̋́̋¯Ø̋¿̆"©̋øª©"¿̋̆"©̇ß̋˚"̋̌".©̇ß˚¿"Æ̶̋̋ª
©"łß¿̆"̋Øı"̶ºª"Æ̶º̶̋̆"Æ̶̋̇̌̋"Æ̆̋Ø"0Æ̋ı©̇ª̆"Æ̋̋̇Ø¿̆"̇Ø̋̋˚"©̋øª
0̋̇Ø¿̆"Ł̋ª̆"̶"©̋̈̋ı̆"̇©̇¯˚̌̋̆"ƺ"œß
"©¿ "¸¯Øß¿ "̆œ̋ªº̆ ".̆̈ "ߪ¿ª "ÆŒß̇ı "̆́ "̆Ǿ "̨ßºØ "ŒØ̌́ "14
̆¿́˚"Æ̈̋¸ªˆßı̆ª"©̶¯́Ø"©̇̋߸̶̋¸̇¸̆$"<Æ̈̋¸ªˆßı̶"©̇̋߸̶̋¸̇¸"Ł̋́"̆Ø
̨́̌"̆̋¿"¿̋"̇Ø©̇¿"¯ª̶̶"̶̆̇̌̋"̇̈̌"ß̇©́"©̇¿̋øª̆"¯̇º"̆Ø̋ª¿ª"̆Ø
"̶̇̋ı¿ "0©̇¯́̇º̶ "̋¸Œ̋Œœßª̆ "¯̇́̌̆ "©¿ "̆¯́̋¿ ".̨̌ "Ł̇̇̋̌ª̇ ".̇̆ª
́ˆ"̆́̋˚̆ "©ß̇Œª̶ "Æ¿©̆́ "˚̋ت "Ł̋̋¯º "Æ̈̋¸ªˆßı̆ ".©̋¸Œ̋Ø̋Ø̶̆ "̇©Œß
̆"̋̌"º́̇œ"¿̇̆"æ¿"̶º".©ª¿̆"©¿"Ư¿̶"̶̆ˆª"©̇¿̋øª̆"̋̌"©̋́ߺª
̶¿"̆̆ˆ̇©"̌̋"¿"Æ̈̋¸ªˆßı̆"000©ª¿̆"̶̋̇̋ˆ̶"̆©̇¿Ø̆"̆̋ˆ̆"¿̋̆"̶̆̇ºı̆"Æ
©"©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "=Æ¿©̆́ "$̶º̇ı$̇ "©̇̋̇̇˚̆ "Æ̶̇º "æœ̇© "©¿ "˚̋ت "¯̋ª
"0Ưœ©ª̆"º́¸̆"̇¿"©ª¯œ©ª̆"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶"œ̇˚̆"æœ̇©"©¿"œß"̆˚̋ت
̶̌" "0$©̇ª̋̇Œª "©̇̋̇ŒØ©̶̆ "¯̇º "œ̇œ̈ "¿̶ "̆̈ "œ̇˚̶ "Æ¿©̆́ "̶º̇ı "̋ª
"©̇̋̇ت¿̶"©̋¿œ̋ߪ¿̆"̆̋ª¯œ¿́"̨ߺØ"ŒØ̌"̋ª̇̋ß"<©̇̋߸̶̋¸̇¸"<̨̇©ª
̶̇".Œ¸Œ̇)øŒª ".)ˆ¯̋ß́ª̋̋œ "0C0J0" Friedrich "<̨ß̇º "03;75 "łßª́ "Æ̋º¯ª
C©̶̋ˆØ¿̆"̆ß̇¯̆ª̆"̨ß̇ºE"044:")ªº".3;76
40
האבחנה הפוליטית העיקרית בין שכל
ישר לבין לוגיקה היא שהשכל הישר
מניח את קיומו של עולם הגיוני משותף
לכולנו ,ושבו אנחנו יכולים לחיות ביחד
כיוון שיש לנו היגיון אחד שמווסת את
כל הנתונים החושיים הייחודיים ומתאם
אותם עם אלה של הסובבים אותנו;
בעוד שהלוגיקה וכל המובנוּת-מאליה
שממנה נובעת ההנמקה הלוגית יכולה
לטעון למהימנות באופן שאינו תלוי כלל
בעולם ובקיום הזולת .רבים ציינו כי תוקף
הטענה 4 = 2 + 2אינו תלוי במצב
האנושי ,כי היא תקפה באותה המידה
לגבי אלוהים והאדם .במילים אחרות,
כל אימת שהשכל הישר – ההיגיון
הפוליטי בה"א הידיעה – מכשיל אותנו
ואת הצורך שלנו להבין ,גדלים הסיכויים
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
לכך שנקבל את הלוגיקה כתחליף ,כיוון שיכולת ההנמקה
הלוגית עצמה אף היא משותפת לכולנו .אך יכולת אנושית
משותפת זו – שמתפקדת אפילו בתנאי בידוד מוחלט
מהעולם על חוויותיו ,ואשר שוכנת בבירור "בתוכנו" ,בלי
שום קשר למשהו "נתון" – אינה מסוגלת להבין דבר ,ובפני
עצמה היא הלא עקרה לחלוטין .רק בתנאים שבהם המרחב
המשותף בין בני האדם נהרס והמהימנות היחידה שנותרה
מתמצה בטאוטולוגיות חסרות המשמעות של המובן מאליו
– רק אז יכולה יכולת זו להיות "בונה" ,לפתח כיווני מחשבה
משל עצמה ,כיוונים אשר המאפיין הפוליטי העיקרי שלהם
הוא כוח שכנוע שמתוך אילוץ שהם תמיד נושאים בחובם.
זיהוי החשיבה וההגות עם האופרציות הלוגיות הללו פירושו
השטחת כושר החשיבה ,שנחשב במשך אלפי שנים לכושרו
הנעלה ביותר של האדם ,למכנה המשותף הנמוך ביותר שלו,
אשר לגביו לא נחשבים עוד הבדלים כלשהם בקיום הממשי,
ואף לא ההבדל האיכותי בין מהות האלוהים ומהות בני
האדם.
מניפולציה אם ההיסטוריון מתעקש על סיבתיות ואם הוא
מתיימר להצליח להסביר טוב יותר את המאורעות בעזרת
שרשרת של גורמים שהובילו אליהם בסופו של דבר .כך הוא
נכנס אפוא לנעלי "הנביא הנסב לאחור" )פ .שלגל ,אתניאום,
קטע ,(80ודומה שכל שמפריד בינו לבין נבואת אמת הן
המגבלות הפיזיות המצערות של מוח האדם ,שלרוע המזל
אינו מסוגל להכיל ולחבר כיאות את כל הגורמים הפועלים
בו-זמנית .אולם הסיבתיות היא קטגוריה זרה ומסלפת
לגמרי במדעי ההיסטוריה .לא זו בלבד שמשמעותו בפועל
של כל מאורע מתעלה תמיד מעל כל סך של "גורמים" מן
העבר שניתן לייחס לו )עלינו רק להרהר בפער הגרוטסקי
שבין "סיבה" ל"מסובב" במאורע כמו מלחמת העולם
הראשונה( ,15אלא שעבר זה עצמו אף מתהווה רק עם
התרחשות המאורע עצמו .רק כאשר אירע דבר-מה בלתי
הפיך ניתן בכלל לנסות להתחקות אחר עברו .המאורע שופך
16
אור על עברו הוא; לעולם לא ניתן להקישו ממנו.
כל אימת שמתרחש מאורע חשוב מספיק כדי לשפוך אור
על עברו ,מתהווה היסטוריה .רק אז מתרקם ממערבולת
מבחינתם של אלה החותרים למשמעות ולהבנה ,מה
אירועי העבר סיפור שניתן לספרו ,כיוון שיש לו התחלה וסוף.
שמחריד בעליית הטוטליטריות אינו החידוש שבה ,אלא
הרודוטוס אינו רק ההיסטוריוגרף הראשון :כפי שניסח זאת
העובדה שהיא הוציאה אל האור את חורבנן של קטגוריות
17
קרל ריינהארדט$dz¼³ ³Î²"µ¬Ã"Ðý½Í"²½Î³¼Ç½²²$ ,
החשיבה שלנו ושל אמות המידה שלנו לשיפוט מוסרי.
– כלומר ,העבר היווני היה להיסטוריה בזכות האור ששפכו
החידוש שייך לתחומו של ההיסטוריון ,אשר – בניגוד לחוקר
עליו מלחמות הפרסים .מה שמגלה המאורע שופך האור הוא
ממדעי הטבע ,העוסק בהתרחשויות חוזרות ונשנות – עוסק
ראשית בתוך העבר ,ראשית שהיתה עד כה חבויה מעין; לעיני
באירועים המתרחשים רק פעם אחת .על החידוש ניתן לעשות
ההיסטוריון ,המאורע שופך האור
כקצה של
אינו יכול אלא להיראות ִ
"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋Øı́"̇º́¸"Æøºª"ºß̇¿ª̆"́̋øª"©̇̋ßœ̋º̆"©̇̋º́̆"©˚¿"15
ראשית זאת ,שזה עתה התגלתה.
̆̇¿" ˚̋́̇©̇" "̶̌ª "̆́ß̆́ "̆ß̋́̌ "ƈ "¿̶¿ ".̆Ø̇ "œß "¿̶ "¯̋ª© "©̋¿ßØ
רק כאשר יתרחש מאורע חדש
̆¿̶"̨̌́"œıœı̋"̋ª"0̇©̇́ˆ©̆"©¿"̶̶̇̇˚"©̇Ø̇̇̌̆ª̇"̇©̇¿"Æ̋́̋̌ߪ̆"Æ̋¸Øª
בהיסטוריה העתידית יתגלה "סוף"
̆˚̋́̇©"̆̆̋"©̶̇̋º"̶̌"̶ºª"̆©̶º©̆"̆Ø̇¿ß̆"Æ̶̇º̆"©ª˚̶ª"̶"©̋ß̇¸Œ
זה כהתחלה לעיני היסטוריונים
̆"̶"Æ̆̋©̇Ø̇̇̌́"º̇ß̆"̇¿"́̇¸̆"̶̌ª"ƈ"̇ª̌".̆́"̇øßı©̆"©̇ª̇¯ß̆"̨̇Œ̌Œ
"̇ı̇Œ́".©̇ß̋˚̆"Æß̇ˆ"̶̇̋ı¿".̆̈"Æ̋̇Œª"̆ßœª́"AÆ̋́ß̇ºª̆"Æ̋¿Ø̋¯ª̆"Ł̋́ª"̋ª
עתידיים .ועין ההיסטוריון אינה
̶"¯́"¯ªˆ©ª".̆ª˚̶ª̆"ł̇ßı̶"̶̋́̇̆̇"̶̶̇̆"Æ̋́̋̌ߪ̆"©̇́ˆ©̶̆"̶̋́̇̆"ß
אלא מבט ההבנה האנושית שעבר
0̨̇˚̋ˆ"̋¯̌"¯º
הכשרה מדעית; אנו מסוגלים
כקצו וכשיאו
להבין מאורע רק ִ
"Ł̋¿ "$©̇ß̇œª$ "̶̆̋ª́ "Æ¿ ".̆̋©̇ß̇œª "©¿ "Æ̋̇̇̆ª "©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "̋́̋̌ߪ "16
של כל אשר קדם לו ,כ"התגשמות
¿"Æ̆"0ß́¯̶"Æ̋ªß̇ˆ"ÆØ̋¿"Æ̶̇º̶"Æ̋́̋̌ߪ".ƪøº̶̌"0$Æ̋ªß̇ˆ$̶"Æ̋Ø̇̇̌©ª"̇Ø
העתים"; רק בפעולה נתקדם ,בדרך
"©̇ß̇ø"̋¯̶̌"º©ı̶"Æ̋́ˆ©ª"Æ̆"ß¿̌̇"Æ¿"©̇ºß̇¿ª"̶"©̇ß̇œª̶"Æ̋ºØ
כלל ,ממערך הנסיבות שהשתנה
"Ł̋́ "Ł̋˚̶́̆ "̇Ø̶ "ßı¿ª "¿̇̆ "̇ªøº "ºß̇¿ª̆ "̶ "̇ß̇¿ "0©̇ß̇ß́̇ "©̇º̇́œ
בעקבות המאורע ,כלומר נתייחס
"¿̇̆"̇ªøº"ß̇¿"̇©̇¿̇".©̇¸ı̇ª"©̇̋̇ßı¿"ß̇ıŒØ̋¿"Ł̶̋́"Æ̋̋ªª̆"̇̋́̋̌ߪ
/́ß̆̇ "̶̶̋̇ı¿̆ "ß́º̆ "̶¿ "̇غŒª́ "ß̇˚¿̶ "̇Ø©̇¿ "©̇˚Ø̶̆̇ "̨̋ª̶̆ "̨̋ßø
אליו כאל התחלה.
