‫עיתון הסטודנטים לפילוסופיה‬ ‫באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫גליון ‪001‬‬ ‫פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | על יום שבו‬ ‫אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | לא עוד ‪| Invisible‬‬ ‫האגף הנחמד ע"ש רביד רובנר | האם לפילוסופיה יש מקום?‬ ‫| הלב מבין הקדמה ל‪ | :‬הבנה ופוליטיקה )חנה ארנדט( |‬ ‫פיטר מרקוזה בבית העם | הערות לסודותיו של מורה הנבוכים‬ ‫עיתון הסטודנטים לפילוסופיה‬ ‫באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫עריכה‬ ‫רביד רובנר‬ ‫דן ואלפיש‬ ‫עריכת לשון‬ ‫נטע אקשטיין‬ ‫כתבו‬ ‫מיקי פלד‬ ‫אורי ערן‬ ‫נעמי הברון‬ ‫יעל דולמן‬ ‫רביד רובנר‬ ‫שיר חכם‬ ‫חן משגב ואביגיל פרדמן‬ ‫שי זילבר‬ ‫יעל מרום‬ ‫איירו‬ ‫הילה נועם‬ ‫ג'ניפר אבסירה‬ ‫רביד רובנר‬ ‫דפנה טלמון‬ ‫מלכי טסלר‬ ‫חן משגב‬ ‫יעל בירנבאום‬ ‫עיצבה‬ ‫רביד רובנר‬ ‫‪1‬‬ ‫העיתון נדפס בתמיכת דיקנאט הסטודנטים‬ ‫אביב ‪2012‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמרים‬ ‫‪< 01‬‬ ‫פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | מיקי פלד‬ ‫‪6‬‬ ‫‪< 02‬‬ ‫לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫‪11‬‬ ‫‪< 03‬‬ ‫על יום שבו אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון‬ ‫‪16‬‬ ‫‪< 04‬‬ ‫לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫‪20‬‬ ‫‪< 05‬‬ ‫האגף הנחמד ע"ש רביד רובנר | רביד רובנר‬ ‫‪25‬‬ ‫‪< 06‬‬ ‫הלב מבין | שיר חכם‬ ‫‪30‬‬ ‫‪< 07‬‬ ‫הבנה ופוליטיקה )על הקשיים שבהבנה( | חנה ארנדט‬ ‫‪34‬‬ ‫‪< 08‬‬ ‫פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב יחד עם אביגיל פרדמן‬ ‫‪45‬‬ ‫‪< 09‬‬ ‫הערות לסודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר‬ ‫‪49‬‬ ‫‪< 10‬‬ ‫האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום‬ ‫‪51‬‬ ‫‪3‬‬ ‫דבר העורכים‬ ‫עניין ראשון‪ :‬מה זה עיתון פילוסופיה?‬ ‫‪ 0618‬הוא ניסיון ליישם פילוסופיה על אירועים‪ ,‬על‬ ‫תהליכים‪ ,‬על שפה ועל מחשבה עכשוויים‪ ,‬בשפה ידידותית‬ ‫לקוראת‪ .‬עד להולדתו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל‬ ‫אביב לא היה עיתון ישראלי שדן בפילוסופיה מזווית ראייה‬ ‫יומיומית ואקטואלית‪ .‬גם פילוסופיה פוליטית‪ ,‬העוסקת‬ ‫בעכשווי‪ ,‬כושלת פעמים רבות במסירת רעיונותיה למי‬ ‫שאינו מצוי בשיח‪ .‬תהינו‪ ,‬האם זה כורח שפת הדיסציפלינה?‬ ‫האם זו תולדה בלתי הפיכה של ההיסטוריה? האם מקומה‬ ‫של הפילוסופיה במרום מגדל השן‪ ,‬ולא תתכן שיחה בין‬ ‫הבקיאים בה לבין אלו שלא? אנחנו מאמינים שאפשר‬ ‫אחרת‪ ,‬והעיתון שלפניכם הוא בחינת השקפה זו בפועל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫עניין שני‪ :‬למה עיתון פילוסופיה?‬ ‫עבור רוב הישראלים‪ ,‬פילוסופיה היא קרקע לא ידועה‬ ‫ולא רלוונטית‪ .‬רבים רואים בה בלתי נגישה במקרה הטוב‪,‬‬ ‫חסרת חשיבות במקרה הרע ומיותרת במקרה הגרוע‪ .‬היא‬ ‫הייתה ודאי הופכת למקצוע מכניס‪ ,‬לו היו משלמים לנו על‬ ‫כל תמיהת מכר "למה פילוסופיה?"‪.‬‬ ‫לדעתנו‪ ,‬לפילוסופיה יש הרבה מאד מה להציע לקורא‬ ‫הישראלי‪ .‬יש לה כלים מיוחדים לחקר המציאות‪ :‬היא‬ ‫יכולה לבחון את הנחות היסוד של מושאי המחקר שלה‪,‬‬ ‫לאתר ולחשוף קשרים מושגיים ולפרום פלונטרים רעיוניים‪,‬‬ ‫לבצע דה‪-‬קונסטורקציה )פירוק מבנים מחשבתיים(‪ ,‬לנסח‬ ‫ביקורת אותנטית‪ ,‬להיות רפלקסיבית‪ ,‬להסביר במבט‪-‬על‬ ‫פילוסופי את המתרחש במדע‪ ,‬בכלכלה‪ ,‬בפוליטיקה‪,‬‬ ‫באמנות ואף לנסות ולהעריך באופן מושכל וביקורתי‬ ‫לאן יתפתחו כל אלו‪ .‬יישום כלים אלו על מה שקורה כאן‬ ‫ועכשיו‪ ,‬יכול לתת לקורא תובנות חדשות על חייו‪.‬‬ ‫העיתון שואף לשנות מן הקצה אל הקצה את החשיבה‬ ‫המקובלת על‪-‬אודות הפילוסופיה כמיותרת וכאליטיסטית‪,‬‬ ‫ולהעניק לה מקום מיוחד בתרבות הישראלית – מקום שבו‬ ‫תוכל להעלות שאלות לגבי הקיים ולגבי המתרחש‪ ,‬ולא‬ ‫לקבל דבר כמובן מאליו‪ ,‬להצית ולאתגר את המחשבה‬ ‫היומיומית האקטואלית ולהוות מעין נובע לרעיונות‬ ‫וליצירה – ובה בעת‪ ,‬לפתוח את גבולות השיח ואת‬ ‫מסגרות הפרוצדורות האקדמיות‪ ,‬ולהעניק במה ליצירה‬ ‫פילוסופית מקורית‪ .‬העיתון מציע לכותבים בו – סטודנטים‬ ‫מכל התארים – במה ליצירת שיח פילוסופי פתוח ומשתף‪,‬‬ ‫שחורג מהמסגרת המוכרת של השיעור ושל הסמינר‪,‬‬ ‫ולהתניע שינוי באופני הכתיבה והקריאה של פילוסופיה‪.‬‬ ‫עניין שלישי‪ :‬איך עיתון פילוסופיה?‬ ‫ביקשנו מהכותבים למען את הכתיבה שלהם למי שלא‬ ‫למד פילוסופיה‪ .‬רוב הכותבים העידו שזה לא היה קל‪.‬‬ ‫שלא כמו מקצוע הרפואה‪ ,‬שהעוסקים בו מיומנים להסביר‬ ‫לעמיתיהם ולחוליהם את אותו איבחון בשתי שפות שונות‪,‬‬ ‫הפילוסופיה העכשווית מכירה רק שפה אחת‪ ,‬מקצועית‪,‬‬ ‫שמותירה לרוב את הקורא הטרי המום‪ .‬בעיתון תמצאו‬ ‫כמה גישות להנגשה של השפה הפילוסופית‪ ,‬ותמצאו‬ ‫שבכל אחד מהטקסטים היא משמשת בתפקיד אחר‪.‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬תוכלו למצוא את שי זילבר מעיין בספר חדש‬ ‫העוסק במורה נבוכים לרמב"ם; יעל מרום משחקת עם‬ ‫משפחתה ועם ויטגנשטיין משחק תפקידים; בעקבות‬ ‫דרידה‪ ,‬נעמי הברון מציירת לנו את הפילוסופיה כאוזן;‬ ‫יעל דולמן סוקרת בעין פילוסופית את הסרט "לא רואים‬ ‫אותך"; חן משגב ואביגיל פדרמן מבקרים בבית העם עם‬ ‫פיטר מרקוזה ויוצאים משם עם תובנות פילוסופיות על‬ ‫מקום ועל שפה; רביד רובנר מערערת את יסודות האגף‬ ‫החדש של מוזיאון תל‪-‬אביב לאמנות; מיקי פלד מציב את‬ ‫הפילוסופיה כמראה המשתקפת בעצמה; ואורי ערן מתגונן‬ ‫מפני טיפטופי האושר הסינתטי של ‪ TED‬ויאיר לפיד‪.‬‬ ‫את שני הטקסטים האחרונים שלחנו לכותבים בעיתון‪ ,‬והם‬ ‫החזירו לנו הארות‪ .‬שיבצנו אותן כמנורות בצידי המאמרים‪.‬‬ ‫הוספנו גם תרגום של המאמר המצויין של חנה ארנדט‪,‬‬ ‫"הבנה ופוליטיקה"‪ ,‬עם הקדמה מאת שיר חכם‪ .‬ולבסוף‪,‬‬ ‫שילבנו עבודות של אמנים שקראו והגיבו בצבע‪ .‬עיתון‬ ‫אהבת החכמה והשמחה ‪ -‬לעיונכם‪.‬‬ ‫אנו מזמינים אתכם‪ ,‬הקוראים‪ ,‬לכתוב לגיליון הבא‪ ,‬על‬ ‫כל נושא‪ ,‬מנקודת מבט פילוסופית‪ .‬נשמח גם לפרסם‬ ‫את דעתכם על הכתוב והמאויר‪ .‬אנא שלחו לנו טקסטים‬ ‫או תקצירים בני כ‪ 500-‬מילים עד לתאריך ‪15/7/12‬‬ ‫לדוא"ל ‪0618pnp@gmail.com‬‬ ‫מערכת העיתון‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ < 0618‬פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | מיקי פלד‬ ‫מיקי פלד‬ ‫‪".IJÀ"ijÀî"½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪" ®³È"0®ÁÀ³"²Ï½¬"ÂÈ"¬$Ю"Î‬‬ ‫®‪0¼Ç½ÁÀÁÀ"ijнÈ‬‬ ‫פילוסופיה‪ ,‬עכשיו?‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 01‬‬ ‫‪000½ÅÊ®"²Î³ÏÀ"ÁÀ²"¬ÁÏ"000ij Á"Á³À½"½ÎÈÏÁ"˳¹ÃÏ"ijò²"³Á½Ê¬$‬‬ ‫®‪000γ®½ ²"ijÎÏÀ"¬Á¬".ij¹Ì½Å"ÐμÈ"μ³È²"¬³²"ÁÀϲ"¬Á".²Á³À"³µ"²Ã³²Ã"¾³Ð‬‬ ‫‪$0½Žò"ÁÀÃ"½½Ç½Ê¼Ã"½ų½È" Å"Á²Í®"¹³³Î²"³ Ͳ/¼ÊÏÃÁ".½ÐÈ Á".γÍò"ĬÀ‬‬ ‫]דיוויד יום‪ ,‬מסכת טבע האדם[‬ ‫האמת היא שאת ספר הפילוסופיה הראשון שלי‪,‬‬ ‫"הפילוסופים הגדולים" מאת בריאן מגי‪ ,‬קניתי בגיל‬ ‫‪ 18‬כנראה בעיקר בשביל להרגיש חכם‪ .‬אז ‪ -‬כמו היום‪,‬‬ ‫סביר להניח שלא מעט מבאי החוגים לפילוסופיה נהנים‪ ,‬ולו‬ ‫בהתחלה‪ ,‬מהיכולת להבין מילים עם כל‪-‬כך הרבה הברות‬ ‫כמו אינטליגיביליזם‪.‬‬ ‫ולמרות הווידוי‪-‬המעט‪-‬סרקסטי הזה‪ ,‬כמי שאחרי‬ ‫ההתלהבות הראשונית טרח ונשאר בחוגי הפילוסופיה‬ ‫השונים‪ ,‬מצאתי את עצמי נשבה בקסמה‪ .‬אכן‪ ,‬יש משהו‬ ‫בפילוסופיה ששובה את ליבו של העוסק בה‪ .‬אולי זה‬ ‫השילוב הנדיר בין לוגיקה חמורה לספרות ‪ -‬אנליטיות‬ ‫ליכולת הפשטה‪ .‬בעזרת הכלים הללו היא אמורה לחקור‬ ‫את מה שהיא מתחילה ממנו‪ ,‬כפי שאמר אריסטו‪ ,‬את‬ ‫ההתפעמות מהעולם עצמו‪ ,‬את התמיהה‪ ,‬המבוכה‪ ,‬ואת‬ ‫השאיפה לפתרון שאלה העולה מול תופעה כלשהי בעולם‪.‬‬ ‫הבעיה היא שבימינו‪ ,‬ההתפעמות של אריסטו לרוב אינה‬ ‫נמצאת במחלקות לפילוסופיה‪.‬‬ ‫מכיוון שכך‪ ,‬אנחנו גם מתרחקים מהאמרה היפה של‬ ‫הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל שכתב פעם כי "ללמד‬ ‫איך לחיות ללא וודאות‪ ,‬ולמרות זאת לא להיות משותק‬ ‫על‪-‬ידי ההיסוס‪ ,‬הוא כנראה הדבר העיקרי שהפילוסופיה‬ ‫בימינו עדיין יכולה לעשות עבור אלו שלומדים אותה" ‪.‬‬ ‫שא ְר ֶאה בהמשך‪ ,‬הפילסופיה הפכה להיות לא‬ ‫כפי ַ‬ ‫‪6‬‬ ‫רלבנטית ל"חיים האתיים"‪ ,‬וחסרת יכולת להגיד לנו משהו‬ ‫על חיינו‪ .‬נראה שהציבור מאס באינטלקטואלים מתחום‬ ‫הפילוסופיה‪ ,‬ואני סבור שהתרחקות הפילוסופיה מענייני‬ ‫היום‪-‬יום בוודאי לא עוזרת לגשר מחדש על הפערים‪ .‬מדוע‬ ‫אין פילוסופים שיושבים בוועדת סל התרופות שצריכה‬ ‫לענות על שאלות אתיות בסיסיות )לדוגמה‪ ,‬בתקציב‬ ‫נתון האם עדיף להציל חיים של מעטים או לשפר חיים‬ ‫של רבים(? מדוע אין הוגים שייעצו לוועדת טרכטנברג‬ ‫או לצוות האקדמאים שמנגד? כמה מאתנו השפיעו על‬ ‫המדעים‪ ,‬על הכלכלה‪ ,‬על החברה‪ ,‬על הספרות או אפילו‬ ‫על תלמידיהם? כמה מאתנו מקבלים מכתב מהציבור‬ ‫שנפתח במילים "רציתי לשאול אותך פרופסור‪"?...‬‬ ‫אני זוכר את הסיבות שבגללן הגעתי בסופו של דבר‬ ‫ללימודי פילוסופיה‪ ,‬ולפי השיחות הארוכות עם חבריי לחוג‬ ‫במעונות שבהר‪-‬הצופים‪ ,‬הגענו כולנו מסיבות די דומות‪.‬‬ ‫כולנו רצינו להבין מה בדיוק קורה בעולם הזה‪ ,‬אם "זה"‬ ‫הממשי ואם "זה" המטאפיזי‪ .‬שאלות של מוסר‪ ,‬תודעה‪,‬‬ ‫אלוהים‪ ,‬ניסיון להעניק משמעות ולהכניס סדר בעובדות‬ ‫שמרכיבות את העולם שלנו – זו הייתה המטרה העיקרית‬ ‫שלנו‪ .‬לא שבהכרח מצאנו תשובה‪ ,‬אבל אלוהי הפילוסופיה‬ ‫יודע שלפחות ניסינו‪.‬‬ ‫ציפיתי שלימודי התואר השני‪ ,‬הפעם באוניברסיטת תל‬ ‫אביב‪ ,‬יהיו המשך טבעי לחקירות התואר הראשון‪ .‬ולא‬ ‫‪ < 0618‬פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | מיקי פלד‬ ‫כך היה‪ .‬חלק מזה‪ ,‬צריך להודות‪ ,‬היה באשמתי‪ .‬לעיתים‬ ‫קרובות‪ ,‬אנחנו הסטודנטים מחפשים את השורה התחתונה‬ ‫מהר מדי‪ ,‬ולא מבינים שבשביל להגיע אליה כמו שצריך‬ ‫יש לעבור מסכת של לימודים אפורים‪ ,‬טכניים ואפילו קצת‬ ‫משעממים‪ .‬ואף על פי שלקחתי זאת בחשבון‪ ,‬הפלפולים‬ ‫והניתוחים נראו לי מוגזמים יתר על המידה‪ .‬בהדרגה‬ ‫התחוור לי כי מה שבסך הכול אמור להיות כלי שמשרת‬ ‫את הפילוסופיה בדרכה לתובנות על עצמי ועל העולם‪,‬‬ ‫נהפך לדיון העיקרי‪.‬‬ ‫¯‪"̆œ̋¸œßı̆ ".̆̋ß̇¿̋©̆ "Ł̋́ "H "­̋ı̶¿̇ "Ł‬‬ ‫¿‪"ß­ı‬‬ ‫̆¿̋‪".̶̋¿̇¸œ̶¸Ø‬‬ ‫̇̆­‪"º̇­º‬‬ ‫̶̆̌‪"̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "œ̇Œ̋º̆ "̶­ "Łı "¯̇º "Œ̋Ø‬‬ ‫̇̆̇¿" ̆́̋‪"©ß̇œ̶̋́ "Ł̇̇̌©ª "̋Ø¿ "0©ß̇œ‬‬ ‫́‪"Æ̶̋̌̆ "©¿ "œ̇¯̶́ "/ "̋Ø¿̋¸Ø¿œ̆ "Ł́̇ª‬‬ ‫̇̆̌­‪"Æ̶̋̇̌̋ "̇Ø˚Ø¿ "̆ª̇ "̇Ø̶ "­̋­ "Æ̋ß‬‬ ‫̶‪"ß̌̋Ø "̶œ­ª "­̋ "©ß̇œ̶̋́ "0Æ©̋¿ "©̇­º‬‬ ‫̶‪".̆œ̋¸œßı̶ "̆̋ß̇¿© "Ł̋́ "̆œ̶̇˚̆ "Æøº‬‬ ‫̇̆̋¿" ‪"̋́ˆ̶ "©̇́̇­˚ "©̶̇¿­ "̇Ǿ "̶̆ºª‬‬ ‫‪0̆̋ı̇Œ̶̇̋ı́"©̇­º̶"̶̶̌́"ß­ı¿"̆ª‬‬ ‫‪"ß­ı¿ª"̆ª$"̆ߪ¿ª́"߸ª"©Øº"H"Ł̇ß́̆"̋ªºØ‬‬ ‫¿©" ¿‪"̶́̆ "©ª̇­© "©¿ "̆Øıª "$Aß­̌ "¿Œ‬‬ ‫̶‪"Ł̶̇̋º "̆˚ª̇ª̌ "æ̇Œ̶̇̋ı̆ "̶­ "Ł̌̇Œª̆ "̇¯ªºª‬‬ ‫̶¿©̋‪".̆̈̆"¯ªºª̶"©º¯̆"©¿"©©̶"́̇­˚$"<̆œ‬‬ ‫­¿̇©̇" ‪"̆Ø̶̋ı̋øŒ̋¯̆ ".̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "œß "©ß­ı¿ª‬‬ ‫̆̋˚̋¯̆" ̆‪"000$©̇̋¸̶̋Ø¿$̆ "̶­́ ".Ł̌̇©ª "̆ß̇¸ı‬‬ ‫̆‪"̶̆̋º̆"©¿".­ªª"©ª¿̆"©¿"˚ŒØ̶".000".©ßª̋̋©ª‬‬ ‫̆‪"©̇º̋́œ"̇¿"Æ̋̋©̇ß̋ß­"Æ̋̇̇̋ø"œß"¿̶̇".̆Ø̇­¿ß‬‬ ‫¿‪"߸ª "©Øº­ "̆ªª "̆Ø̆Ø "æ̇Œ̶̇̋ı̆ "$0©̇̋ß̋ıª‬‬ ‫‪"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ "̶­ "º©º©ª̆ "ÆŒœ̆$ "̶̇ "©¿ß̇œ‬‬ ‫̆̋̋­̇‪".Æ̋œ̇ªº "©̇Ø̇ßœº́ "©̶̇©̶̋̆ "̆˚̇̌ ".©̋ª‬‬ ‫¿­‪"œß".Æ̋­¯˚̆"̶̨ª̆"̋¯ˆ́"©¿"̇ª̌".Æ©̇¿"ß‬‬ ‫˚̌‪"$0Æ̋¿̇ß"Æ̋ª‬‬ ‫̶̌‪"̶º "Æ̋̌$˚ "̆ı̋¯ºª "̋©̋̋̆ "̈$̌́ "̋Ø¿ ".Ł‬‬ ‫‪"0©̇ı̇ß©̆"̶Œ"©¯º̇̇́"Æ̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫בין שעשוע אינטלקטואלי לת'כלס‬ ‫אני רוצה להציע הסבר לפער שנפער בין הפילוסופיה‬ ‫לניסיון לומר משהו על העולם‪ .‬לשם כך נצטרך להסכים על‬ ‫חלוקה גסה‪ ,‬אולי אינטואיטיבית‪ ,‬של העיסוק בפילוסופיה‬ ‫לשניים‪ :‬פילוסופיה כשעשוע אינטלקטואלי ופילוסופיה‬ ‫כתיאוריה או כפרקטיקה‪.‬‬ ‫תיאוריה נועדה לענות על השאלה איך עובד העולם‬ ‫)לדוגמה‪ ,‬האם ישנו צדק מוחלט( ופרקטיקה נועדה‬ ‫לענות על השאלה איך לפתור בעיה ספציפית בעולם‬ ‫)לדוגמה‪ ,‬מהי חלוקה צודקת של משאבים מוגבלים(‪.‬‬ ‫בניגוד לעיסוק הפילוסופי בתיאוריה ובפרקטיקה‪ ,‬את רובה‬ ‫של הפילוסופיה הנלמדת באקדמיה כיום אפשר להגדיר‬ ‫כ"שעשוע אינטלקטואלי"‪ .‬על דרך השלילה‪ ,‬זהו עיון‬ ‫שמטרתו אינה ניסיון – ישיר או עקיף – לומר משהו חדש‬ ‫על העולם או לפתור בעיה בו‪ .‬עיון כזה‪ ,‬הפועל בעולם‪,‬‬ ‫יהיה לרוב אינסטרומנטלי‪ .‬הוא ייעשה לשם מטרה מסוימת‬ ‫שאיננה היא עצמה‪ .‬המטרה יכולה להיות כל דבר‪ .‬עד כמה‬ ‫שאני יודע אין תחום עיון שהוא שעשוע אינטלקטואלי‬ ‫בלבד‪ ,‬ללא קמצוץ של "ת'כלס"‪ ,‬כלומר השפעה על‬ ‫תיאוריה או על הפרקטיקה‪ .‬אפילו עיונים מטאפיזיים‪ ,‬כמו‬ ‫לדוגמה הוויכוח הישן בשאלה "האם קיום הוא תכונה של‬ ‫דבר מסוים או לא?"‪ ,‬היו "ת'כלסיים"‪ .‬הם אינם כאלה עוד‪.‬‬ ‫לא משנה כמה פתלתל‪ ,‬מטאפיזי ומורכב העיון המדובר‪ ,‬כל‬ ‫עוד העיון נעשה – אם במישרין ואם בעקיפין – כדי לענות‬ ‫על‪ ,‬לברר על‪-‬אודות‪ ,‬להבין את‪ ,‬אותה התפעמות ראשונית‬ ‫מהעולם‪ ,‬שהיא המקור לעיון‪ ,‬הרי אין מדובר בשעשוע‬ ‫אינטלקטואלי‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬כאשר ההתפעמות כמקור‬ ‫לשאלות פילוסופיות נזנחת‪ ,‬אז מדובר בעיון שכל מטרתו‬ ‫הוא הוא‪-‬עצמו‪ ,‬כלומר שעשוע אינטלקטואלי בלבד‪.‬‬ ‫אינני סבור שיש בשעשוע אינטלקטואלי‪ ,‬פילוסופי או‬ ‫אחר‪ ,‬דבר שלילי‪ .‬עם זאת‪ ,‬מה שקורה לעיתים קרובות מדי‬ ‫בסמינרים לפילוסופיה הוא שנוצר שעשוע אינטלקטואלי‬ ‫שאינו מודע להיותו שעשוע‪ .‬כלומר‪ ,‬נוצר פער בין היומרה‬ ‫של המשתתפים בסמינר לנתח תחום מסוים‪ ,‬לבין תוצאות‬ ‫הניתוח בפועל‪ .‬לדאבון הלב‪ ,‬נדמה שאת חלל הכיתה מציף‬ ‫במקרה כזה לרוב חוסר המודעות כולל לעניין זה‪ ,‬הגורם‬ ‫לעיסוק בשעשוע האינטלקטואלי להתרחב‪ ,‬ומתרחק‬ ‫הניסיון לומר משהו חדש ומעניין על העולם עצמו‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫אנחנו הולכים ומתרחקים מראשיתו של העיון הפילוסופיה‬ ‫לפי אריסטו – ומהסיבה שהביאה אותנו ללמוד את התחום‬ ‫מלכתחילה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ < 0618‬פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | מיקי פלד‬ ‫דרך אחרת להסתכל על ההגדרה של שעשוע אינטלקטואלי‬ ‫היא באמצעות שני הכלים הנפוצים והמקובלים לדיון‬ ‫פילוסופי‪ .‬הפיכה של עיון לשעשוע אינטלקטואלי‬ ‫מתרחשת כאשר ההפשטה והניתוח – שני הכלים‬ ‫המרכזיים של הפילוסופיה – משמשים לצורך הפשטה‬ ‫וניתוח של הפשטה וניתוח קודמים וכך הלאה‪ ,‬עד שנוצרים‬ ‫הפשטה וניתוח מסדר כה גבוה שהקשר עם מושא‬ ‫החקירה המקורית פשוט אובד‪ ,‬ואנחנו נשארים עם שעשוע‬ ‫אינטלקטואלי בלבד‪.‬‬ ‫מתי בפעם האחרונה הבנתם?‬ ‫אני מאמין שכל מי שנכח בשיעורי פילוסופיה‪ ,‬ועל אחת‬ ‫כמה וכמה בתואר השני‪ ,‬יכול להיזכר במספר לא קטן של‬ ‫דוגמאות הממחישות התנהלות זו שבה הדיון נסוב סביב‬ ‫עצמו עד לעייפה וללא פתרון וללא מוצא‪ ,‬כלולאת קסמים‬ ‫של עקרות המצליחה לייצר עוד מעצמה בעזרת שלל‬ ‫טיעונים מעגליים ופתרונות ארעיים‪.‬‬ ‫קשה לעבור על כל הקורסים בתואר השני ולבחון עד כמה‬ ‫הם נוטים לשעשוע אינטלקטואלי או לתיאוריה‪/‬פרקטיקה‪.‬‬ ‫משמות הקורסים בידיעון בוודאי שאי אפשר לתת תשובה‬ ‫ברורה‪ .‬לעיתים קורסים שבשמם מתנוססת שאלה שאין‬ ‫"הנדסית" ממנה מתבררים כגבב של הבחנות מיותרות‬ ‫וההיפך‪ .‬מכיוון שלא הייתה לי אפשרות לשאול את כל‬ ‫המאסטרנטים לחווייתם ולדעתם האישית‪ ,‬נצטרך להישאר‬ ‫עם סימן שאלה קטן‪ .‬אך מכיוון שלרבים מהסטודנטים‬ ‫שדיברתי איתם ישנה תחושה דומה לשלי‪ ,‬נראה שגם‬ ‫אם הממצאים אינם ניתנים להוכחה אמפירית‪ ,‬הם נוגעים‬ ‫בעצב פתוח‪.‬‬ ‫הפיכתם של לימודי הפילוסופיה בתארים המתקדמים‬ ‫לשעשוע אינטלקטואלי משפיעה גם על הכתיבה‬ ‫האקדמית‪ .