"©̇ß̇œª"̶º"ß́¯̶"̋ª̋¸̋ˆ̶".̆̈"Ł́̇ª́"0ƪøº"̶̆¿"Æ̋́̋̌ߪ"̶"¯̋ª©"̋ºªª
̆¸̇¸̶̋¸0ß˚¿"̋ß̇¸Œ̋̆"ºß̇¿ª"̶̌"̶"̇̋©̇ß̇œª"̶º"̇¿".©̇̋ß
כל היסטוריון שמאמין באמת
ובתמים בסיבתיות מתכחש למעשה
"Herodotus Persergeschichten, Vom Werken und Formen", 1948 17
41
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
המתפקדים כתופעות לוואי שלהן .הכללות וקטגוריזציות כגון
למושא חקירותיו 18.אמונה שכזו עשויה להיחבא בהחלת
אלה מכבות את האור ה"טבעי" שההיסטוריה עצמה מציעה
קטגוריות כלליות על המכלול השלם של ההתרחשויות ,כמו
לנו ,ובה במידה הורסות את הסיפור עצמו ,על מאפייניו
אתגר ותגובה ,או בחיפוש אחר מגמות כלליות שמהוות
הייחודיים ומשמעותו העל-זמנית ,אותו סיפור שכל תקופה
לכאורה את השכבות ה"עמוקות" שמהן נובעים מאורעות
היסטורית מגוללת בפנינו .בתוך מסגרת
הקטגוריות המוגדרות מראש ,שהגסה
"R "Æ̋ت "ß¿ "Æ̋º̇ß̋¿ "̶ "ƪ̇̋œ "Æøº̶ "˚̌©ª "¿̇̆ "̨̌ "̨̇©́ "18
בהן היא הסיבתיות ,מאורע חדש
©"0Æ̶"Ł¯̋º"̶"̆̋ª̇؈̇̋̈̋ı̆"©¿"R"̋̇ıø"̋©̶́"Łı̇¿́̇"©̇̋ª̇¿©ı́"¯̋ª
לחלוטין באופן בלתי הפיך לעולם לא
́"˚̌©̶̆"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶"̇̌߯"¿̋̆"©̇̋©́̋Œ́"̆Ø̇ª¿̆".©̇ß˚¿"Æ̶̋̋ª
ייתכן; אך היסטוריה ללא מאורעות
̶˚̋"©̶̇̌̋̆"¿̋̆"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆̇"̆Ø̋¯ª̆"̋º¯ª"̶"Æ̋˚Ø̇ª́"ß¿".Ư¿̆"©̇ß
נעשית לאחידות מונוטונית גוועת,
̆¿0̆¯˚"̶̆˚©̶̆"©̋̇Ø
הנגולה לאורך זמן – הeadem sunt -
omnia semper19של לוקרטיוס.20
;] ÎÐò"<нŽ¼ÁÃ̲"$²½²½Ï"¬³²"²½²Ï"²Ã$"3
"=Æ̋̋ª̇œ "Æ̋¯ªª̶ "º̋ˆ̶̆ "æ̇Œ̶́ "̋̇º "$́́̇Œª̇ "̆́̋Œ$ "Ł̋́ "ߺı̆ "20
".Ł̌̇".©̇̋Ø߯̇ª̆"̆œ̋¸̶̋̇ı̆̇"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋ßœ̋ºª"¯˚¿̶"̆̌ı̆Ø"̇̈"̆¯́̇º
¿ˆ́"Æ̋̋Ø߯̇ª"Æ̋ˆ̶̇̇¿̋¯̋¿̇"Æ̋Ø̇̋ß̇¸Œ̋̆"̶̨̌"©̇̋ßœ̋º̆"©̇́̋Œ̆"©˚¿̶".
̆©"̶̆ı©"̆Ø̇ª¿"̇¿"©̋́̋¸œ̋̋́̇¿"©̇̋©́̋Œ"̶"̶̇̆̌"Ł̇̋ºß̶"̨̌"̶̌"̇©ı
̶̌̆̋"́̆̌"Æ̶̇¿"0̆º̇̋"̶"̇¿"̆¿̇"̶"˚ß̌̆́"ß́̇¯ª"Æ¿"Ł̋́".˚ß
".©̋ı̇˚ "©̋̇Ø¿ "̶̆̇ºı "Ł̶̋́ "Æ̋̋́̋¸œ̋̋́̇¿ "Æ̋¸Øª̶¿ "Ł̋́ "̶̇̆̌ "ߺı
"©ºı̇"̇©̇̋ß̇œª".̆ª̇Œœ̆"̇©̇̌̋ı̆/̋¿"̶º"R"ºß̇¿ª̆"Ł̶̋́".¿Œ̋ˆ"¯˚ª
̆"©̇¿̋øª̆"̶̶̇̌ª̶"̶˚̶˚ª̇"¯̋ª©"Æ̋̋œ".¿Œ̋ˆ"̨¯̋¿ª"R"̶̇"©̇ºªª
̆¿"̋ß̇¸Œ̋̆ "ºß̇¿ª "æ¿ "̶º "̇Ø̶ "º̇¯̋ "¿̶ "̶̨̌ "̆́̋Œ̆ "ƈ "̋̆̇̈ "0©̋̇Ø
¿̋"¯̇º"©̇˚ı̶"Ł̋̋ª¯̶"Ł©̋Ø"¿̶"̇¿"Æ̋ßœª"̋ı̇ß̋ø"̶"́ß"ßıŒª́"̶̋̇©"̇Ø
˚̶̇".©̋©́̋Œ̆"̆̋ı߈̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶̌"¿ßª"̆˚̋ت"˚ß̌̆̆"0̇ß̇́º"©˚¿"̆ı
́̋"Æ̋̋œ"©ª¿́"̆ª"0̆̋ß̇¸Œ̋̆́"Æ̋̋œ"̇Ø̋¿".º¯̇ª́"¿̶"̇¿"º¯̇ª́"Æ¿"Ł
̆̇¿"¿̋"Æ̶̆"̆ı̋ß˚̆"©̇̋́̋¸œı¿̆".ƪøº"©̇ºß̇¿ª̆"̶"Æ©̇̌̋ı̆/
́©˚̇"̶̇́"ß́º̆ª"Æ̋ª̋̇Œª"Æ̋́̋̌ߪ"̆̇ß̋ı"Ł̋¿"©̋¸̶̋̇ı̆"̶̆̇ºı̆"Æ
̌́"Łı̇¿́"¯˚"̆ª/ß́¯"¯̶̇Ø"¿̶¿".©¸̶˚̇ª̆̇"©̋ı̇Œ̆"Æ©ß̇ø"©¿"ß
¿̋"̆º̋Ø̌̆"©̇ºøª¿́"œß"̇̈"©̇̌̋ı̆/̋¿ª"¸̶ª̶̋̆"̶̌̇Ø"0̶̇"˚̌©̶̆"Ł
̶0©̇ºªª"̶̋́̇"©̇ºß̇¿ª"̶̋́".¿¯̋߈"Łª̈̆"̶"̋Ø̌ª̆"æøß
"̶̇̋º"˚ß̌̆́"ߪ̇¿"̆̈"Ł̋¿̇".©̇¿̋øª"©̇˚©"̶̇"̆̋̆©"́̋̋˚"¿̇̆"21
̶̆̋̇©" "̶̌ "©ªø̇º "¿̶̇ª "©¿ "©̇̇˚̶ "̶̇̋º "¿̶¿ ".̋¸Œ̶̋¿̋ß̇ "̋ºª
̆¯́"̶̌"̶ºª"©̶̇º©̆"̶̇"©̇ß́ˆ©̆"̶"̆ªø̇º̆"¿̋̆".Æ̋̋©̇¿̋øª̆"Æ̋ß
"Łı̇¿́"̆ß̇œ"©̇¿̋øª̆"̶"̇̈"©¸̶"̶̆̇ˆŒ"Ł̇̇̋̌̇"0̇Ø̋́̋˚©̇"̇Ø̋©̇̋ı̋ø
́"Æ̆"ºß"̆ª̌"̇¿"́̇¸"̆ª̌"́̇˚"¿̶̇".Ư¿̆"̋Ǿ"̆¯́̇º́"̋¯ª̶"ß̇ß
"©̋ßœ© "Æ̶̋¿̇¯̋́̋¯Ø̋¿ "Æ̋ß©̇Ø "¯̋ª© ".Æ̶̆ "Æ̋̇̇̆ "©ß́˚́ "Æ̶̋́̇ª
̶̌̆̋" ¿̇" ̆ˆ˚̆" ¿̶̇̆̋©" ̶̆̋̌̇" ¿̇©"̋Øı "̶º "Æ̋̋˚̆ "©œ©ıß̆ "̶¿ "Æ
̆¿¯"ß¿"¿̇̆"̇¯̶́"¯˚¿"Ư¿"¯̋ª©"̋̌"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"ß̇̌̈̋"́¸̇ª".̆ª
"̶ˆ©Œ̶̆"̆ŒØª".Ư¿̆"̋Ǿ"̶̌"̶"Æ̋ı©̇ª̆"Ǽ̶Œ̇"Æ̆̋ºª"˚̌̇Ø̶"́ø̋Ø
̶̆0Æ̶̆"Æ¿©̆́"̶̇ºı̶̇"Æ
"Æ̆̋©̇ß̇œª"Æ̋́̋̌ߪ"̆́"̆¯̋ª́".æ̇Œ"Ł̋̋øª".ß́º̶"̨̋̋"ºß̇¿ª"22
́"̨̋̋"ºß̇¿ª".©¿̈"©ª̇º̶"=©̋ª̇¿©ı̆"̇©̇́ˆ©̆́"̇̋¯˚̋"Æ̋ŒØ̌©ª"ß́º
̶"̇©̇́ˆ©̆"Æøº"©¿"̋œ̶̆"Ł©̋Ø"¿̶"̆́"̆¯̋ª́".̶̆˚©̆"Ł̋̋øª".¯̋©º
̈̇""́˚ߪ̶"̨̋̋̆"̶̇̆̌"Æß̇ˆ́"̆ø̇ºØ"̇©̇́ˆ©̆"ß¿̌".̆̋́̋̌ߪ"̨̇©ª
̆˚̋"0©̋̇Ø¿̆"©̇ß
42
ממש כשם שבחיינו הפרטיים פחדינו
הנוראים ביותר ותקוותינו הטובות
ביותר לעולם לא יכשירו אותנו כיאות
למה שמתרחש בפועל – שכן מרגע
שמתרחש מאורע ,אפילו מאורע צפוי,
הכל משתנה ,ולעולם לא נוכל להתכונן
לממשות הבלתי-נדלית של "הכל"
הזה – כך גם כל מאורע בתולדות
האנושות חושף נוף בלתי-צפוי של
מעשים אנושיים ,של סבל אנושי ושל
אפשרויות חדשות ,שמתעלים יחדיו
מעל לסך כל הכוונות ומעל למשמעות
כל המקורות .על ההיסטוריון מוטל
לאתר את החדש הבלתי-צפוי הזה ,על
כל השתמעויותיו בכל תקופה נתונה,
ולתת ביטוי למלוא עוצמת חשיבותו.
הוא חייב לדעת כי על אף שלסיפור
יש התחלה וסוף ,הוא מתרחש בתוככי
מסגרת גדולה יותר – ההיסטוריה
עצמה 21.וההיסטוריה היא סיפור עם
התחלות רבות ,אך ללא סוף .הסוף,
בכל מובן חמור וסופי של המילה ,יוכל
להיות רק היעלמות המין האנושי מעל
פני האדמה .שכן כל מה שההיסטוריון
מכנה סוף – סוף תקופה ,או מסורת,
או ציוויליזציה שלמה – הוא התחלה
חדשה לדידם של החיים 22.מופרכותן
של כל נבואות הזעם נעוצה בהתעלמות
מעובדה פשוטה אך בסיסית זו.
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
לדידו של ההיסטוריון ,מודעות מתמשכת לעובדה זו לא
תהיה חשובה יותר מאשר בדיקת מה שהצרפתים היו
מכנים ה"г³½È déformation professionelle-
"] ÎÐò "<нÐÊÎÌÃ̲ "½È³ÌÍÃשלו .כיוון שעיסוקו בעבר,
כלומר בתנועות מסוימות שלא היו יכולות ולו להיתפס על-
ידי התודעה לולא הגיעו לקץ כלשהו ,עליו רק להכליל על
מנת לראות קץ )ואבדון( בכל .אך טבעי מבחינתו לראות
בהיסטוריה סיפור עם סופים רבים וללא התחלה; ונטייה זו
נהיית מסוכנת באמת רק כאשר – ויהיו הסיבות לכך אשר
יהיו – אנשים מתחילים להפוך את ההיסטוריה ,כפי שהיא
מציגה עצמה לעיניו המקצועיות של ההיסטוריון ,לפילוסופיה.
כמעט כל ההסברים המודרניים למה שמכונה ההיסטוריוּת
של האדם עוותו על-ידי קטגוריות אשר ,במקרה הטוב ,מהוות
23
הנחות עבודה לארגון חומרי העבר.
למרבה המזל ,מצבם של מדעי המדינה ,אשר במובנם
הטהור ביותר נדרשים לחתור למשמעות ולתת מענה לַ צורך
בהבנה אמיתית של נתונים פוליטיים ,שונה למדי .ההשלכה
החשובה ביותר שיש למושג ההתחלה והמקור על כל
השאלות הפוליטיות המובהקות נגזרת מהעובדה הפשוטה
שפעולה פוליטית ,ככל פעולה אחרת ,היא במהותו של
דבר תמיד תחילתו של משהו חדש; בתור שכזו ,היא מהווה
במונחי מדע המדינה את תמצית החירות האנושית .העמדה
המרכזית שמושג ההתחלה והמקור חייב לתפוס בכל
ההגות הפוליטית אבדה רק מאז שהותר למדעי ההיסטוריה
להשאיל לתחום זה את שיטותיהם ואת הקטגוריות
שלהם .על מרכזיותו של המקור בהגות היוונית העידה
למעשה העובדה שהמילה היוונית 24 archēפירושה
הן "התחלה" והן "שלטון" .המושג חי וקיים ,גם אם
פרשנים מודרניים מתעלמים ממנו לרוב ,בתורת העוצמה
הפוליטית של מקיאוולי ,שלפיה אקט הייסוד עצמו –
כלומר ,התחלתו המודעת של דבר מה חדש – מצריך
ומצדיק שימוש באלימות .אולם חשיבותן של ההתחלות
התגלתה במלוא משמעותה על-ידי ההוגה הדגול היחיד
שחי בתקופה שדמתה מבחינות מסוימות לתקופתנו יותר
מכל תקופה אחרת בהיסטוריה המתועדת ,ואשר בנוסף לכך
כתב תחת השפעתו המלאה של קץ נורא שמזכיר אולי את
הקץ שבפתחו אנו עומדים .בספרו ) Civitas Deiספר
,XIIפרק ,(20כתב אוגוסטינוסInitium ergo ut" :
esset, creatus est homo, ante quem nullus
") "fuitעל מנת שתהיה התחלה ,נברא האדם ,אשר לפניו
לא היה אף אחד"( .על-פי אוגוסטינוס ,שבצדק ניתן לכנותו
אבי הפילוסופיה המערבית של ההיסטוריה ,לא זו בלבד
שיש לאדם את היכולת להתחיל ,אלא שהוא הוא התחלה זו
עצמה 25.אם בריאת האדם מקבילה לבריאת התחלה ביקום
)ואיזו משמעות אחרת יש לכך מלבד בריאת החירות?( ,אזי
לידתם של אינדיבידואלים ,בהיותם התחלות חדשות ,שבה
ומאששת את אופיו המקורי של האדם כך שהמקור לעולם
לא יכול להפוך לגמרי לנחלת העבר; העובדה שלהתחלות
אלו יש המשכיות ראויה לציון ברצף הדורות ,היא עצמה
מבטיחה לנו היסטוריה שלעולם אינה יכולה להסתיים כיוון
שהיא ההיסטוריה של בריות שהתחלה היא מעצם מהותן.
לאור תובנות אלה ,מאמצנו להבין דבר-מה שהרס את
קטגוריות החשיבה שלנו ואת אמות המידה שלנו לשיפוט
נראה מרתיע פחות .אף שכבר אין ברשותנו אבני בוחן שניתן
לאמוד בעזרתן תופעות פרטיקולריות וכללים שניתן להחיל
עליהן ,ייתכן שביצור שמהותו היא התחלה יש עוד מספיק
מקור בתוך עצמו על מנת להבין בלי
קטגוריות מוכתבות מראש ועל מנת
לשפוט בלי מערך הכללים הנהוגים,
"̆̇̇̆©ª"¯˚̆"̆Ǿª̆"©¿"ß¿©̶̇"˚©Ø̶"¿̇̆"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶"̇¯̋œı©"23
דהיינו המוסריות .אם מהות כל פעולה,
̶¿˚"̆̇º"¿̇̆"0̇̋©̇ß̇œª"©¿̇"̇̋́̋̌ߪ"©¿"ƈ"̇ª̌".˚ß©ª"ºß̇¿ª̆"ß
ופעולה פוליטית בפרט ,היא יצירת
̈¿©"́"́̋̋˚"¿̇̆"ß́¯̆"̇ß̋ı"Ł̋¿"̨¿".̇ªøº"ºß̇¿ª̆"̨ı̇"ß̇¿̆"©ß̈º
¿̇""̶"̆º́¸"ß˚¿"̇ı̋˚̆"0̇ªøº"̆̈̆"ß̇¿̆"̶"̇º́¸"©¿"Ł̶̋́̆"̶ˆ̇Œª
התחלה חדשה ,אזי ההבנה הופכת
̆¸̇¸̶̋¸"©̋ˆ̶̇̇̋ø̇Œ"¿̶"̋¿¯̇̇+"©̋ß̇¸Œ̋̆"̆ª̋ª"¯̇º"̆̇̇̆ª"̇Ø̋¿"©̇̋ß
לצדה השני של הפעולה ,כלומר לאותה
¿̇""¿̇̆"Æ¿"ß¿".̆Ø̋¯ª̆"º¯ª̶"̶̆¿́".œ̋̋¯Ø"Æ¿".ß́̇¯ª"=*©̋ˆ̶̇̇̌̋Œı
צורת קוגניציה ,הנבדלת מרבות אחרות,
"©̇©̶¯̆"©¿"Æ̋˚©̇ı̆"©̇˚©ıª̆"̶"̋©̋ª¿̆"ߪ̇̆"¿̇̆"̇ªøº"©¿"Ł̋́ª
שבאמצעותה אנשים הפועלים בעולם
̶́0̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"̶"©̇̋̇¿¯̇/̋¿̶̇"©̇̋º
)ולא אנשים העסוקים בהרהורים על
מהלך היסטורי שפניו אל הקידמה או אל
Cƈߩª̆E"0$¿ß$"̋ß́º̆"ß̇̆"ƈ"̇ª̌"24
האבדון( יכולים בסופו של דבר להשלים
עם מה שאירע באופן בלתי הפיך ,ולקבל
"©ßß "˚Ø̇ª̆ ".œ̇̋¯̆ "Łºª̶ "R "©̇̋̇˚ß©̆̆ "©ßß "̆Ø̇̌ª "̆ª "25
את מה שקיים באופן בלתי נמנע.
"̶"̇©¯̶̋"̋¯̋/̶º"ºˆß̇"ºˆß"̶̌́"́©ª"R"̋ß©Œ¯"̋©ß©"¿̇̆"©̇ºß̇¿ª
י
¿¯0Æ̶̇º̶"̆¯˚"̶̆˚©̆"̆¿̋́ª̆"¯˚"Æ
43
< 0618הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט
בתור שכזו ,ההבנה היא מפעל משונה .בסופו של דבר,
אפשר שאינה חורגת מעבר לביטוי ולאישוש של מה
שההבנה המקדימה ,שתמיד מעורבת במישרין בפעולה בין
אם במודע או שלא במודע ,חשה מלכתחילה 26.היא לא
תתחמק מהמעגל הזה ,אלא נהפוך הוא – תהא מודעת לכך
שכל תוצאות אחרות יהיו כה מרוחקות מפעולה ,שההבנה
היא רק צדה האחר ,עד כי לא יוכלו כלל להיות נכונות.
התהליך עצמו גם הוא לא יחמוק מהמעגל שהלוגיקנים
מכנים "מעגל קסמים"; במובן זה ,הוא עשוי לדמות במקצת
לפילוסופיה ,שבה רעיונות גדולים נעים תמיד במעגלים,
בדבר מלבד בדו-שיח
ואינם מערבים את התודעה האנושית ָ
27
בלתי פוסק בינה לבין המהות של כל הקיים.