‬הרושם הוא כי זו נעשית יותר ויותר רחוקה‬ ‫ממושאים שונים בעולם הממשי ומתרכזת בניתוח וביקורת‬ ‫על פילוסופיה שכבר נעשתה‪ ,‬לעיתים גם היא כביקורת על‬ ‫פילוסופיה אחרת שגם היא בתורה וגו'‪.‬‬ ‫תמונה שכזו מתקבלת אם בוחנים את גיליונות השנתיים‬ ‫האחרונות של כתב העת עיון )כתב העת הפילוסופי‪-‬‬ ‫אקדמי היחיד בישראל‪ ,‬עד כה(‪ .‬אפשר לראות כי בדומה‬ ‫למבחר הקורסים לתואר השני‪ ,‬חלק גדול מהמאמרים‬ ‫עוסקים בפרשנות על פילוסופים כלשהם‪ .‬למעשה‪ ,‬ברוב‬ ‫הגיליונות ישנו לכל היותר רק מאמר אחד המוקדש לסוגיה‬ ‫שנראית על‪-‬פניה קרובה לעשיית פילוסופיה ואמירה על‬ ‫‪8‬‬ ‫­̋"̶̈̋́‪"̆¿̶̋ı̶"̆غª"̶́œ̶"Ł̇̋Œ̋Ø̆­"̆¿ßØ"H"ß‬‬ ‫­̶" ̆‪"̆ªŒœ́ "̆́­Ø­ ".̋œ̋ª "©¿ "ß̋©̇̆ ".Æ̶̇º‬‬ ‫­̶" ̆‪".̆̋ª¯œ¿̆ "©̇ß̇­̶ "æ߸ø̆̇ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫‪"0¯Œªª̆"̶­"̇©­̶̇˚"̆Ø̋¿"̶̨̌"̆́̋Œ̆"0́̈̌̇¿ª‬‬ ‫‪"Æ̋œº̇̈"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"̋ßœ́ª­"̆ª"©¿"̶̆̋ˆ"̋œ̋ª‬‬ ‫̶‪"0Œ̶̌©"Ł̋¿"<̇Ø̇­̶̌"̇¿"0©̋¸œßı"̆Ø̋¿"¿̋̆"<́̇ß‬‬ ‫̆‪"ß̋́Œ̶̆ "©ı¿̇­ "̆Ø̋¿ "©̋©ª¿̆ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫¿©" ̆‪"ß©̇̋­ "̆ª̌ "©̇̆©̶ "¿œ̇̇¯ "¿̶¿ ".Æ̶̇º‬‬ ‫‪"©̋©ª¿ "©̋ı̇Œ̶̇̋ı "̶̆¿­̶ ".̋©º¯̶ "0̇؜؜ "̶º‬‬ ‫¿̋‪"̶­ "ƭߪ "Ł©̋̋ "¿̶ "¿ı̇ß "æ¿ "0̆́̇­© "Ł‬‬ ‫̆̋‪"̆œ̶̇˚"̋̆ª"Ł̇ˆ̌"©̶̇¿­"̶º"̶̇̋¿̇"0Œ¸ßœ̇ı‬‬ ‫‪"Æ̇̋œ "Æ¿̆ "̇¿ "Æ̶̋́ˆ̇ª "Æ̋́¿­ª̆­̌ "©œ¯̇ø‬‬ ‫̆̇¿" ©̌̇‪"̇Ø̋­º­ "̋ı̌ "Æ̇̋̆ "˚̌̇̇©Ø̇ "æ̋Œ̇Ø ".̆Ø‬‬ ‫̶‪"0̆ª̌˚̆"©́̆¿"̶­"̆ªŒœ"̋̆̇̈"0Æ̋Ø­"̋ı̶¿"̋Øı‬‬ ‫¿̶́"‪".©̇¯̶̇̆"­̋".©ª¿̶"©̇ت¿Ø̆"©́̇˚"̨̇©ª‬‬ ‫­­¿̶̇©"́¯́‪".Æ̶̇º̆ª"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"©̇œ˚ß©̆"ß‬‬ ‫̆˚̋‪"߯º̆ ".̶̋¿̇¸œ̶¸Ø̋¿ "º̇­º­ "ß˚¿ "­̇ı‬‬ ‫‪"̶̆¿"©̶̇¿­".Æ̶̋̋¿̇¸œ¿"Æ̋ª̇˚©́"Æ̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫­̶"̆̌̇©́‪0̋©ºø̆­"̆́̇­©̆ª"ß©̇̋"©̇́̇¸".‬‬ ‫העולם‪ ,‬כמו ביקורת על ספר שעוסק באי‪-‬שוויון בתחום‬ ‫הבריאות‪ ,‬מאמר על משמעות חיים ללא מוות‪ ,‬ביקורת‬ ‫על שימוש במטפורות מסוימות להבנת המציאות ועוד‬ ‫מאמרים ספורים אחרים‪ .‬מהבדיקה הקצרה הזו אפשר‬ ‫לאשש את הרושם לכך שבימינו אין כמעט פילוסופים‪,‬‬ ‫אלא בעיקר חוקרי פילוסופיה‪.‬‬ ‫תופעה מעניינת נוספת ונפוצה בחדרי כיתות הפילוסופיה‬ ‫היא האמירה ולפיה מה שחשוב )וסליחה מראש אם אני לא‬ ‫מצטט במדויק‪ .‬מרצים שונים מנסחים זאת בצורה שונה(‬ ‫הוא לשאול שאלות מעניינות‪ .‬ניחא אם אמירה זו היא רק‬ ‫לצורך המטרות המוגבלות ממילא של הלימוד עצמו‪ ,‬ניחא‬ ‫אם היו אומרים כי לתפיסתם‪ ,‬זה כל מה שאפשר לעשות‬ ‫לאור מוגבלות תודעתנו‪ ,‬אבל לומר שזה מה שחשוב?!‬ ‫לא פרספקטיבה נוספת על העולם?! לא שאיפה לתובנה‬ ‫כלשהי?! לא פתרון לשאלה מוסריות או חברתית?! רק‬ ‫שאלה מעניינת? זו למעשה הדוגמה הבולטת ביותר‬ ‫להפיכת הפילוסופיה לשעשוע אינטלקטואלי‪.‬‬ ‫גיבובים של דקדוקי עניות‬ ‫כאותו כשל שדיבר עליו דיוויד יום שלומדים אותו בקורסים‬ ‫על תורת המוסר‪ ,‬גם אנחנו הפכנו את המצוי לרצוי‪ .‬פעם‪,‬‬ ‫כך מספרים‪ ,‬היו הפילוסופים מנסים לענות על שאלות‬ ‫‪ < 0618‬פילוסופיה‪ ,‬עכשיו? | מיקי פלד‬ ‫והטובים שבהם היו נותנים גם תשובות טובות‪ .‬כיום‪ ,‬עושה‬ ‫רושם‪ ,‬לשאול שאלה מעניינת זה האידיאל‪ ,‬זו המטרה‬ ‫כשלעצמה‪ .‬אם אריסטו אמר שהפילוסופיה מתחילה‬ ‫מפליאה על העולם ומהניסיון להשיב לפליאה הזו‪ ,‬אנחנו‬ ‫מתפעמים בעיקר מטיעון עקיב‪.‬‬ ‫צריך לומר את האמת‪ .‬קל לבקר את שאני מתוודה עליו‬ ‫כאן‪ .‬בסך הכול תלמיד תואר שני שבקושי חי את חיי‬ ‫האקדמיה הסוערים‪ .‬מלומד גדול ממני ידע לתת דוגמאות‬ ‫למחקרים עדכניים ופורצי דרך‪ .‬אני רק אשאל "פורצי דרך‬ ‫למה בדיוק? למי בדיוק?"‬ ‫לא כאן המקום לנתח את הסיבות לתופעה זו‪ ,‬ואולם מה‬ ‫שחשוב הוא כי אט אט הערמנו על עצמנו גיבובים של‬ ‫דקדוקי עניות וצהלות שמחה למראה חשיפת טיעון מעגלי‪.‬‬ ‫מרגע לרגע אנחנו דומים פחות ופחות לפילוסופים היוונים‬ ‫העתיקים ויותר לפנגלוס של וולטיר‪ ,‬הפילוסוף שלימד‬ ‫קוסמולוניגולוגיה תיאולוגית‪-‬מטפיסית‪.‬‬ ‫מי שיבקר את הטיעון שנפרש בדפים אלו צריך אם כך גם‬ ‫למצוא תשובה אחרת לשאלה מדוע הוקעו הפילוסופיה‬ ‫והפילוסופים מחוץ לדיון החברתי וממעגל מקבלי‬ ‫ההחלטות ומכתיבי הטון‪ .‬לי אישית נראה כי בין השאר‪,‬‬ ‫חוסר הרלבנטיות של חלקים גדולים בה היא הסיבה לכך‪,‬‬ ‫ועד שהיא לא תפסיק להתמקד בשעשועים אינטלקטואלים‪,‬‬ ‫אין לה בכלל סיכוי או יכולת לגעת בנושאים ביום‪-‬יום‪.‬‬ ‫שכחנו את הניסיון לומר משהו על האבסורד המפעים‬ ‫הענק הזה שנקרא העולם‪ .‬הניתוחים בכיתה הפסיקו להיות‬ ‫כלים‪ ,‬ונהפכו למטרה‪ .‬הסמינרים נדמים לעיתים יותר ויותר‬ ‫כהתנצחות בין "איזמים" ותחרות בין מילים מרובות אותיות‪.‬‬ ‫שכחנו מה זה אומר לנסות ולומר משהו שיכול להאיר‬ ‫ולו קצת מהחיים של האנשים סביבנו‪ .‬חלקנו נהיו כאלה‬ ‫מומחים בפילוסופיה של הלשון‪ ,‬עד שכבר איבדנו את‬ ‫היכולת לומר משהו רלבנטי‪ .‬מקצתנו מתרכזים בהבחנות‬ ‫דקות כל‪-‬כך של הגות צרפתית מודרנית‪ ,‬עד שדרוש מאמץ‬ ‫קלוש בלבד כדי לפוררן‪ .‬האינטואיציות היפות והתובנות‬ ‫המעניינות שהיו לרבים מהפילוסופים שאנחנו לומדים‬ ‫ועוסקים בהם נכתשות לכדי אבק של ניתוחים מיותרים‪.‬‬ ‫¿̇‪"˚̇ß "ƺ "©̇̆¯̈̆ "¿̶­ "ß­ı¿ "̋¿ "H "Łßº "̋ß‬‬ ‫̆¯́‪"Łı̇¿́"̇̆­ª".©¿̈"̶̌́̇"0̆ı"Æ̋ߪ¿Ø­"Æ̋ß‬‬ ‫­̆¯‪"0©̇˚̇Ø "ߌ̇˚́ "º̇Ø̶ "̶̋ "Æß̇ˆ "©ˆø̇ª "̆º‬‬ ‫̶‪"ßıŒ©­"Ă̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ª"Æ̋ıøª"̇Ø˚Ø¿"œ̇̋¯́"̆ª‬‬ ‫̶‪"ß̇̈º©­ "ĂØ̋¯ª̆ "́̋øœ© "©¿ "œ̶˚̶ "¯ø̋̌ "̇Ø‬‬ ‫̶‪"ß̋́Œ"̆̈"Æ¿̆"Ăª˚̶ª̶"©¿ø̶"Æ¿"º̋ß̶̌̆"̇Ø‬‬ ‫̶‪"̆¯ªº̆ "Ă̋ı̇Œ̶̇̋ı̆ª "̶̆¿̌ "Æ̋ß́¯̶ "©̇ıø‬‬ ‫̆¿‪"̶̋ø¿+ "ßø̋̋ª "̆̈̆ "¸Œœ¸̆­ "©̋¸Ø̶̇̇̋́ª‬‬ ‫̶‪"̆ª"Ł̋́­"ߺı̶"©̇¯º"*¯̇º+"̋Ø̋º́"¿̋̆"*©̇˚ı‬‬ ‫­̆‪"̇Ø˚Ø¿­ "̆ª "Ł̶̋́ ".̇Ø̶ "̆˚̋¸́ª "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫‪"Æ̋̋˚$̶"ºˆ̇Ø­"̆ª"̶̌́"0̆تª"©̇ıø̶"Æ̋­œº©ª‬‬ ‫̆¿©̋̋‪"­œ̶́̇"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̶"©̇Øı̶"̨̋­ªØ"̇Ø˚Ø¿"$Æ‬‬ ‫©­̇́̇©‪"́̋­© "¿̋̆ "Æ̋ªºı "̆ª̌ "̆Ø­ª "¿̶ ".‬‬ ‫¿©" ‪".Æ̋ß̇Œı̇ßı̆ "Ł¯̋º "̋Øı̶ "̶̇̋ı¿ "0Æœ̋ß "̇Ø̋Øı‬‬ ‫̌­̆‪"̆ª¯Ø".Æ̋̋˚"̨߯̇"̶̆̇̌Œ¿"̆©̋̋̆"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı‬‬ ‫̶̋" ­̆̌‪"º̋ˆª­̌ "0́̈̌¿©̶̆ "̆Ø̇¯Ø "̇̈̆ "̆̆̋ª‬‬ ‫̆‪"̇Ø̶ "º̋ø̶̆ "̆ª "Ł̋¿ "̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̶ ".º̋ß̶̌̆ "ºˆß‬‬ ‫˚̇‪0º̋ß̶̌̆"̇Ø̶­"­ı̇˚̆ª"ł‬‬ ‫להבחין בין עיקר וטפל‬ ‫שלא יובן לא נכון‪ ,‬הפתרון אינו בהפיכתה של הפילוסופיה‬ ‫ל"פרקטית" יותר במובן הגס של המילה‪ .‬יופייה טמון ביכולת‬ ‫ההפשטה מחד גיסא והניתוח מאידך גיסא‪ .‬השאלה היא‬ ‫רק הפשטה וניתוח של מה ולשם מה‪ .‬במקום רק להפשיט‬ ‫הפשטות מסדר חמישי ושישי‪ ,‬וניתוחים שלבסוף ינותחו‬ ‫בעצמם‪ ,‬הגיע הזמן להטות את המטוטלת לצד השני‪.‬‬ ‫אם אנחנו רוצים שהפילוסופיה תשפיע על העולם‪ ,‬כשם‬ ‫שהשפיעה בעבר‪ ,‬עלינו לחזור לאותה התפלאות מהעולם‬ ‫שהביאה אותנו אל התחום הזה מלכתחילה‪ .‬אולי אז נוכל‬ ‫גם לחזור ולעסוק בחיים עצמם‪.‬‬ ‫אפשר להתחיל בתשומת לב רבה יותר לנעשה כיום בעולם‬ ‫הנמצא במשבר הכלכלי והערכי הגדול ביותר מאז שנות‬ ‫ה‪ '30-‬של המאה ה‪ ,20-‬לתת דגש על חשיבה ביקורתית‬ ‫וקונקרטית יותר באספקטים שונים של הלימודים כדי לטפל‬ ‫בסוגיות הבוערות‪ .‬השאלות שצריכות להנחות אותנו הן‬ ‫סביב מה נסוב הדיון בכיתת הסמינר? האם התלמידים‬ ‫יודעים לקשר בין הדיון לבין משהו בעולם? האם הדיון‬ ‫עצמו יודע להבדיל בין עיקר וטפל על‪-‬מנת למקד את הדיון‬ ‫בדרך אל המטרה?‬ ‫כל שצריך הוא לענות על אלו‪ .‬אני רוצה להאמין שאם‬ ‫נעשה זאת‪ ,‬תהיה לנו פילוסופיה קצת פחות מתפלספת‪,‬‬ ‫כזו שאומרת משהו על העולם ומשפיעה עליו מתוכו‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ < 0618‬לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫̶̆̋̆"‪ƺ̇Ø‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪ < 0618‬לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫אורי ערן‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 02‬‬ ‫‪"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç‬‬ ‫®¬‪®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³‬‬ ‫‪"¹³Î²"½È ÃÁ"²®ÎŽÃ"µÀÎî" ®³È‬‬ ‫‪$Ľ½Á/ij¬"νȲ"ήÀÈ$®"®Ð³À³‬‬ ‫לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי‬ ‫לפני כמה חודשים צפיתי בהרצאה בתחום הפסיכולוגיה‬ ‫של האושר במסגרת סדרת ההרצאות המקוונות של‬ ‫פרויקט ‪:TED‬‬ ‫המרצה הכריזמטי‪ ,‬פרופסור בהארוורד‪,‬‬ ‫הציג ממצאים המלמדים שבני אדם‬ ‫ניחנים ביכולת גרועה במיוחד להעריך‬ ‫מה יגרום להם לאושר‪ .‬עד כאן נשמע‬ ‫סביר ולא מסעיר במיוחד‪ .‬החשד שלי התחיל להתעורר‬ ‫כששמעתי על אותן טעויות נפוצות שאנחנו נופלים בהם‬ ‫בבואנו להעריך את מה שיקבע את אושרנו‪ .‬כך למשל‪,‬‬ ‫בתמימותנו אנחנו נוטים לחשוב שאירוע כמו זכייה בלוטו‬ ‫יהפוך אותנו למאושרים יותר מאשר תאונה שתרתק אותנו‬ ‫לכסא גלגלים‪ .‬אלא שהמחקר מראה ששנה לאחר האירוע‪,‬‬ ‫הזוכה בלוטו מדווח על אושר ברמה דומה לזו של האדם‬ ‫הנכה‪ .‬דוגמה נוספת הראתה שבני אדם מאושרים יותר‬ ‫בנוגע לבחירותיהם כאשר לא הייתה להם אפשרות לחזור‬ ‫מבחירתם‪ .‬או בניסוחו הבוטה יותר של אותו פרופסור‪:‬‬ ‫"חופש הבחירה הוא האויב של האושר שלנו"‪.‬‬ ‫כאן כבר היה לי ברור שמשהו מסריח בממלכת האושר‬ ‫האלטרנטיבית הזו‪ ,‬אבל לא הצלחתי לנסח מה בדיוק‬ ‫מפריע לי‪ .‬החלטתי להניח לשאלה הזו‪ ,‬עד שנתקלתי‬ ‫בכתבה זו‬ ‫המבשרת על שיאיר לפיד‪ ,‬שכניסתו לחיים‬ ‫הפוליטיים הייתה אז רק שאלה של זמן‪,‬‬ ‫משמש כמנחה של תוכנית הטלוויזיה‬ ‫ש"רשת" הפיקה על בסיס ההרצאות של‬ ‫‪ .TED‬אף שהכותרת החיצונית שניתנה לאייטם הייתה‬ ‫לעגנית במקצת )"החלטורה החדשה של יאיר לפיד"(‪,‬‬ ‫הכתבה עצמה פרגנה לפרויקט וללפיד עצמו‪ .‬כך למשל‪,‬‬ ‫על ‪ TED‬נאמר כי מדובר ב"אחד מהפרויקטים הנפלאים‬ ‫שהביאה לנו מהפכת האינטרנט וחופש המידע‪ .‬פרויקט‬ ‫תוכן טהור כוונות ונטול מטרות רווח בסגנון ויקיפדיה‬ ‫שמבקש להפיץ 'רעיונות הראויים להפצה'‪ .‬מה שהחל‬ ‫ככנס אקדמי ב‪ ,1984-‬הפך עם מדחף האינטרנט מאחוריו‬ ‫למיזם מבריק שמגיש מידע מחכים באופן נגיש לקהל‬ ‫צמא"‪ .‬על הופעתו של לפיד בגרסה הישראלית נכתב‪" :‬הוא‬ ‫נראה נינוח בתפאורת המשרד‪ ,‬והקונספט של ‪ TED‬הולם‬ ‫את אישיותו‪ :‬נאה‪ ,‬רהוט‪ ,‬אינטליגנטי‪ ,‬בעל אמירה ויודע מה‬ ‫טוב בשבילך"‪.‬‬ ‫בשלב הזה כבר הבנתי שאני חייב לבדוק את העניין‪ .‬החיבור‬ ‫בין יאיר "אחיי העבדים" לפיד‪ ,‬והפרויקט הטהור‪-‬נאור של‬ ‫‪ TED‬היה עבורי רמז עבה מאוד לריח הלא נעים שנראה כי‬ ‫נדף מההרצאה על הפסיכולוגיה של האושר‪ .‬זה היה סרחון‬ ‫מהסוג שדבק בכל דבר שלפיד נוגע בו‪ .‬אבל לאט לאט‪.‬‬ ‫ללפיד עוד נגיע בהמשך‪ .‬קודם אני רוצה לספר לכם מה‬ ‫ראיתי כששבתי לצפות באותה הרצאה מקוונת‪ ,‬והבנתי‬ ‫שכנראה חושיי לא הטעוני‪ :‬מדע האושר שנחקר בהרווארד‬ ‫הוא האידיאולוגיה היאיר‪-‬לפידית בקליפת אגוז‪.‬‬ ‫"איזהו העשיר?"‬ ‫אז מהו אותו מדע חדשני ואוקסימורוני‪ ,‬ושמו "הפסיכולוגיה‬ ‫של האושר"? את המסר אפשר לתמצת כטייק‪-‬אוף ציני‬ ‫במיוחד על המימרה "איזו העשיר? השמח בחלקו"‪ .‬כאמור‪,‬‬ ‫המרצה‪ ,‬פרופ' דן גילברט‪ ,‬מציג בהרצאתו כמה וכמה‬ ‫מחקרים המלמדים אותנו שבני אדם מעריכים בצורה גרועה‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ < 0618‬לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫למדי מה יסב להם אושר‪ .‬הסברו לכשל זה קשור בבורותנו‬ ‫לגבי היכולת שלנו לראות באור חיובי התפתחויות שבעבר‬ ‫הלא‪-‬רחוק תפסנו כשליליות‪" .‬אושר סינתטי" קוראים לזה‪,‬‬ ‫והוא מופיע בכל פעם שהגורל מחלק לנו קלפים שלא להם‬ ‫פיללנו‪ .‬נכנסת לכלא על פשע שלא ביצעת? כשתשוחרר‬ ‫כעבור ‪ 20‬שנה אתה עשוי לומר שזו הייתה חוויה מרוממת‬ ‫נפש‪ .‬החברה עזבה אותך? היא ממילא לא הייתה האחת‪.‬‬ ‫בניגוד ל"אושר טבעי" שהוא אושר המופיע כשקיבלנו את‬ ‫מה שרצינו‪" ,‬אושר סינתטי" הוא האושר שאנחנו מייצרים‬ ‫כשאנחנו מקבלים משהו אחר‪.‬‬ ‫האבסורד בסיפור זה הוא שלפרופסור גילברט מהרווארד‬ ‫יש הסבר סוציולוגי חתרני לנטייה שלנו להעדיף אושר‬ ‫טבעי על פני אושר סינתטי‪"¾½Ïý"½ÁÀÁÀ"ȳÅÃ"ÄÃ"²µ½¬$ :‬‬ ‫‪")½̳Î"³Å¹Å¬Ï"²Ã"Ь"Á®ÍÁ"¬Á)Ï"ĽìÅ"¬"Á³ÈÊÁ‬‬ ‫½‪"³ÃÀ "² ½Ã² "²Ð³¬® "½Îϳ¬ÃÁ "³Åг¬ "¾³Ê²Á "Á³À‬‬ ‫̧‪"¬Á"ĵ"½Î½̶µÅ‬‬ ‫‪Æ ÿ"dzÃÈ"ij½ÅÍ"A½̳Î"³Å¹Å¬Ï"²Ã"Ь"Á®ÍÁ‬‬ ‫̶‬ ‫½‪"½Å¬"0½ή "½̳Î"ͽÊÇÃ"¬Á"²"½À" ¹³½Ã®"½¹³³Î"²½²‬‬ ‫‪"¾ÏÃÐó"½ÏÃÃ"¬³²"½¼ÐŽÇ"Îϳ¬Ï"ÂÀÁ"Ƚ̲Á"²Ì³Î‬‬ ‫‪"ͳ½ ®"½Á®ÍÃ"ÂЬÏÀ"³®"½ÁÍÐÅ"ÂЬÏ"Îϳ¬²"³ÃÀ‬‬ ‫‪0$½̳Î"ÂЬÏ"²Ã‬‬ ‫מה בעצם הפרופסור אומר כאן? שההעדפה שלנו לאושר‬ ‫טבעי או במילים אחרות‪ ,‬האמונה שלנו שאנחנו יודעים‬ ‫מה טוב לנו ומה יעשה אותנו מאושרים‪ ,‬היא בסך הכול‬ ‫ביטוי לתודעה כוזבת‪ .‬שהרי לו היינו אדישים לגמרי לתנאים‬ ‫החומריים שלנו‪ ,‬היה הקניון פושט את הרגל‪ .‬מישהו מרוויח‬ ‫מזה שאנחנו‪ ,‬הפריירים האוכלים את מה שמאכילים‬ ‫אותם‪ ,‬חושבים שיהיה לנו טוב יותר אם נקבל את מבוקשנו‪.‬‬ ‫התחכום והעיוות של מהלך זה זועק לשמים‪ .‬הוא לא רק‬ ‫מטיל ספק באותנטיות של כל דרישה לשינוי במצבו החומרי‬ ‫של האדם‪ ,‬אלא גם‪ ,‬באיזה "הפוך‪-‬על‪-‬הפוך" שנראה שרק‬ ‫בהרווארד הצליחו לעלות על הנוסחה שלו‪ ,‬מסביר לנו‬ ‫שבכל דרישה כזו לאושר אנחנו למעשה משמנים את‬ ‫גלגלי השיטה הקפיטליסטית‪" .‬היה שמח בחלקך ‪ -‬זה‬ ‫הכול בראש‪ .‬אתה עני‪/‬מדוכא‪/‬נרדף רק כל עוד אתה חושב‬ ‫שאתה כזה‪ .‬ואם אתה חושב שאתה כזה‪ ,‬לא רק שאתה‬ ‫חי בשקר‪ ,‬אלא שאתה גם תורם לשימור השיטה הכלכלית‬ ‫הלא שיוונית שניזונה מחוסר שביעות הרצון שלך"‪.‬‬ ‫אחרי שהציג סדרת ניסויים המדגימים את היכולת‬ ‫האנושית לסנתז אושר ולראות באור חיובי את מה שנתפס‬ ‫בעינינו כשלילי בעבר הלא רחוק‪ ,‬חושף גילברט את‬ ‫הדוגמה המטרידה ביותר – האשליה שחופש רצון גורם‬ ‫‪12‬‬ ‫אושר‪ .‬בניסוי שהציג‪ ,‬עברו סטודנטים קורס צילום‪ ,‬ובסופו‬ ‫נתבקשו לבחור אחת מבין שתי תמונות שצילמו ולקחת‬ ‫לביתם‪ .‬מקצת מהסטודנטים בחרו תמונה בלי האפשרות‬ ‫לחזור בהם מבחירתם‪ ,‬ומקצתם יכלו לחזור בהם‪ .‬הממצא‬ ‫המפתיע הוא שהסטודנטים שקיבלו את האפשרות‬ ‫להתחרט היו מרוצים פחות מאלה שלא יכלו להתחרט‪.‬‬ ‫במיוחד ראויה לציון בניסוי זה היא פרשנותו מרחיקת הלכת‬ ‫של אותו מומחה לאושר שהעז וקבע כי הניסוי מראה‬ ‫ש"חופש רצון הוא האויב של האושר הסינתטי"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫כשיש לנו אפשרות לבחור‪ ,‬נהיה בהכרח פחות מרוצים‪.‬‬ ‫אבל כיצד בדיוק נובעת מסקנה זו מהניסוי? הרי כל שקרה‬ ‫בניסוי הוא שסטודנטים שיכלו לשנות את דעתם היו פחות‬ ‫מרוצים מבחירתם‪ ,‬מאלה שלא יכלו לשנות את דעתם‪ .‬כדי‬ ‫לבסס את המסקנה שהפרופסור הציב‪ ,‬צריכים היינו לתכנן‬ ‫ניסוי שיראה שסטודנטים יהיו מאושרים יותר מהתמונה‬ ‫שברשותם כשהנסיין הוא שקובע איזו תמונה יקבלו‪ ,‬ולא‬ ‫כאשר הם בעצמם בוחרים את התמונה‪.‬‬ ‫הסקת המסקנה המוטעית של הפרופסור איננה מקרית‪.‬‬ ‫היא עולה לגמרי בקנה אחד עם המגמה השמרנית שהוא‬ ‫מבטא בדבריו‪ :‬כל אפשרות לשנות את מצבנו רק פוגע‬ ‫באושר שלנו‪ ,‬ולכן מוטב לנו להיות מוגבלים באפשרויות‬ ‫הבחירה שלנו‪ .‬רק כך נהיה מאושרים‪ .‬בסוף ההרצאה‬ ‫נראה שגילברט כבר לא הצליח להתאפק‪ ,‬וציטט את מקור‬ ‫ההשראה לאתיקה הסגפנית שלו שאותו הוא‪-‬עצמו הציג‬ ‫‪"©¿ "Ł̶̋́̆ "ƈ "ß­ı¿ "H "¯̶ı "̋œ̋ª‬‬ ‫ˆ̶̋́‪"0̆­œ̇Ø "©̇˚ı "©øœ "Łı̇¿́ "¸ß‬‬ ‫̋̋©̌‪"̇ª̌ "̆Ø̋¿ "¸ß̶́̋ˆ "̶­ "̇©Øº¸­ "Ł‬‬ ‫­‪"̇Ø̋̋̆¯".ß¿̇©ª̆"́øª̆­".̋ß̇¿"ß̇́Œ‬‬ ‫̆‪"©¿ "Łª­ª "̇Ø̶­ "ß­̇¿̆ "̇́­ "́øª‬‬ ‫ˆ̶ˆ̶̋" ̆­̋¸̆" ̆‪"¿̇̆ "©̋¸Œ̶̋¸̋ıœ‬‬ ‫̆‪"́øª̆"¸̇­ı"̇̆̈­"¿̶¿".̋̇¿ß̆"́øª‬‬ ‫̆‪"0$̋̇øß$̆ "˚ß̌̆́ "¿̶ "Æ¿ "ƈ ".Æ̋̋œ‬‬ ‫¿©"̆̆‪"©̇Ø̶̌"ß­ı¿".¸ß̶́̋ˆ"̶­"ß́Œ‬‬ ‫‪"œ̋¯ø̶̆"ߪ̋̋©ª"¿̶"¿̇̆"0$̋Ø̇̋ø̶̇̇́¿$‬‬ ‫¿©" ̆©̇‪"̆̋ø̶̈̋Ø̇̋øß "ºǿ̶ "¿̶¿ "̆ºı‬‬ ‫­̶̆‪0‬‬ ‫‪".$½½Îdzò"Ð³Ï Î²"ÁÏ"²½Î³¬½Ð²$"¾³ÐÃ,‬‬ ‫¬ ‪]0È0¬"½ÁÏ"³ Îв̲")нÃÇ"Â‬‬ ‫‪ < 0618‬לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫בתואר "אבי הקפיטליזם המודרני"‪:‬‬ ‫‪"È®³Å" ¬²"½½¹®"½¬³Á¹Ð²"Áϳ"Á®Ç²"ÁÏ"Á³ ²"γÍò$‬‬ ‫‪"000³²ÅÏÃÁ" ¹¬"ȳ®Í"®ÌÃ"Ľ®"Á ®²²"ÁÏ"Îн"ÐÀÎȲÃ‬‬ ‫‪"Á®¬"<Îн"ÐÀÎȲÁ".ÍÊÇ"¬ÁÁ".½³¬Î"²Á¬²"½®ÌòÃ"ÍÁ¹‬‬ ‫¬‪"²Í³ÏÐ"¬ÁÃ"¼²Á®"³½Î¹¬"ɳ ÎÅÏ"½³¬Î"²Ã" ¹¬"¬Á"É‬‬ ‫‪"н¹Ï²Á"³¬".Í Ì²³"гν²µ²"½ÁÁÀ"Ь"ÎʲÁ"³Åг¬"ȽÅò‬‬ ‫¬‪"ijÎÀ½µ"¹À³ÅÁ"²Ï³®"ÁÁ ®"³ÅÏÊÅ"ÁÏ"н ½ÐȲ"²³³Áϲ"Ð‬‬ ‫‪"Îdz¹"ÁÏ"²Ã½¬²"¹À³ÅÁ"²¼Î¹"ÁÁ ®"³¬".³ÅÁÏ"гÏʽ¼²‬‬ ‫‪,$0³ÅÁÏ"Í Ì²‬‬ ‫מיד מגיעה הפרשנות הבלתי נמנעת‪:‬‬ ‫‪"³½²½Ï "¾½ÎÌ "0½ι¬Ã "½®³¼ "½ý³Çà "½ή ".ÄÀ$‬‬ ‫‪"Á®¬ "0ι¬Á "¬Á³ " ¹¬ " ½ÐÈÁ "гÁ½®³ÃÏ "Ð³Ê È² "³ÅÁ‬‬ ‫‪"½ÅÊÃ".½ Ã"͵¹³"βÃ"³Åг¬"гȽÅÃ"²Á¬²"Ð³Ê È²²ÏÀ‬‬ ‫‪"½ ½ÐȲ"Ľ®"Á ®²²"Ь"Îн"ÐÀÎȲ"½À½ÎÈÃ"³Å¹Å¬Ï‬‬ ‫‪"¬½²"ÐÁ® ³Ã"³ÅÁÏ"²½Ì½®Ã¬²ÏÀ"0½ÅÀÐÇÃ"³Å¹Å¬".²Á¬²‬‬ ‫‪"ÐÁ³¼Å"³ÅÁÏ"²½Ì½®Ã¬²ÏÀ"0²¹ÃÏ®" ³®ÈÁ"³Åг¬"²Á½®³Ã‬‬ ‫‪"®½ÎͲÁ".®³Å Á"гÃÎÁ".ÎÍÏÁ"³Åг¬"²Á½®³Ã"¬½²".гÁ® Ã‬‬ ‫®‪"³¹Í½ÐÏ "²Ì³Î "½Å¬Ï "¹ÍÁ² "000½νͳà "³Å¹Å¬Ï "½Î‬‬ ‫‪"²½ÅÏ".³ÅÁÏ"г ¬ ²³"½½³³¬Ã²Ï"¬³²"²Á¬²"½ųÐŲÃ‬‬ ‫®‪"ÐÁ³À½® "½Ź½Å "³Å¹Å¬Ï "³Ïà ".½õ ³Ã "Ðý³Çà "² ½Ã‬‬ ‫‪0$Äõ²"ÁÀ"Â½Ê ³Î"³Å¹Å¬"²½Î¹¬Ï"²Î³¹Ç²"Ь"Î̽½Á‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬הסחורה הנכספת מכל‪ ,‬האושר שתמיד חיפשנו‪,‬‬ ‫נמצא בתוכנו‪ .‬כן‪ ,‬זה בסדר לשאוף להיות בריא‪ ,‬עשיר‪,‬‬ ‫מצליח‪ ,‬אבל לא צריך לדאוג יותר מדי אם זה לא מסתדר‪:‬‬ ‫תמיד נוכל לספר לנו לעצמנו שמוטב לנו כך‪ .‬אל תלחמו‬ ‫יותר מדי למען שינוי‪ ,‬זה לא שווה את זה‪ :‬זה יעלה לכם‬ ‫בהרבה מאמץ ויסכן אתכם‪ .‬גרוע מזה‪ ,‬אתם עלולים‬ ‫לעשות משהו בלתי מוסרי‪ ,‬ובסוף ממילא לא תהיו מרוצים‪.‬‬ ‫הרבה עזות מצח דרושה לאדם שמבטא דברים כאלה‪ ,‬כדי‬ ‫לטעון שהרצון של בני אדם לשנות את מצבם הוא מעין‬ ‫תודעה כוזבת שמשרתת את השיטה הקפיטליסטית‪ .‬יש‬ ‫כאן דיכוי מתוחכם במיוחד של התשוקה האנושית‪ ,‬של כל‬ ‫דחף אנושי לשנות משהו בעולם‪ .‬כפי שסמית' אומר‪ :‬שום‬ ‫דבר לא ראוי לכך ‪"²Í³ÏÐ"¬ÁÃ"¼²Á®"³½Î¹¬"ɳ ÎÅÏ000$‬‬ ‫‪ ,$Í Ì²³"гν²µ²"½ÁÁÀ"Ь"ÎʲÁ"³Åг¬"ȽÅÃÏ‬שום‬ ‫דבר לא ראוי לכך שנשתוקק אליו באמת‪ ,‬עד כדי כך שנהיה‬ ‫מוכנים לעבור על החוק המוסרי בשמו‪.‬‬ ‫כנסיית הנחמדים‬ ‫כאן מן הסתם תשאלו מה אני רוצה מיאיר לפיד‪ .‬ובכן‪ ,‬לפיד‬ ‫הוא היום הדובר המובהק של אידיאולוגית ה"תחשוב טוב‪,‬‬ ‫יהיה טוב" שמככבת במחלקות ל"פסיכולוגיה חיובית"‪.‬‬ ‫בטור שהתפרסם לפני כחצי שנה ב"ידיעות אחרונות" יוצא‬ ‫לפיד נגד הורדת מס חברות‪ .‬מדוע? מפני שמס זה טוב‬ ‫לעשירים כמוהו‪ ,‬ולא לעניים‪ .‬עד כאן פילנתרופיה טהורה‪.‬‬ ‫אלא שהמהלך של לפיד נשען כולו על משחק כפול‪ ,‬ובו‬ ‫הוא מצייר את עצמו כמי שנמצא לגמרי מחוץ לחוקי‬ ‫השוק‪ ,‬כמי שאדיש למצבו החומרי‪ ,‬או לכל הפחות‪ ,‬לא‬ ‫יודע דבר וחצי דבר על מצב זה‪ ,‬ואיך אפשר לשנותו‪ .‬שווה‬ ‫לצטט קצת מהפנינים שיאיר מפזר שם‪:‬‬ ‫‪"³²½ÅÐÅ "²ÃÁ "ÂÀÃÌÈ "Ь "½Á¬³Ï "ÂЬ "¬$‬‬ ‫‪"ÉÇÀ" ³È³" ³È"³Åн¬Ã"г® Á"¾À"ÁÀ"ËìÐÃ‬‬ ‫®‪"½ ®³È²+"½À½ÎÌÏ"²Á¬Á"³Ð³¬"ÐÐÁ"³ÍÃ‬‬ ‫‪".*½γò³ "½μ³Ï² "³¬ ".ÁÏÃÁ "½½Á¬½Ì³Ç²‬‬ ‫‪0½ÁÁ ®"²µÏ"¬½²"²®³Ïв‬‬ ‫‪"¬ÎÍ " ¹¬ "³½ "0½ÅÏ "È®Ï "½ÅÊÁ "Á½¹Ð² "ÁÀ²‬‬ ‫‪" "¬³²Ï".½ÅÃ".½ÁÏ"ij®Ï¹²"²¬³Î"²Ï½ ÊÁ"½Á‬‬ ‫‪"ͳ½ ®"²Ã$".гÅÎÍÇ®"Á¬Ï"¬³²".$ ½ Ð$"0ή¹‬‬ ‫¬‪$A³½²"ÁÀ"²Ï³È"²Ð‬‬ ‫‪".½ÐÎì".$®Ï³¹³"®Ï¹Ã®"²²³®"½Å¬"Äõ²"®³Î$‬‬ ‫‪0$γ¼"³¬".νÏ"®Ð³À"½Å¬"½ÃÈÊÁ³$‬‬ ‫‪0Ľ½ÅÈв"$A³²ÏÃ" ³È$‬‬ ‫‪0½ÐÎì".$²½µ½³³Á¼Á"¾Á³²"½Å¬"ȳ®Ï®"ÂÈÊ$‬‬ ‫‪$AÂÏ"²Ï³È"²Ð¬"²Ã³$‬‬ ‫‪$0ή Ã$‬‬ ‫‪$0ή Ã$"<ÐÊ Ê ®"®ÐÀ"½ÅÃ‬‬ ‫¬‪0гͳÃÈ"г®Ï¹Ã®"ÈÍÏ"¬³²"¾À"ι‬‬ ‫‪0ɳǮÁ"Îì".$²Î®¹"½ͲÁ"¾½ÎÌ"²Ð¬$‬‬ ‫‪0½ÐÁ¬Ï"$A³¬ÐÊ"²Ã$‬‬ ‫‪"$A²ÇÅÀ² "ÇÃÁ "ÂÁÏà "²Ð¬ "²ÃÀ "È ³½ "²Ð¬$‬‬ ‫‪0½Ð³¬"Á¬Ï"¬³²‬‬ ‫‪0dzǽ²®"½ÐÎì".$µ³¹¬"½ϽùÃ"Îг½$‬‬ ‫‪"ÂÁÏà "²Ð¬$ ".гÅÍÇÊ® "Îì "¬³² ".$Ð͹̲$‬‬ ‫'‪"¹³¼½®² "ÁÏ "²ÎÍв "Ь "³Á¼®½ "¬³ "85‬‬ ‫‪0$Îг½"²®Î²"ÂÁÏÐ"½Ã³¬Á²‬‬ ‫‪$Aµ³¹¬"58"ÍÎ"ÂÁÏÁ"¾ÐÈ "²Ã000$‬‬ ‫‪0½ÐÁ¬Ï"$Aͳ½ ®"¾½¬$‬‬ ‫‪0$²Î®¹"½ÍÐ"²Ð¬$‬‬ ‫‪$A²®" ³®È½"½Ã³$‬‬ ‫‪0$²Ð¬$‬‬ ‫‪$A³µ²"²Î®¹®"²ÏȬ"½Å¬"²Ã³$‬‬ ‫‪".Îͳ®®"³ÍÐ"0³½²"²Ï³È"²Ð¬Ï"²Ã"ͳ½ ®$‬‬ ‫‪$0®³ÐÀÐ".®³Ï¹Ð‬‬ ‫‪$AÁ ®²²"²Ã"µ¬$‬‬ ‫‪"ÁÏ "²ÇÅÀ² "Çà "ÂÁÏÁ "³ÍÃ®Ï "¬³² "Á ®²²$‬‬ ‫'‪"гή¹"ÇÃ"ÍÎ"ÂÁÏÐ".½Ã³¬Á"¹³¼½®" ³"85‬‬ ‫‪$058'"ÁÏ‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪ < 0618‬לפיד ו‪ ,TED-‬הזוג האידיאלי | אורי ערן‬ ‫מכאן הדיאלוג ממשיך לניסיון משעשע של רואה החשבון‬ ‫להסביר ללפיד כיצד לנצח את השיטה ולשלם פחות‬ ‫מס באמצעים כשרים אך מסריחים‪ .‬האפקט הקומי של‬ ‫הדיאלוג נוצר מהפער שבין לפיד‪ ,‬האהבל שלא מבין שום‬ ‫דבר בכסף‪ ,‬ורואה החשבון הממולח שמתקשה להבין‬ ‫מדוע לפיד לא קופץ על ההזדמנות שיש לו להגדיל את‬ ‫הכנסותיו בקלות‪.‬‬ ‫הסיבה שלפיד מרשה לעצמו להצטייר כמין טמבל שאין‬ ‫לו שום מושג בכסף )אם נניח בצד את שאלת האותנטיות‬ ‫של העמדה הזו( היא שהוא מאמץ את אותה אידיאולוגיה‬ ‫שמפתחים המדענים של הרווארד‪ :‬לנו אין הרבה עניין בכסף‪,‬‬ ‫בהצלחה‪ ,‬בבריאות‪ .‬כל הדברים האלה נחמדים‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫אבל הם לא שווים שנתאמץ עבורם‪ ,‬שנשתוקק אליהם‪.‬‬ ‫אנחנו גם ככה לא מבינים בזה כלום‪ .‬כמו האדון גילברט‪,‬‬ ‫גם לפיד עיוור לגמרי לתנאים החומריים שמאפשרים לו‬ ‫את השלווה הפסאודו‪-‬סטואית הזו‪ :‬עוד ‪ 10%‬מס הכנסה‪,‬‬ ‫פחות ‪ ,10%‬מה זה משנה כשאתה יאיר לפיד‪ ,‬או יושב על‬ ‫גג העולם בהרווארד?‬ ‫מה שצריך לשאול הוא כיצד קרה שהווינרים הגדולים ביותר‬ ‫הם גם המיסיונרים הנלהבים ביותר של מערכת הערכים‬ ‫הזו של קבלת הדין‪ ,‬רפיסות והשלמה שנראית זרה לחלוטין‬ ‫לדרכם? האם זו לא רק הדרך המתוחכמת שלהם לבעוט‬ ‫בסולם לאחר שהגיעו לפסגה? האם מישהו באמת חושב‬ ‫שאפשר להתברג לצמרת של אוניברסיטת הרווארד מתוך‬ ‫אדישות לקידומך ולהצלחתך? שאפשר להגיע לפריים טיים‬ ‫של ערוץ ‪ 2‬כשאין לך מושג בכסף? אינני חושש שמישהו‬ ‫יקנה את עיקרי הדת החדשה הזו ברמה האישית‪ :‬שום אדם‬ ‫לא יהפוך אדיש למצבו החומרי רק בגלל שמישהו סיפר לו‬ ‫שהוא יכול לסנתז לעצמו אושר‪ ,‬ואז לא יזדקק לקורת גג‬ ‫ותנור בחורף‪ .‬החשש שלי הוא שברמה הפוליטית הקרדו‬ ‫של לפיד וגילברט תפס‪ ,‬והוא משתק כל מהלך של שינוי‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫איך זה עובד? איך הפסיכולוגיה החיובית‪ ,‬שנכשלת במסר‬ ‫שלה כשאנחנו הולכים לעבוד‪ ,‬מצליחה לדבר אלינו‬ ‫כשאנחנו יוצאים להפגין? ובכן‪ ,‬מילת המפתח כאן היא‬ ‫'נחמדות' שהיא כנראה הערך האולטימטיבי היום של‬ ‫אנשים כמו גילברט ולפיד‪" .‬היה נחמד" הוא המסר שלהם‬ ‫אלינו ‪ ,‬והמסר הזה עובד‪ ,‬לפחות בינתיים‪ .‬אפשר למחות‪,‬‬ ‫אפשר להפגין‪ ,‬אפשר אפילו להקים כמה אוהלים בשדרה‪,‬‬ ‫אבל רק בתנאי שזה לא יהיה חשוב לנו יותר מדי‪ .‬רק‬ ‫בתנאי שלא נתמסר לדבר הזה בכל מאודנו‪ ,‬שלא נביא‬ ‫את התשוקה שלנו לכיכר העיר‪ ,‬וחלילה נפר את הסדר‪.‬‬ ‫לכן היה ללפיד כל כך נוח וקל להצטרף למחאת האוהלים‬ ‫מעל דפי העיתון ‪ -‬כי זו מחאה נחמדה )או לפחות הייתה‬ ‫כזו עד ההסלמה בדרום(‪ .‬צעירי רוטשילד אינם החוליגנים‬ ‫של לונדון‪ .‬אנחנו יודעים להפגין באופן מסודר‪ ,‬נמנעים‬ ‫מאלימות‪ ,‬לא עושים בלגאן‪ .‬אנחנו ‪ -‬וזאת יודעת גם מירי‬ ‫רגב – פשוט נחמדים‪.‬‬ ‫הנחמדות הזו‪ ,‬הדביקות הכל‪-‬ישראלית הסכרנית הזו‪,‬‬ ‫זכתה לאינספור התייחסויות בעקבות הודעתו של לפיד‬ ‫על כניסתו לחיים הפוליטיים‪ .‬אבל מה שאולי לא הודגש‬ ‫מספיק‪ ,‬ושנדמה לי שעולה בצורה יפה מהקרבה שבין‬ ‫לפיד לבין אותו פרופסור לפסיכולוגיה של האושר‪ ,‬הוא‬ ‫ההזדהות והקבלה המוחלטת של לפיד את מה שיש‪ .‬כי זו‬ ‫הרי תמצית הנחמדות – לקבל את המצב כפי שהוא‪ ,‬לא‬ ‫להתקומם נגדו‪ ,‬לא לעשות בלגן‪ .‬עמדה מובנת מאליה אצל‬ ‫מי שנמצא בצד של המנצחים‪ ,‬מי שלא צריך לסנתז לעצמו‬ ‫אושר באופן מלאכותי‪ .‬סבירה אולי קצת פחות אצל מי‬ ‫שלא בטוחים שנשאר להם מה לסנתז‪.‬‬ ‫ הזוג האידיאלי | אורי ערן‬,TED-‫ < לפיד ו‬0618 "̋ı̶̌"Æ̋Ø̋ˆıª"Ł̇¸̶­̆"Œ̶̌"Æ̋̋¯̋©º̆"̇̋ß́˚̇"¯̋ı̶­"©̇̋¸Øß̶̇¸̆"©¯̋ª"H"­̋ı̶¿̇"Ł¯ "ßß́©ª"<̆¿˚ª̶"̆¿˚ªª"Ł̋ˆıª̶"Ł̋ˆıªª"̆Ø©­ª"̋ß̇́̋ø̆"߯Œ̆"̋ßıª"̶­"©̇¯ª˚Ø/̋¿ "̋¯̋/̶º "©̇ß˚¿ "©̇؈ı̆ "0Æ̶̆̋º "¯̇ªº̶ "̋¿¯̌­ "©̇¯ª˚Ø̆ "¯̶́ª "Æ̋ß̇¸œı "¯̇º "­̋­ "̆Ø̇­"©̇Œ˚̋̋©̆"©̶̇́œª"©̶̋¿ß­̋̆"©̇Ø̇́̋ß̆"©˚©"Æ̋ß˚¿"©̇ª̇œª́"Æ̋ß˚¿"Æ̋Ø̋ˆıª ".$¯̶̋­¸̇ß$́ "ŁØ̋¿­ ".©̇ª̶̋¿ "¿̶ "©̇؈ı̆̇ "©̇¯ºø "0¯¿ª "©̇¯ª˚Ø "Ł̆ "Æ¿ "ƈ ".̋ߪˆ̶ "0́$ˆª̇ "̶$̆ø "©̇˚̇̌ "̋¯̋́ "Æ̶̋ı̇¸ª "Æ̋ª̇¿Ø̇ "©̇ı̋Œ¿ "=̋ª̇ˆ "̋ß̇¯̌́̇ "̈ˆ́ "©̇ª̋̋©Œª "̶̌ª"́̇­˚̇".)̋̈Ø̌­¿"̋̇øß".̋¯̇̆̋"̆̋̆)".)Ł̶́"̆̋̆)"<©̇­̋߯"¯̇º"ŁØ­̋")¯ª˚Ø"̆̋̆)"¯̶́ª "̆ª"¿̋̆".Łˆ̶́̆"©̋̋­º"̋¿̶"ß́ºª".̆Ø̇ß˚¿̆"0)̆̋Ø̇ªˆ̆̆"©¿"¯̶́̌"̆¿˚ª̆"©̇­̋߯"̶º) 0̶̇"Æ̶̋˚̋̋ª"©̇ˆ̶ıª̆"ß¿­́"̇̋ß́˚̇"¯̋ı̶­ "̶̆̇ˆ̶ˆ̶"¯̶̋­¸̇ß"©¿˚ª"Ł̋́"̶¯́̆̆"©̋øª©"̶̋̇¿"̇̈"H"́ˆ­ª"Ł˚ "ߪ̶̇̌".̆̈"Ł̶̇̋̋ˆ́"*Łª¯ßı"̶̋ˆ̋́¿"ƺ+"̋©́©̌"̶̆̋º"ß­¿"̋˚̌̇Ø̆ "ƺ̆ "©̶̋́ "º̋ˆ̆ "¿̶ "Æ̶̇ºª "¯̋ı̶ "0¯̶̋­¸̇ß "©̇߯­́ "ƺ̆ "©̋́ "̆¿˚ª̆"©̶̇̋ºı­"Æ̇­ª"ßœ̋º́".Æ­̶"º̋ˆ̋­"̋̇̌̋Œ"Ł̋¿"̆¿ßØ̆"̋ı̌̇ "̆ªøº̶­̌"$̆¯ª˚Ø$"̆Ø̋¿̇".$Æ̋¯ª˚Ø$"̶­"̆¿˚ª"̆Ø̋¿"ƺ̆"©̋́́ "̆¿˚ª"Ł̋́"Ł̋˚́ª"̋ß̇¿"0*#¯¿ª"Æ̋¯ª˚Ø"Æ­"Æ̋­Ø¿̆­"̋ı"̶º"æ¿+ "©Ø̋̇øª "̆ªˆ̇¯ "¿̇̆ "ƺ̆ "©̋́̇ ".̆œ̇­©́ "̆¿̶ª̆ "̶̇̈̌ "̆¯ª˚Ø "̶̇ºı̶ ".*©̇ª̶̋¿́ "¿̶ "Æ¿ "ƈ+ "Æ̋̋œ̆ "߯Œ̆ "©¿ "©̇Ø­̶ "̆œ̇­©̶ "̆¿˚ª"̆Ø̋¿"̇̈"0­¯˚"Æ̇̋"߯Œ"̶­"̇Ø̇Ø̶̋̌"©̶̋œ̋¯ß"̆ß̇ǿ̇"łßª́ 0¯̋ı̶"ß̋¿̋"ß́˚©̶̆"̶̇̌̋"̶̆̋¿­"̆¿˚ª"̆Ø̋¿̇"̆¯ª˚Ø 15 ‫‪ < 0618‬על יום שבו אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון‬ ‫נעמי הברון‬ ‫‪" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪".®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ‬‬ ‫®‪"²½ ³Á³À½ÇÊ®"ijϬÎ"ά³Ð"ÐÎ ³‬‬ ‫‪"²µÐ²"Ь"ЮгÀ".½Ž½¼ÌÃÁ"¬$®³‬‬ ‫®‪"¬Ï³Å®"μÃ"ÐÅÈ"Î$ "ÐÀÎ ²‬‬ ‫‪"ÁÏ"²½Ê³Ç³Á½Ê²"½ÊÁ"²ÊÏ"ÐϽÀÎ‬‬ ‫‪"²È®Ï"Ä®"½Ð½¬Á"¬Ã¬³".Ľ½¼ÏÅ ¼½³‬‬ ‫‪0Â½Ï ³¹‬‬ ‫על יום שבו אמא אבא‪,‬‬ ‫ודוד ויטגנשטיין בא לביקור‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 03‬‬ ‫כבר שבעה חודשים שאני אימא טרייה‪ .‬בהדרגה‪,‬‬ ‫תפקידים "ביולוגיים" התחילו לסגור עלי‪ .‬מכיוון שרק‬ ‫אני יכולה לקום כל שעתיים בלילה להיניק‪ ,‬מכיוון שרק‬ ‫אני סבלתי מהכאבים ומהקשיים הפיזיים של הלידה‪,‬‬ ‫רק אני האימא‪ .‬בן הזוג עושה כל שהוא יכול‪ :‬מחתל‪,‬‬ ‫מעסיק את התינוק‪ ,‬מרגיע‪ ,‬מאמבט‪ .‬אבל בבוקר הוא‬ ‫צריך ללכת ללימודים ואני נשארת אימא‪.‬‬ ‫כשהוא חוזר מהלימודים הוא צריך ללמוד‪ .‬אני צריכה לספק‬ ‫רק עוד שעה‪-‬שעתיים של שקט‪ .‬אני לא עושה את זה בשבילו‪.‬‬ ‫הלימודים שלו הם הלימודים של שנינו כרגע‪ ,‬ההצלחה שלו‬ ‫היא ההצלחה של שנינו‪ ,‬של המשפחה‪ ,‬של המערכת‪ .‬זה לא‬ ‫בגללו שהמערכת "יצאה מאיזון"‪ ,‬שבמקום ששני החלקים‬ ‫שלה ילמדו ויעבדו‪ ,‬יתפתחו אינטלקטואלית ומקצועית‪ ,‬חלק‬ ‫אחד עובד ולומד‪ ,‬והחלק האחר חולם להצליח‪ ,‬בין הנקה‬ ‫להחתלה‪ ,‬לגמור את הכלים ולאכול ארוחת צהריים‪ .‬מה‬ ‫שהוציא את המערכת מאיזון הוא גם לא החלק החדש‪,‬‬ ‫הטרי‪ ,‬בן השבעה חודשים‪ ,‬שמחייך ושצוחק ושמזין את‬ ‫המערכת באושר בלתי מוסבר‪ .‬מה שמוציא אותה מאיזון‬ ‫הוא ההתאבנות בתוך התפקידים‪ ,‬או המושגים‪" ,‬אימא"‬ ‫ו"אבא"‪ .‬מה שמוציא את המערכת מאיזון הוא ה"מציאות"‪,‬‬ ‫ה"חברה"‪ ,‬ה"סביבה"‪ .‬איך קרה שמסטודנטית מבטיחה‬ ‫לפילוסופיה הפכתי לקלישאה של עקרת בית משנות‬ ‫החמישים? האם דבר לא השתנה בתפקיד ה"אימא"?‬ ‫‪16‬‬ ‫ניתן היה לערוך ניתוח פילוסופי על‪-‬אודות לחצי החברה‬ ‫או הסביבה‪ ,‬לבדוק אם אני ובן זוגי במקרה לא רדיקליים‬ ‫מספיק‪ ,‬לא מספיק אוונגרד‪ .‬אפשר היה להראות איך זה‬ ‫כן עובד בשוודיה‪ ,‬או בפרדס חנה‪ ,‬והיה יכול לעבוד גם‬ ‫אצלנו לו היה לנו אומץ‪ .‬אבל אני לא מבקשת לעשות את‬ ‫הדברים האלו‪ ,‬אני מבקשת לספר על יום אחד שבו אני‬ ‫הייתי "אבא" טרי‪ ,‬ובן הזוג היה "אימא"‪ ,‬ומה היום הזה‬ ‫עשה למושגים האלו‪.‬‬ ‫יום שבת‪ ,‬בערך בעשר בבוקר‪ .‬לילה טרוף נוסף הצטבר‬ ‫בערימה מאחורי גלגל העין‪ .‬הכיור שאג וגעש מכלים‪,‬‬ ‫התינוק שאג וגעש לתשומת לב‪ ,‬הכלבה שאגה וגעשה‬ ‫שהיא צריכה לצאת‪ ,‬בן הזוג התחיל לכתוב עבודה‬ ‫ללימודים‪" ,‬אימא" צריכה לספק ל"אבא" שקט‪.‬‬ ‫‪"¬Á".ͳŽв"ÁÈ"γÃÏÁ"²Á³À½"¬Á"0²Á³À½"¬Á"½Å¬".$)½$‬‬ ‫½‪"¬Á".½½Î²Ì"³ÅÁ"ĽÀ²Á"²Á³À½"¬Á".½ÁÀ"гÏÈÁ"²Á³À‬‬ ‫½‪"0$½ÐήÏÅ"0²®ÁÀ²"ÂÈ"ЬÌÁ"²Á³À‬‬ ‫‪ ".$)Å$‬הוא ענה‪"² ³®È² "Ь "®³ÐÀÁ "Á³À½ "¬Á "½Å¬$ ,‬‬ ‫‪"ЬÌÁ ".½ÁÏ "Ä®² "ÂÈ "͹ÏÁ "²Ì³Î "0½ÐÏ®½½Ð² "0Ьµ²‬‬ ‫‪0$½ÁÏ"²®ÁÀ²"ÂÈ‬‬ ‫‪ .$)½$‬אמרתי‪$A)¬Ã½¬)"г½²Á"²Ì³Î"²Ð¬"½Á³¬$ ,‬‬ ‫במחצית היום השנייה אני הייתי "אבא"‪ .‬ישבתי בשקט‬ ‫בכורסה הנפתחת‪ ,‬בעוד "אימא" הלך לטייל עם התינוק ועם‬ ‫‪ < 0618‬על יום שבו אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון‬ ‫הכלבה‪ .‬חיפשתי מאמרים‪ ,‬אירגנתי ביבליוגרפיה‪ ,‬חשבתי‬ ‫על רעיונות חדשים לעבודה שעל בן הזוג כבר נמאסה‪,‬‬ ‫אבל בשבילי הייתה נווה מדבר של רעיונות חדשים‪ .‬צחוק‬ ‫הגורל – עבודה לקורס "אבהות כנרטיב טיפולי"‪ .‬בן הזוג‬ ‫היה "אימא"‪ .‬הוא חזר בשמחה מהטיול הארוך‪" :‬איזה‬ ‫כיף להיות איתו ורק איתו‪ .‬לא להעסיק אותו ביד אחת‬ ‫ולנסות בו‪-‬בזמן לקרוא מאמר‪ ,‬לא לנסות להרדים אותו כדי‬ ‫להצליח ללמוד למבחן‪ ,‬אלא באמת להיות איתו‪ ,‬לראות‬ ‫אותו‪ .‬עכשיו אני מכין ארוחת צהריים ואת תמשיכי ללמוד‪".‬‬ ‫י' באמת היה "אימא" טרייה‪ ,‬ואני הייתי "אבא" טרי‪ .‬אם‬ ‫היינו מתחלפים ליותר משבוע‪ ,‬איש מאיתנו לא היה נשאר‬ ‫טרי‪ .‬הגמישות‪ ,‬הזמניות והנדיפות של החלפת התפקידים‪,‬‬ ‫הם שאפשרו לנו להנות מהם‪ .‬מה רע? למה לא להחליף?‬ ‫ממילא אנחנו לא פועלים בשביל עצמנו‪ ,‬אלא בשביל‬ ‫המערכת‪ ,‬המשפחה‪ .‬ממילא הכוחות שלנו הם כוחות‬ ‫של מערכת‪ ,‬הקשיים שלנו הם קשיים של מערכת; והוא‬ ‫עוד לומד טיפול משפחתי‪ ...‬אבל אני לא לומדת טיפול‬ ‫משפחתי‪ .‬אני לומדת פילוסופיה‪ .‬שלוש מילים‪ ,‬וכבר‬ ‫אפשר להגדיר ולתחם אותי‪.‬‬ ‫בזמן שישבתי על הספה‪ ,‬הירהרתי בויטגנשטיין‬ ‫מה היה אומר על גמישות של תפקידים? מה היה אומר על‬ ‫המושגים "אבא" ו"אימא"‪ ,‬על גבולותיהם?‬ ‫לפי ויטגנשטיין‪ ,‬מושג הוא כמו תמונה מטושטשת‪ ,‬אי‪-‬‬ ‫אפשר לשרטט לו גבולות חד‪-‬משמעיים‪ .‬הליקוי בתמונה‬ ‫אינו בגלל פגם בציוד הצילום‪ ,‬ולמעשה אין הטשטוש של‬ ‫התמונה ליקוי כלל וכלל‪ .‬תפקידה של הפילוסופיה איננו‬ ‫לתקן את הציוד כך שהתמונות יתחילו לצאת חדות ונוכל‬ ‫סוף‪-‬סוף להבין אחד את האחר‪ .‬אנחנו מבינים זה את זה‬ ‫בלי עזרת הפילוסופיה‪ ,‬ודווקא הטשטוש של התמונות הוא‬ ‫מהדברים שמאפשרים לנו לעשות את כל מה שאנחנו‬ ‫עושים עם שפה‪ .‬כשאני שואלת "מהו באמת 'אבא'?" )או‬ ‫אולי "מה באמת צריך 'אבא' להיות?"(‪ ,‬אינני יכולה להשיב‬ ‫תשובה סופית‪ ,‬מוחלטת‪ ,‬או נכונה יותר מהאופן שבו אנחנו‬ ‫משתמשים במושג "אבא"‪ .‬את התשובה לשאלה מהו‪ ,‬או‬ ‫מה צריך להיות‪" ,‬אבא"‪ ,‬אנחנו נותנים בפרקסיס‪ ,‬בשימוש‬ ‫שלנו בלשון ביום‪-‬יום‪.‬‬ ‫‪98"ɽÈÇ".г½Ê³Ç³Á½Ê"гν͹".Ľ½¼ÏÅ ¼½³" ½³³ ³Á"1‬‬ ‫‪:5"ɽÈÇ".ÂÏ 2‬‬ ‫המושגים המשמשים אותנו בדיבור היומיומי אינם תחומים‬ ‫בכללים כלשהם שמגדירים את גבולותיהם‪ .‬ייתכן שתתנגדו‪:‬‬ ‫כיצד משתמשים במושג שאין לו גבולות? ויטגנשטיין‬ ‫מבהיר‪ :‬בטניס למשל‪ ,‬אין כלל עד לאיזה גובה מותר לזרוק‬ ‫את הכדור‪ ,‬ובכל זאת טניס הוא משחק‪ ,‬ויש לו כללים‪ .‬אין‬ ‫צורך לתחום משהו בגבולות מוחלטים כדי להשתמש בו‪.‬‬ ‫אנחנו אמנם יכולים להגדיר מושג לצורך מטרה מסוימת‪,‬‬ ‫אך לא ההגדרה הופכת את המושג לשמיש‪ .‬כך למשל‬ ‫אפשר להגדיר בחוק כל מי שהוא אב ביולוגי של הילד‬ ‫או כל גבר שאימץ אותו באופן חוקי כ"אבא"‪ ,‬ואולם לא‬ ‫ההגדרה היא שמאפשרת לנו להשתמש במילה "אבא"‬ ‫בשפה הרגילה‪.‬‬ ‫האם חוסר היכולת לתחום באופן סופי ומוחלט מושג‪ ,‬כמו‬ ‫המושג "אבא"‪ ,‬מקשה עלינו להבין זה את זה? האם לא‬ ‫היינו יכולים להבין זה את זה טוב יותר לו היינו מגדירים‬ ‫אחת ולתמיד מהו "אבא"? ויטגנשטיין עונה‪:‬‬ ‫‪"³®"νÀ²Á"Á³À½"½Ð½½²"¬Á". ¹"Á³® "³²Ï½Ã"¹ÐÃ"³Á½¬$‬‬ ‫‪"ÁÁÀ"ÄÀÏ"000¹³ÐÃÁ"½Å¬" "½Ð½ÌÎ" ½ÃÐÏ"Á³® "³Ð³¬À‬‬ ‫‪" ϳò"<ÎóÁ"µ¬"ÎÏʬ"0²µÀ"Á³® "¹³ÐÃÁ"½Ð½ÌÎ"¬Á‬‬ ‫‪"²®ÎͲ³"0³ÁÏ"®³ÎÍ"¬³²Ï"¬Á¬".