במובן זה ,עדיין נוגעת לכולנו תפילתו העתיקה של המלך
שלמה ,שוודאי ידע דבר או שניים על פעולה פוליטית –
28
תפילה שבה פנה אל האל בבקשה לזכות ב"לב מבין" "
כמתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל ולהשתוקק לה .לב
האדם ,רחוק מסנטימנטליות כשם שהוא רחוק מפנקסנות,
הוא הדבר היחיד בעולם שייקח על עצמו לשאת את כובד
מתנת האל ,מתנת הפעולה ,שמשמעה היות התחלה ולפיכך
היות מסוגל ליצור התחלה .שלמה התפלל דווקא למתנה
זו כיוון שהיה מלך וידע כי רק "לב מבין" – ולא הרהור או
תחושה בעלמא – הוא שמאפשר לנו לשאת את החיים
עם הזולת ,זרים לנצח באותו עולם ,והוא שמאפשר להם
לשאתנו.
כי הדמיון יקלוט לבסוף לפחות ניצוץ מאור האמת המאיים
תמיד .האבחנה בין דמיון לגחמת לב ,וגיוס עוצמתו ,אין
פירושם שהבנת ענייני האדם נהיית "בלתי רציונלית" .נהפוך
""000ÂÏ
הוא – הדמיון ,כפי שאמר וורדסוורת'Æ ³È"ÍÎ"¬³²$ ,
̧"²Å³®ÐÁ³ "1г ² "ÐÈÊÏÁ ".²ÅÃà "²Î½²® "Ľ¬Ï "²Å®³ÐÁ
®The Prelude, Book) $Îг½® "Á̬Ų "²¹³Î "¾Á²
.(XIV, 190-92
הדמיון לבדו מאפשר לנו לראות דברים בזווית המבט
הנכונה עבורם ,להיות חזקים מספיק על מנת להרחיק את
מה שקרוב מדי עד למרחק שממנו נוכל לראותו ולהבינו
ללא הטיה וללא דעה קדומה ,להיות נדיבים מספיק על מנת
לגשר על תהומות של ריחוק עד שנוכל לראות ולהבין את כל
מה שמרוחק מדי מאיתנו כאילו נגע לנו במישרין .הרחקה
זאת של דברים מסוימים וגישור מעל התהומות אל אחרים
מהווה חלק מדיאלוג ההבנה ,שלצורכו מבססת החוויה
הישירה קשר הדוק מדי ,ואילו הידע הטהור בונה מחסומים
מלאכותיים.
בלא סוג כזה של דמיון ,שלמעשה הוא הבנה ,לעולם לא
נהיה מסוגלים לשאת את מקומנו בעולם .זהו המצפן הפנימי
היחיד שברשותנו .אנחנו בני תקופתנו רק ככל שהבנתנו
משגת .אם ברצוננו להרגיש בבית על פני האדמה ,ולו
במחיר של להרגיש בבית במאה הנוכחית ,עלינו לנסות
ליטול חלק בדיאלוג הבלתי פוסק עם מהות הטוטליטריות.
אם נרצה לתרגם את הלשון המקראית למונחים קרובים
יותר לשפת הדיבור שלנו )אם כי לא בהכרח מדויקים
יותר( ,נוכל לראות את כושר הדמיון כמתת "הלב המבין".
להבדיל מהפנטזיה ,שחולמת משהו ,הדמיון עוסק בחשיכה
המסוימת של לב האדם ובטפשות הייחודית שמקיפה את
כל מה שהוא אמיתי .כל אימת שאנו מדברים על "טבעו" או
"מהותו" של דבר-מה ,אנו מתכוונים בעצם לליבה פנימית זו,
שבקיומה לְ עולם לא נוכל להיות בטוחים כפי שאנו בטוחים
ַבּחשיכה ַובּטפשות .הבנה אמיתית אינה מתעייפת מדיאלוג
בלתי פוסק ומ"מעגלים קסומים" ,כיוון שהיא סמוכה ובטוחה
0̆ßœ̋ºª"Ư¿̆"©̇ß̋˚"©¿"Æ̶̶̋̇"Æ̋̋߸̶̋¸̇¸"Æ̋߸ª"̋̌"̆Ǿ̆̆".̆ªˆ̇¯̶"26
0©̇ºß̇¿ª̇"Æ̋ß́¯"̶"27
Cƈߩª̆E";")ˆ".)¿"Æ̶̋̌ª".$¸̇ı̶"ºª̇"̶́$"<ß̇œª́"28
44
< 0618פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן
"н¼½ÁŬ/н¼Î³¬½Ð²"³Ð ³®È"¬Ï³Å®"гÎȲ
<²Ê½Ç³²"²µ³ÍÎÃ"ÁÏ
חן משגב
0618
< 08
®"²½Î³¼Ç½²"½ ³¹®"¬$Ð"м½Çή½Å³¬"Î ³
"ÁÈ®". ¬²"Ю½®Ç³"²½ÊÎ ³¬½ ³"нÁÁÀ
"Á³ÁÇî"ij½ÅÀ¼²Ã"Â½È Ã®"μǽ Ã"ά³Ð
"¼Åγ¼Í³ "ÐÈÀ³"½γµ¬³"½ÎÈ"ijÅÀÐÁ
"²®½®Ç".ijÅÀÐ"½Î͹ÃÁ"² ®Èò"µÀγ
" ¬²"Ю½®Ç³"²½ÊÎ ³¬½ Á" ³¹®"²Á½²Í³
®¬"ÍdzÈ"³ÁÏ"¼Î³¼Í³ ²"Î͹Ã"0¬$Ð")ų
®"ÁÏ"¼®Ã"г ³ÍÅ"<νȮ"½®¹ÎÃ"µ½®½¼Í¬$
"ÁÈ"®Ð³À"³µ"ÐÎ Çî".$ijÎÀ½µ³"г²µ".ɳ
¬0½½¼Îʲ"³½½¹®"¼Ç½®½¼Í¬³"µ½®½¼Í
אביגיל פרדמן
®"²½ÊÎ ³¬½ ®"ijϬÎ"ά³Ð"ÐÎ ³
®¬"ijÅÀЮ"ÐÀÃdzÃ".нήȲ"²¼½Çή½Å³
"½ÎÈ"ijÅÀÐÁ"²¼Á³ÍÊ®"½γµ¬³"½ÎÈ
"н¼Åγ¼Í³ "³½À"0ij½ÅÀ¼®"½γµ¬³
®®½".нήȲ"Ôų¬®"нγ®½Ì"г½Å½ ÃÁ"ÇÕ²
"½½Å³½È²"Â½È Ã®"½¼Åγ¼Í³ ²"Ð ½Ìų
®"ÐÎ Çî"0нήȲ"²¼½Çή½Å³¬²"¼Å½Ç
"0нÁή½Á²"νȲ"Ь"ÐÎͳ¹"¼Î³¼Í³ ²
פיטר מרקוזה בבית העם
את הטקסט הזה רציתי למקד בהרצאתו של פרופ' פיטר
מרקוזה אשר תוכננה להתקיים במסגרת ערב העיון "עירוניות
וצדק מרחבי :המחאה החברתית בישראל ובארה"ב" .הייתי
שותף לארגונו של ערב זה ,אשר בין יוזמיו המעבדה למחקרי
תכנון ,סביבה וקהילה בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א,
עמותת "במקום" )מתכננים למען זכויות תכנון( ,בצלאל
ומכללת ספיר .הערב התקיים בחודש דצמבר באוניברסיטת
תל אביב ,אך לרוע המזל בהעדרו של הדובר הראשי ,פרופ'
מרקוזה ,שהחליק ונפל דקות ספורות לפני תחילת האירוע,
בכניסה לבניין הפקולטה למשפטים .מרקוזה פונה לבית
החולים איכילוב ,ושם אושפז ,ונותח וטס להמשך טיפול
ושיקום בארה"ב .אי לכך ובהתאם להשתלשלות האירועים
הבלתי צפויה שבמסגרתה מצאתי את עצמי מבלה במחלקת
המיון של איכילוב שעות ממושכות לצידו של פרופסור בן
למעלה משמונים ובעל שם עולמי ,קיבל גם הטקסט הזה
תפנית מסוימת והוא יתמקד בביקורו של מרקוזה בבית
העם.
המפגש הראשון שלי עם פרופ' מרקוזה התקיים בעת
שאירחנו אותו לפני כשנתיים וחצי במסגרת כנס אקדמי
באוניברסיטת תל אביב ,שכותרתו הייתה "ערי המחר" ,ובו
מרקוזה היה מהדוברים המרכזיים .מרקוזה ,פרופ' אמריטוס
לתכנון עירוני מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובעל
השכלה משפטית ,עוסק שנים רבות בנושאי תכנון ,צדק,
מרחב ציבורי ומחאה .לאחרונה ,לנוכח מחאת "לכבוש את
וול סטריט" בארה"ב ,יצא למסע ברחבי אמריקה כדי ללמוד
וכדי לתעד את המחאה ואת השלכותיה על המרחב הציבורי
ועל הבנייתו המחודשת של מושג הצדק בהקשרים עירוניים.
כפי שאמר בראיון למגזין "דה-מרקר" ,סבור מרקוזה כי
"$¼½Î¼Ç "Á³³ "Ь "ϳ®ÀÁ$ "ÐȳÅÐ "ι¬ "®Í³ÈÏ "½Ã "ÁÀ$
½"²À" È"³½²Ï"½Á½®Íò"½³³Í²"Ь"γν®®"г¬ÎÁ"Á³À
®½"½ų鬲"гȳ®Ï®"0Á¬ÎϽ®"²¬¹Ã²"ÐȳÅÐ"Ľ®Á"²Å
"гÊdzŠ"½ÎÈ®³ "Íγ½ "³½Å® "½Á²¬Ã² "½³Å½Ê "®ÁÏ "Ƚ ²
"$²Á¹Ð²² "ÍÎ "½²³µ "¾¬ ".²¬¹Ã "½Á²¬Ã "³Ãͳ² "IJ®Ï
) .(8.12.2011זו בדיוק הסיבה שבעטייה החליט מרקוזה
להיענות להזמנה ולהגיע לישראל .הוא ביקש לא רק להציג
את תובנותיו על המחאה בארה"ב אלא גם לשמוע וללמוד
על המחאה בישראל ולהבין טוב יותר את הקשר ,הדמיון
וההבדלים בין שתי המחאות הללו.
בהקשר זה ראוי לומר כמה מילים על הרקע המשפחתי של
מרקוזה; פיטר מרקוזה הוא בנו של הפילוסוף ,הסוציולוג
והתיאורטיקן המרקסיסט היהודי הרברט מרקוזה מחברי
"אסכולת פרנקפורט" .מרקוזה האב ברח עם משפחתו
מגרמניה לשוויץ עם עליית הנאצים לשלטון ומשם היגר
מאוחר יותר ,ב ,1940-עם הוגים אחרים ,לארה"ב .בארה"ב
התפרסם הרברט מרקוזה כגורו של תנועת המחאה אשר
צמחה באמריקה בשנות השישים של המאה הקודמת.
45
< 0618פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן
¬"гÅÏ®"²ÐÏÈÅÏ"² ³®ÈÁ"²®Î²"Ю½½¹")¼½Î¼Ç"Á³³"Ð
"²Ê½¬Ï²"ÁÏ"Ï ¹Ã"гÎγÈв"³µ".½³ÇÃ"Ä®³Ã®".82/²
" ³¬Ã "½͵¹ "³½²Ï ".гν¹Á³ "ij½³³ÏÁ "ijÌβ³ "Í ÌÁ
®"г®½Ï¹²"ÐŽ¹®Ã"г¹ÊÁ".µ¬Ã"³Î Î ½²³"82/²"гÅÏ
".92/² "гÅÏ "µ¬Ã " ³¬Ã "Á "ij½³³Ï²/½¬ "0н¼½Á³Ê²
¬¾" "²µÏ "²³³Íà "½Å¬ ".)¼½Î¼Ç "Á³³ "Ь "ϳ®ÀÁ)Á "г ³²
½.(8.12.2011) $²ÅÐÏ
ירושלים ולשוב לארה"ב .התלבטנו מה עשוי לעניין אותו
ובמה נמלא את פרק הזמן של מחצית היום שנשארה פנויה
עבורו לפני ערב העיון .העלינו הצעות שונות ולבסוף חשבנו
כי ביקור ב"בית העם" ,אותו מרחב ציבורי-אקטיביסטי
שהוקם בשדרות רוטשילד בשלב שבו פונו ממנה האוהלים,
והפך עד מהרה לזירה מרכזית וחשובה לפעולה והתארגנות
חברתית ,יהיה אקורד פתיחה מוצלח לביקורו של מרקוזה
בארץ הקודש .יתרה מכך ,חשבנו כי ביקור במקום ,שיש
בו מין ההמשך המעשי והפרקטי למחאת הקיץ ,יעניין מאד
את הפרופסור הקשיש ויעזור לו להבין את רוח המחאה
הישראלית .לא טעינו.
מרקוזה הבן ,אשר התמקד בקריירה האקדמית שלו בסוגיות
של צדק ,מרחב ומחאה ,ובמיוחד באופן שבו השימוש
במרחב העירוני מאפשר חלוקה "צודקת" יותר של הטובין
הציבורי ,אומר בהקשר לכך בראיון בדה-מרקר"ϳ®ÀÁ)$ :
מרקוזה הגיע לישראל לזמן קצר ביותר ותוך יומיים וחצי היה
אמור לשאת את הרצאתו בערב העיון האקדמי ,לסייר במזרח
מאחר שהפעילות בבית העם מתקיימת בעיקר בשעות
הערב ,ואילו זמנו הפנוי של מרקוזה היה בבוקר-צהריים
́ˆª"Ł˚""˜""ÂȲ"н®®"²µ³ÍÎÃ")ʳÎÊ
46
< 0618פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן
החלטנו כי במקום לבקר במקום בעת הפעילות נכנס עבורו
פאנל מיוחד של אקטיביסטים ופעילים שונים שהקימו
ושהפעילו את בית העם לאורך זמן ,והם יערכו לו סיור
היכרות בבית ,ולאחר מכן ישבו עימו לשיחה אינטימית.
בפאנל השתתפו פרופ' מרקוזה ,פרופ' טובי פנסטר העומדת
בראש המעבדה למחקרי תכנון ,סביבה וקהילה ,כותב
דברים אלה ,ופעילים ופעילות שונים ,ביניהם ערן בריל
המנהל והמרכז של הפעילות במקום ,עיתונאית "הארץ"
ליטל לוין אשר ארגנה ערבים בנושאים פמיניסטים במקום,
הדוקטורנטית הגר חזז-ברגר החוקרת את המחאה ומלווה
אותה מימיה הראשונים ,והאקטיביסטים נמרוד פלשנברג,
טל גלעדי ודנה יהלומי .הפעילים הציגו בפני מרקוזה את
המקום ,הסבירו לו את הרעיון העומד מאחוריו ואת
השתלשלות האירועים שהובילה להקמתו .לאחר הסיור
הוזמנו האורחים לשבת לשיחה נינוחה בפינת הישיבה,
שיחה שהתארכה לשעות ספורות .מרקוזה ביקש קודם כל
להבין את אופי הפעילות בבית העם ואת מערכת היחסים
בין אנשי המחאה והאנשים העומדים מאחורי הפרויקט .תוך
כדי השיחה צצו ועלו עד מהרה גם הלבטים ,הבעיות וחילוקי
הדעות הפנימיים שנתגלעו במהלך הפעילות בבית העם בין
הפעילים ,וליטל לוין הזכירה את דבריה של חנה ארנדט כי
"הדיבור הוא הנאה בפני עצמה" ,ואכן ,הנאה רבה הייתה
בשיחה הארוכה שהתפתחה בבית העם.
דברים אלו התקשרו במישרין לעניין שמרקוזה מגלה
במחאה בישראל ובארה"ב וביכולת שלה להביא לידי
איחוד כוחות פוליטי ,כזה שמתרחש ושצומח מתוך המרחב
הציבורי ,והמוביל בסופו של דבר לפעולה ממשית ,פוליטית
ומרחבית ולשינוי פוליטי .למשל ,כיצד גורמים לשינוי פוליטי
כזה באמצעות מחאה שלא מדירה אנשים "אחרים"? כיצד
צריכה ויכולה להיראות העיר עבור בני האדם החיים בה?
כיצד יוצרים עיר "צודקת" ושאלות רבות נוספות המחברות
סוגיות של מחאה ,צדק ,תכנון ומרחב גם יחד ,שאלות שהן
גם פילוסופיות וגם קונקרטיות-מרחביות ואפילו משפטיות.
לשיטתו של מרקוזה הערים המודרניות )או שמא הניאו-
ליברליות?( שאנו חיים בהן מאפשרות לנו ,מחד גיסא ,את
החומריות המאפשרת לנו לחיות חיים מספקים .מאידך
גיסא ,הן גם ממחישות ,ואולי אף הופכות לחומריים עקרונות
של שקיפות ושוויון החיוניים ליצירתו של צדק מרחבי ועירוני.
פעילי בית העם תיארו בפני מרקוזה את הערבים השונים
המתקיימים בבית העם ,את האנשים המגיעים לאירועים אלו
ואת האופן שבו מקדמת הפעילות במקום ערכים של צדק
ושל שוויון .כך למשל התרשם מרקוזה מהאופן שבו פותח
בית העם את שעריו ליהודים ולערבים ,לנשים ולגברים,
לצעירים ולזקנים וכדומה .מרקוזה שמע על אירועים
כמו התכנסות של נשים ערביות מהמשולש המועסקות
בחקלאות ,על ערבי יום ד' הפמיניסטיים ,על ערב נושא
האסירים הפוליטיים ועוד ,וטען כי בית העם מהווה דוגמא
למרחב ציבורי המדרבן לאותה פעולה פוליטית שאליה הוא
מכוון במאמריו המלומדים.
עם זאת בשיחה עם מרקוזה עלו חילוקי דעות שהיו ,כך
נדמה ,שיאו של המפגש .כך למשל הזכיר מרקוזה שוב
ושוב את המחאה בארה"ב תוך שימוש חוזר ונשנה במושג
" ,"occupy wall streetותהה אם בית העם הוא המשך
ה"כיבוש" של רוטשילד ואם הוא שואב השראה מהמחאה
בארה"ב .על כך העירו לו הפעילים כי המחאה בתל אביב
החלה לפני המחאה בארה"ב וכי הנסיון להבין שוב ושוב
כיצד המחאה האמריקאית השפיעה על המחאה בישראל
)כשמבחינה כרונולוגית ברור מה קדם למה( ,היא מהלך
אופייני ל"אימפריאליסטים" אמריקאים )אמירה שנאמרה
בבדיחות אך הסתירה מידה לא קטנה של אירוניה(.
מרקוזה הגיב בתדהמה וטען כי בכל ימי חייו לא קראו לו
אימפריאליסט אמריקאי אך הבטיח לקחת לתשומת ליבו
את ההערות .נושא אחר שעלה בשיחה נגע לסמנטיקה
ולשיח ,הנושא עלה כשאחת הפעילות העירה למרקוזה כי
בישראל השימוש במושג "כיבוש" הוא מושג טעון ביותר
ומזוהה עם הכיבוש הישראלי בשטחי איו"ש ,ולפיכך בעייתי
ביותר בהקשרים של מחאה מסוג זה המתקיימת בבית העם.
מרקוזה הופתע מאד מהאופן שבו ביטוי כה נפוץ ושגור בפיו
נתפש בצורה כל כך שונה והופך כמעט מוקצה במרחב אחר,
כמו זה של בית העם ,והתעניין מאד בפרשנויות שלנו למונח
"כיבוש" .מכך למדנו כי צדק ,מחאה ומרחב לא רק שונים
ממקום למקום ,מעיר לעיר ומתרבות לתרבות ,אלא שגם
לשיח הכרוך בהם ישנה משמעות חשובה ,וכי למשמעות
המקומית של מושג בודד יכולה להיות השפעה עצומה.
אפשר היה להמשיך ולשבת עוד שעות ארוכות ולדון בסוגיות
אשר עלו במפגש בבית העם ,אבל הזמן התקצר ואחרי
כמעט שלוש שעות נפרדנו מאנשי בית העם בדרכנו למקום
שבו נקבעה ארוחת הצהריים .במסעדה הסמוכה לבית
העם הצטרפה אלינו מכרה נוספת של מרקוזה ,ד"ר אפרת
איזנברג .קצת קשה לשכוח כיצד במהלך הארוחה ביקש
מרקוזה לשמוע מאפרת את דעתה לגבי המחאה ,וכאשר
אמרה לו שאינה אופטימית שאל אותה מרקוזה "בבית העם
כבר ביקרת?" ,כאשר נענה בשלילה חייך ואמר לה "אני
47
< 0618פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן
ממליץ שתבקרי בהקדם ,סביר שתשני את דעתך ."...עדות
נוספת להשפעה הרבה של הביקור קיבלנו כאשר לקראת
סוף הארוחה ביקש מרקוזה לשנות את התכנית המקורית
ולהתעכב לשעה קלה במלון שהתארח בו .הוא הסביר את
השינוי בכך שלאור הביקור והשיחה בבית העם הוא מוכרח
לשנות את ההרצאה שלו ,ולהחליף את השימוש במילה
"כיבוש" במונח אחר ,ולשנות את פתיח ההרצאה ולהכיל
את חווית הביקור בבית העם .את ההרצאה לא שמענו,
והסיבות ידועות ,אבל בשעות הרבות שבילינו עם פרופ'
מרקוזה בבית החולים בימים הבאים ,שמענו ממנו רבות על
החוויה המשמעותית שחווה בביקור ה"קטן" הזה .כל מבקר
שנכנס לחדרו נשאל אם ביקר בבית העם ,ובמשך שעות
רבות של שיחות מעמיקות ומרתקות הוא ניסה לפענח את
המחאה הישראלית מנקודות המבט של אורחיו הישראלים.