½ÁÏ"²µÁ"²²µ"³Å½¬"³ÁÏ‬‬ ‫‪"½ÃÐÀà "²½³ÏÈ "IJà "й¬²Ï ".гųÃÐ "½ÐÏ "ÁÏ "Ьµ²‬‬ ‫‪"½ÃÐÀà "Ð鬲³ ".½ϼϳ¼Ã "²½Ð³Á³® Ï "È®Ì‬‬ ‫‪"¬³Ê¬"¬½²"²®ÎͲ"0½ ¹"²½Ð³Á³® "¾¬"000²Á"½ó‬‬ ‫®‪"3$0½Å³Ï²"³ÃÀ"ÏÃÃ".²Ï¹À²Á"ÐÅнÅ"½ÐÁ‬‬ ‫ויטגנשטיין אינו אומר כאן כי המושג שיש לי בראש על‬ ‫מהו "אבא"‪ ,‬והמושג שיש לכם הקוראים בראש לגבי מהו‬ ‫"אבא" שונים‪ .‬הוא גם לא טוען שאנחנו מתרגמים את‬ ‫המושג המנטלי השונה‪" ,‬אבא"‪ ,‬לאותו המושג הלשוני‪.‬‬ ‫הוא אומר שמושג הוא דבר גמיש‪ .‬אנשים שונים יכולים‬ ‫להשתמש בו באופן דומה ואותו אדם יכול להשתמש בו‬ ‫באופנים שונים בהזדמנויות שונות‪ .‬ויטנגשטיין אפילו אומר‪:‬‬ ‫‪"Ь"½¬½ÌÃÃ)³"½͹ÏÃ"³Å¬"³®Ï"²ÎÍÃ" "Ľ¬"³ÁÀ³$‬‬ ‫‪"½ÅÏÃ"³Å¬"³®Ï"²ÎÍÃ"³Á½Ê¬³"A)͹ÏÃ"½ À"¾³Ð"½ÁÁÀ²‬‬ ‫¬‪ 4$0͹ÏÃ"½ À"¾³Ð"Ù"Âг‬כלומר‪ ,‬לא רק שהמושג לא‬ ‫תחום לחלוטין על ידי כללים‪ ,‬אלא שגם הכללים שאנחנו‬ ‫מסכימים עליהם יכולים תמיד להשתנות‪.‬‬ ‫כשביום שבת אחד הייתי אבא‪ ,‬השתמשתי במונח פנימי של‬ ‫המערכת החברתית באופן רענן‪ .‬לא קראתי תיגר על הסדר‬ ‫החברתי יותר מאשר הבעל של השכנה‪ ,‬שמחליף בלילה‬ ‫חיתול‪ .‬אני לא רדיקלית יותר ממנו‪ .‬שנינו מדברים באותה‬ ‫השפה‪ ,‬משחקים באותם המושגים‪ .‬ההבדל הוא אולי רק בזה‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ < 0618‬על יום שבו אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון‬ ‫– שהפעולה שפעלתי בשפה יוצאת‪ ,‬ברגעים אלו ממש‪,‬‬ ‫מחדר התינוק אל עלון החוג לפילוסופיה‪ ,‬ומשם – אליכם‬ ‫הקוראים‪.‬‬ ‫ויטגנשטיין שואל כיצד אנחנו מגדירים למשל‪ ,‬את‬ ‫המילה משפחה‪ .‬האם בכל המשפחות יש אימא ואבא?‬ ‫לא בכולן‪ .‬האם היא תמיד‪ ,‬כמו שכתוב בוויקיפדיה‪,‬‬ ‫"מוסד חברתי המאגד יחידים לקבוצה שיתופית‬ ‫הדוקה"? אני לא חושבת‪ .‬משפחות דומות אלו לאלו‬ ‫בנקודות מסוימות‪ ,‬הן יוצרות רשת של קווי דמיון‪ ,‬אך‬ ‫אין הגדרה אחת שתוכל להכיל את כולן באופן שיניח‬ ‫את דעתנו‪ .‬ויטגנשטיין קורא לזה "דמיון משפחתי"‪,‬‬ ‫כל הדברים שאנחנו קוראים להם "משפחה" דומים‬ ‫אחד לשני כמו שקרובי משפחה דומים אלו לאלו‪ :‬כמו‬ ‫שלאימא ולתינוק יש שפתיים דומות‪ ,‬ולאבא ולתינוק‬ ‫יש עיניים דומות‪ ,‬אך אין קו דמיון אחד שמאפיין את‬ ‫כל בני המשפחה‪.‬‬ ‫משפחה‪ ,‬אימא‪ ,‬אבא‪ ,‬תינוק‪ ,‬טיול עם הכלבה‪ ,‬כורסה‬ ‫נפתחת‪ ,‬אלו מושגים חשובים וכבדי משקל לא פחות‬ ‫ממושגים כמו "לוגיקה"‪" ,‬דקונסטרוקציה"‪ ,‬או "הדרה"‪.‬‬ ‫כמו שויטגנשטיין אומר‪:‬‬ ‫‪"½Ð³²Ã²".ͳÃȲ". ¹³½Ã²Ï"²½ÁϬ®"½½³ÎÏ"³Å¬$‬‬ ‫‪"ÐÁ ÐÏà "¬½²Ï "¾À® "ijü ".³ÅÐν͹® "³Åγ®È‬‬ ‫‪"0²Êϲ "ÁÏ "²Á/²Ã³ /Ľ¬Ï "г²Ã² "Ь "dzÊÐÁ‬‬ ‫‪".¼ÊÏÃ"ÁÏ"½ ϳò"Ľ®"Îγϲ"ΠDz"Ь".ÎóÁÀ‬‬ ‫‪/Î Ç "¬³² "²µ "Î Ç "0²¬Á² "ÄÀ³ "Ðì ".Íǽ² "ÐÁÃ‬‬ ‫‪"½Á½Ã²Ï " ³È® "0ÁÈ "½ ϳà "Ù "Á³À½®À "Ù "Ľ® "ÁÈ‬‬ ‫‪".ϳýÏ"IJÁ"ϽÏ"² ½Ã®".$ÂÁ³È$".$ij½Ç½Å$".$²ÊÏ$‬‬ ‫‪"½Á½Ã²"ÁÏ"²µ"³ÃÀ"ÏÃÃ"³½ÅÈ"г½²Á"®½½¹"³²½Î²‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪$0$ÐÁ $".$²Î³ÅÃ$".$ĹÁ³Ï$‬‬ ‫ויטגנשטיין לא מתכוון להאדיר את המילים היומיומיות‬ ‫או הארציות‪ ,‬ולהפוך אותך למורכבות או מופשטות‬ ‫כמו המילים "ניסיון" או "עולם"‪ ,‬אלא להראות לנו‬ ‫כיצד גם למילים פילוסופיות כמו "ניסיון" או "עולם" יש‬ ‫משמעות רק במידה שאנחנו משתמשים בהם בשפה‪.‬‬ ‫הוא מתכוון‪ ,‬כלשונו ‪"ÄϳýÏÃ"½Á½Ã²"Ь"νµ¹²Á$‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0$½Ã³½/³½²"ÄϳýÏ"Á¬"½Ç½Ê¼Ã²‬‬ ‫‪;9"ɽÈÇ".ÂÏ 3‬‬ ‫‪338"ɽÈÇ".ÂÏ 4‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪ < 0618‬על יום שבו אמא אבא‪ ,‬ודוד ויטגנשטיין בא לביקור | נעמי הברון‬ ‫ביום‪-‬יום שלנו‪ ,‬בין הנקה להחתלה‪ ,‬פשוט לנו לשקוע‬ ‫לתוך הנוחות הקשה של ה"אימא" וה"אבא"‪ ,‬של‬ ‫ה"לימודים" ושל ה"עבודה"‪ .‬אבל כשאנחנו מצליחים‬ ‫לצבור חמש שעות רצופות של שינה‪ ,‬אני ובן הזוג‬ ‫מרגישים לעיתים לכודים בתפקידים שלנו‪ ,‬רוצים לפרק‬ ‫אותם‪ ,‬להשיל אותם‪ ,‬לצאת מעבר להם‪ .‬אז אנחנו‬ ‫שמחים שנולדנו לעידן "ויטגנשטייניאני" שבו אנחנו‬ ‫יכולים להניע את הדינמיות של המקום שלנו‪ .‬אנחנו‬ ‫מצליחים להרגיש שאנחנו לא חייבים להיות לכודים‬ ‫בתפקידים שלנו‪ ,‬אלא גם יכולים לשחק בהם באופן‬ ‫חופשי‪.‬‬ ‫כשאני "אבא" אני מניחה בצורה מרומזת בדיוק את מה‬ ‫שפוגע בי ביום‪-‬יום‪ ,‬שאני מבקשת לערער עליו‪ :‬אבא‬ ‫ילמד‪ ,‬אימא תיתן לו שקט כדי שהוא יוכל להתקדם‬ ‫ולהצליח‪ .‬מחד גיסא אני מאשרת את ה"אבא" כמו‬ ‫שהוא במשפחה הבורגנית הנורמטיבית‪ .‬אך מאידך‬ ‫גיסא אני יכולה גם לראות כי השפה היא לא מלכודת‪,‬‬ ‫המערכת לא צפודה – החיים הם משחק‪ .‬כי אם עכשיו‬ ‫אני האבא מהו בכלל האבא? מנקודת המבט של‬ ‫האבא אני יכולה לראות שגם כאימא יש לי משחק‬ ‫חופשי‪ ,‬אומנם מוגבל‪ ,‬אבל את הגבולות המגבילים‬ ‫אותו לא ניתן לשרטט בחדות‪ .‬הגבולות של ה"אבא"‬ ‫ושל ה"אימא" נעים כל הזמן והמשחק שלנו הוא לא‬ ‫רק עם המערכת הנתונה‪ ,‬אלא גם עם המערכת כפי‬ ‫שהייתה‪ ,‬וכפי שהיא יכולה להיות‪ .‬אם אני יכולה להיות‬ ‫האבא‪ ,‬הגבולות של האבא נגלים בעירומם‪ ,‬כגבולות‬ ‫מטושטשים וגמישים‪.‬‬ ‫ˆ)‪̆ß̋Œ́¿"ßı̋Ø‬‬ ‫כשאני אבא אני מתענגת על ויטגנשטיין‪ .‬אני לא‬ ‫מפחדת מכך שהכול זז‪ ,‬שהמושגים שאני משתמשת‬ ‫בהם לא יכולים לשמש לי כסלע‪ .‬להיפך‪ ,‬זה מרגיע‬ ‫אותי‪ .‬אבל זה שהתפקידים דינאמיים והחיים הם‬ ‫משחק לא אומר שכל התפקידים שווים‪ .‬לא תמיד‬ ‫אפשר להחליף‪ ,‬והמושג בכל זאת מטושטש רק עד‬ ‫גבול מסוים )גבול שאי אפשר לשרטט באופן מוחלט‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬אבל זה לא אומר שהוא איננו(‪ .‬לא הייתי רוצה‬ ‫לוותר על תפקידי כ"אימא" לתמיד‪ ,‬אבל הייתי שמחה‬ ‫לטעום יותר מהחיים של בן‪-‬זוגי‪ ,‬להיות אבא לעיתים‬ ‫קרובות יותר‪ .‬כמו עכשיו‪ ,‬כשי' לקח את התינוק איתו‬ ‫לטיול‪ ,‬ואני כאן‪ ,‬על הכורסה הנפתחת‪ ,‬כותבת‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪ < 0618‬לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫יעל דולמן‬ ‫‪" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪"½ÅÏ"ά³ÐÁ³"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ‬‬ ‫®‪"Î Ã"½ ³Ã½ÁÁ"нÅÀÐ‬‬ ‫®¬‪0®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³‬‬ ‫לא עוד ‪Invisible‬‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 04‬‬ ‫על הסרט 'לא רואים עליך' וקצת על הגותו של מישל פוקו‬ ‫'לא רואים עליך'‪ ,‬סרטה העלילתי הראשון של במאית‬ ‫הדוקומנטרי המוערכת מיכל אביעד‪ ,‬שגם אמונה על‬ ‫התסריט עם טל עומר‪ ,‬מלווה את חייהן של שתי נשים בפוסט‬ ‫טראומה מאונס שהתרחש לפני כשלושים שנה בתל אביב‪.‬‬ ‫שתי כוכבות הסרט‪ ,‬לילי ונירה‪ ,‬המגולמות ע"י השחקניות‬ ‫המצוינות והעוצמתיות רונית אלקבץ ויבגניה דודינה‪,‬‬ ‫מתמודדות עם חייהן לאחר שנאנסו על ידי אותו אנס סדרתי‬ ‫שכונה בתקשורת ובמשטרה 'האנס המנומס' ו'האנס האדיב'‪.‬‬ ‫כינויו האלגנטי‪-‬משהו שזכה לו האנס‪ ,‬מתעתע ומכסה‬ ‫על פשעיו הסדרתיים שעליהם התלוננו לא פחות מאשר‬ ‫‪ 16‬נשים‪ ,‬אחת מהן קטינה כבת ‪ .13‬בעקבות הסרט‬ ‫פשעיו נחשפים מחדש ועולים אל מעל לפני השטח‪ ,‬אל‬ ‫התודעה הציבורית כיום‪ .‬גדולתו של הסרט בעיני‪ ,‬היא‬ ‫קודם כול בשבירת האלם והדממה‪ ,‬ובהסרת המחסום מעל‬ ‫ה‪ ,Invisible-‬הבלתי נראה בחברה שלנו‪ .‬כלומר‪ ,‬מתן קול‬ ‫לנשים בכלל‪ ,‬וביניהן צוות מרשים של יוצרות מוכשרות שבהן‬ ‫גדוש הסט‪ ,‬על המסך ומאחורי הקלעים‪ ,‬מתן נראות לסיפור‬ ‫נשי ולנקודת מבט נשית‪ ,‬וכמובן חשיפת פשעים ואלימות נגד‬ ‫נשים‪ .‬אלימות המופעלת החל מהאנס עצמו‪ ,‬אך נוכחת גם‬ ‫במפגשים עם השוטרים‪ ,‬עם הגניקולוג‪ ,‬עם חיילים במסיק‬ ‫הזיתים‪ ,‬וכלה במפגש עם שלושה צעירים בכספומט באבן‬ ‫גבירול שאותו כמו‪-‬מעשה‪-‬קונדס עבורם הוא חוויה מטלטלת‬ ‫ומאיימת עבור בתה של לילי‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫'לא רואים עליך' מציב בפני הצופים והצופות את אותן נקודות‬ ‫מכוערות בחברה שאנו מנסים תדיר להסתיר‪ ,‬להדחיק‪,‬‬ ‫להשתיק‪ .‬לא נוח להתמודד עם זה עכשיו‪ ,‬לא נעים לשמוע‬ ‫את הזיכרונות הקשים‪ ,‬מרוב עומס של תיקים נאלצים לגרוס‪,‬‬ ‫לגנוז‪ ,‬למחוק את העדויות של אותן קורבנות אונס שאזרו‬ ‫אומץ והגיעו להגיש תלונה‪ ,‬לעמוד מול מסדר זיהוי ולראות‬ ‫לנגד עיניהן את הפושע שפגע בהן‪.‬‬ ‫"כל קשר בין הסיפור למציאות אינו מקרי כלל"‪ ,‬זה המשפט‬ ‫שאיתו נפגשים בתחילת הסרט‪ .‬אדרבא‪ ,‬בסרט בחרה אביעד‬ ‫לשלב קטעי עדות מציאותיים‪ .‬שילוב זה שבין עלילה לבין‬ ‫עדות מצביע כבר בתחילתו‪ ,‬כי הסרט מאתגר את הדברים‬ ‫שנבחרים להיות מוצגים בקולנוע‪ ,‬את מה שאנו מוכוונים‬ ‫ומצפים לראות‪ .‬לאורך העלילה המבט מופנה כלפי מה‬ ‫שהוא בלתי נראה ולרוב אינו ראוי לנראות‪ ,‬ודווקא דברים‬ ‫אלו הוא חושף ומאיר ומציב במרכזו‪.‬‬ ‫בחיבור זה אבקש לקרוא את הסרט דרך שני רעיונות חשובים‬ ‫העולים בהגותו של מישל פוּקוֹ )‪,(Michel Foucault‬‬ ‫מהאינטלקטואלים המשפיעים והחשובים ביותר במאה‬ ‫העשרים‪.‬‬ ‫אחד מהמושגים המרכזיים בהגות של פוקו הוא "כוח"‪ .‬אין‬ ‫זה כוח במובן השגור‪ .‬ה"כוח" של פוקו הוא רשת של יחסי‬ ‫כוחות המתפרשת בחברה כולה‪ .‬כלומר‪ ,‬ה"כוח" אינו פועל‬ ‫‪ < 0618‬לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫"מלמעלה למטה" ואינו מרוכז בידי גורמים מסוימים או‬ ‫מוסדות פוליטיים רשמיים כגון משטרה וצבא‪ ,‬אלא נמצא‬ ‫בכל מקום‪ ,‬גם בפרט‪ .‬מחקריו של פוקו התמקדו‪ ,‬בין היתר‪,‬‬ ‫בנקודת המבט הקלינית כסמכות של ידע ולכן של כוח‬ ‫)הולדת הקליניקה‪ :‬ארכיאולוגיה של המבט הרפואי(‪ ,‬במעקב‬ ‫ובמבט המפקח )לפקח ולהעניש‪ :‬הולדת בתי הסוהר(‪ ,‬ביחס‬ ‫לאחר )על תולדות השיגעון בעידן התבונה( ובכוח המופעל‬ ‫דרך השיח והדרישה לווידוי ועל ידי כך עיצוב תודעה עצמית‬ ‫)תולדות המיניות(‪.‬‬ ‫בחברה יש צורות שונות של כוח‪ .‬אחת מהן הוא הכוח‬ ‫הדיסציפלינארי‪ ,‬המאפיין את החברה המודרנית‪ ,‬לשיטתו‬ ‫של פוקו‪ .‬הכוח מופעל בעיקר כלפי גוף האינדיבידואלים‬ ‫שבה‪ ,‬בין היתר על ידי ארגון הידע‪ ,‬הפעלת מעקב ופיקוח‪,‬‬ ‫הסדרת השיח ונרמול האוכלוסייה בהיבטים שונים‪ .‬סוג כוח‬ ‫זה לרוב נסתר‪ ,‬מוסווה ואיננו אלים באופן מוחצן‪ .‬חלק מאופן‬ ‫פעולתו הוא בביסוס ה"נורמלי"‪ ,‬ה"רציונלי"‪ ,‬ה"נכון" וגם‬ ‫הראוי לנראות בחברה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בתוך רצף של סרטי קולנוע ישראליים‪ ,‬הרווי בעלילות‬ ‫המספרות ומטפלות בטראומה הגברית‪ ,‬של מלחמות בעיקר‬ ‫)ראו למשל "ואלס עם באשיר"‪" ,‬לבנון"‪" ,‬בופור"‪" ,‬שתי‬ ‫אצבעות מצידון"‪" ,‬חימו מלך ירושלים" וכן הלאה(‪ ,‬הסרט‬ ‫נותן במה לטראומה נשית‪ .‬בהתבוננות ביקורתית מתגלה‬ ‫רצף זה כמנרמל – הופך לנורמלי‪ ,‬לגיטימי‪ ,‬קונצנזוסיאלי –‬ ‫את הטראומה הגברית‪ ,‬ובד‪-‬בבד כמוחק את לגיטימיות מבע‬ ‫הטראומה הנשית‪ .‬כל אותם פשעים יומיומיים כלפי נשים‬ ‫ש"לא רואים עליהן"‪ ,‬שהפשעים‪ ,‬ולמעשה הנשים עצמן‪ ,‬הן‬ ‫‪ ,Invisible‬מוצבים במרכז הבמה‪ .‬לכן‪" ,‬לא רואים עליך"‬ ‫עושה מעין תיקון‪ ,‬והופך את הטראומה הנשית מבלתי‪-‬נראית‬ ‫לנראית‪ ,‬ובה בעת אף משמש מראה לחברה כולה‪ ,‬על מה‬ ‫שנעשה בתוכה וגם על מה שהיא מניחה בתחום של הבלתי‬ ‫נראה‪ .‬במובן זה‪ ,‬מנקודת מבט פוקויאנית‪ ,‬הסרט חושף‬ ‫את הכוח גם כמנגנון משתיק ומדיר‪ ,‬את החוויה ואת נקודת‬ ‫המבט הנשית מהקולנוע‪ ,‬וכך גם מהחברה כולה‪.‬‬ ‫במהלך הסרט אנו נחשפים לעוד כוח בלתי נראה בחברה‬ ‫שלנו‪ ,‬בדיוק כמו זה שעליו מצביע פוקו‪ ,‬זה שעליו אמונים‬ ‫גורמים שונים כגון הפסיכיאטרים‪ ,‬העיתונאים‪ ,‬השופטים‬ ‫וכן הלאה‪ .‬בתחקיר שעורכת נירה‪ ,‬היא מגלה את המערכת‬ ‫המסועפת של יחסי הכוח שדרכם מופעלת אלימות כלפי‬ ‫נשים‪ :‬את חוקרי המשטרה הבוחרים לתאר את מוסרות‬ ‫העדויות לפי מידת יופיין‪ ,‬וניסיונן המיני‪ ,‬את העיתונאים‬ ‫שמעדנים את מעשי האנס בפרסומו כאדיב או כמנומס‪ ,‬את‬ ‫השופטים הבוחרים להקל על עונשו משום ש"יש שיקולים‬ ‫נוספים"‪ ,‬ואת הפסיכיאטר שמחליט לאחר כחצי שנה בלבד‬ ‫כי האסיר כבר אינו מהווה סכנה לציבור ולכן ממליץ להקל‬ ‫על עונשו‪ .‬וכך גם התגובות המזלזלות של הגניקולוג ואלו‬ ‫המשפילות של מי ששומעים על כך ומבקשים להשתיק‪,‬‬ ‫להדחיק‪ ,‬להעלים את מה שהיה‪.‬‬ ‫הצעתי לקריאה של הסרט דרך נקודת מבט פוקויאנית‬ ‫מתמקדת באופן שבו נחשפת רשת יחסי הכוח בחברה‪,‬‬ ‫המאפשרת יחס אלים כלפי נשים‪ .‬יחס של דיכוי‪ ,‬של השתקה‪,‬‬ ‫של מחיקה‪ ,‬לצד האלמנטים המובהקים של כוח פיזי ואלימות‬ ‫מינית‪ .‬במובן זה‪ ,‬האחריות על האונס איננה של האנס לבדו‪,‬‬ ‫אלא הוא הקוטב הקיצוני בסדרה של צורות הפעלת כוח כלפי‬ ‫נשים‪ .‬מערכת יחסי כוח‪ ,‬שמזינה למשל את העובדה שהאנס‬ ‫מצדיק את מעשיו בשל השלכות של הלם קרב‪ ,‬את העובדה‬ ‫שמקטלגים זאת כמחלה ובמובן הזה מפחיתים באחריות‬ ‫שלו למעשיו‪ .‬האחריות היא גם של חברה שבה מגדלים את‬ ‫כל הילדים לשאת נשק ולהפעיל אלימות שיטתית ויומיומית‬ ‫כלפי אחרים‪ ,‬שבה המשטרה רואה באונס הקטינה רק כאקט‬ ‫של התגרות האנס בשוטרים וכן הלאה‪.‬‬ ‫התבוננות על מקרה פרטי לא כאירוע חריג‪ ,‬אלא כחלק‬ ‫ממערך בשדה של יחסי כוח‪ ,‬מאפשרת להצביע על האחריות‬ ‫של החברה כולה על אותו מקרה אונס )והרי זהו סיפור של‬ ‫אנס סדרתי והוא רק אחד מיני מקרים רבים שמתרחשים כאן‬ ‫כל יום‪ ,‬על ידי זרים‪ ,‬מכרים‪ ,‬ובני משפחה של הקורבנות(‪.‬‬ ‫לצד זאת‪ ,‬למעשה נחשפת כאן גם אחריותו של המרחב‬ ‫והקאנון הקולנועי שבתוכו מודרים סיפורים כאלה בשיטתיות‪.‬‬ ‫אינני בטוחה אם הסרט מיטיב להציג את ההתמודדות עם‬ ‫הפוסט‪-‬טראומה של הגיבורות קורבנות האונס‪ ,‬שכן בשלב‬ ‫מסוים ההתמקדות בסרט הופכת להיות על עשיית הסרט‬ ‫עצמו‪ ,‬ולדעתי לא מדגישה מספיק באיזה אופן היצירה‪,‬‬ ‫האמנות‪ ,‬התיעוד‪ ,‬השיתוף של הסיפורים ויצירת קהילה נשית‬ ‫תומכת ומעצימה היא חלק מהתמודדות זו‪ .‬ואולם‪ ,‬הסרט‬ ‫בהחלט נאמן לשמו‪ ,‬שכן הוא גורם לנו להישיר מבט אל‬ ‫אותם אתרים‪ ,‬מרחבים וגורמים בחברה שלנו שמאפשרים‬ ‫לא רק לאלימות שכזו נגד נשים להתקיים‪ ,‬אלא גם מאפשרים‬ ‫לנו באופן תדיר להפכם לבלתי נראים וללא ראויים למבט‪:‬‬ ‫קולנועי‪ ,‬פוליטי ואחר‪.‬‬ ‫הסרט אפוא חושף שלל היבטים של כוח המופעל כלפי‬ ‫נשים‪ ,‬כוח שהוא פעמים רבות בלתי נראה בעצמו‪ ,‬כמו‬ ‫הנשים עצמן וכמו ההשלכות שיש להפעלתו כלפיהן‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪ < 0618‬לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫נקודה קריטית בהגותו של פוקו היא כי לכוח יש גם תפקיד‬ ‫יוצר ולכן‪ ,‬כלשונו‪" ,‬היכן שישנו כוח‪ ,‬ישנה התנגדות"‪ .‬זו‬ ‫נקודה נוספת שמוצגת היטב בסרט‪ ,‬לדעתי‪ .‬ההתנגדות היא‬ ‫קודם כול בעשיית הסרט עצמו והנכחת הסיפור בעולם‪.‬‬ ‫העלילה‪ ,‬דרך ההתמודדות המוצגת עם הפוסט‪-‬טראומה‪,‬‬ ‫מצביעה על מימד זה בתוך מסגרת מחשבה על הכוח‬ ‫בחברה כמערכת‪ ,‬כרשת של יחסים‪ .‬חלק מההתמודדות‬ ‫הזו‪ ,‬שהיא‪-‬היא ההתנגדות‪ ,‬מתבטאת גם בשבירת הבידוד‬ ‫בין נשים והחיבור בין הקורבנות‪ ,‬וגם ביניהן לבין הצופות‬ ‫והצופים הנחשפים לסיפורן‪.‬‬ ‫שלושים שנה לאחר מסדר זיהוי האיש שאנס אותן ואחרות‪,‬‬ ‫מזהה נירה את לילי בזמן עבודתה על וידאו לעריכה‪ .‬לילי‬ ‫היא פעילת שמאל ומצולמת בזמן התפרעויות מתנחלים‬ ‫במסיק זיתים פלסטיני‪ ,‬עוד שטח 'בלתי נראה' של החברה‬ ‫הישראלית‪ ,‬עוד איזור‪ ,‬אתר‪ ,‬גוף‪ ,‬שחווה כיבוש‪ .‬היא מזהה‬ ‫בעיניה של לילי מבט שמוכר לה כנראה‪ ,‬מבט שמסגיר‬ ‫שעוד משהו קיים מבעד להופעתה מלאת הכוח‪.‬‬ ‫"עוד יחשבו שאני פעילה פוליטית"‪ ,‬אומרת נירה כשהיא‬ ‫מצטרפת בשנית לאוטובוס פעילי השמאל לשטחים‪ .‬ואכן‬ ‫נירה היא פעילה פוליטית‪ ,‬גם אם שונה מזו שבדרך כלל‬ ‫נוהגים להציג כלגיטימית או כראויה לקבל הכרה‪ .‬העבודה‬ ‫שהיא עושה‪ ,‬שממנה מופק סרט בסופו של דבר‪ ,‬היא‪-‬‬ ‫היא העשייה הפוליטית שלה‪ .‬החוויות האישיות שלה הן‬ ‫פוליטיות וממש אין צורך לנסוע לשטחים כדי לסמן אותן‬ ‫ככאלה‪ .