48
< 0618סודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר
שי זילבר
0618
< 09
".½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç
"½Áϳν®" ®³È³"Îγ ÐÃ
"0)®"ÐÏή"®ÐÀÀ
סודותיו של מורה הנבוכים
ספרו של מיכה גודמן" ,סודותיו של מורה הנבוכים" ,הוא
ספר טוב .כעת נותר רק לברר באיזה מובן .הספר ,כנאמר
בשמו ,מתיימר לחשוף את כוונות הרמב"ם המסתוריות
וסודותיו בספרו הגדול מורה הנבוכים ,סודות שעל
פירושיהן קיימות מחלוקות זה יותר משמונה מאות שנה,
מאז הסתיימה כתיבתו בשנת .1191אחת מהמחלוקות
נוגעת לאופני גילוי הסוד השונים.
במובן הקבלי ,סוד מתגלה ממקור חיצוני לאדם :הודות
להארה ,או הודות למישהו שגילה לו את המידע שהיה
שמור עד אז ליודעי ח"ן בלבד .לסוד במובן המיימוני
משמעות הפוכה -האדם מגלה אותו במאמץ שכלי,
בעצמו ולא בזכות גורם חיצוני לו .רבים סבורים שהרמב"ם
אף פסל גישה מיסטית ,ולפיה אפשר לגלות רבדים עמוקים
באמונה בלא מאמץ מחשבתי .לכן הכניס סתירות מכוונות
בין פרקיו השונים של הספר ,המאלצות את הקורא לעמוד
על דעתו שלו בסוגיות השונות ,ומקשות עליו בהבנת דעתו
האמיתית של המחבר .אפשרות אחרת היא שעשה זאת
מתוך מודעות למגבלות השכל האנושי ,ושישנם דברים
שיוותרו בלא מענה .והנה ,גודמן מגשר על הפער שבין
שתי תפישות הסוד ,ומגלה את אותן תובנות כמוסות של
הרמב"ם באמצעות השוואות בין פרקיו השונים של מורה
הנבוכים לכתביו האחרים ,ובהסברים המסתמכים לרוב
על חכמי יוון ופרשניהם הערבים שמהם הרמב"ם הושפע.
בכך כביכול ,עשה גודמן עבודה קלה למבקש ללמוד את
הרמב"ם המתעצל לשקוד על מאה שבעים ושמונת פרקיו
הפרוסים על שלושה כרכים שמנים .האם גודמן ביקש
לקלקל את שיטת ההסתרה של הנשר הגדול?
נראה כי גם גודמן מודע לכך שמתודת ההסתרה של
הרמב"ם גוברת על מאמציו הפרשניים .הרמב"ם הרי
התריע שהוספת פרשנויות רק תרבה מחלוקות שכן המפגש
בין הקורא למורה הנבוכים עלול ליצור פרשנות שונה מזו
שלה כיוון .הוספת פרשן שלישי ,המתווך בינו לבין הקורא,
רק תוליד עוד ועוד ויכוחים .הרמב"ם יכול לנוח על משכבו
בשלום ,עמדותיו לא יתגלו בקלות ,זה בטוח.
והנה ,כאילו כדי לאזן את מבוע הפרשנויות ,מחסיר מאיתנו
גודמן פרשנות במקום אחר .אחת ההבחנות החשובות
במורה הנבוכים היא בין מושג האמת והשקר לבין
מושג הטוב והרע ,או בלשון הרמב"ם :בין ה"מושכלות"
לבין ה"מפורסמות" .זו ההבחנה שבין ההכרה השכלית
האובייקטיבית לבין השיפוט הערכי הסובייקטיבי .בין
האמת הנכפית על האדם בהיותו יצור תבוני לבין המוסכמה
הכללית המנסה להשפיע עליו בהיותו יצור החי בחברה.
באמצעות הבחנה זו משיב הרמב"ם על אחת השאלות
הגדולות העולות בפני הקוראים בספר הספרים :כיצד
ייתכן שבמקום עונש זכה האדם הראשון בתבונה ,לאחר
49
< 0618סודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר
שאכל מפרי עץ הדעת שנאסר עליו למאכל? הרמב"ם,
שראה בתיאור זה ביטוי למצבו של כל אדם בכל זמן ,לא
חשב שהאכילה מפרי עץ הדעת זיכתה את האדם בפרס,
אלא להפך .לפי הרמב"ם אדם וחווה היו נבונים עוד לפני
אכילת הפרי )בהקשר זה הוא אינו מבחין בין אדם לחווה
והוכחה לכך מופיעה במורה הנבוכים חלק א' פרק ו'( .אבל
דווקא מרגע שהבחינו ,כי "טוֹב ָהﬠֵ ץ לְ ַמ ֲאכָ ל וְ כִ י ַת ֲאוָ ה הוּא
לָ ﬠֵ ינַיִם וְ ְנֶח ָמד ָהﬠֵ ץ לְ ַה ְשׂכִּ יל" ,פסקו השניים מלהשתמש
אך ורק בצלם האלוהים שהוענק להם – שכלם .הם נענשו
כי השתמשו בפעם הראשונה במושגי הטוב והרע הארציים
במקום במושגי האמת והשקר האלוהיים .העדפת השימוש
בקטגוריות של "טוב"" ,תאווה" ו"נחמד" ,שמקורם בדמיון
האדם ,על פני השימוש במושגי האמת והשקר ,הוא החטא
והוא גם העונש שבאכילה מפרי עץ הדעת .משונה שדווקא
הבחנה בסיסית זו ,בין אמת ושקר לבין טוב ורע ,נעדרת
מדפיי "סודותיו של מורה הנבוכים".
סוגיה מעניינת אחרת עולה מהשימוש של גודמן בפרדוקס
הפילוסופי ,כמתודה להריסת התשתית המחשבתית של
מבנה רעיוני .בפילוסופיה ,הניגודיות נחשפת כדי לערער
דעה קדומה ,וכך הופכת אותה מהיסוד ,לעיתים כחלק
ממהלך שמוביל לניפוץ מיתוס .גודמן משתמש בפרדוקס
האל הגשמי או המואנש למשל כדי לצאת נגד הקביעה
המסורתית שהאל מתגלה לנביא באקט מיסטי .אם ,כמו
בתפישה הרווחת ,הנבואה היא התערבות אלוהית ,אז האל
פועל באמצעים גשמיים ויש בו פן אנושי .אבל זה לא ייתכן.
שכן אם הוא אל אז הוא אינו בן אנוש ,ואם הוא בן אנוש
אז אינו אל .מכאן שהאל אינו מתגלה לנביא באקט מיסטי,
אלא הנביא מגלה את האל בכלים שכליים.
אלא שלמסקנות האלה יכול היה גודמן להגיע גם בלי
הפרדוקס הפנימי .שכן ,פרדוקס ,לפי גודמן ,הוא חלק בלתי
נפרד ממחשבתו של האדם הדתי .האדם הדתי החושב אינו
סתם אוטומט המדקדק בהלכה מבלי לשאול שאלות ,אלא
דווקא בעל ספקות אמוניות שמקבל את חוסר האפשרות
ליישבן .לדעת גודמן הסתירות בנפשו של האדם הדתי
הן חלק ממהותו .מסיבה זו פטר הרמב"ם את האדם
מהעיסוק בסוגיות ההלכתיות בגבשו את ספרו ההלכתי
"משנה תורה" ,ואפשר לו להיקרע מבפנים בעיסוק בתכני
האמונה בספרו הפילוסופי "מורה הנבוכים" .או בלשונו
של גודמן"²®³ÎÃ"ÎÊDz".)½À³®Å²"²Î³Ã)"ÁÏ"³ ½ÍÊÐ$ :
"Ь "γÐÊÁ "³ÅŽ¬ ".гÎÐDz²³ "гνÐDz ".гͳÁ¹Ã²
0$²Ð³¬ "Î̽½Á "³ ½ÍÊÐ "0²À³®Ã²כך שגודמן ,לשיטתו
הוא ,לא היה צריך להשתמש בסתירה למטרות הכרעה.
נחזור למה שהתרחקנו ממנו :באיזה מובן אפוא ספרו
של גודמן הוא ספר טוב? על כך יש לומר כי אי אפשר
להפריד בין האריזה למה שבתוכה .לצד ניסוחים שהם
תאווה לעיניים ,כמו "Äì".ͽ Ì"ÁÏ" ³µ½Ã"¬³²"¬½®Å²$
".$ɳdzÁ½Ê³ספרו של גודמן רווי משפטים שמשקלם
האינטלקטואלי אינו ברור והם חסרי תוכן ספרותי ,כמעט
אפשר לומר קלישאתיים .למשל "Ľì² "Â$®Ãβ$
"Ь " "Á½Àà ".ÂÁ³È® "Îг½® "˳ÊŲ "ÎÊDz ".¾$ÅвÏ
0$ÂÁ³È® "Îг½® "½γÃϲ "г ³Ç²בקראך אותם אינך
מהרהר בשאלה פילוסופית שלעולם תהיה חזקה יותר מכל
ניסיון לענות עליה ,בשל מגבלות התבונה ,אלא נלכד בערך
הרטורי שלהם ותוהה אם יש להם ערך נוסף על רטוריקה
זו .על כן יש לשאול ,אם גודמן ,כמו האדם הראשון ,חטא
לאמת ,והעדיף את היפה על פני הנכון? האם הלך שולל
אחר הסברים משובבים גם אם אינם משכנעים? האם ספרו
הוא טוב ,במובן השלילי של המושג?
כאמור ,חטאו של האדם הראשון הוא חטא על-זמני ,החטא
המתוק שכולנו חוטאים יום-יום .אפשר שגודמן כותב להמון
מבלי משים ,בהיותו צרכן מידע של החברה הקלוקלת
שבה הוא חי ,חברה שבה האדם מעדיף שמנוחתו לא
תוטרד בשל מחשבה עקשנית על נושא מופשט .אפשרות
אחרת היא שבקבלו את המציאות ככזו הוא מנסה לזרוע
בה ניצני תבונה .כי אותו צלם אלוהים ,השכל ,שעושה את
האדם למה שהוא ומבחין בינו לבין שאר הבריות ,חלש
אולי רק מדבר אחד – החברה שבה בעל השכל נמצא.
תלמידיו של גודמן יעידו כי בניגוד למרצים רבים ,בדרשותיו
הם מסתכלים בשעון לא כדי לחשב מתי יסתיים השיעור,
אלא מחשש שיסתיים .ואם לסכם במילים פשוטות
ספר מורכב ,כפי שניסה אולי לעשות גודמן לרמב"ם,
ולהשתמש בטכניקה של הכותב ,אפשר אולי לומר משהו
דומה ,המתאר את היחס שבין הקליפה לתוכן :את עמודי
"סודותיו של מורה הנבוכים" יש לקרוא אט-אט ,לא רק
כדי לעכל נכונה את התובנות שבו ,אלא פשוט כדי ליהנות
מטעם פרי מחשבותיו של המחבר -פרי עץ הדעת.
"0Łª¯̇ˆ"̆̌̋ª"0Æ̋̌̇́Ø̆"̆ß̇ª"̶"̇̋©̇¯̇Œ
̆̇"Æ̶̋œ";4".)ªº"5:5".ß̋́¯"©¿ø
50
< 0618האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום
יעל מרום
0618
< 10
" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç
"0®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ
"ÁÏ"²Ð³ÎÏʬÁ"È ³Å®"²µÐ"ЮгÀ
0ÇŽ³Á"Ь"² ½Î "ÁÏ"нЬ"²¬½ÎÍ
"Á¬ÎϽ"Î͹Á"½Áϳν"ijÀî"ÐÎͳ¹
®"²¹½ÃÌ".гÅÏ ¹"г½Å½ Ã"½Ã³¹Ð
"½½Á¬Í³Á"½¼Í½³ÎÊ"еÀÎó"²®½®Ç³
0³ÁÁ²"½ó¹Ð®"½½Ã³¬ÁŽ®³
האם לפילוסופיה יש מקום?