‬בהקשר של המעמד הפוליטי של הסרט‪ ,‬חשבו‬ ‫למשל על זה שהוא יצא לאקרנים ממש במקביל להרשעתו‬ ‫באונס של קצב‪ ,‬הנשיא לשעבר‪.‬‬ ‫"את יודעת‪ ,‬בכלל לא רואים עליך"‪ ,‬אומרת נירה ללילי‬ ‫בפגישתן בפתיחת הסרט‪ .‬שתי הגיבורות הינן נשים שעוטות‬ ‫על עצמן חזות חזקה וחסינה‪ ,‬כזו שלא מאפשרת לראות‬ ‫את אותו אירוע בעברן‪ .‬אך במהרה אנו נחשפים בעצב‬ ‫למה שפעמים כה רבות יוצר היסטוריה נשית שכן שתיהן‬ ‫מאותו מסדר‪ ...‬אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬הסרט מציע תיקון למשותף‬ ‫להן על ידי חיבור ביניהן‪.‬‬ ‫התמודדותה של נירה‪ ,‬המבקשת לחזור אחורה כדי‬ ‫להתקדם קדימה‪ ,‬מרפררת למתודה של פוקו בחקירתו‬ ‫נֶאלוֹגית‪ ,‬ארכיאולוגית‪ ,‬היסטורית‪ .‬ההתבוננות בעבר‬ ‫הגֶ ָ‬ ‫היא עבורו‪ ,‬ולמעשה גם עבור נירה‪ ,‬הדרך להתמודדות עם‬ ‫ההווה‪ .‬היא רוצה לברר מה היה שם ולהציף חזרה לפני‬ ‫השטח את הרגעים הכואבים‪ .‬המפגש עם לילי וההבנה כי‬ ‫‪22‬‬ ‫זה אינו מקרה פרטי‪ ,‬כי זו אינה בעיה אישית‪ ,‬אלא מדובר‬ ‫בבעיה פוליטית‪ ,‬גורפת‪ ,‬שאיתה מתמודדות עוד נשים‬ ‫רבות‪ ,‬מעניקה לה כוח להתמודדות חדשה‪ .‬היא מבקשת‬ ‫לפרוץ את הבידוד ולשמוע עדויות של נשים אחרות‪ ,‬לקרוא‬ ‫את דו"חות המשטרה ואת הכתבות בעיתונות ולהסיר את‬ ‫הערפול שנכח בה כל השנים‪.‬‬ ‫הצגת ההתמודדות עם הטראומה באופן זה עולה בקנה‬ ‫אחד עם הדרך שבה מתאר פוקו את החירות‪ .‬לדידו‪,‬‬ ‫חירות אינה מימוש מהות קבועה נסתרת‪ ,‬אלא בדיוק‬ ‫היעדר קיבעון‪ ,‬שינוי ויצירה עצמית מתמדת בחריגה מן‬ ‫הגבולות בהווה‪ ,‬בין היתר דרך חקירת העבר‪ .‬העיסוק‬ ‫של פוקו בהיסטוריה משמש לביקורת ההווה ופריצה של‬ ‫הגבולות‪ ,‬מתוך הצבעה כי הם אינם הכרחיים וקבועים‪.‬‬ ‫פריצת הגבולות והדרישה לשינוי עצמי היא מימוש החירות‬ ‫לדידו‪ .‬הרצון של נירה לחזור ולבחון "מה בדיוק קרה שם"‬ ‫אינו מוצג כקיבעון אלא‪ ,‬בדיוק כפי שמציע פוקו‪ ,‬התנגדות‬ ‫לכוח וחקירת העבר וביקורת כלפיו כדי לשנות את ההווה‪.‬‬ ‫בסרט שלפנינו נרקם קשר בין‪-‬נשי שמהווה התנגדות לכוח‬ ‫הפועל בחברה פטריארכלית‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ביצירת בידוד ונתק‬ ‫בין נשים‪ .‬השינוי שנירה עוברת מתבטא למשל בסצנה‬ ‫הנהדרת שבה היא ולילי חופשיות לדמיין את נקמתן‪,‬‬ ‫ובסצנה שבה הן יכולות לנסוע לביתו של האנס שפגע בהן‪,‬‬ ‫והפעם הן שעומדות ביחד "במסדר" והוא זה שניצב בודד‬ ‫למולן‪ .‬ושם‪ ,‬במרחב המעצים ביניהן במכונית‪ ,‬הן פורצות‬ ‫בצחוק‪ .‬ואולי החירות של אביעד היא אכן ביצירה‪ ,‬שבסופו‬ ‫של דבר גם מוצגת לנגד עינינו על המסך‪.‬‬ ‫במפגש שהתקיים עם הבמאית ועם אחת מצמד כוכבות‬ ‫הסרט‪ ,‬רונית אלקבץ‪ ,‬אחת אחרי השנייה החלו הצופות‬ ‫לספר על הטראומות שלהן ועל הכוח שהעניק להן הסרט‬ ‫למצוא קול לומר זאת‪ .‬ממש כפי שנירה ולילי עושות אחת‬ ‫עבור השנייה‪ .‬היה נפלא לראות את עוצמתו האדירה‬ ‫של הסרט להחדיר בהן כוח למצוא את קולן‪ ,‬לאפשר‬ ‫להן מרחב לגיטימי להשמיע את עצמן ולספר את סיפורן‬ ‫הכואב‪.‬‬ ‫אף על פי שהקשר הבין‪-‬נשי הוא בעצמו אחד מגיבורי‬ ‫הסרט וכי הכימיה בין אלקבץ ודודינה מיטיבה להציגו‪,‬‬ ‫לטעמי‪ ,‬העלילה אינה מפתחת אותו למלוא הפוטנציאל‬ ‫שנדמה כי טמון בה‪ ,‬אולי משום עומס החומרים הנידונים‬ ‫בו‪ .‬אולם עם זאת‪ ,‬הקשר ביניהן‪ ,‬הנרקם לקשר בין‪-‬נשי‬ ‫מעצים‪ ,‬המאפשר לנירה ולילי גאולה עבור עצמן‪ ,‬בהחלט‬ ‫מהווה את הבסיס לאחד הרגעים החשובים‪ ,‬העוצמתיים‬ ‫‪ < 0618‬לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫והמרגשים שזכיתי לראות בקולנוע הישראלי‪ ,‬השיחה‬ ‫בין האם לבת‪ .‬שבירת השתיקה ביניהן היא אנלוגיה גם‬ ‫לשבירתה בין צופות הסרט בכלל‪ ,‬כפי שקרה בכל השיחות‬ ‫שבהן נכחתי לאחר הקרנתו‪ ,‬וגם לשבירת השתיקה מבחינת‬ ‫הפער הבין‪-‬דורי בין הצופות‪ ,‬היינו כלומר‪ ,‬בין אלו ששמעו‬ ‫על אותו אנס בשנות השבעים ובין אלו שלא‪.‬‬ ‫'עדיף שלא לדבר על זה‪ ,‬עדיף לעזוב את זה'‪ ,‬אומרת לה‬ ‫אמה של לילי‪' .‬בשביל מה את צריכה את זה עכשיו'?‬ ‫שואל אותה אמנון‪' .‬בשביל מה לך? עברו כל כך הרבה‬ ‫שנים'‪ ,‬אומר לנירה הפקיד בתחנת המשטרה‪ .‬כמוהם‪ ,‬עוד‬ ‫רבים אחרים ואחרות בוחרים להדחיק ולכסות על פשעים‬ ‫יומיומיים אלו‪ .‬הסרט המונח כעת בעולם אינו מאפשר עוד‬ ‫להתעלם מהסיפור‪ .‬כוחו הפוליטי של הקולנוע הוא בדיוק‬ ‫בהנצחת אותו מקרה של 'האנס המנומס'‪ ,‬סיפור שהוא‬ ‫רק אחד מיני סיפורים רבים מספור של אונס ושל אלימות‬ ‫נגד נשים‪ .‬את אותם פשעים שמסופחים כמעט באופן‬ ‫מיידי לתחום ה'בלתי נראה' של החברה שלנו‪ ,‬בוחר הסרט‬ ‫להציב במרכז‪ ,‬לנגד עינינו‪ ,‬במלוא הנראות‪.‬‬ ‫"אחת מכל חמש נשים בכל מקום בעולם תהפוך קורבן‬ ‫אונס"‪ ,‬כך נכתב בדו"ח האו"ם מ‪ 2007-‬החותם את‬ ‫הסרט‪ .‬גם אם לא רואים עליהן‪ ,‬וגם אם אנחנו לא לגמרי‬ ‫רוצים לראות זאת עליהן‪ ,‬ובעצם עלינו כחברה‪ ,‬זו האחריות‬ ‫שלנו‪ .‬סרטה של מיכל אביעד מניח מולנו על המסך הגדול‬ ‫את מה שחשוב לא להשתיק יותר‪.‬‬ ‫לא עוד ‪.Invisible‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬רוצו לראות! ובמקביל‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם לקרוא‪...‬‬ ‫המפגש ביניהן מביא להסרת הכיסויים שנאגרו במשך שנים‪,‬‬ ‫להפרת הבלבול שחל על האירועים שחוו‪ ,‬לערעור הקרקע‬ ‫היציבה‪ ,‬לכאורה לפחות‪ ,‬שעליה הן מתקיימות‪ .‬במקביל‪,‬‬ ‫הסרט עושה מהלך דומה עבור הצופים והצופות ומסיר‬ ‫את הלוט מאותם מעשי אלימות איומים שמתבצעים כל‬ ‫יום‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬כלפי נשים‪ ,‬בכל המגזרים‪ ,‬בכל הגילאים‪,‬‬ ‫בכל הגדלים‪ ,‬בכל הצבעים ובכל העדות‪ .‬ואגב‪ ,‬גם לא מעט‬ ‫כלפי נערים וגברים‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬יש משהו שכן נשאר ‪ Invisible‬בסרט –‬ ‫האונס‪ .‬בחירה זו מהדהדת גם היא כי סרט זה מבקש לחרוג‬ ‫מהנורמות‪ ,‬לערער על מה שנתפש כראוי להציג בקולנוע‪,‬‬ ‫וכי נקודת המבט כאן היא על נשים ומנקודת מבט של נשים‪.‬‬ ‫על ההתמודדות שלהן‪ ,‬על הכאב שלהן‪ ,‬על החיבור ביניהן‬ ‫ועל שלל צורותיו של הכוח בחברה הפועל עליהן‪ ,‬לא רק‬ ‫בצורתו הקיצונית של אונס‪ .‬חוויות הכאב‪ ,‬האימה‪ ,‬הבושה‬ ‫מהאונס לא מסתכמות שם‪ .‬אירועים שונים של השפלה‬ ‫ויחס דכאני ומכפיף מוצגים לאורך הסרט‪ ,‬גם שלושים‬ ‫שנה אחרי כן‪ .‬במובן זה מונחת כאן הצעה לחשוב מחדש‬ ‫על איך לעשות קולנוע ומה לייצג דרכו‪ .‬הסרט מציג את‬ ‫העולם כפי שנשים חוות אותו‪ ,‬על חלקיו הקשים‪ ,‬הכואבים‬ ‫והמכוערים‪ ,‬על החרדה הקיומית שמלווה לקיום הנשי‬ ‫בחברה הזו‪ .‬אך גם על המקומות של הכוח וההתנגדות‪,‬‬ ‫העוצמה‪ ,‬היופי‪ ,‬האושר והרגעים המרגשים בתוכו‪.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪ < 0618‬לא עוד ‪ | Invisible‬יעל דולמן‬ ‫הערות‪:‬‬ ‫א(‬ ‫אין מקום לפרט כאן את כל כתבי פוקו‪ ,‬אולם להלן שלושה פריטים של קריאה פרשנית‬ ‫מומלצת בעברית‪ ,‬בתוכה ניתן למצוא גם פירוט של הפרסומים החשובים של פוקו‪,‬‬ ‫באנגלית ובעברית‪:‬‬ ‫אופיר עדי‪ .‬עיון מחודש בפוקו‪ :‬המיפוי של ידע וכוח‪ .‬עיון‪ .‬מ"א ‪ .1992‬עמ' ‪.187-218‬‬ ‫ארבל אילנה‪ .‬פוקו וההומניזם‪ .‬כנרת‪ ,‬זמורה‪-‬ביתן‪ ,‬דביר‪ .‬אור יהודה‪.2006 ,‬‬ ‫מילס שרה‪ .‬מישל פוקו‪ .‬תרגום‪ :‬זהבי אהד‪ .‬רסלינג‪ .‬תל אביב‪.2005 ,‬‬ ‫ב(‬ ‫בקשר לסרט‪ ,‬ראו חומרים מעניינים בקישורים הבאים‪:‬‬ ‫קדימון לסרט משולב‬ ‫עם הערות הבמאית‬ ‫כתבה שנעשתה על‬ ‫הסרט ב'אולפן שישי'‬ ‫דף הפייסבוק של הסרט‬ ‫‪24‬‬ ‫‪ < 0618‬האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר‬ ‫רביד רובנר‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 05‬‬ ‫‪" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ‬‬ ‫¬®½®‪"½Ð½½ÏÈÐ"®³Ì½È"Ð ÃÁÃ".‬‬ ‫®‪"ij쬽Ð"Ь"ÐÁ²ÅÃ".HiT‬‬ ‫‪"0²µ"ijнȮ"ÐÀγȳ"½Ð½µ¹‬‬ ‫האגף הנחמד על שם רביד רובנר‬ ‫בנובמבר האחרון‪ ,‬חבורה של כעשרים יוצרים ויוצרות ואני‬ ‫ביניהם‪ ,‬נשכבו על רצפת הבטון של האגף החדש במוזיאון‬ ‫תל אביב‪ ,‬לראשנו פיסת בד אדום‪ ,‬ועינינו עצומות‪ .‬אחרי‬ ‫כמה דקות התחילה נטלי לוין לקרוא בקול רם את מניפסט‬ ‫הפופ‪-‬ארט של קלאוס אולנדנבורג מ‪ .1961-‬להלן‬ ‫המשפט הראשון‪:‬‬ ‫‪"н¼Ç½Ã/н¼³Î¬/н¼½Á³Ê"¬½²Ï"гÅì" È®"½Å¬$‬‬ ‫‪"²ÁÏ "йв "ÁÈ "ЮÏÁà "˳¹ "³²Ïà "²Ï³ÈÏ‬‬ ‫®‪0$ij¬½µ³Ã‬‬ ‫לא פתחתי עין‪ ,‬חיכיתי שתגיע איזו מאבטחת ותישא אותי‬ ‫אל מחוץ לצוללת הבטון‪ ,‬אל הכניסה עם עיגולי התאורה‬ ‫השקועה בקרקע‪ ,‬המסנוורת את הנכנסים והיוצאים היטב‬ ‫מלמטה‪ .‬שום דבר כזה לא קרה‪ .‬חלפה מחצית השעה‬ ‫המתוכננת‪ ,‬התיישבנו בשקט והתחלנו לדבר על האגף‬ ‫החדש הזה‪ ,‬שמשעה שהוקם הטריד אמנים‪ ,‬אדריכלים‪,‬‬ ‫מבקרים במוזיאון ומבקרי אמנות‪ .‬מלים רבות נכתבו עד‬ ‫כה על ההשקעה המופרזת‪ ,‬כחמישים מיליון שקלים‪,‬‬ ‫באדריכלות פומפוזית בתקופה שדורשת חלוקה הגיונית‬ ‫יותר של סכומי עתק; על מניעת הכסף הרב הזה מידי‬ ‫אמנים שבקושי רב מכלכלים את עצמם בישראל‪ ,‬ועל‬ ‫הוועד המנהל‪ ,‬שכמה מבעלי הון החברים בו עורכים מדי‬ ‫פעם תערוכות יחיד לקרוביהם‪.‬‬ ‫התחלנו להעלות רעיונות אחרים לפעולות מחאה נוספות‬ ‫באגף החדש‪ .‬מישהי הציעה שהאמנים יוציאו ממנו את‬ ‫כל העבודות‪ ,‬מישהו הציע להסב אותו לחלל יצירה פתוח‬ ‫לאמנים ואחרת הציעה להתעלם מהמוזיאון כליל‪ ,‬כאילו‬ ‫הוא לא קיים‪ ,‬ולהציג רק בחללים אחרים‪.‬‬ ‫במהלך הדיון‪ ,‬ניקר בזווית העין שלט כסוף‪" :‬גלריה לצילום‬ ‫על‪-‬שם דורון סבג ‪ ORS -‬בע"מ"‪ .‬ישבנו באי‪-‬נוחות מתחת‬ ‫לשלט של ‪ .ORS‬האם ראוי ששם חברה מסחרית יתנוסס‬ ‫על קירות מוזיאון ציבורי? בעיקר צרם לנו ש‪ ,ORS-‬חברת‬ ‫כוח אדם‪ ,‬נצרבה בתודעתנו כמנציחה את אוזלת היד של‬ ‫שירות התעסוקה הממשלתי‪ .‬כחלק ממגמת ההפרטה‬ ‫המואצת שעוברת מדינת ישראל‪ ,‬גם שירות זה עבר‬ ‫מהממשלה למגזר הפרטי‪ ,‬ובמקום טובתם של הציבור ושל‬ ‫העובדים‪ ,‬נראה כי העומד לנגד עיני החברה הוא טובת‬ ‫בעלי המניות שלה‪ ,‬על חשבון העובדים‪ .‬העסקה באמצעות‬ ‫חברת כוח אדם היא אולי פתרון סביר לעובדים שהם‬ ‫זמניים בהגדרה‪ ,‬למשל לעובדים המחליפים נשים בחופשת‬ ‫לידה או בחופשת מחלה ממושכת‪ ,‬אך בפועל המערכת‬ ‫הכלכלית כבר שנים רבות מאוד לא מצמצמת את תופעת‬ ‫חברות כוח‪-‬האדם הפרטיות לתחום זה‪ ,‬מה שמאפשר‬ ‫גם לממשלה לפטור את עצמה ואת המעביד מאחריות‬ ‫מוסרית לשכירים ה"זמניים"‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ < 0618‬האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר‬ ‫גם אם כל זה נראה לקורא סביר‪ ,‬כורח 'המציאות' או‬ ‫'השוק'‪ ,‬כמצב של אין‪-‬ברירה‪ ,‬כמאבק נפסד מראש וכיו"ב‪,‬‬ ‫עדיין יש מקום לשאלת הלגיטימיות של ‪ - ORS‬חברת כוח‬ ‫אדם שלה ולאמנות אין דבר וחצי דבר ‪ -‬כשם של גלריה‬ ‫לצילום במוזיאון לאמנות‪.‬‬ ‫הבה נבדוק מה עושה האגף החדש של המוזיאון לארבעת‬ ‫אלו‪ .‬קל לבדוק את ]‪ .[4‬צריך לקחת עבודת אמנות‪ ,‬לתלות‬ ‫אותה בגלריה על‪-‬שם סבג ולבדוק אם המשמעות של‬ ‫היצירה לא השתנתה‪ .‬גם ניסוי מחשבה יספיק‪ ,‬אבל למען‬ ‫הפילוסופיה‪ ,‬עשיתי זאת בפועל‪.‬‬ ‫שבועיים לאחר אותו אירוע נכנסנו עם חברי "גרילה תרבות"‬ ‫לפעולה ממוקדת נגד מפגן שמה של ‪ ORS‬במוזיאון‪.‬‬ ‫האירוע התחיל בהקראת שירה ברחבה שמתחת לגלריה‪.‬‬ ‫כארבעים אנשים נאספו והקשיבו‪ .‬ברגעים הראשונים נדמה‬ ‫היה שהאירוע הרגוע תוכנן על‪-‬ידי המוזיאון או בתיאום‬ ‫איתו‪ ,‬אבל כשהאמנים שלפו מהתיקים ציורים וצילומים‬ ‫ותלו אותם בחופזה על הקיר בנייר דבק‪ ,‬לא נותרה שאלה‬ ‫לגבי האופי המחאתי של הפעילות‪ .‬מכיוון שניסיון ההדבקה‬ ‫נמשך שניות ספורות בלבד‪ ,‬היה קשה להעריך מי מטופש‬ ‫יותר – האמנים שניסו לשנות מבנה בטון ומלט מזוות‬ ‫ואדיר במעט נייר דבק משוק הכרמל‪ ,‬או המאבטחים‬ ‫השריריים שזומנו במיוחד לאירוע )כך הסתבר מאוחר יותר‬ ‫משיחה עימן(‪ ,‬ותלשו במלוא אונם המפואר את העבודות‬ ‫החלושות מהקיר‪.‬‬ ‫העבודה שתליתי בנייר דבק מתחת לשלט "גלריה לצילום‬ ‫על‪-‬שם דורון סבג ‪ ORS -‬בע"מ" היא צילום של לוח‬ ‫מודעות של החברה‪ ,‬שצילמתי באותו בוקר בפתח‪-‬תקוה‪.‬‬ ‫הצילום מציג מודעות המבטיחות "תשלום על ארוחות‪,‬‬ ‫בונוסים‪ ,‬מתנות בחגים ועוד‪] "....‬ארבע הנקודות במקור[‪,‬‬ ‫ועוד הצעות עבודה נחמדות‪ .‬הצילום מבקש מהצופה‬ ‫להתבונן באופן ביקורתי על הצעות העבודה של ‪,ORS‬‬ ‫כמעט בכל חלל תצוגה‪ ,‬פרט לזה של ‪ָ .ORS‬שם העבודה‬ ‫הופכת פתאום לפרודיה על עצמה‪ .‬היא מאבדת את‬ ‫משמעותה הביקורתית והופכת למעין בדיחה‪ .‬ברור שכל‬ ‫עבודה שעוסקת בעוולות של צורת ההעסקה זו‪ ,‬למשל כזו‬ ‫המתייחסת למצבם הרע של העובדים‪ ,‬לא הייתה מתקבלת‬ ‫לתצוגה בגלריה‪.‬‬ ‫אני רוצה להבהיר את הצידוק הפילוסופי לפעולה שלנו‪,‬‬ ‫לכל מי שלא השתכנע‪ .‬נתחיל בכמה הנחות יסוד שאנחנו‬ ‫מגיעים איתן למוזיאון‪:‬‬ ‫]‪ [1‬חשיבות קיומו של המוזיאון נצחית‪ ,‬אבל נצחית פחות‬ ‫מהעבודות המוצגות בו‪ ,‬שגם אם יהרסו‪ ,‬נצחיות משמעותן‬ ‫מובטחת‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬קיומן של עבודות אמנות אינו‬ ‫תלוי בקיומו של מוזיאון‪ ,‬ולכן המוזיאון נתפש כפחות חשוב‬ ‫מהעבודות המוצגות בו‪.‬‬ ‫]‪ [2‬ועדיין‪ ,‬קיומו של מוזיאון הכרחי‪ ,‬כי אין‬ ‫אלטרנטיבה להצגה נרחבת של יצירות רבות‬ ‫הנוגעות לכל תחום של החיים‪.‬‬ ‫]‪ [3‬אמנות היא חופשייה מפניות‪ ,‬טהורה‬ ‫בכוונותיה‪ ,‬וזה מאפשר לה לגעת בכל מושא‬ ‫באופן אותנטי‪.‬‬ ‫]‪ [4‬המוזיאון הציבורי צריך לאפשר את ]‪.[3‬‬ ‫אסור לו להשפיע על הערך הסמנטי של עבודת‬ ‫אמנות‪ ,‬על המשמעות שלה‪ ,‬או להגביל באופן‬ ‫ישיר ועקיף את תוכן היצירה ומושאה‪ .‬כאשר‬ ‫נוצר עיוות סמנטי כזה – משום שחלף זמן רב מאז‬ ‫נוצרה היצירה‪ ,‬או משום שהיא שייכת לתרבות‬ ‫אחרת שלא מוכרת לצופה – הקונטקסט‬ ‫המקורי מוסבר לרוב על‪-‬ידי האוצר‪/‬ת‪.‬‬ ‫אבל הרי אנחנו מניחים ש]‪ :[2‬קיומו של מוזיאון הוא עניין‬ ‫הכרחי‪ .‬ומניחים ש]‪ :[3‬אמנות מסוגלת לגעת בכל תחום‬ ‫של החיים‪ .‬שלוש הנחות אלו אינן מתיישבות זו עם זו‬ ‫במקרה של הגלריה לצילום על‪-‬שם ‪.ORS‬‬ ‫אפשר לבחון זאת גם בהשוואה לפרויקט אמנות אחר‬ ‫שממומן על‪-‬ידי תאגיד עסקי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הפרויקט השנתי‬ ‫של בנק לאומי‪" ,‬אמנות סודית"‪ .‬גם כאן לא סביר שעבודה‬ ‫המעמידה את בנק לאומי במצב מביך‪ ,‬למשל כזו העוסקת‬ ‫‪ßǾ̇ß"¯̋́ß‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪ < 0618‬האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר‬ ‫בשערורייה האחרונה סביב תחרות העמותות‪ ,‬הייתה‬ ‫עוברת את דירקטוריון המנהלים‪ .‬ועדיין‪ ,‬אין דין השניים‬ ‫זהה‪ .‬הצופה המבקרת ב"אמנות סודית"‪ ,‬אם איננה‬ ‫תמימה‪ ,‬תניח שמסגרת האמנות המוצגת לה בבנק לאומי‬ ‫לא תכלול תכנים מסוימים‪ ,‬אבל היא לא אמורה להגיע‬ ‫מצויידת בסט דומה של הנחות אל המוזיאון הציבורי‬ ‫ש)לפחות( תודעתית אמור להיות חף מפניות כלכליות‬ ‫ופוליטיות‪.‬‬ ‫כמו בתערוכה של לאומי‪ ,‬גם בתערוכה באגף ‪ ORS‬יש‬ ‫צמצום ַא ְפּריורי )נתון ומקובע מראש( של שדה האמנות‬ ‫האפשרי במרחב ההצגה‪ .‬לאומי מוכן להשקיע נתחון‬ ‫מרווחיו כדי להעלות את קרנו בעיני החברה הישראלית‪,‬‬ ‫גם ‪ .ORS‬אנחנו מתמודדים עם מה שנמצא על השלט –‬ ‫שם של חברה מסחרית שהופכת אגף במוזיאון למכבסה‬ ‫פרטית‪ .‬את זה אפשר לכנות ‪ .ARTWASH‬מצג שווא של‬ ‫'כשרות'‪ ,‬הטעיית הזולת בניקיון המוסרי של חברה‪ ,‬הסחת‬ ‫דעת מעוולות שיטתיות ע"י שימוש ציני בטוהר המיוחס‬ ‫לאמנות‪.‬‬ ‫גם אם יש או אין הבדל בין "אמנות סודית" לתערוכה‬ ‫בגלריה של ‪ ,ORS‬זה אומר שלא נשאר יותר מקום להציג‬ ‫בו כל אמנות שהיא ללא מגבלות‪ .‬זה משאיר אותנו רק עם‬ ‫הנחה ]‪ – [1‬קיומן של עבודות אמנות אינו תלוי בקיומו של‬ ‫מוזיאון‪ .‬הנחה זו עדיין נכונה‪ ,‬אבל היא הוקצנה לאבסורד‪,‬‬ ‫כי מסתבר שישנן עבודות שלא יכולות להימצא במוזיאון‬ ‫ממילא‪.‬‬ ‫יש עוד כמה שאלות שצריך לענות עליהן‪ :‬האם לקרוא‬ ‫לאגף על שם בעלים של חברה ולא על שם החברה עצמה‬ ‫– להסיר את ‪ ORS‬בע"מ מהשלט‪ ,‬ולהשאיר רק את "דורון‬ ‫סבג" – יפתור את הבעיה? האם יש לאשר את שם הגלריה‬ ‫רק אם חברה או בעלי חברה עומדים בקריטריונים מוסריים‬ ‫כלשהם? ואם כן‪ ,‬האם ניתן לקבוע אותם? ומי יקבע אותם?‬ ‫אחד האולמות באגף החדש נקרא "אולם בני שטיינמץ"‪.‬‬ ‫האם עלינו לברר כיצד טייקון היהלומים שטיינמץ עשה את‬ ‫הונו‪ ,‬לפני שנכָ נס לאולם על שמו?‬ ‫על מנת לענות על שאלה זו נצא רגע אל מחוץ למוזיאון‪,‬‬ ‫נפנה שמאלה ברחוב שאול המלך ושוב שמאלה לרחוב‬ ‫וויצמן‪ .‬מולנו "מגדל האשפוז על‪-‬שם תד האריסון"‬ ‫שבביה"ח איכילוב‪ .‬הבה ננהג באותה שיטת בדיקה‪ ,‬נכניס‬ ‫לאגף האשפוז חולה ונברר מהן התוצאות‪ .‬ניקח חולה‬ ‫מיוחד‪ ,‬למשל‪ ,‬אויב אישי של משפחת אריסון‪ ,‬תבחרו‬ ‫אתם את המועמד‪/‬ת‪ .‬כשנכניס את החולה לאשפוז נניח‪,‬‬ ‫מן הסתם‪ ,‬שתפקיד האשפוז לשפר את מצבו הבריאותי‪,‬‬ ‫כשם שאנחנו מצפים שאחד מתפקידי המוזיאון הוא‬ ‫לשמור על ערכה המשמעי של עבודת אמנות‪ .‬אם נגלה‬ ‫שלא מאפשרים לחולה להתאשפז‪ ,‬או שמצב החולה יורע‬ ‫בעקבות האשפוז בכוונה‪ ,‬אנחנו ניצבים מול אותה בעיה‪.‬‬ ‫נכון להיום אין חשש כזה‪ ,‬כל החולים יתקבלו ויטופלו באופן‬ ‫שווה‪ .‬בהצטמצמות לניסוי מחשבה דמיוני זה‪ ,‬והתעלמות‬ ‫מבעיות של הפרטה וצמצום השרות הציבורי‪ ,‬נראה כי‬ ‫ה‪ WASH-‬מועיל במקרה של אשפוז ומזיק במקרה של‬ ‫אמנות‪.‬‬ ‫דוגמה אחרת ל‪ WASH-‬מזיק היא ה"מכבסה" החדשה‬ ‫והנוצצת המוקמת בימים אלה‪" ,‬בית הספר לקיימות‬ ‫מייסודן של החברה לישראל‪ ,‬כימיקלים לישראל ובתי‬ ‫הזיקוק לנפט"‪ ,‬במטרה לשטוף‪ ,‬משנת הלימודים הקרובה‪,‬‬ ‫את החברות הנ"ל שבבעלות האחים עופר‪ .‬בית ספר‬ ‫ללימודי קיימות שתורמיו הם מפעלים המנצלים משאבים‬ ‫לא מתחדשים והנלחמים תדיר בתביעות שהוגשו נגדם בגין‬ ‫פגיעות בסביבה – נשמע כמו בדיחה גרועה במיוחד‪ .‬לא‬ ‫סביר שעבודת מחקר בנושא השלכות השליליות של כי"ל‬ ‫על ים המלח תקבל ציון עובר כשם שלא סביר שעבודת‬ ‫אמנות שמעידה לרעה על פעילות ‪ ORS‬תעבור את אוצרות‬ ‫המוזיאון‪.‬‬ ‫בקצרה‪ ,‬כשחברה פרטית תורמת לקידום תחום פעילות‪,‬‬ ‫והתרומה מזיקה לתחום ונעשית בכסות תמימה – כמו‬ ‫במוזיאון ובבית הספר לקיימות – יש בעיה‪.‬‬ ‫נשאר עם משפחת עופר‪ ,‬נחזור למוזיאון ונחזור בזמן‪ .‬ינואר‬ ‫ָ‬ ‫‪ ,2006‬הטייקון המנוח סמי עופר‪ ,‬שתרם למוזיאון ת"א‬ ‫‪ 20‬מיליון שקלים‪ ,‬מודיע על ביטול דרישתו להסבת שם‬ ‫המוזיאון על שמו ושם רעייתו‪ ,‬והשלט שנתלה בחוץ הוסר‪.‬‬ ‫עופר וויתר בעקבות התנגדות דו‪-‬ראשית מצד אספנים‬ ‫עשירים שתרמו מאוספם למוזיאון‪ ,‬כגון רעיה יגלום‪ ,‬שגם‬ ‫ישבה בוועד המנהל‪ ,‬ותורמים אחרים‪ ,‬כהנהלת קרן ריצ'‪,‬‬ ‫שהחליטה למשוך את תרומתה אם לא יוחלט אחרת‪,‬‬ ‫אבל גם מצד אמנים‪ .‬מחאת האמנים‪ ,‬שלא כמו סנקציות‬ ‫התורמים‪ ,‬הייתה מנומקת בעצומה‪:‬‬ ‫‪"н½ÅÍÁ "½Å¹³À "ij½Ç½Å "³µ "²Ã³ÎÐ "н½Åв® "½¬³Î "³Å¬$‬‬ ‫‪/®½®¬"ÁÐ"ÁÏ"² ³®À"гÁ½µ" Å"½¬Ì³½³"ijÃî" ³®À‬‬ ‫½‪"г ³Ãв"ÐνµÁ"νȮ"г®Îв"г dzÃ"ÐÀ½Ê²³"³Ê‬‬ ‫®½‪"нÊÇÀ "²Ã³ÎÐ "н½Åв "0³²ÅÏÃÁ " ¹¬ "ij²/Á½¬ "Ä‬‬ ‫‪"нÅóÁ Ã"²¹ÌŲ®"ι¬"³¬"²µ"г®ÎÐ" dzÃÁ"½²ÏÁÀ‬‬ ‫"‬ ‫‪27‬‬ ‫‪ < 0618‬האגף הנחמד על שם רביד רובנר | רביד רובנר‬ ‫‪"Ь "½ýϬà "³Å¬ "0½Ð³®ÎÐ "¬Á³ "²¼³® "¼Í¬ "²Å½²‬‬ ‫‪$0²µ "¾Á²Ã "гͽ Ìó "гÀóР"гÎÏʬÃÏ "г½³Ïβ‬‬ ‫̲‪]½ÁÏ"Ð³Ï ²²‬‬ ‫אפשר רק לשער שלגורמים בעלי הממון הייתה השפעה‬ ‫חזקה יותר על אקט ביטול השיום מחדש של המוזיאון‬ ‫מאשר לאמנים המתוסכלים‪ .‬עובדה‪ ,‬לא הייתה התנגדות‬ ‫מצד בעלי ההון לקרוא לאגף החדש‪ ,‬שנבנה רק ‪ 5‬שנים‬ ‫מאוחר יותר וגודלו כגודל האגף הישן‪ ,‬על שם זוג התורמים‬ ‫שמואל והרטה עמיר‪ .‬למי שתוהה‪ ,‬אין זה כך בלובר‪ ,‬במומה‬ ‫או בטייט מודרן‪.‬‬ ‫מה אפשר לעשות?‬ ‫אפשר לסרב לקחת כסף מבעלי הון כדי להציג אמנות‬ ‫לציבור‪ .‬המשמעות היא שיש לממן את כל חללי האמנות‬ ‫הציבוריים מכספי ציבור בלבד‪ ,‬גם אם המוזיאון יהיה פחות‬ ‫מפואר‪ .‬תורמים נדיבים כדורון סבג יוכלו להמשיך לקנות‬ ‫עבודות מאמנים ולתרום אותם למוזיאון‪ ,‬אבל הם לא‬ ‫יוכלו לקנות את המוזיאון או אגפים בו‪ ,‬והם לא יוכלו לציין‬ ‫מתחת לעבודות שתרמו "באדיבות כך וכך"‪.‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬ייתכן שלאתגר את ההנחות המקובלות זה‬ ‫לא דבר רע‪ .‬יכול להיות שחשיבת המוזיאון כחלל משולל‬ ‫אינטרסים היא תפיסה אנכרוניסטית ונאיבית‪ .‬אולי טוב‬ ‫שהעיתוי של פתיחת האגף החדש על אולמותיו ושמותיהם‬ ‫השנויים במחלוקת בסוף מחאת הקיץ האחרון חשפה‬ ‫לכולנו את התמימות הזאת‪ ,‬והגיע הזמן לשנות את תפישת‬ ‫המוזיאון הרווחת ותפקידו במערך האמנות‪ .‬אולי הגיע הזמן‬ ‫לוותר על המוזיאון כחלל תמים‪ .‬כדי לשמור על כוחה של‬ ‫האמנות לעסוק בכל‪ ,‬נוכל לחזור ולתלות את הציורים שלנו‬ ‫על הפיקוסים של רוטשילד‪ .‬אם המציאות הפוליטית היא‬ ‫כזו שמגבילה מראש את אפשרויות האמנות המוצגת‪ ,‬אז‬ ‫כמו קלאוס אולדנבורג‪ ,‬נהיה גם אנחנו בעד "אמנות שהיא‬ ‫פוליטית‪-‬ארוטית‪-‬מיסטית‪ ,‬שעושה משהו חוץ מלשבת על‬ ‫התחת שלה במוזיאון"‪.‬‬ ‫‪28‬‬ flickr0com1talmon"Ł̇ª̶¸"̆Øı¯ 29 ‫‪ < 0618‬הלב מבין | שיר חכם‬ ‫שיר חכם‬ ‫‪" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ‬‬ ‫¬®½®‪"ÐÀγȳ"Á³¹Ã"ÐÎÍ®Ã".‬‬ ‫‪"²½ÎÁ ®"Á³¹Ã"½®ÎÈ"ÐÎ Ç‬‬ ‫‪®½®¬"ÁЮ"$гŹ²$‬‬ ‫הלב מבין‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 06‬‬ ‫הקדמה למאמרה של חנה ארנדט‬ ‫מאמרה של ארנדט דן בהבנה‪ .‬ארנדט כותבת בתקופה‬ ‫שלאחר תבוסת המשטרים הטוטליטריים ומתוך התגלות‬ ‫חריפה של הכשל להבין את שאירע‪ .‬הבנה‪ ,‬אותו כושר‬ ‫אנושי לחשוב ולהעניק משמעות‪ ,‬חשפה את פשיטת הרגל‬ ‫שלה אל מול תופעה שלא היתה ניתנת לכלכול‪ .‬בתור‬ ‫צורת מחשבה‪ ,‬קוראים המשטרים הטוטליטריים את‬ ‫ארנדט לבחון מחדש את קטגוריות ההבנה שלנו כדי להיות‬ ‫מסוגלת לחשוב את צורת המחשבה החדשה שהופיעה‬ ‫עתה בממשות בתמצותה המלא‪ .‬פשיטת הרגל של ההבנה‬ ‫החלה לפני עלייתם – עוד בשורשיהם הרעיוניים‪ .‬הלוגיקה‬ ‫והסיבתיות‪ ,‬או בפיתוחן המלא‪ :‬הסטטיסטיקה והכלכלה‪,‬‬ ‫צורות מחשבה וניטור המונים שהמדע החל לקדם בסוף‬ ‫המאה ה‪ ,18-‬הן הרגע שבו ההבנה החלה להידחף החוצה‬ ‫מהמגרש‪ .‬אלה צורות מחשבה שמבטלות את המשותפות‬ ‫של העולם‪ ,‬שמסתכלות על האדם כעל חיה מתנהגת ולא‬ ‫כעל הוויה פועלת ומציגות את ההיסטוריה כסט טענות‬ ‫לוגיות שמייתרות את הייחוד של דובריהן‪ ,‬את אירועי‬ ‫שיחתם והופכות אותה לאחדות מונוטונית גוועת‪ .‬ארנדט‬ ‫מבקשת להחזיר את ההבנה למרכז המגרש כדי להציל‬ ‫עולם משותף שבו אנו מתעניינים זה בזה ושבו יש עוד מקום‬ ‫לבלתי ידוע ולגילוי‪ ,‬וכדי להבין את הטוטליטריות מעבר‬ ‫לסימונה כרוע טהור‪ .‬חילוץ ההבנה‪ ,‬הבדלתה וסימונה בתור‬ ‫השכל הישר‪ ,‬קונפיגורציה היסטורית‪ ,‬היא המשימה שלה‬ ‫במאמר זה‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫מהי הבנה? ארנדט מבדילה אותה מפעילות מוסדית –‬ ‫מניתוח תופעות כתנודות‪ ,‬כהפרעות וכהתנהגויות‪ .‬בספרה‪,‬‬ ‫"המצב האנושי"‪ ,‬ארנדט מראה כיצד בעידן המודרני‪,‬‬ ‫שבישר את הטוטליטריות‪ ,‬הסטטיסטיקה והכלכלה נהפכו‬ ‫להיגיון הפוליטי של ניהול החיים‪ .‬היא משרטטת את‬ ‫ההבנה כמפגש פחות צפוי בין העניין למושא‪ ,‬שמעצב אותו‬ ‫מחדש ולא עוקב אחר התנהגותו ושתוצאתו היא הענקת‬ ‫משמעות‪ ,‬לא אינדוקטרינציה‪ .‬משמעות טומנת בחובה‬ ‫דבר מה משמעותי עבור מישהו‪ ,‬אינדוקטרינציה טומנת‬ ‫בחובה דבר מה כוחני על מישהו‪ .‬הבנה‪ ,‬אפוא‪ ,‬היא בראש‬ ‫ובראשונה משוקעות של היחיד המעוניין ולא של הרבים‬ ‫המפקחים‪ .‬ההבנה נפתחת בסצנה של היחיד עם עצמו‪,‬‬ ‫וממשיכה להיראות אצל היחיד באשר הוא ברבים‪ ,‬באשר‬ ‫הוא פומבי‪ .‬ההבנה אינה כושר אינדיווידואלי אלא ממשק‬ ‫אוניברסלי שמידת ההצטיינות בו נבחנת במידת ההתמדה‪,‬‬ ‫הסבלנות והכוח להחזיק את המושא בלתי מושג‪ .‬הבנה‬ ‫היא כושר מחשבתי שדרכו בני אדם נעשים אובייקטיביים‬ ‫זה לזה‪ ,‬שופטים ומכריעים‪ .‬לדלק שלו קוראת ארנדט‬ ‫מקוריות‪" ³È"Ͻ".²Á¹Ð²"¬½²"³Ð³²ÃÏ".γ̽®Ï"ÄÀн½$ :‬‬ ‫‪"г½Î³ ¼Í"½Á®"Ľ®²Á"ÐÅÃ"ÁÈ"³ÃÌÈ"¾³Ð®"γÍÃ"ͽÊÇÃ‬‬ ‫‪"½ÁÁÀ²"¾ÎÈÃ"½Á®"¼³ÊÏÁ"ÐÅÃ"Áȳ"ϬÎÃ"г®ÐÀ³Ã‬‬ ‫‪ 0$½ ³²Å²‬הבנה היא מחשבה מקורית שמתבצעת על‬ ‫הצד הטוב ביותר דווקא בהעדר מערך‪ ,‬מתודה וסט ערכים‬ ‫נתון‪ ,‬ושמאפשרת לשפוט נכונה‪ ,‬היינו להגיד אמת וליצוק‬ ‫‪ < 0618‬הלב מבין | שיר חכם‬ ‫ערך‪ .‬מקור‪ ,‬בתור מה שאפשר שיהיה "מספיק" ממנו‪ ,‬הוא‬ ‫כוח‪ :‬היצור המבין יכול להבין‪ ,‬כלומר הבנה היא מחשבה‬ ‫פוטנטית‪ ,‬בניגוד למחשבה אימפוטנטית‪ ,‬שעוקבת אחר‬ ‫כלל‪ .‬שיפוט‪ ,‬לפי ארנדט‪ ,‬הפעולה של היצור הפוטנטי‪ ,‬אינו‬ ‫רק הכרעה בין טוב ורע אלא קשב אינסופי לעובדות ולפיכך‬ ‫גם שכילה היסטורית שאינה מתכנסת במהלך טלאולוגי‬ ‫ושבאה בברית עם אינסופיותן וכך מזהה את הסופים‬ ‫בדפוסיהן‪ ,‬כמו סופם של המשטרים‪ .‬הבנה‪ ,‬ותמיד יותר‬ ‫מידיעה‪ ,‬היא‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬מחשבה על עולם שבתוכו‬ ‫העובדות המסוימות האלה נעשו אפשריות‪ .‬כדי לעקר‬ ‫את המשמעות הרגרסיבית שאפשר לייחס לאמירה כזו‬ ‫– השלמה עם מעשים‪ ,‬משטרים והיגדים בלתי מוסריים –‬ ‫ארנדט טוענת שהבנה שלמה של העובדות אפשרית רק‬ ‫כאשר הן יחוסלו‪ ,‬כלומר רק כשהמשטר יובס‪ .‬מאבק עד‬ ‫מוות מתברר כתנאי הכרחי להבנה‪ ,‬כשם שמות אדם הוא‬ ‫תנאי להבנה שלמה של חייו‪.‬‬ ‫להיות יכול הוא גם להיות יכול לפעול‪ .‬פעולה היא צדה‬ ‫השני של ההבנה‪"н¼½Á³Ê"²Á³Èʳ".²Á³ÈÊ"ÁÀ"г²Ã"¬$ :‬‬ ‫®‪"² ÌÁ"ÐÀʳ²"²Å®²²"½µ¬".²Ï ¹"²Á¹Ð²"Ðν̽"¬½²".¼ÎÊ‬‬ ‫‪"ÐÁ ®Å²".²½Ì½Å ³Í"ÐγÌ"²Ð³¬Á"ÎóÁÀ".²Á³Èʲ"ÁÏ"½Åϲ‬‬ ‫‪"½Á³À½³ "000½ÁÈ³Ê "½ÏŬ "²Ð³ÈÌì®Ï ".гι¬ "г®ÎÃ‬‬ ‫®‪".¾½Ê²"½ÐÁ®"Äʳ¬®"Èν¬Ï"²Ã"ÂÈ"½ÁϲÁ"ή "ÁÏ"³Ê³Ç‬‬ ‫‪ 10$ÈÅÃÅ"½ÐÁ®"Äʳ¬®"½½ÍÏ"²Ã"Ь"Á®ÍÁ³‬פעולה היא צדה‬ ‫השני של ההבנה כיוון שהיא קשורה במודוס הזמני של‬ ‫ההתחלה‪ ,‬של היכולת להתחיל את החדש‪ .‬הבנה‪ ,‬בתור‬ ‫עבודת ההשלמה עם מה שאירע‪ ,‬מוצאת את האמצע שלה‬ ‫בשיפוט‪ :‬הפעולה‪ ,‬שעד עתה בפילוסופיה יוחד לה דיבור‬ ‫נבדל )באתיקה או בתורת מוסר( מתאחדת עם המחשבה‪.‬‬ ‫בתור עבודת השלמה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬ההבנה לעולם לא תהיה‬ ‫באמת שלמה‪ ,‬לעולם לא תגיע לידי סיום‪ .‬היא נמשכת עד‬ ‫מוות‪ ,‬של המושא או של הנושא‪ ,‬ונקטעת‪.‬‬ ‫מושג הפעולה של ארנדט קשור קשר עמוק במושג אירוע‪:‬‬ ‫‪"²Ç ²Ï".ϬÎÃ"гΠ³Ã²"г½Î³ ¼Í²"ÐÎ ÇÃ"¾³Ð®$‬‬ ‫®‪"Äʳ¬®"Ľ¼³Á¹Á"Ï ¹"³Å²Ï"Èγ¬Ã".г½Ð®½Ç²"¬½²"IJ‬‬ ‫®‪"²½Î³ ¼Í"¬½²"г½Ð®½Ç²"0ÄÀн½"¬Á"ÂÁ³ÈÁ"¾½Ê²"½ÐÁ‬‬ ‫‪0̆œ̋¸̶̋̇ı̇"̆Ǿ̆"1‬‬ ‫‪0Æ­"2‬‬ ‫‪0Æ­"3‬‬ ‫‪056")ªº".̋­̇Ø¿̆"́øª̆".¸¯Øß¿"4‬‬ ‫‪0Æ­"5‬‬ ‫‪" ®Á®"³µ"¬Á"0²½Î³¼Ç½²²"½È î"½Îà Á"ÐÊÁÇó"²Îµ‬‬ ‫‪"ÁÈÃ" ½ÃÐ"²ÁÈÐÃ"Èγ¬Ã"ÁÀ"ÁÏ"Áȳʮ"³Ð³ÈÃÏÃÏ‬‬ ‫‪"³Å½ÁÈ+"³Á"ǹ½½Á"ÄнÅÏ"ήȲ"ÄÃ")½Ãγ )"ÁÏ"¾Ç"ÁÀ‬‬ ‫‪")®®³ÇÃ)Á ")²®½Ç) "Ľ®Ï "½ÍǼ³Î ² "ÎÈÊ® "ββÁ "ÍÎ‬‬ ‫®‪"ήÈÏ"¬Á¬".*²Å³Ï¬Î²"ÂÁ³È²"ÐùÁÃ"³ÃÀ"Èγ¬Ã‬‬ ‫‪"0³ÃÌÈ"Èγ¬Ã²"гϹÎв"ÂÈ"ÍÎ"²³³²ÐÃ"ɬ"³ÃÌÈ"²µ‬‬ ‫‪"гÇÅÁ"ÁÁÀ®"ÄнÅ"¾½Ê²"½ÐÁ®"²Ã"ή "Èν¬"ÎϬÀ"ÍÎ‬‬ ‫‪"³Î®È "ÁÈ "γ¬ "¾Ê³Ï "Èγ¬Ã² "0³Î®È "ι¬ "г͹вÁ‬‬ ‫‪ 20$³ÅÃÃ"³Ï½Í²Á"ÄнÅ"¬Á"ÂÁ³ÈÁ"=¬³²‬האירוע הוא חלק‬ ‫מהקונסטלציה המושגית של מושג ההיסטוריה‪ .‬לאירוע‬ ‫יש מנגנון זמני מיוחד‪ :‬העבר אינו סיבתו‪ ,‬אלא ההווה שלו‪.‬‬ ‫הוא בלתי הפיך‪ ,‬כלומר שייך לקטגוריה של ההכרחי – מה‬ ‫שלא ניתן לכפר עליו אלא רק להשלים עמו‪ .‬רק כשמשהו‬ ‫נעשה להכרחי ניתן לשרשר את מופעיו לאחור ולאבחן את‬ ‫הרגע שבו הוא עוד היה שייך לקטגוריה של האפשרי‪ ,‬היינו‬ ‫לסמן את הופעתו המקורית‪ .‬לא כל פעולה היא אירוע ולא‬ ‫כל אירוע הוא פעולה – רק כשאירע משהו שגרם לשבר‬ ‫מהקיים אפשר להתחיל לאתר את מקורותיו בעבר‪.‬‬ ‫כיוון שארנדט מאבחנת את תקופתנו כתקופה שבה‬ ‫הפעולה והדיבור איבדו את הפוטנציה הפוליטית שלהן‬ ‫)כתוצאה משקיעת הספירה הפומבית( ואת מדעי‬ ‫ההתנהגות והבירוקרטיה כמנהלות האנונימיות של‬ ‫העניינים הציבוריים‪ ,‬אובדת גם הפעולה הנדירה וה"גדולה"‬ ‫ואיתה גם ההיסטוריה‪ ,‬שהופכת ל‪"нų¼³Å³Ã "г ¹¬$‬‬ ‫‪ 30$Ðȳ³‬שיטת הניטור האוניברסלית של ההמון‪ ,‬הכלכלה‬ ‫המדינית‪ 40$²ÃÌÈ"²ÁÏ"Ľ½ÅȲ"¬Ï³ÃÁ"Ðγ³½È$ ,‬לא רק‬ ‫הפעולה הולכת לאיבוד אלא גם צדה השני – ההבנה –‬ ‫היכולת להעניק משמעות‪ ,‬לאבחן אירועים כבני תקופתנו‬ ‫ואותנו כבני תקופתם‪ .‬במקום הענקת המשמעות עולה‬ ‫לבמה הלוגיקה‪"Ľ® "нÎͽȲ "н¼½Á³Ê² "²Å¹®¬²$ :‬‬ ‫‪"Ь"¹½ÅÃ"ÎϽ²"ÁÀϲÏ"¬½²"²Í½ ³Á"Ľ®Á"ÎϽ²"ÁÀϲ‬‬ ‫‪"³Å¬"³®Ï³"³ÅÁ³ÀÁ"³ÍÃ"Ͻ"³®Ï"ÉгÏÃ"ÂÁ³È"ÁÏ"³Ã³½Í‬‬ ‫½‪"Ðdz³ÃÏ" ¹¬"ij½ ½²"³ÅÁ"ϽÏ"ij³½À". ¹½®"г½¹Á"½Á³À‬‬ ‫¬‪"½®®³Ç²"ÁÀ"ÁÏ"²Á¬"ÂÈ"½½Ï³¹²"½ųÐŲ"ÁÀ"Ð‬‬ ‫¬‪"²ÅÃÃÏ"²½Á¬Ã"гŮ³Ã²"ÁÀ³"²Í½ ³Á²Ï" ³È®"=³Åг‬‬ ‫‪"гÅý²ÃÁ "ijȼÁ "²Á³À½ "н ³Á² "²ÍÃŲ² "ÐÈ®³Å‬‬ ‫®¬‪ 50$ÐÁ³µ²"³½Í®³"ÂÁ³È®"ÁÁÀ"½³ÁÐ"³Å½¬Ï"Äʳ‬את‬ ‫מלאכת השיפוט לא מבצעים פקידי הממשל‪ ,‬שמחליטים‬ ‫לכאורה על החלוקה של נתוני החושים ‪ -‬על מה שנראה‬ ‫ושנשמע בפומבי ‪ -‬בדיוק כשם שאיש לא מחזיק בבלעדיות‬ ‫על התבונה האוניברסלית‪ .‬את מלאכת השיפוט מבצע‬ ‫היחיד הפוליטי הפוטנטי שמופיע ומתבונן ללא הרף‬ ‫‪31‬‬ ‫‪ < 0618‬הלב מבין | שיר חכם‬ ‫בתיאטרון של הפומבי‪ ,‬שנדחק היום לספירת האמנות‬ ‫כיוון שהפוליטיקה מתנהלת ככלכלת בית שבה אין מקום‬ ‫להצטיינות ואינדיווידואליות אלא לטובות הנאה בעלות גוון‬ ‫משפחתי‪ ,‬נרמול וערך שוק‪.‬‬ ‫הבנה‪ ,‬בסופו של עניין‪ ,‬בתור מה שמבקש בלי הרף לרדת‬ ‫ללב העניין ושניתן להגדירו כעניין בלב‪ ,‬כרוכה בהחשכה של‬ ‫אלמנטים מסוימים כדי להאיר אחרים ‪"ÂÁ³ÈÁ"Âó½Í®Ï$‬‬ ‫‪"²À½Ï¹® "½¹³¼® "³Å¬Ï "½ÊÀ "½¹³¼® "г½²Á "ÁÀ³Å "¬Á‬‬ ‫‪ 60$гÏʽ¼®³‬הדמיון ולא אחר הוא הכושר שיכול באופן‬ ‫לא צפוי ותמיד ניסיוני להעלות דבר ממחשכים ולהציע אותו‬ ‫בתור האור של התקופה‪ ,‬שמתרחק מאיתנו כמו אורם של‬ ‫הכוכבים‪ 7‬בגלל אינסופיותם של מאמצינו‪ .‬הבנה‪ ,‬ש‪"²Å½¬$‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.$½óÇÍ "½Á ÈÃó "ÍÇ³Ê "½ÐÁ® " ³Á¬½ à "Ðʽ½ÈÐÃ‬‬ ‫לא תיפסק כיוון שבאשר זה יקרה אנו נפסיק להכיר‬ ‫ולהיות מוכרים זה לזה‪ ,‬היינו נחדל מקיומנו ביחד‪ .‬השלטון‬ ‫הטוטליטרי‪ ,‬שידידתו הטובה ביותר היא האינדוקטרינציה‪,‬‬ ‫הוא האויב האולטימטיבי של מאמצי ההבנה‪ .‬העוינות‬ ‫הבסיסית ביניהם נובעת לא רק מכך שהוא גזל את כלי‬ ‫ההבנה המסורתיים שלנו‪ ,‬אלא משום שהוא תמצת באופן‬ ‫מחריד הופעה של מרכיב של אלימות בשדה הפוליטי דרך‬ ‫השמעה של הצהרות מוכחות ועובדות היסטוריות ברורות‬ ‫מאליהן‪ .‬מאמציה של ארנדט במאמר זה מופנים להבנת‬ ‫ההבנה – הצלת הלב מחוסר העניין והפחת העניין בלב –‬ ‫קונסטרוקט היסטורי שפשט את הרגל בתקופתנו‪ .‬ההבנה‬ ‫מתגלה אצל ארנדט כמה שנותר גם כשכביכול מחריבים‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫‪0Æ­"6‬‬ ‫‪04"Ł̶̇̋̋ˆ".˚©ıª"©º"́©̌".Łª̈̆"Ł́"̇ߪ¿ª́"̆¿ßª"Ł́ªˆ¿­"̋ı̌"7‬‬ ‫‪0̆œ̋¸̶̋̇ı̇"̆Ǿ̆ 8‬‬ ‫‪32‬‬ ß̶Œ¸"̶̋̌ª"I"¿Œ̌"̶º"©̇ª¯ 33 ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫חנה ארנדט‬ ‫‪ÎϬ"½ÃÈ"<нÁ ŬÃ‬‬ ‫‪γÌ/Ä®¬"ÐÎʬ"<ijÏÁ"ÐÀ½ÎÈ‬‬ ‫‪"0Rctvkucp"Tgxkgy."ZZ16."3;76/®"ÂÇγÊ"$²Í½¼½Á³Ê³"²Å®²$‬‬ ‫®‪"ÄÀ³Ð"=$²Å®²®Ï"½½ÏͲ"ÁÈ$"Îìò"Ь"¼ Åά"²ÐŽÀ"γÍÃ‬‬ ‫‪"Îìò"0ĬÀ"ÂÇγÊó"®Ï"³µ"²Å³Ï¬Î"²ÇÎ Ã"¼Ãϳ²Ï"½³ÇÃ‬‬ ‫‪"¾³Î¬ " ½/®ÐÀ "¾³Ðà "Îг½ "½à ͳò "½ÍÁ¹² "ÁÈ "Çdz®Ã‬‬ ‫‪"ÄÀ³Ð"0$²Å®²®"ÎìÃ"<г½Î¼½Á¼³¼²"ÁÏ"²È®¼"ÁÈ$"²Å³Àò‬‬ ‫‪] ÎÐò̲"0½½Á³Ï²"гÎȲ®"ĬÀ"¬®³Ã"²Á¬"½ÍÁ¹Ã"ÉdzÅ‬‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 07‬‬ ‫הבנה ופוליטיקה‬ ‫)על הקשיים שבהבנה(‬ ‫‪Es ist schwer, die Wahrheit zu‬‬ ‫;‪sagen, denn es gibt zwar nur eine‬‬ ‫‪aber sie ist lebendig und hat daher‬‬ ‫‪ein lebendig wechselndes Gesicht.‬‬ ‫]‪[Franz Kafka‬‬ ‫רבים אומרים שלא ניתן להיאבק בטוטליטריות מבלי‬ ‫להבינהּ‪ .1‬למרבה המזל‪ ,‬אין זו אמת; לו היה זה נכון‪ ,‬הייתה‬ ‫כל מסכת טיעונינו חסרת תוחלת‪ .‬להבדיל מהחזקה במידע‬ ‫מדויק ובידע מדעי‪ ,‬הבנה היא תהליך מורכב שלעולם אינו‬ ‫מניב תוצאות חד‪-‬משמעיות‪ .