אחת הביקורות המופנית לרוב כלפי העוסקים בפילוסופיה
היא שהם כלואים בתוך השיח של עצמם ,ומי שמגיע
מבחוץ ושומע אותם אינו יכול להבין על מה הם מדברים.
כמי שעוסקת בפילוסופיה ,מצאתי את עצמי לא פעם
נעזרת בכלים פילוסופים לנסות לנתח ,לאתגר ולבקר
תהליכים אקטואליים כאלה ואחרים במהלך שיחות סלון
על ענייני דיומא .סימני השאלה שעלו על פניהם של חבריי,
והביקורת שהופנתה אלי כי דברי אינם מובנים ,עוררו בי
תסכול עמוק .על אף מאמצי הכנים להיות מובנת ,או
בניסוח אחר ,לקרב את השפה הפילוסופית לשפת היומיום,
פעם אחר פעם נחלתי כישלון חרוץ .כיצד נוצר הפער בין
כוונתה של הפילוסופיה לעסוק בנעשה בעולם לבין העולם
שלא חש שהיא עוסקת בו? האם יש מרחב שיח כלשהו
אשר בו הפילוסופיה יכולה להתמקם ולהיות רלוונטית?
בניסוח אחר ,האם לפילוסופיה יכול להיות מקום?
אתנחתא -כמה מילים על האוזן האנושית
האוזן האנושית מורכבת משלושה חלקים :אוזן חיצונית,
אוזן תיכונה ואוזן פנימית .האוזן החיצונית כוללת את
האפרכסת ואת תעלת שמע .דרך האפרכסת נקלטים
הצלילים מבחוץ ותעלת השמע ,הנמשכת מהאפרכסת ועד
לעור התוף ,מעבירה את הצלילים אליו .בתוך תעלת השמע
ישנן בלוטות המפרישות שעווה המונעת את חדירתם של
חיידקים וגופים מזיקים אחרים לתוך האוזן .כך ,תעלת
השמע איננה רק מאפשרת את הקשר בין החוץ לבין
הפנים אלא שהיא גם בה בעת מנגנון המגן על איברי האוזן,
ובלעדיה היו הללו חשופים לחלוטין למפגעים חיצוניים .עור
התוף ,המנגנון המתווך בין החוץ לבין הפנים ,שייך לאוזן
התיכונה ומפריד בינה לבין האוזן החיצונית .עור התוף ממיר
את גלי הקול המתקבלים בתעלת השמע לתנודות מכניות
המועברות הלאה לעצמות השמע של האוזן התיכונה
)פטיש ,סדן וארכובה( עד לשבלול שבאוזן הפנימית .עור
התוף אפוא אינו אלא מנגנון מתווך ,מכיוון שללא תרגום
גלי הקול לתנודות מכניות ,לא יהיה לגלי הקול המגיעים
מבחוץ פשר .חצוצרת השמע -גם היא חלק מהאוזן
התיכונה -אחראית בין היתר על השוואת לחצים בין שני
צדדיו של עור התוף כדי שעור התוף לא יימתח ולא ייבקע.
באוזן הפנימית ,נקלטות התנודות המכניות ובעזרת מסרים
חשמליים הן עוברות למוח ,ושם מפוענחות לצלילים .האוזן
הפנימית כוללת גם את מערכת שיווי המשקל של הגוף.
אם כן ,האוזן החיצונית קולטת את החוץ ומגנה על הפנים.
עור התוף שבאוזן התיכונה מתווך בין החוץ לבין הפנים
וחצוצרת השמע אחראית על השוואת לחצים כדי להגן על
המנגנון המתווך .דרך האוזן הפנימית מתאפשרת השמיעה
ומתאפשר שיווי המשקל .קליטת הרשמים מן החוץ,
התיווך בינם לבין המערכת הפנימית ,ההגנה על מערכת
השמע ,השוואת הלחצים בין החוץ לבין הפנים ושמירה על
51
< 0618האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום
שיווי המשקל של המערכת הפנימית הם חלק בלתי נפרד
מתפקודה של האוזן ,וכפי שנראה בהמשך ,הם היבטים
הכרחיים של העיסוק הפילוסופי .דרך האנלוגיה בין האוזן
לבין העיסוק הפילוסופי ,בוחן ז'אק דרידה ,בהקדמה לספרו
"שוליים לפילוסופיה" משנת ,1974את שאלת מקומה
של הפילוסופיה .אני אבקש לבחון את האנלוגיה של דרידה
ולהציע הצעה מעט אחרת למקומה של הפילוסופיה.
כדי לחשוב על מקומה של הפילוסופיה בשיח היומיומי
אצא מנקודת הנחה כי תיחום מקום מסוים מחייב גבול
שיבחין בינו לבין מקומות אחרים .העדר גבול מונע מאיתנו
את היכולת להצביע על מקום מסוים ,ובמקרה שלנו ,על
מקומה של הפילוסופיה בתוך השיח היומיומי.
חציית גבולות מתמדת -כמו האוזן ,כך הפילוסופיה
עור התוף מתווך בין החוץ לבין הפנים ומאפשר את תרגום
החיצוני לתנודות מכניות שהפנים יכול לקלוט .הגבול בין
החיצוני לפנימי נחצה והחיצוני נספג לתוך הפנימי.
אחת הטענות הפותחות בהקדמה של דרידה לספרו
היא כי פילוסופיה תמיד ניסחה את הגבול של עצמה
ותמיד אישרה את עצמה כמי ששולטת עליו .אם נחשוב
על ההתפתחות ההיסטורית של המחשבה האנושית,
הפילוסופיה היוותה מקור ידע ,ועם הזמן דיסציפלינות
אחרות התפתחו ממנה ,על בסיס גבולות שהיא-עצמה
מלכתחילה ניסחה .מעמדה של הפילוסופיה כמי שניסחה
את הגבול בינה לבין האחרות ממנה מאפשר לה לשלוט
על הגבול הזה .עובדה זו מאפשרת לה לשחק עם הגבול,
להזיז אותו ,להפר אותו ולקבוע אותו מחדש .עם זאת,
מה שנמצא לכאורה מעבר לגבול ,ה"לא פילוסופי",
"האחר" של הפילוסופיה ,איננו זר לה .שכן ,עיסוקה של
הפילוסופיה הוא בניתוח והמשגה של מושאים חיצוניים
לפילוסופיה כמו מבנה הממשות ,רגשות אנושיים או
המצאות מדעיות .במובן זה ,העיסוק הפילוסופי כרוך
בחציית גבולות מתמדת.
כמו עור התוף ,כך הפילוסופיה .הפילוסופיה עסוקה
בחצייה מתמדת של הגבול ,משום שהחשיבה על ה"לא
פילוסופי" או ה"אחר של הפילוסופיה" מחייב את
ה"א ֵחרוּת"
ֲ
המשגתו במונחים של הפילוסופיה ובכך
שלו )מלשון אחר( נעלמת .הגבול אפוא הוא מעבר ,לא
מחסום .כמו במקרה של עור התוף ,הגבול איננו מפריד
את החיצוני מהפנימי ,אלא דווקא מבטיח את החדירות
של החוץ אל תוך הפנים.
52
במובן זה ,חצייה מתמדת של הגבול היא בדיוק המתודה
הפילוסופית שנעה לפי דרידה בשלושה רבדים:
הרובד הראשון שומר על קשר עם החיצוניְ ,ק ֵרי ,עם
ה"לא-פילוסופי" ,המשמש מושא של הפילוסופיה.
הרובד השני יוצר התאמה בין הפילוסופיה לבין החוץ,
ומעניק לעיסוק שלה פשר .ביטוי אחד לכך היא השאלה
הקלסית בדבר קיומה או אי קיומה של התאמה בין
מצב העניינים בעולם לבין ייצוגו במחשבה האנושית
)האם התפיסה שלנו את השולחן תואמת לשולחן כמות
שהוא?( .שאלה זו תמיד הייתה מונעת מהצורך לאשר
שהתאמה זו בין החיצוני לבין הפנימי אכן קיימת ,כלומר,
שאנו תופסים את המציאות אכן כמות שהיא.
הרובד השלישי הוא התנועה הרפלקסיבית של
הפילוסופיה ,קרי ,ההסתכלות פנימה והצבת שאלות
בנוגע לעצמה )בדומה לנעשה במאמר זה(.
הצרה היא ,לפי דרידה ,ששלושת רבדים אלו ,המתרחשים
במקביל ,מתכוננים מתוך אותה נקודת מבט ובאותו ז'רגון
)של הפילוסופיה( .במילים אחרות ,השיח הפילוסופי
מדבר באותה שפה גם על האחר ממנו וגם על עצמו.
השימוש באותה שפה מטשטש את ההבדלים בין
החיצוני )ה"לא פילוסופי" או מה שנמצא מעבר לגבול(
לבין הפנימי )הפילוסופיה( ובולע את החיצוני לתוך ליבה
של הפילוסופיה .אולי משום כך ,למרות התעקשותי
להישמע מובנת על ידי חברי הלא פילוסופים כאשר
שוחחנו על אירועי היומיום ,לא הצלחתי להיות מובנת
להם .חציית הגבול המתמדת של הפילוסופיה והדיבור
על האחר באותה שפה שהיא מדברת על עצמה ,מסכנת
את האפשרות לתחום גבול שיפריד בינה לבין האחרים
ממנה .אם כך ,האם נותר מקום שאיננו פילוסופי מנקודת
ראותה של הפילוסופיה?
האם יש דרך שבה ניתן לנקב את עור התוף כך שלא
יוכל לתווך לאוזן הפנימית את המידע המגיע מהאוזן
החיצונית?
במילים אחרות ,האם ניתן למנוע מהפילוסופיה לתווך
לעצמה את החיצוני לה? נראה כי דרידה רומז על כך
שהתשובה שלילית .מנקודת מבטה של הפילוסופיה,
לא יכול להיות לה מקום אחד המוגבל על ידי מקומות
אחרים ,משום שהיא חולשת על מרחב השיח כולו
באמצעות תנועתה הבלתי פוסקת הסופגת את החיצוני
לה וממשיגה אותה במונחיה .ניתן לכנות תופעה זו
כ"אימפריאליזם של הפילוסופיה".
< 0618האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום
מערך הכוחות של הפילוסופיה
בתוך תעלת השמע ישנן בלוטות המפרישות שעווה
המונעת את חדירתם של חיידקים וגופים מזיקים אחרים
לתוך האוזן כמנגנון הגנה על איברי האוזן מפני חשיפה
למפגעים חיצוניים.