‬הבנה היא פעילות מתמדת‬ ‫שבאמצעותה אנו למדים – מתוך תמורות ושינויים בלתי‬ ‫פוסקים – להשלים עם המציאות ולהסכין עמה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לנסות להרגיש בבית בעולם‪.‬‬ ‫העובדה שהשלמה היא אינהרנטית להבנה הובילה לסילוף‬ ‫הפופולרי‪ ,‬לפיו "‪tout comprendre c'est tout‬‬ ‫‪"<нÐÊÎÌÃ̲ "$¹ÁÇÅ"ÁÀ²"³Ï³Î½Ê"Ä®³Ã"ÁÀ²$ ."pardoner‬‬ ‫‪"0] ÎÐò‬אולם הקשר בין סליחה להבנה רופף מאוד‪ :‬היא‬ ‫איננה תנאי לה וגם לא תוצאה שלה‪ .‬הסליחה )ללא ספק‬ ‫אחת היכולות האנושיות החשובות ביותר ואולי הפעולה‬ ‫האנושית האמיצה ביותר אם היא מנסה לחולל את הבלתי‪-‬‬ ‫‪"ij³½Àà ".Ðì² "Ь "ÎóÁ "²ÏÍ‬‬ ‫‪=й¬"ÍÎ"Ðý½Í"½Î²Ï‬‬ ‫¬®‪"²½ÅÊ "¾À "³Ïó "²½¹ "¬½² "Á‬‬ ‫‪0½ÊÁ¹Ðó"½½¹‬‬ ‫̲‪ ÎÐò"<нÅÃÎ Ã""]¬ÍÊÍ"ËÅÎÊ‬‬ ‫אפשרי‪ ,‬להשיב את שנעשה‪ ,‬ומצליחה ליצור התחלה חדשה‬ ‫היכן שדומה כי הכל כבר הסתיים( היא פעולה יחידה ושיאה‬ ‫באקט יחיד‪ .‬הבנה לעומת זאת היא פעולה שלעולם לא‬ ‫מגיעה לכדי גמר‪ ,‬ולפיכך אין בה כדי להניב תוצאות סופיות‪.‬‬ ‫זוהי דרך החיים הייחודית למין האנושי; שכן כל אדם ואדם‬ ‫נדרש להשלים עם עולם שלתוכו נולד זר ושבו – לפי מידת‬ ‫ייחודיותו המובחנת – תמיד יישאר זר‪ .‬ההבנה ראשיתה‬ ‫ַבּלידה ואחריתה במוות‪ .‬אם עליית המשטרים הטוטליטריים‬ ‫היא המאורע המרכזי בעולמנו‪ ,‬אין הבנת הטוטליטריות‬ ‫פירושה הסכמה למחול על דבר‪ ,‬אלא השלמה עם עולם שבו‬ ‫דברים כגון אלה בכלל ייתכנו‪.‬‬ ‫רבים מבעלי הכוונות הטובות מעוניינים לקצר את תהליך‬ ‫ההבנה כדי לחנך את זולתם ולהשפיע על דעת הקהל‪ .‬הם‬ ‫סבורים שספרים יכולים להיות כלי נשק ושניתן להילחם‬ ‫באמצעות מילים‪ .‬אך כלי נשק ולוחמה שייכים לעולם‬ ‫‪"Æ̋øª¿ª̆".ߪ̶̇̌".Łˆß̇¿ª"ßœ˚ª"œß".̆ºı̇©̆"̶­"́̌ß̇ª̆"̆Ǿª̆"ß̇¿̶­"Æ̋œ̋Œª"Æ̆"̨̌ª"<¯̋̆"́©̌ª"æŒ̇Ø"Ł̌̇©"1‬‬ ‫̆‪"¿̋̆­"̶̌̌"̆̋̇ˆ­"̇̈"̆غ¸".̋©º¯̶"0̆Ǿ̆"́̋Ø̶̆"̶̇̌̋".̆̋ˆ̶̇̇̌̋Œı̆̇"̆ß́˚̆".̶̶̆̌̌̆".̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋º¯ª"̶­"Æ̶̋́̇­ª‬‬ ‫‪"̋¯"/"̋߸̶̋¸̇¸̆"Æ̶̇º́"Æ̇̋"̶̌"̆̇̇˚Ø­"̶́Œ̆̇".̋­ı̇˚̆"Æ̶̇º́"Ł̇©̋º"̶̌́"̶̶̇̌̆"º¯̋ª̆"0©º¯̆"̶º"©̶́œ©ª"©ºª­Ø‬‬ ‫́̆‪"0̆º́¸"̶­"©̋©̋ª¿"̆Ǿ̆"Ưœ̶"̋¯̌".¯̇˚̶"¯˚¿"̶̌"̇¿"̇̋¯˚̋".Æ̆́"̋¯"Ł̋¿"Æ̶̇¿"0©̇̋߸̶̋¸̇¸́"̆ª˚̶ª̶"©¿ø̶"̋¯̌"Æ‬‬ ‫̆́‪0̶̆¿"Æ̋Ø̇©Ø"̶­"©̋º¯ª"̆̌ߺ̆"̇¿"̆œ̋¸Œ̋¸¸Œ".©̇Ø̇̋¿ß".Æ̋Ø̶̇¿­"©̇̌̈́"ƺı"̋¿"ˆ­̇©"¿̶"ƈ"̆Ø‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫האלימות‪ ,‬ואלימות‪ ,‬להבדיל מעוצמה‪ ,2‬היא אילמת;‬ ‫האלימות מתחילה היכן שנגמר הדיבור‪ .‬מילים המשמשות‬ ‫למטרות לחימה מאבדות את סגולת הדיבור שלהן; הן‬ ‫נהיות לקלישאות‪ .‬המידה שבה הסתננו קלישאות לשפת‬ ‫היומיום שלנו ולשיח שלנו מעידה עד כמה לא זו בלבד‬ ‫ששללנו מעצמנו את כושר הדיבור‪ ,‬אלא שכדי ליישב את‬ ‫מחלוקותינו אנו מוכנים לנקוט אמצעים אלימים אפקטיביים‬ ‫יותר מספרים גרועים )ורק ספרים גרועים יכולים להיות כלי‬ ‫נשק טובים(‪.‬‬ ‫התוצאה של כל הניסיונות הללו היא אינדוקטרינציה‪ .‬בתור‬ ‫ניסיון להבנה‪ ,‬האינדוקטרינציה מתעלה מעל לַ תחום המוּבנֶה‬ ‫יחסית של עובדות ושל נתונים‪ ,‬שמאינסופיותם היא מנסה‬ ‫לחמוק; בהיותה קיצור דרך בתהליך הטרנסצנדנטי עצמו –‬ ‫אותו היא משבשת באקראי באמצעות השמעת הצהרות‬ ‫מוכחות‪ ,‬כאילו יש בהן ממהימנות העובדות והנתונים –‬ ‫היא מחריבה לגמרי את פעולת ההבנה‪ .‬האינדוקטרינציה‬ ‫מסוכנת כיוון שהיא נובעת בראש ובראשונה מעיוות‪ ,‬לא של‬ ‫הידע‪ ,‬אלא של ההבנה‪ .‬תוצאתה של ההבנה היא משמעות‬ ‫שאותה אנו מחוללים בעצם תהליך החיים ככל שאנו מנסים‬ ‫להשלים עם מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו סובלים‪.‬‬ ‫הוספת "הערכה" לא‪-‬מדעית לתוצאות מחקרים‪ ,‬מערכת‬ ‫האינדוקטרינציה יכולה רק לקדם את אותם אלמנטים של‬ ‫‪3‬‬ ‫הגות טוטליטרית הקיימים כיום בכל החברות החופשיות‪.‬‬ ‫אלא שזהו רק פן אחד‪ .‬איננו יכולים להשהות את מאבקנו‬ ‫בטוטליטריות עד ש"נבין" אותה‪ ,‬מאחר שאיננו מבינים‬ ‫ואיננו יכולים לצפות להבינהּ לגמרי כל עוד לא הבסנו אותה‬ ‫לגמרי‪ .‬כיוון שסוגיות פוליטיות והיסטוריות הן אנושיות‬ ‫באופן מעמיק ויסודי כל כך‪ ,‬הבנתן חולקת דבר מה עם‬ ‫הבנתם של בני אדם‪ :‬אנחנו יכולים להכיר מישהו באמת‬ ‫ובתמים רק לאחר מותו‪ .‬זו האמת מאחורי הפתגם הקדום‬ ‫"‪"nemo ante mortem beatus esse dici potest‬‬ ‫‪] ÎÐò"<нŽ¼ÁÃ̲"$0³Ð³Ã"½ÅÊÁ"Îϳ¬Ã" ¬"Ľ¬$‬‬ ‫לדידם של בני תמותה‪ ,‬הסופי והנצחי מתחילים רק לאחר‬ ‫המוות‪.‬‬ ‫המוצא המתבקש מסבך זה הוא זיהוי המשטר הטוטליטרי‬ ‫עם עוול המוכר לנו היטב מן העבר‪ ,‬כמו תוקפנות‪ ,‬רודנות‬ ‫או קשירת קשר‪ .‬נדמה שכאן אנו פוסעים על קרקע מוצקה;‬ ‫שכן ביחד עם עוולותיו‪ ,‬סבורים אנו‪ ,‬ירשנו את תבונת העבר‬ ‫שתנחה אותנו בהתמודדות עמן‪ .‬אך הבעיה עם תבונת העבר‬ ‫היא שזו גוועת בידינו כל אימת שאנו מנסים להחילה בכנות‬ ‫על ההתנסויות הפוליטיות המרכזיות של תקופתנו‪ 4.‬כל מה‬ ‫אינדוקטרינציה יכולה רק לקדם את המאבק הטוטליטרי‬ ‫שידוע לנו על הטוטליטריות מתאפיין במקוריות נוראה שאף‬ ‫ַבּהבנה‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬היא מוסיפה מרכיב של אלימות למכלול‬ ‫מקבילה היסטורית‪ ,‬מרחיקת לכת ככל שתהא‪ ,‬לא תוכל‬ ‫השדה הפוליטי‪ .‬מדינה חופשית תיכשל באינדוקטרינציה‬ ‫להפיג‪ .‬נוכל להימלט מהשפעתה רק אם נחליט שלא להתמקד‬ ‫באופן מחפיר בהשוואה לתעמולה ולחינוך של משטר‬ ‫בעצם טבעה‪ ,‬אלא לתת לתשומת לבנו לנדוד אל בין הקשרים‬ ‫טוטליטרי; מכיוון שהיא מעסיקה ומכשירה "מומחים"‬ ‫וקווי הדמיון האינסופיים שמתקיימים בהכרח בין כמה‬ ‫משל עצמה‪ ,‬שמתיימרים "להבין" מידע עובדתי על‪-‬ידי‬ ‫מיסודות המשנַה הטוטליטרית לבין‬ ‫תורות דומות של החשיבה המערבית‪.‬‬ ‫‪"Cƈߩª̆E"̋ß́º̆"̆ª­"̶̆̋º"¯̋ºª­"̋ı̌ 2‬‬ ‫אין להימנע מקווי דמיון אלה‪ .‬בתחום‬ ‫המשנה הטהורה והמושגים המבודדים‪,‬‬ ‫‪"̨߯"œß"Ł©̇ı̋ß˚ª̇"Ł̶œ­ªª"¯́¿̶"©̶̇̇̌̋"Ł̆"=œ̋ıŒ̶̆"©̇́̋̋˚"©̇¯́̇º̆"3‬‬ ‫לא יתכן שום חידוש תחת השמש; אך‬ ‫̆‪"̶̆̋º­"̋̆­̶̌"©̶́̇œª"©̇̋ߌ̇ª"¿øªǾ"Ł̋¿"ß́̌"0©̋ߌ̇ª"̆ı¸̆"̇¿"̆̌ߺ‬‬ ‫קווי דמיון אלה נמוגים לגמרי ברגע‬ ‫‪"̆̌ߺ̆"Ưœ̶"̋¯̌"̇́"­̋­"̇̆­̶̌"̶̶̌"¿øªØ"Æ߸̇".©̇­ß¯"©̋©­̶̆"Ł©̋Ø‬‬ ‫שאנו זונחים את הניסוחים התיאורטיים‬ ‫­¿̋‪"ß­¿ª "ß©̶̇̋ "œœ̈Ø "̇Ø̋¿ "©̇̋߸̶̋¸̇¸́ "œ́¿ª̆ ".̶º̇ı́ "0©̋©̇ß̋ß­ "̆Ø‬‬ ‫ומתרכזים ביישומם המעשי‪ .‬מקוריות‬ ‫̈‪"R"̆¿̋ßœ"̶̆¿"©̇¯́̇º"̨̇©ª"̶̆º©"Æ¿"0Łª̋̆ª"º¯̋ª"̶­"©¯ª©ª"̆ª̋ß‬‬ ‫הטוטליטריות היא נוראה‪ ,‬לא מפני‬ ‫‪"̋̇¸̋́"¿̆©"¿̶"̇̈"̆¿̋ßœ".œ́¿ª̶"Æ̋­Ø¿"Œ̋̋ˆ©­"R"œ¯ø̶̇"©̇ß̋˚̶"̆¿̋ßœ‬‬ ‫ש"רעיון" חדש כלשהו בא אל העולם‪,‬‬ ‫­̶"‪0¿̶"̇©̇"©¸­ı̇ª"̆œ̋ß̇¸ß‬‬ ‫אלא מפני שעצם מעשיה מכוננים‬ ‫שבר מכל מסורותינו‪ ,‬מעשים שבאופן‬ ‫‪"¹³Ð½Å "ι¬Á "ÍÎ "ÎÏÊ¬Ð½Ï "ή "Ù "г½Î¼½Á¼³¼² "ÁÏ "²È®¼ "ÐÅ®² "4‬‬ ‫‪"Âȳʲ"²®Á"ÐÅ®²Á"½Îà Á"¼ÈÃÀ"¬³Ê¬"²²µ"Ù"Âγ¬½Ð³"²½Å®Ã³"²½Ð³Î³ÍÃ‬‬ ‫‪Ø‬‬ ‫ברור מנפצים את קטגוריות המחשבה‬ ‫"¬‪"г¹Ê"¼ÈÃ"½Á³‬‬ ‫"‪½Ï²Á"²ÏÍ"²µ²‬‬ ‫‪Ƚ²"Ь³"0½½¹"³Å¬"²®Ï"²¬Ã²"ÁÏ‬‬ ‫הפוליטית ואת אמות המידה שלנו‬ ‫‪"ÍÊÇ®"Á¼³Ã"³ÁÏ"½ÏÈò"½¼½Á³Ê²"¾ÎȲ"0³ÅÃÌÈ"ÁÏ"Á̲"ÁÈÃ"˳ÊÍÁ"ÎϬÃ‬‬ ‫לשיפוט מוסרי‪.‬‬ ‫¬‪"Á½È³²Á"г¹Ê²"ÁÀÁ"½½³ÏÈ"²½¬ÌÃÃÏ".½ų½Î³¼Ç½²²"½ÌìÃÃ"Îг½"É‬‬ ‫‪0г½ ½Ã"гμÃÁ"¬ÁÏ"¼ÈÃÀ"½À"¬".¹³³¼"гÀ³Î¬"г½¼½Á³Ê"гμÃÁ‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫ללוות את המאבק הזה על מנת שיהווה יותר מאשר מאבק‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬עצם המאורע‪ ,‬התופעה‪ ,‬שאנו מנסים‬ ‫להישרדות גרידא‪ .‬במידה שבה תנועות טוטליטריות צמחו‬ ‫– וחייבים לנסות – להבין‪ ,‬גזל מאיתנו את כלי ההבנה‬ ‫בעולם הלא‪-‬טוטליטרי )מיסודות שהתגבשו בעולם זה‪ ,‬כיוון‬ ‫המסורתיים שלנו‪ .‬מצב מבלבל זה התגלה בצורה הברורה‬ ‫שמשטרים טוטליטריים לא יובאו מהירח(‪ ,‬תהליך ההבנה‬ ‫ביותר בכישלון החרוץ של משפטי נירנברג‪ .‬הניסיון לצמצם‬ ‫מהווה בבירור‪ ,‬ואולי בראש ובראשונה‪ ,‬גם תהליך של הבנה‬ ‫את המדיניות הדמוגרפית הנאצית ולהעמידה על מושגים‬ ‫עצמית‪ .‬שכן למרות שאנחנו רק יודעים‪ ,‬אך טרם מבינים‪,‬‬ ‫פליליים של רצח ורדיפה הוביל מצד אחד למצב שבו עצם‬ ‫במה אנו נאבקים‪ ,‬אנו יודעים ומבינים עוד פחות למען מה אנו‬ ‫היקפם הנורא של הפשעים הפך כל עונש למגוחך; ומצד‬ ‫נאבקים‪ .‬וכבר אין די בגישת ההשלמה‪ ,‬שאפיינה כל כך את‬ ‫שני לכך שאף עונש לא יכול היה אפילו להתקבל כ"חוקי"‪,‬‬ ‫אירופה במהלך המלחמה האחרונה ושנוסחה באופן קולע כל‬ ‫כיוון שהוא הניח מראש‪ ,‬ביחד עם הציות לדיבר "לא תרצח"‪,‬‬ ‫כך בשורותיו של המשורר האנגלי ‪"гóÁ¹"γ¬Á"³Å½½¹Ï"³Å¬$‬‬ ‫קשת אפשרית של תכונות ומניעים אשר גורמים לאנשים‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ $0³Åý²"Èβ"½ÅÊÃ"Èβ"ÁÈ"½ŠÃ"1½Á̬Å‬במובן זה‪,‬‬ ‫להיות רוצחים ושהופכים אותם לרוצחים‪ ,‬ואשר באופן ברור‬ ‫פעילות ההבנה היא חיונית; בעוד שהיא לעולם לא תוכל‬ ‫נעדרו לחלוטין בקרב הנאשמים‪.‬‬ ‫לתת השראה ישירה למאבק או לספק לו יעדים שאלמלא‬ ‫בעוד שאין לצפות מהבנה שתניב תוצאות שיתרמו למאבק‬ ‫כן היו חסרים‪ ,‬רק היא יכולה לצקת בו משמעות ולהכשיר‬ ‫בטוטליטריות או יעניקו לו השראה‪ ,‬הרי שהבנה חייבת‬ ‫תושייה חדשה של התודעה והרוח‬ ‫האנושית שאולי תמצא את ביטויה‬ ‫‪6‬‬ ‫המשוחרר רק עם בוא הניצחון‪.‬‬ ‫‪"̨ß̇º+"$Æ̋Ø̌"©̇ª̶̇˚$"́©̌"Œ̋¿̶̇"0$Ăª˚̶ª̆"̋ßß̇­ª"̆̋¿$".Œ̋¿̶̇"̋̋¯"0Œ"5‬‬ ‫̆‪0*©̶̋ˆØ¿̆"̆ß̇¯̆ª‬‬ ‫‪".©̇̋­ºª"©̇̋Ø̋¯ª"©̇߸ª"Æ­̶".̋Ø̇̋˚"̆̈"¿̆̋"Ł̇˚ø̋Ø̆"©ˆ­̆"ß˚¿̶"œß 6‬‬ ‫̶̆©‪"©̇¯̇Œ̋̆"̶­"̋̆­̶̌"̆Ǿ̆"˚©ı̶̇"º¯̋ª̆̇"©̇¯́̇º̆"©̶̇́ˆª"̶ºª"©̶̇º‬‬ ‫­̆©ˆ́­̇©‪"Łª "Æ̋ª̶ºØ "¿̶ "̶̆¿ "©̇¯̇Œ̋ "Ł̌­ "0©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "©¿ "̆́̋Ø̆ "Æ‬‬ ‫̆‪"0Æ̶̇̌"©Œ̇́©"ƺ"̇¿".ß˚¿"̇¿"̆̈"̋߸̶̋¸̇¸"߸­ª"̶­"̇©Œ̇́©"ƺ"Æ̶̇º‬‬ ‫̶¯̇ˆ‪"Ł̇˚ø̋Ø "©¿ "̆©­º­ "¿̋̆ "Æ̈̋ø¿Ø̆ "©̇¯̇Œ̋ "̶­ "Æ©̇˚̌̇Ø "Æøº ".̆ª‬‬ ‫̆‪"̇̋̆"̶̇"0­̋́ª"̆̌"Łı̇¿́"̶œ̶"æ¿"¿̶¿".¯̶́́"̋ß­ı¿̶"¿̶"̆ı̇ß̋¿́"Æ̋ø¿Ø‬‬ ‫̆‪"̆̋ت߈"©Œ́̆"̶º"Æ̋Ø­"­­"̨­ª́"̶̇ªº"ß­¿".©̇̋ı̇ß̋¿/ł̇˚̆"©̇ªøºª‬‬ ‫̆̆̋¸̶‪"Œ̇¸¸Œ̆"©́­̆́"©̇̌ª̇©"̇̋̆"¿̶"Ł̆".̶̶̇̆"©̇¯̇Œ̋̆"©¿"©̇Ø̋́ª".©̋¿ß‬‬ ‫‪"©̇̋©ˆ̶ıª̆̇"©̇̋¯ªºª̆".©̇̋¸̶̋̇ı̆"©̇̌ߺª̆"̶̌"̶̶̇̌"R"̇Ø̌"̶º"̆ı̇ß̋¿́"̇̇œ‬‬ ‫̆̋­‪"ºœßœ̆"©¿"ß̋­̶̌̆̇"ßß̇ı©̶̆".ºß̋¿"¿̶"ß́¯"̶̇̋¿̌".©̇̌̋­ªª"ß­¿"©̇Ø‬‬ ‫̶©‪"̶̇¯̋ˆ̶ "Ł̶́ "©ª̇­© "¿̶̇ª "©¿ "©̇­̋¯œª "̇̋̆ "Ł̆̇ "R "©̇̋߸̶̋¸̇¸ "©̇º̇Ø‬‬ ‫̆‪0̆Ø̋¯ª̆"̋ߌ˚"ßıŒª́"̶̆̋̋º̶̇"Æ̋¸̶̋ı̆"©̋̋Œ̶̇̌̇¿́"̨­ª©ª‬‬ ‫‪"̆Ǿ̆"©Ø̋˚́́"̇ØØ̋¿"Ł̋̋¯º­".æ̋œª"º¯̋"̶­"̆̈"ˆ̇Œ"Æ¿"œıŒ­"Æ̇­ª"©¿̈ 7‬‬ ‫̇¿̋‪"Æ̋́ß"0Łˆß̇¿ª"ßœ˚ª"̶­"̋ßı"©̶̇̋̆"̶̇̌̋".©̇̋߸̶̋¸̇¸̆"©̇̆ª̶"ºˆ̇Ø"̇Ø‬‬ ‫̆‪"̇¿ "©̇œ̋¸Œ̋¸¸Œ "̋ßß̆ "©˚© "̇ß́œ̋̋ "Æ̋̋¸Ø̶̇̇ß̆ "Æ̋Ø̇©Ø̆­ "̶̨̌ "Æ̋̋̇̌̋Œ‬‬ ‫©‪"Æ̋¿Ø©"̶º"ß́¯"̇Ø©̇¿"̇¯ª̶̋"¿̶­".̋Ø­"¯øª"©̇̌ߺ̆̇".¯˚¿"¯øª"©̇̋ıø‬‬ ‫̆̋‪".Æ̋̌ªŒª"R"Æ̋ß́¯ª"ƪøº"©̇ß̇œª̆"œß"0©̇̋¸̶̋̇ı"©̇ı̋¿­"̶º̇"Æ̋̋ß̇¸Œ‬‬ ‫‪"̨ß̇ø "Ł̋¿̇ "̶̆œØ "̶º "Æ̋­̋ˆØ "̶̆¿ "Æ̋ߪ̇˚̇ "R "̆ª̇¯̌̇ "©̇˚$̇¯ ".Æ̋ª̇¿Ø‬‬ ‫̶¿‪"Æ̋Ø̇̋ß̇¸Œ̋̆"ß̇́º́"̆Ǿ̶̆"ß̆̇ø"Æ̋˚©̇ı"̶̆¿"©̇ß̇œª"0ƯŒª̶"̇¿"Æ؈ß‬‬ ‫̇‪"º¯̋ª"œıŒ̶"Æ̋­œ́©ª"Æ̆"Æ¿"œß"ß­ı"̋ߌ˚"Æ̋̋̆Ø"Æ̆"=̆Ø̋¯ª̆"̋غ¯ª‬‬ ‫‪"̇¿"R"©̇œ̇Ø̋©"̶©˚̶"̆̋̇ˆ­̆"̨߯̆"̶º".́¿̆"©̇ª¯"̶º".Ł̶̇̋º̆"̋Ø¿̆"̶º‬‬ ‫¿‪/ß̋º̈̆"Ł̇ˆ̌".̆º¯̇©́"Æ̋º́̇œª"Æ̋ı̋¸̇¿̋߸Œ"̨̇©ª"Æ̶̆̋¿"Æ̋Œ˚̋̋©ª"Æ‬‬ ‫́̇‪".̆ß́˚̆"̋º¯ª"©̇̋ß̇ˆ¸œ­"ß̇ß́"0̆ª̇¯̌̇".˚̇ß̆"̋­Ø¿".̆̋¸ßœ̇ß̇̋́̆".©̇؈ß‬‬ ‫‪"ß©̇̋"̆̈"Ł̋̋غ"̶º"Ł̆­̶̌"©̇Ǿ̇©"́̋Ø̶̆"©̇̋̇­º".̇̋̆Ø­"̶̌̌"©̇̋ı̋¸̇¿̋߸Œ‬‬ ‫‪"Æ̶̇ºª"̆¸­ı̆"̋ßı"Ł̆­"Æ̇­ª"œß"̶̇̇".Æ̋ˆ̶̇̇̌̋Œı̆"̶­"©̇̋ß̇ˆ¸œ̆"ß­¿ª‬‬ ‫̆‪"Ł̇̇̋̌".̆Ø­ª"̨̌"̶̌"̆̈"Ł̋¿"̶º̇ı́".̶̈ª̆"º̇ß̶"0Æ̶̇˚̆"Æ̶̇ºª"¿̶̇"©̇¿̋øª‬‬ ‫­¯‪".­ıØ̆ "̋º¯ª "̶¿ "©̇؈ß̇́/ß̋º̈̆̇ "̆ß́˚̆ "̋º¯ª "̶¿ "̆­̶ı "́¿̆ "©̇ª‬‬ ‫̆̆́¯̶̋‪0Æ̋˚̋Ø̈"̇̋̆Ø"Æ̋ª̇˚©̆"Ł̋́"Æ‬‬ ‫‪36‬‬ ‫ידע והבנה אינם זהים‪ ,‬אך‬ ‫מתקיים ביניהם קשר גומלין‪.‬‬ ‫הבנה מבוססת על ידע‪ ,‬וידע‬ ‫אינו יכול להתהוות בלא הבנה‬ ‫מקדימה שטרם ניתן לה ביטוי‪.‬‬ ‫ההבנה המקדימה מוקיעה את‬ ‫הטוטליטריות כרודנות ופוסקת‬ ‫כי מאבקנו בה הוא מאבק למען‬ ‫החירות‪ .‬נכון שכל מי שלא ניתן‬ ‫להניעו לפעול בטיעונים כאלה‬ ‫כנראה כבר לא יונע לפעול כלל‪.‬‬ ‫אולם צורות שלטון רבות אחרות‬ ‫שללו חירות‪ ,‬גם אם מעולם לא‬ ‫באופן קיצוני כל כך כמו המשטרים‬ ‫הטוטליטריים‪ ,‬כך ששלילה זו של‬ ‫החירות אינה המפתח העיקרי‬ ‫להבנת הטוטליטריות‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫הבנה מקדימה – ראשונית‬ ‫ככל שתהא ואף בלתי רלוונטית‬ ‫ככל שתתברר בסופו של דבר‬ ‫– תמנע ללא ספק מאנשים‬ ‫להצטרף לתנועה טוטליטרית‬ ‫ביתר אפקטיביות מאשר המידע‬ ‫המהימן ביותר‪ ,‬הניתוח הפוליטי‬ ‫החד ביותר‪ ,‬או הידע המצטבר‬ ‫המקיף ביותר‪.7‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫ההבנה קודמת לידע ובאה בעקבותיו‪ .‬להבנה מקדימה‪,‬‬ ‫הנמצאת בבסיס כל ידע‪ ,‬ולהבנה אמיתית‪ ,‬שמתעלה מעליו‪,‬‬ ‫יש משבו במשותף‪ :‬הן מקנות לידע משמעות‪ .‬תיאור היסטורי‬ ‫וניתוח פוליטי‪ 8‬לעולם לא יוכלו להוכיח כי קיים דבר‪-‬מה כמו‬ ‫טבע או מהות לשלטון טוטליטרי‪ ,‬פשוט מכיוון שלשלטון‬ ‫מונרכי‪ ,‬רפובליקאי‪ ,‬רודני או עריץ יש טבע‪ .‬טבע ספציפי זה‬ ‫נלקח כְּ מובן מאליו על‪-‬ידי ההבנה המקדימה שעליה מבססים‬ ‫עצמם המדעים‪ ,‬והבנה מקדימה זו מחלחלת כדבר שבשגרה‪,‬‬ ‫אם כי ללא תובנה ביקורתית‪ ,‬למערכת המונחים שלהם‬ ‫ולאוצר המילים שלהם‪ .‬הבנה אמיתית חוזרת תמיד לשיפוטים‬ ‫ולדעות הקדומות שהטרימו את החקירה המדעית הקפדנית‬ ‫ושהנחו אותה‪ .‬המדעים יכולים רק לשפוך אור‪ ,‬אך לא להוכיח‬ ‫או להפריך את ההבנה המקדימה והבלתי‪-‬ביקורתית שהיא‬ ‫נקודת מוצאם‪ .‬אם המדען‪ ,‬שהוטעה מעצם מלאכת החקירה‬ ‫שלו‪ ,‬מציג עצמו כמומחה פוליטי ובז להבנה הפופולרית‬ ‫שממנה יצא לדרכו‪ ,‬הוא מאבד באחת את חוט השני של‬ ‫השכל הישר‪ ,‬שרק הוא לבדו עשוי להנחותו בבטחה דרך מבוך‬ ‫ממצאיו הוא‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אם המלומד מעוניין להתעלות‬ ‫מעל לידע שלו עצמו – ואין דרך להקנות משמעות לידע מלבד‬ ‫להתעלות מעליו – עליו לשוב ולהיות עניו מאוד ולהטות אוזן‬ ‫קשבת לשפה המדוברת‪ ,‬שבה מילים כמו "טוטליטריות"‬ ‫משמשות דבר יום ביומו כקלישאות פוליטיות ומעוותות לכדי‬ ‫סיסמאות‪ ,‬על מנת לבסס מחדש את הזיקה בין ידע להבנה‪.‬‬ ‫השימוש המקובל במילה "טוטליטריות" למטרת גינוי רשע‬ ‫פוליטי שאין כמותו הוא שימוש חדש יחסית – בן לא הרבה‬ ‫יותר מחמש שנים‪ .‬עד סוף מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ואף‬ ‫במהלך השנים הראשונות שלאחריה‪ ,‬מילת הקסם לתיאור‬ ‫רשע פוליטי הייתה "אימפריאליזם"‪ .‬בתור שכזו‪ ,‬היא שימשה‬ ‫לרוב לציון מדיניות חוץ תוקפנית; זיהוי זה היה כה שיטתי‬ ‫עד שקל היה להחליף את המונח האחד במשנהו‪ .‬בדומה‬ ‫לכך‪ ,‬טוטליטריות משמשת כיום לציון התשוקה לכח‪ ,‬הרצון‬ ‫לרדות ולהלך אימים‪ ,‬ומה שמכונה "מבנה מדינה מונוליתי"‪.‬‬ ‫השינוי כשלעצמו ראוי לציון‪ .‬האימפריאליזם נותרה מילת‬ ‫קסם פופולרית זמן רב לאחר עליית הבולשביזם‪ ,‬הפשיזם‬ ‫והנאציזם; ברור למדי שבני האדם פיגרו אחר המתרחש או‬ ‫שלא האמינו שתנועות חדשות אלה יַחלשו בסופו של דבר‬ ‫על תקופה היסטורית שלמה‪ .‬אפילו לא מלחמה עם מעצמה‬ ‫טוטליטרית‪ ,‬אלא רק שקיעתו בפועל של האימפריאליזם‬ ‫)שהתקבלה כעובדה עם פירוק האימפריה הבריטית וקבלתה‬ ‫של הודו לחבר העמים הבריטי(‪ ,‬ציינה את הרגע שבו התקבלה‬ ‫התופעה החדשה – הטוטליטריות – במקום שהתפנה על‪-‬ידי‬ ‫האימפריאליזם בתור הסוגיה הפוליטית המרכזית של תקופתנו‪.‬‬ ‫אך בעוד שהשפה המדוברת מכירה אפוא במאורע חדש על‪-‬‬ ‫ידי אימוץ ביטוי חדש‪ ,‬היא תמיד משתמשת במושגים שכאלה‬ ‫כנרדפים לאחרים המציינים עוולות ישנות ומוכרות – תוקפנות‬ ‫ותאוות כיבושים במקרה של האימפריאליזם‪ ,‬טרור ותשוקה‬ ‫לכוח במקרה של הטוטליטריות‪ .‬הבחירה במילה החדשה‬ ‫מעידה על כך שהכל יודעים שמשהו חדש ומכריע התרחש‪,‬‬ ‫בעוד שהשימוש המתמשך במילה לזיהוי תופעה חדשה‬ ‫וספציפית עם משהו מוכר וכללי למדי מעיד על חוסר נכונות‬ ‫להכיר בכך שמשהו יוצא מגדר הרגיל בכלל קרה‪ .‬נדמה כאילו‬ ‫בצעד הראשון – מציאת שם חדש לכוח החדש שיכריע את‬ ‫גורלנו הפוליטי – אנו צועדים בכיוון מצבים חדשים וספציפיים‪,‬‬ ‫בעוד שבצעד השני )ויחד עמו ‪ -‬במחשבה שנייה( אנו מתחרטים‬ ‫על אומץ לבנו ומתנחמים בכך ששום דבר גרוע יותר או מוכר‬ ‫פחות לא יחליף את הנטייה האנושית הכללית לחטוא‪.