הפילוסופיה מבוססת על מערך כוחות המאפשר לה להגן
על עצמה ועל מעמדה העליון .הכוח הראשון הוא למעשה
התפיסה ההיררכית ולפיה הפילוסופיה היא הבסיס לכינונם
של המדעים כולם הנותרים כפופים לסמכותה .לדוגמה,
שאלות פילוסופיות הנוגעות לסוגי האובייקטים המרכיבים
את המציאות קודמות לדיון בשאלת הקשרים ביניהם
המאפיינת את הכימיה והפיסיקה .בפתיחה להיגיון הראשון
ב"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" של רנה דקארט,
תפיסה היררכית זו ,ולפיה חקירה פילוסופית עומדת בבסיס
המחשבה האנושית בכל התחומים האחרים ,מוצגת באופן
ברור"Í̳ó"Äн¬"²Ã"ή "нÐϲÁ"½Å³Ìή"¬Ï"½ÐÅ®²$ :
®"Ь"½½¹®"й¬"ÂÈÊ"ÍÁÇÁ³"Îó¬"γà Á"½ÁÈ"²½²½".Â½È Ã
"Á³À²"®³Ï"Á½¹Ð²Á³".²À" È"IJ®"½ÐÅì²Ï"Ð³È "Äг¬"ÁÀ
1
$0г ³Ç½²"ÄÃÁ
הכוח השני הוא כיתור המתבסס על התפיסה כי הממשות
בנויה כך שה"שלם" מתבטא בכל אחד מחלקיה .החקירה
הפילוסופית מתאימה למבנה זה של המציאות ומספקת
שיטה חובקת כל המכתרת את המחשבה האנושית
על כל רבדיה .בעוד הדיסציפלינות השונות מסוגלות
לספק קביעות חלקיות בלבד מנקודת מבטן המצומצמת,
הפילוסופיה מצביעה על המבנה הכללי המשתקף בכל
קביעה חלקית כזו ולכן יש לה עליונות עליהן .כך ,ב"הקדמה
נוֹמנוֹלוגיה של רוח" אצל הגל"άÏ"²Á"³Ïʹ½".ÄÀÏ$ :
לפ ֶ
ֶ
"ÁÈ"½¹Ç³Ê³"½Åȳ¼³/½ÁͳÏ"²Ï".ÂÏÊÅ/г³¬À"Â½È Ã²
"¬Á³"¹³Î"¬Á".½½¹"¬Á"²Á"³½²½"¬Á"²½ ÈÁ®"<²½Ê³Ç³Á½Ê²
¬"20*¹³Î²"ÁÏ"²½ ³Á³ÅóÅÊÁ"²Ã Ͳ".Á ½²"Ê0³0 +"$ÐÃ
כוחה ,כאשר כל פילוסוף נוטה לצורה אחת משתי צורות
שליטה אלו .על בסיס פרשנות זו ,לא ברור אם ייתכן מדע
שיהיה מחוץ לגבולותיה של הפילוסופיה ,תחום שבבסיסו
היא לא תוכל לעמוד או שאותו לא תוכל לכתר.
האם אפשר להפתיע את הפילוסופיה?
האם ,על אף מערך הכוחות של הפילוסופיה והתנועה
המתמדת של חציית הגבול ,ישנם תחומים שעשויים
להפתיע את הפילוסופיה ,תחומים שאליהם לא תוכל
לפלוש ,להמשיג ולבלוע לתוכה? האם קיימת איזושהי
תחבולה היכולה למנוע מהפילוסופיה לדבר על האחר כפי
שהיא מדברת על עצמה?
כפי שניתן לנקב את עור התוף ולפגוע ביכולת השמיעה,
דרידה מתעקש לחפש את הדרך לאתגר את הפילוסופיה
באמצעות חיפוש מקום של "אחרות" שאליו הפילוסופיה
איננה יכולה לגלוש" .אחרות" אשר תציב גבול חוסם
בפני הפילוסופיה ,אשר בה בעת יאפשר לה מקום ,וימנע
מהאימפריאליזם הטבוע בתנועת המחשבה הפילוסופית
להתממש בפועל .תחת אלו תנאים נוכל לסמן גבול
לפילוסופיה שהיא איננה יכולה להקצות לעצמה? כיצד ניתן
להפר את ההתאמה בין הפנים לבין החוץ על מנת שיוותר
חוץ המגביל אותה?
מצד אחד ,דרידה מציג עמדה ולפיה האימפריאליזם
הפילוסופי הוא לכאורה בלתי נמנע .הפילוסופיה למעשה
הצליחה לחסן את עצמה מכל צורה של התערבות אשר
עלולה להפתיע אותה .בדיוק כפי שהאוזן כוללת בתוכה
מערכות האמונות על הגנה מפני מפגעים חיצוניים,
השוואת לחצים בין החוץ לפנים ושמירה על שיווי המשקל
של הגוף ,כך המחשבה הפילוסופית מצליחה להגן על
מוחלטותה מבלי להותיר פתח להשפעות חיצוניות שהיא
איננה יכולה לצפות מראש.
ואולם ,מצד אחר ,דרידה מצביע על דרך שבאמצעותה
לפילוסופיה ,אפוא ,שתי צורות שליטה :כגזע -כבסיס
ניתן לערער את שיווי משקלה של הפילוסופיה .האופן
לפירמידת הידע ההיררכית וגם כמעטפת -ככזו המכתרת
לעשות זאת ,לפי דרידה ,הוא חקירה ביקורתית של קדם
את המדעים .לדידו של דרידה ,ניתן לספר את כל תולדות
ההנחות העומדות בבסיס הפילוסופיה ,האופן שהן נוצרות
הפילוסופיה לפי מאמציהם של הפילוסופים לבסס את
ומתפקדות וניסיון לברר
מה הן משרתות .חשיפת
מערכת ההנחות והקשרים
"ÁÐ+ "γÅÃ0 " ÎÐ ".нųϬβ "²½Ê³Ç³Á½Ê² "ÁÈ "гų½ ² ".¼Î¬Í "²ÅÎ "1
¬®½®<"½ ½065" ³ÃÈ".*4223".гųι¬"гÈ
העומדים בבסיס הגויות
פילוסופיות שונות תסייע
"<½Áϳν+"Á®³½"³²½Ãν" ÎÐ".¹³Î²"ÁÏ"²½ ³Á³ÅóÅÊÁ"²Ã Ͳ".Á ²"Ê0³0 "2
לזהות את הכוחות העומדים
03:2" ³ÃÈ".*4223".нήȲ"²¼½Çή½Å³¬²".ÇÅ ¬Ã"Á$½"Ï$È"½ÎÊÇ"Ь̳²
53
< 0618האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום
בבסיסן .במילים אחרות ,לפי דרידה ,הפתרון איננו מתיימר
להצביע על מקום של "אחרות" שיגביל את הפילוסופיה,
משום שניסוח גבול לפילוסופיה ,שמלכתחילה שולטת
עליו ,מתייתר .הפתרון ,לשיטתו של דרידה ,הוא תנועה
צנועה יותר שתפקידה לערער את צורות הכוח של
ההיררכיה והכיתור באמצעות חקירה ביקורתית של
טקסטים פילוסופים .לפי פרשנותי ,דרידה סבור כי מתודה
ביקורתית החושפת את מערך הכוחות של הפילוסופיה
יכולה לייצר לפילוסופיה מקום ,שכן היא מאפשרת שיח
פילוסופי המודע לנטייה הטבועה בו – נטייה לחצייה
מתמדת של הגבול ולבליעה של מה שנמצא מעבר אליו.
המודעות הפילוסופית לכך שהגבול הוא למעשה מעבר
ולא מחסום ,לפי דרידה ,יכולה לייצר שיח פילוסופי חדש
שיצליח אולי להגביל את הפילוסופיה כל כולה .כך ,הגבול
ישמש כמעבר ,אך גם כמחסום .ואולם ,בעיני ,פתרון צנוע
זה איננו מספיק.
שליטתה של הפילוסופיה על הגבול וגלישתה מעבר אליו,
אל הדיסציפלינות האחרות לא מוציאה מכלל אפשרות
את המימד המגביל או המפריד של הגבול .ואולם ,שלא
כדרידה המבקש להשיג את המימד המגביל באמצעות שיח
פילוסופי ביקורתי ,אני סבורה כי הפתרון איננו יכול להגיע
מתוך הפילוסופיה עצמה .נטייתה של הפילוסופיה לחצות
את הגבול באופן מתמיד לא תרוסן באמצעות "מודעות
פילוסופית" גרידא .לחלופין ,אני סבורה כי המימד החוסם
של הגבול יכול להתממש באמצעות תנועה אשר מקורה
מחוץ לפילוסופיה .במילים אחרות ,ה"אחרים" לפילוסופיה
יכולים להגביל אותה ובכך לאפשר לה מקום.
54
לפילוסופיה יכול להיות מקום
ניקוב עור התוף לא יכול להתבצע מבפנים .אני חושבת
שישנה דרך לנקב את עור התוף של הפילוסופיה ,אך
היא איננה יכולה להתקיים רק באמצעות שיח פילוסופי
מסוג אחר ,כמו זה של דרידה .קיום שיח בלתי פוסק בין
פילוסופיה לבין דיסציפלינות אחרות הוא הכרחי כדי
שייווצר לה מקום .הרלוונטיות של הפילוסופיה לשיח
היומיומי תתאפשר באמצעות התקשורת שלה ,ברמה
הפרקטית ,עם השיח הסוציולוגי ,הכלכלי ,הפסיכולוגי,
הפוליטי באופן שיותיר לכל אחד מהם אוטונומיה משלו.
הגבולות כמובן מטושטשים; התחומים פולשים זה לתוכו
של זה ומאבקי שליטה תכופים מתרחשים ביניהם .אך
אלה אינם מובילים להתייתרות של הגבולות ,אלא למשא
ומתן מתמשך עליהם .כל עוד הפילוסופיה תמנע מלשחק
במגרש זה ותיסגר בתוך השיח של עצמה ,האשליה שלה
כי היא חולשת על מרחב השיח כולו תמשיך להתקיים,
ואפילו הפתרון של דרידה – חשיפת מערכת ההנחות
בבסיס הגויות פילוסופיות כדי לזהות את הכוחות העומדים
בבסיסן – לא יצליח להציל אותה מאי הרלוונטיות שלה.
לפילוסופיה בהחלט יכול להיות מקום ,אך תהליכים
ביקורתיים אשר מגיעים מתוכה אינם מספיקים .האפשרות
של הפילוסופיה להיות מופתעת יכולה להיווצר רק מתוך
קיומם של אחרים ממנה וההכרה בהם ,לא אלו שהיא
מנסחת לעצמה כאחרים )ולכן בקלות נספגים לתוכה(,
אלא אשר מנסחים את עצמם כאחרים ממנה ומגבילים
אותה מעצם ניסוח זה.
Æ̇¿́Øß̋́"̶º̋
55
תודות:
למורן גודס ,טל מאיר גלעדי ,בסמה פאהום,
ליאור צור ,נמרוד כהן ורותם שמואלי ,על העזרה
בהתוויית דרכו של העיתון ,לתומר גרדי ולכתב
העת סדק על תרגום מאמרה של חנה ארנדט,
תודה מיוחדת לפרופ' אלי פרידלנדר ,על התמיכה
הפילוסופית ,לדקאן הפקולטה למדעי הרוח ,לחוג
לפילוסופיה ולדיקנאט הסטודנטים על התמיכה
בהוצאת הגליון.
קיץ נעים
56