‬‬ ‫השפה המדוברת‪ ,‬במידה שהיא מבטאת הבנה מקדימה‪ ,‬היא‬ ‫המתחילה אפוא את תהליך ההבנה האמיתית‪ 9.‬גילויה של‬ ‫השפה המדוברת חייב תמיד להישאר תוכנהּ של הבנה אמיתית‪,‬‬ ‫ֹאבד זו בערפילי הגיגים – סכנה שאורבת תמיד‪.‬‬ ‫שאלמלא כן ת ַ‬ ‫היתה זו ההבנה הרווחת והלא‪-‬ביקורתית של בני האדם שגרמה‪,‬‬ ‫יותר מכל דבר אחר‪ ,‬לדור שלם של היסטוריונים‪ ,‬כלכלנים‬ ‫ומדעני מדינה להקדיש את מיטב מאמציהם לחקר הגורמים‬ ‫וההשלכות של האימפריאליזם‪,‬‬ ‫ובה בעת‪ ,‬להציגו באופן שגוי‬ ‫כ"בניית אימפריה" בנוסח אשור‪,‬‬ ‫‪"̋¯"Æ̋́̋ت"̇̋̆"ß́̌"̋¿¯̇".̆ª̋¯œª"̆Ǿ̆"̶º"œß̇"̨¿"Æ̋ŒŒ̇́ª"Æ©̇̋̆́"8‬‬ ‫©̇‪"̇Ø̌̇© "©¿ "̆Ǿ̆̆ "ˆ̶̇¿̋¯̶ "©̇Øœ̶̆ "̋¯̌ "̇̋¯ "́˚ß "˚̇̇¸ "Æ̋Œ̌ª̇ "©̇¿ø‬‬ ‫מצרים הפרעונית או רומא‪ ,‬ולהבין‬ ‫̆‪0̋ı̋øıŒ̆̇"̋¸ßœØ̇œ‬‬ ‫באופן שגוי את מניעיו הבסיסיים‬ ‫כ"תאוות כיבושים"‪ ,‬תוך הצגת‬ ‫‪"̆Ǿ̆̆"łª¿ª"̋Øı́"̆́̋øª".̨̌"Æ¿".©̶́̇œª"̆Ǿ̆"©¿¸́ª̆"©̶́̇œª̆"̆ı­̆"9‬‬ ‫ססיל רודס‪ 10‬כנפוליון שני והצגת‬ ‫­̶‪0̶̇̋º"ß©̇̋́"ß̇ª˚̆"Æ̇̋¿̆"©¿"Ł̆̇"©̋ßœ̋º̆"̇©̶̋ˆ©"©¿"Ł̆"©º́"̆́"̇Ø‬‬ ‫נפוליון כיוליוס קיסר שני‪ .‬בדומה‬ ‫לכך‪ ,‬הטוטליטריות הפכה לנושא‬ ‫‪"̆¯"©̋œØº̆"Æ̋ª̶̇̆̋̆"©ß́˚"¯Œ̋̋ª"̆̋̆"*3;24/3:75+"Œ¯̇ß"Ł̇)ˆ"̶̋ŒŒ"10‬‬ ‫מחקר עכשווי רק מכיוון שההבנה‬ ‫́‪"©̇ˆ̶ª̆ "Łßœ "0*̆¿̇́¿́ª̋̈ "Æ̇̋̌+ "̆̋̈¯̇ß́ "̆Ǿ̶̆ "©̇́­̋̋©̆̆ "ł̶̇˚̇ "Œß‬‬ ‫המקדימה זיהתה אותה כסוגיה‬ ‫‪Cƈߩª̆E"0̇Ø̇́̈º"̋ıŒ̌ª"©Øª̇ªª"Rhodes‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫המרכזית וכסכנה החמורה ביותר של ימינו‪ .‬אך יש לזכור כי‬ ‫הפרשנויות העכשוויות‪ ,‬ולו ברמה האקדמית הגבוהה ביותר‪,‬‬ ‫מניחות לעצמן ללכת בעקבות המתווה של ההבנה המקדימה‪:‬‬ ‫הן מזהות את השלטון הטוטליטרי עם עריצות או רודנות של‬ ‫מפלגה אחת‪ ,‬וזאת כאשר אין הן מצמצמות את התופעה‬ ‫כולה ומעמידות אותה על גורמים היסטוריים‪ ,‬חברתיים‪ ,‬או‬ ‫פסיכולוגיים הרלוונטיים לארץ אחת בלבד – גרמניה או רוסיה‪.‬‬ ‫ברור ששיטות כאלו אינן מקדמות את מאמצי ההבנה‪ ,‬כיוון‬ ‫שהן מטביעות את כל מה שאינו מוכר וכל מה שטעון הבנה‬ ‫בביצות המוכר והמתקבל על הדעת‪ 11.‬כפי שציין פעם ניטשה‪,‬‬ ‫‪ $È Ã² "г¹ÐÊв$‬היא שאחראית ‪")ȳ ½)² "Ь "ÍÎÊÁ$‬‬ ‫‪"¾Ê²²"Ь"гÏÈÁ"²Ì³Î"È Ã²"¾¬"Ù"ȳ ½/½ÐÁ®²"½ ÀÁ‬‬ ‫‪"ȳ ½/½ÐÁ®² "Ь "ÂÌÃÌÁ "ɹ ²Ã "³Ð¬Îϲ "Ь "®¬³Ï³‬‬ ‫‪) $ȳ ½"³²ÏÃ"½ ÀÁ‬הרצון לעוצמה‪ ,‬מס' ‪.(608‬‬ ‫אך שמא לא אבדה תוחלתה של משימת ההבנה אם נכון הוא‬ ‫שאנו ניצבים מול משהו שהרס את קטגוריות החשיבה ואת‬ ‫אמות המידה שלנו לשיפוט? כיצד נוכל למדוד אורך באין קנה‬ ‫למנות באין מושג של מספרים? אולי זה מגוחך‬ ‫מידה‪ ,‬כיצד נוכל ְ‬ ‫אפילו לחשוב שיכול לקרות פעם דבר‪-‬מה שהקטגוריות שלנו‬ ‫אינן מוכשרות להבינו‪ .‬אולי עלינו להסתפק בהבנה המקדימה‪,‬‬ ‫שממקמת באחת את החדש בינות לישנים‪ ,‬ובגישה המדעית‪,‬‬ ‫שהולכת בעקבותיה ומסיקה בשיטתיות את חסר התקדים מתוך‬ ‫התקדימים‪ ,‬גם אם נקל להראות שתיאור כזה של התופעות‬ ‫החדשות אינו מתיישב עם המציאות‪ .‬האין ההבנה קשורה‬ ‫בקשר גומלין כה חזק לשיפוט‪ ,‬עד שעלינו לתאר את שניהם‬ ‫כַּ הטמעה )של דבר‪-‬מה פרטיקולרי תחת כלל אוניברסלי( אשר‬ ‫מהווה על‪-‬פי קאנט את עצם הגדרת השיפוט‪ ,‬שאת העדרו‬ ‫הפליא כל כך להגדיר כ"טפשות"‪ ,‬כ"מחלה חשוכת מרפא"‬ ‫)ביקורת התבונה הטהורה‪ ,‬ב' ‪?(172-73‬‬ ‫שאלות אלו רלוונטיות על אחת כמה וכמה כיוון שאינן‬ ‫מוגבלות לקשיינו להבין את הטוטליטריות‪ .‬פרדוקס המצב‬ ‫המודרני הוא‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שהצורך שלנו להתעלות הן מעל‬ ‫להבנה המקדימה והן מעל לגישה המדעית הטהורה נובע‬ ‫מכך שאיבדנו את כלֵ י ההבנה שלנו‪ .‬חיפושנו אחר משמעות‬ ‫מוּנע מחוסר היכולת שלנו לחולל משמעות‪ ,‬ובה בעת‬ ‫מוכשל על‪-‬ידו‪ .‬הגדרת הטפשות של קאנט אינה משנית‬ ‫לעניין זה כלל ועיקר‪ .‬מאז ראשית המאה הנוכחית‪ ,‬לוּותה‬ ‫צמיחתו של חוסר המשמעות באובדן השכל הישר‪ .‬מבחינות‬ ‫רבות‪ ,‬התופעה התגלתה לעינינו פשוט כטפשות הולכת‬ ‫וגוברת‪ .‬לא ידוע לנו על אף ציביליזציה קודמת שבה אנשים‬ ‫היו פתיים דים כדי לעצב את הרגלי הקניות שלהם לאור‬ ‫הממרה שלפיה "אין מוסמך מהנחתום להעיד על עיסתו"‬ ‫– שהיא הלא הנחת היסוד של הפרסום באשר הוא‪ .‬קשה‬ ‫גם להניח שכל מאה שקדמה לזו שלנו היתה משתכנעת‬ ‫לקחת ברצינות שיטת טיפול שנאמר עליה כי היא מועילה‬ ‫רק אם המטופלים משלמים כסף רב למטפליהם – אלא אם‬ ‫כן‪ ,‬כמובן‪ ,‬קיימת חברה פרימיטיבית שבה מהווה התשלום‬ ‫אקט מאגי בזכות עצמו‪.‬‬ ‫מה שאירע לכללים הקטנים והמתוחכמים של התועלת‬ ‫האישית‪ ,‬אירע בקנה מידה גדול בהרבה בכל תחומי החיים‬ ‫הרגילים‪ ,‬אשר בהיותם רגילים זקוקים לכוחם המסדיר‬ ‫המנהגים‪ .‬תופעות טוטליטריות שלא ניתן עוד להבינן‬ ‫של ִ‬ ‫במונחים של השכל הישר ואשר חומקות מכל כללי השיפוט‬ ‫ה"נורמלי"‪ ,‬קרי התועלתני בעיקרו‪ ,‬אינן אלא הדוגמאות‬ ‫המטלטלות יותר לקריסתה של חוכמת החיים שירשנו‬ ‫מאבותינו‪ .‬מנקודת המבט של השכל הישר‪ ,‬לא היינו זקוקים‬ ‫לעליית הטוטליטריות כדי להמחיש לנו כי אנו חיים בעולם‬ ‫שעומד על ראשו‪ ,‬עולם שבו איננו יכולים להתמצא בעזרת‬ ‫ציות לכללים של מה שנחשב בעבר‬ ‫לשכל ישר‪ .‬במצב זה‪ ,‬הטפשות במובן‬ ‫הקנטיאני היתה לנחלת הכלל‪ ,‬ולפיכך‬ ‫‪"̶̋́̇ª­".­¯˚"ºß̇¿ª"́œº"̆Ø©­̆­"Æ̶̇º ·́"©̇¿øª©̆́"̨ß̇ø"̇©̇¿"11‬‬ ‫אינה יכולה עוד להיחשב "חשוכת‬ ‫̶̆́‪"¯́¿Ø"Ł̌"¿̶ª̶¿­".©̋©̋ª¿̆"̆Ǿ̆̆"©¿"©̇˚Ø̶̆"ƈ"̨̋ßø".©̶́̇œª"̆Ø‬‬ ‫מרפא"‪ .‬הטפשות היא כעת הכלל‪,‬‬ ‫¿©"‪"̆Ø̋¿­"Æ̋¯ª̶̇ª̆"©̇ØßœŒª"̇œı̇̋­"©̇ßıŒ̆̇"©̇¯́̇º̆"̋̌̇́ª́"̇تøº‬‬ ‫̋̇¯‪".©̋º¯ª̆"̆©ß̇ǿ"Ł̆̇"©̋ªªº̆"̆©ß̇ǿ"Ł̆".©̋©̋ª¿"̆Ǿ̆"0º́̇­"©º‬‬ ‫והשכל הישר הוא היוצא מהכלל;‬ ‫‪"Æ¿"0©̋ß̇œª̆"̆̋ø̋¿̇¸Ø̋¿̆ª"ߺة̶̆"̆́̇ß̋Œ́"œß"̶̆œ̆"©º¯ª"©̶¯́Ø‬‬ ‫ואין פירוש הדבר שמדובר בתסמין‬ ‫̶‪"̶̇­ª "ß́¯̆ ".˚ß̌̆́ "©ª̶̇̆ "̋©̶́ "̨̌̋ı̶̇ "©̋¸ª̌Œ "̆ß̇ǿ "©¿̈ "˚ŒØ‬‬ ‫של חברת ההמונים‪ ,‬או שאנשים‬ ‫̶̨̌"­̶̌"¿̋‪"Ł̇­¿ß̆"æ˚¯̆".¯̋ß˚ª̇"­¯˚"̆ª"ß́¯"̶̇ª"Æ̋́ø̋Ø"̇Ø¿­"©ª‬‬ ‫"אינטליגנטיים" חפים ממנה‪ .‬ההבדל‬ ‫­̶‪"̋¯̌"œ̋ıŒª"̆œ̈˚"¿̋̆­"©¸̶­Ø/̋©̶́̇"©ß̇̇̋º"̆́̇ˆ©́"̇©̶̇̆̈"¿̇̆"̇Ø‬‬ ‫היחיד הוא שבקרב עם הארץ‬ ‫̶¸́̇‪"©¿"̇تøº̶"́̋­̶̆"¿̇̆"̇Ø̶­"̋Ø­̆"æ˚¯̆­"̆ª̇¯"=̆­¯˚"̶̆̋ª"º‬‬ ‫הטפשות נותרת בעמימות מבורכת‪,‬‬ ‫̆­̶̋¸̆" ‪"¯̋ªº̶̆̇ ".̶̶̌́ "­¯˚ "̇̆­ª "̇Ø̋¿ß­ "̆¯́̇º̆ "©­˚̌̆ "̋¯̋/̶º‬‬ ‫ואילו בקרב אנשים "אינטליגנטיים"‬ ‫‪"ß̋̈˚̶̆"̋̇­º"̋­̶̋­"æ˚¯"œß"=ß́̌ª"̆̈"̇Ø̶"ß̌̇ª"̆ª̇¯"̇̆­ª"̶̇̋¿̌"Æ̋Øı‬‬ ‫היא נהיית בלתי נסבלת‪ .‬בקרב‬ ‫¿̇©‪"łª¿ª "̶̋˚©ª "­ªª "̇̈ "̆¯̇œǾ "0̶̆̋˚©̶̌ª "̇غ¯̋̇ "̇Ø̋¿ß­ "̆ª̶ "̇Ø‬‬ ‫̆̆́‪0̋©̋ª¿̆"̆Ø‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫האינטליגנציה‪ ,‬ניתן אף לומר שככל שאדם משכיל יותר‪ ,‬כך‬ ‫מכעיסה עוד יותר הטפשות שהוא חולק עם כל השאר‪.‬‬ ‫אפשר שצדק היסטורי הוא שפול ואלרי‪ ,‬הבהיר מבין הוגי‬ ‫הדעות הצרפתים‪ ,‬הלא הם חסידי השכל הישר המובהקים‪,‬‬ ‫היה הראשון שזיהה את פשיטת הרגל של השכל הישר‬ ‫בעולם המודרני‪ ,‬שבו הרעיונות המקובלים ביותר על דעת‬ ‫הכלל ‪"½ ½/ÁÈ"½ε Á"³Íγʳ"³ÎÈγÈ".³ÀÎʳ²".³ÊÍг²$‬‬ ‫‪ ,$г ®³È‬ושבו אנו עדים אפוא ל‪"ijÈÎ½Ê "гÁ ¹ "ĽÈÃ$‬‬ ‫‪Regards sur) $²Å®²²"ÁÏ"Á Î"м½Ïʳ"ij½Ã ²"ÁÏ‬‬ ‫‪ .(le monde actuel‬מפתיע הרבה יותר לגלות שעוד‬ ‫במאה ה‪ 18-‬היה מונטסקייה משוכנע כי רק מנהגים –‬ ‫שבהיותם נמסרים מדור לדור‪ ,‬מכוננים בפועל את המוסריות‬ ‫של כל ציוויליזציה – הם שמנעו קריסה מוסרית ורוחנית‬ ‫מסחררת של תרבות המערב‪ .‬ודאי שאין למנותו עם נביאי‬ ‫הזעם‪ ,‬אך אומץ הלב הקר והמפוכח שלו האפיל על כל אחד‬ ‫מההיסטוריונים רואי השחורות של המאה ה‪.19-‬‬ ‫חיי בני האדם‪ ,‬אליבא דמונטסקייה‪ ,‬כפופים לחוקים ומנהגים;‬ ‫ההבדל בין השניים נעוץ בכך ש‪"½ÏÈî"½ÁϳÃ"½ͳ¹$‬‬ ‫‪L'Esprit) $ ¬² "½ÏÈî "½Áϳà "½ ²Åó "¹Îµ¬²‬‬ ‫‪ ,des Lois‬ספר ‪ ,XIX‬פרק ‪ .(16‬חוקים מכוננים את‬ ‫תחום החיים הפוליטיים הציבוריים‪ ,‬בעוד שמנהגים מכוננים‬ ‫את התחום החברתי‪ .‬שקיעתן של אומות מתחילה עם‬ ‫התערערות שלטון החוק‪ ,‬בין אם החוקים נרמסים על‪-‬ידי‬ ‫המשטר השליט‪ ,‬ובין אם סמכות מקורותיהם מתערערת‬ ‫ומוטלת בספק‪ .‬בשני המקרים החוקים אינם נחשבים עוד‬ ‫לתקפים‪ .‬התוצאה היא שהאומה‪ ,‬לצד אובדן ה"אמונה"‬ ‫בחוקיה היא‪ ,‬מאבדת את יכולתה לפעול תוך אחריות‬ ‫פוליטית; תושביה מפסיקים להיות אזרחים במובן המלא של‬ ‫המילה‪ .‬מה שנשאר אפוא )ומסביר בתוך כך את תוחלת‬ ‫החיים הארוכה של ישויות פוליטיות רבות שאיבדו כל רוח‬ ‫חיים( הם המנהגים והמסורות של חברה‪ .‬כל עוד אלה‬ ‫שרירים וקיימים‪ ,‬ממשיכים בני האדם‪ ,‬כאינדיבידואלים‪,‬‬ ‫להתנהג בהתאם לדפוסי מוסריות כלשהם‪ .‬אך מוסריות זו‬ ‫איבדה את בסיס קיומה‪ .‬ניתן לסמוך על המסורת שתמנע‬ ‫את הגרוע מכל רק לזמן מוגבל‪ .‬כל תקרית עלולה להכחיד‬ ‫מנהגים וערכים שכבר אינם מושתתים על שמירת חוק; כל‬ ‫מאורע יאיים בהכרח על חברה שאזרחים אינם ערבים עוד‬ ‫לקיומה‪.‬‬ ‫באשר לתקופתו ובאשר לעתיד הנראה לעין‪ ,‬אמר מונטסקייה‪:‬‬ ‫½"‪"¾¬"0½ ²ÅÃ‬‬ ‫‪̶ ½/ÁÈ"г¼ÁÏÅ"Ä ³È"²Ê³Î½¬"гó¬"®³Î$‬‬ ‫¬‪"гÈÌì®"¬".гÀÃÇ"ÁÏ"¾Ï³ÃÃ"²ÈÎÁ"Á³Ì½Å"®ÍÈ"Â‬‬ ‫‪"¬Á".²µ®"½¬"гŠ³Î²"²ÃÌÈ"ÇÇ®Ð".³²ÏÁÀ"Á³ "ϳ®½À‬‬ ‫½‪"ÐÍÁ¹®³"=²Á" ÅвÁ"½½¹"г¹Î³¬"³¬"½ ²ÅÃ"ÁÀ"³½²‬‬ ‫¬ ‪".²Ã"ÄõÁ"г¹ÊÁ". ¬²"È®¼"Á³®Ç½".³µ"²½½Ê²Ê½"²Ã‬‬ ‫‪L'Esprit) $ϳÁϲ"Îн®"³Ð³¬"³ ÍÊ"ÎϬ"гÁ³³È²Ã‬‬ ‫‪ ,des Lois‬ספר ‪ ,VIII‬פרק ‪ .(8‬בקטע זה מציג מונטסקייה‬ ‫את הסכנות הפוליטיות העומדות בפני ישות פוליטית אשר‬ ‫כל שמחזיק אותה הוא מנהגים ומסורות‪ ,‬כלומר רק כוחה‬ ‫המאחד של המוסריות‪ .‬סכנות עלולות להופיע מבפנים‪ ,‬כמו‬ ‫ניצול סמכות לרעה‪ ,‬או מבחוץ‪ ,‬כמו תוקפנות‪ .‬את הגורם‬ ‫שלימים יביא לקריסת המנהגים בתחילת המאה ה‪19-‬‬ ‫לא יכול היה מונטסקייה לחזות‪ .‬הוא נבע מאותו שינוי‬ ‫עולמי קיצוני שאנו מכנים "המהפכה התעשייתית" – ללא‬ ‫ספק המהפכה הגדולה ביותר בזמן הקצר ביותר שבה חזה‬ ‫המין האנושי; בתוך כמה עשורים היא שינתה את העולם‬ ‫כולו בצורה קיצונית יותר מאשר כל שלושת אלפי שנות‬ ‫היסטוריה מתועדת שקדמו לה‪ .‬כשאנו שבים ובוחנים‬ ‫את חששותיו של מונטסקייה‪ ,‬שהובעו כמעט מאה שנים‬ ‫בטרם הגיעה מהפכה זו לשיאה‪ ,‬מפתה להרהר בכיוון שבו‬ ‫היתה אולי מתקדמת הציוויליזציה האירופית לולא השפעתו‬ ‫הגורפת של גורם זה‪ .‬קשה להימנע ממסקנה אחת‪ :‬התמורה‬ ‫הכבירה התחוללה בתוך מסגרת פוליטית שיסודותיה לא‬ ‫היו עוד יציבים ולפיכך סחפה חברה אשר‪ ,‬גם אם היתה‬ ‫מסוגלת עדיין להבין ולשפוט‪ ,‬לא יכולה היתה עוד להצדיק‬ ‫את קטגוריות ההבנה ואת אמות המידה השיפוטיות שלה‬ ‫כאשר נקרא עליהן תיגר רציני‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חששותיו‬ ‫של מונטסקייה‪ ,‬שנשמעו כה מוזרים במאה ה‪ 18-‬והיו‬ ‫עתידים להישמע כה נדושים במאה ה‪ ,19-‬יכולים לספק‬ ‫לנו ולו רמז להסבר‪ ,‬לא של הטוטליטריות או כל מאורע‬ ‫מודרני ספציפי אחר‪ ,‬אלא של העובדה המטרידה שהמסורת‬ ‫הכבירה שלנו שמרה על שתיקה כה משונה והתקשתה כל‬ ‫כך לספק מענה בונה לנוכח האתגר שהציבו בפניה השאלות‬ ‫ה"מוסריות" והפוליטיות של תקופתנו‪ .‬המעיינות שמהם‬ ‫עשויות היו לנבוע תשובות כאלו יבשו והסתתמו‪ .‬המסגרת‬ ‫שבכוחה היה להניב הבנה ושיפוט פשוט נעלמה‪.‬‬ ‫אולם חששותיו של מונטסקייה מרחיקים לכת אף יותר‪,‬‬ ‫ולפיכך מתקרבים יותר לבלבולנו‬ ‫העכשווי מכפי שניתן היה להבין‬ ‫מהקטע שצוטט לעיל‪ 12.‬חששו‬ ‫‪"©̇ß̋˚̆"́øª̶̇".¿Œ̋ˆ"¯˚ª"©̇ø̋ߺ̆"©̶̇̇̇º̶"̆́ß"̆̌"̆́­˚ª"­̋¯œ̆"¿̇̆"12‬‬ ‫העיקרי‪ ,‬אותו הוא מביע בראשית‬ ‫̆¿‪0©̇̋ı̇Œ"©̇ØœŒª"̆ª̌ª"ºØª̶̋̆"̆̋̆"̶̇̌̋"¿̶"̋̌"¯º".¿Œ̋ˆ"̨¯̋¿ª"©̋­̇Ø‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫חיבורו‪ ,‬לא נוגע רק לרווחת אומות אירופה ולקיומה המתמשך‬ ‫של החירות הפוליטית; הוא נוגע לטבע האנושי עצמו‪:‬‬ ‫‪"г®Ï¹ÃÁ"²Î®¹®"³ÃÌÈ"Á Çò".²µ"Ͻà "γ̽". ¬²$‬‬ ‫‪"Ь"νÀ²Á"² ½Ã²"²Ð³¬®"Á ³ÇÃ".³ÐÁ³µ"ÁÏ"½ÃÏÎÁ³‬‬ ‫¼®‪"²ÎÀ²²"ÂÌÈ"Ь" ®¬Á³"³½ÅÊ®" ̳Ã"²µÏÀ"³ÁÏ"³È‬‬ ‫®‪"²µÏÀ (d'en perdre jusqu'au sentiment) "³‬‬ ‫‪ ,L'Esprit des Lois) $³ÅÃÃ"Áµ Å‬פתח דבר(‪ .‬בעבורנו‪,‬‬ ‫הניצבים לנוכח הניסיון הטוטליטרי המוחשי מאוד לשלול‬ ‫מהאדם את טבעו באמתלה של שינויו‪ ,‬האומץ שמבטאות‬ ‫מילים אלו מזכיר לנו את תעוזת הנערים‪ ,‬המסכנים הכל‬ ‫בדמיונם כיוון שטרם אירע דבר שיש בו כדי להקנות לסכנות‬ ‫הדמיוניות את מוחשיותן הנוראה‪ .‬מונטסקייה חוזה כאן‬ ‫לא רק את אובדן היכולת לפעולה פוליטית‪ ,‬שהוא התנאי‬ ‫המרכזי לעריצות‪ ,‬ולא רק את צמיחת חוסר המשמעות‬ ‫ואובדן השכל הישר )והשכל הישר הוא רק אותו חלק‬ ‫מתודעתנו ואותו פלח מתוך חוכמת החיים המורשת שכל‬ ‫בני האדם חולקים בכל ציוויליזציה שהיא(; הוא חוזה את‬ ‫אובדן החיפוש אחר משמעות ואת אובדן הצורך בהבנה‪.‬‬ ‫ידוע לנו עד כמה התקרבו נתיני הטוטליטריות למצב זה‬ ‫של חוסר משמעות‪ ,‬באמצעות טרור בשילוב הכשרה‬ ‫‪13‬‬ ‫אידיאולוגית‪ ,‬אף שהם כבר אינם חווים זאת כך‪.‬‬ ‫בהקשרנו אנו‪ ,‬ראוי במיוחד לציין את זניחתו המוזרה‬ ‫והמחוכמת של השכל הישר לטובת חשיבה לוגית נוקשה‪,‬‬ ‫המאפיינת את ההגות הטוטליטרית‪ .‬החשיבה הלוגית אינה‬ ‫זהה להנמקה אידיאולוגית‪ ,‬אלא מעידה על הטרנספורמציה‬ ‫הטוטליטרית של האידיאולוגיות שבהן מדובר‪ .‬בעוד שייחודן‬ ‫של האידיאולוגיות עצמן הוא בהתייחסותן להשערה מדעית‬ ‫)כמו למשל "הישרדות הכשירים" בביולוגיה או "הישרדות‬ ‫המעמד המתקדם ביותר" בהיסטוריה( כאל "רעיון" שניתן‬ ‫להחילו על כל מהלך האירועים‪ ,‬ייחודה של הטרנספורמציה‬ ‫הטוטליטרית שלהן הוא בעיוותו של ה"רעיון" לכדי הנחת‬ ‫יסוד במובן הלוגי‪ ,‬כלומר‪ ,‬לכדי היגד מובן מאליו כלשהו‬ ‫שממנו ניתן להקיש את כל היתר בעקיבות לוגית נוקשה‪.‬‬ ‫)כאן אכן הופכת האמת למה שכמה לוגיקנים טוענים שהיא‪,‬‬ ‫כלומר לעקיבות‪ ,‬מלבד זאת שממשוואה זו משתמעת‬ ‫למעשה שלילת קיומה של האמת במידה שבה האמת‬ ‫אמורה תמיד לגלות משהו‪ ,‬בעוד שהעקיבות מהווה רק דרך‬ ‫להתאים היגדים זה לזה‪ ,‬ובתור שכזו היא חסרת כל כושר‬ ‫גילוי‪ .‬התנועה הלוגית החדשה בפילוסופיה‪ ,‬שצמחה מתוך‬ ‫הפרגמטיזם‪ ,‬דומה להחריד לטרנספורמציה הטוטליטרית‬ ‫של היסודות הפרגמטיים הגלומים בכל האידיאולוגיות‬ ‫והמרתם לשפה לוגית אשר מנתקת לגמרי את הזיקה בינה‬ ‫ובין המציאות ועולם החוויות‪ 14.‬כמובן שהטוטליטריות‬ ‫מתקדמת באופן גס יותר‪ ,‬אשר לרוע‬ ‫המזל הוא גם אפקטיבי יותר(‪.‬‬ ‫‪"¿̶­"̋¿¯̇".̇د̶̌Ø"̆́­"̆ߺ́©̆ª"̆ª/ß́¯"̶̋ø̶̆"̋̇̌̋Œ"̇Ø̶"̆̋̆"̶̇"13‬‬ ‫‪"©̇¯̇Œ̋ª "ß©̇̋ "æ¿ "©̇̋Œ̋Œ́ "Ł̆­ "©̇̋̇̆ª̆ "Ł©̇¿ "©¿ "¿̶¿ "̶̋ø̶̆ "̶̌̇Ø‬‬ ‫̆‪"ŁØ̋¿ "̶̆¿ "©̇̋̇̆ª "0Ǽ̋́Œ "ß̇̈­̆ "©̇̋ߌ̇ª̆̇ "©ß̇Œª̆ "Ɯߪª̇ "¸ı­ª‬‬ ‫̶̋̌̇̇©"̶̇‪"́øª̆"̶­"©̋øª©̆"©̋øª©"¿̋̆"©̇ß̋˚̆­"<©¿̈"ß­¿ª"ß©̇̋"ߪ‬‬ ‫̆¿‪"̇¿".Ư¿̆"̶­"̋©ß́˚̆"́øª̆"̶­"©̋øª©̆"©̋øª©"¿̇̆"œ¯ø̆­̇"̋­̇Ø‬‬ ‫́‪"¿̇̆"œ¯ø̆̇"̋­̇Ø¿̆"̶¿̇¯̋́̋¯Ø̋¿̆"©̋øª©"¿̋̆"©̇ß̋˚"̋̌".©̇ß˚¿"Æ̶̋̋ª‬‬ ‫©‪"łß¿̆"̋Øı"̶ºª"Æ̶º̶̋̆"Æ̶̋̇̌̋"Æ̆̋Ø­"0Æ̋ı©̇­ª̆"Æ̋̋­̇Ø¿̆"̇Ø̋̋˚"©̋øª‬‬ ‫‪0̋­̇Ø¿̆"Ł̋ª̆"̶­"©̋̈̋ı̆"̇©̇¯˚̌̋̆"ƺ"œß‬‬ ‫‪"©¿ "¸¯Øß¿ "̆œ̋ªº̆ ".̆̈ "ߪ¿ª "ÆŒß̇ı "̆́­ "̆Ø­́ "̨ߺح "ŒØ̌́ "14‬‬ ‫̆¿́˚‪"Æ̈̋¸ªˆßı̆ª"©̶¯́Ø"©̇̋߸̶̋¸̇¸̆$"<Æ̈̋¸ªˆßı̶"©̇̋߸̶̋¸̇¸"Ł̋́"̆Ø‬‬ ‫̨́̌"­̆̋¿"¿̋‪"̇Ø©̇¿"¯ª̶̶"̶̆̇̌̋"̇̈̌­"ß̇©́"©̇¿̋øª̆­"¯̇º"̆Ø̋ª¿ª"̆Ø‬‬ ‫‪"̶̇̋ı¿ "0©̇¯́̇º̶ "̋¸Œ̋Œœßª̆ "¯̇́̌̆ "©¿ "̆¯́̋¿ ".̨̌­ "Ł̇̇̋̌ª̇ ".̇̆­ª‬‬ ‫́ˆ‪"̆́̋­˚̆ "©ß̇Œª̶ "Æ¿©̆́ "˚̋ت "Ł̋̋¯º "Æ̈̋¸ªˆßı̆ ".©̋¸Œ̋Ø̋Ø̶̆ "̇©Œß‬‬ ‫̆‪"̋̌"º́̇œ"¿̇̆­"æ¿"̶º".©ª¿̆"©¿"Ư¿̶"̶̆ˆª"©̇¿̋øª̆"̋̌"©̋́ߺª‬‬ ‫̶¿"̆̆ˆ̇©"̌̋"¿‪"Æ̈̋¸ªˆßı̆"000©ª¿̆"̶̋̇̋ˆ̶"̆©̇¿Ø̆"̆­̋ˆ̆"¿̋̆"̶̆̇ºı̆"Æ‬‬ ‫©‪"©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "=Æ¿©̆́ "$̶º̇ı$̇ "©̇̋̇̇˚̆ "Æ̶̇º "æœ̇© "©¿ "˚̋ت "¯̋ª‬‬ ‫‪"0Ưœ©ª̆"º́¸̆"̇¿"©ª¯œ©ª̆"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶­"œ̇˚̆"æœ̇©"©¿"œß"̆˚̋ت‬‬ ‫̶̌" ‪"0$©̇ª̋̇Œª "©̇̋̇ŒØ©̶̆ "¯̇º "œ̇œ̈ "¿̶ "̆̈ "œ̇˚̶ "Æ¿©̆́ "̶º̇ı­ "̋ª‬‬ ‫‪"©̇̋̇ت¿̶"©̋¿œ̋ߪ¿̆"̆̋ª¯œ¿́"̨ߺح"ŒØ̌"̋ª̇­̋ß"<©̇̋߸̶̋¸̇¸"<̨̇©ª‬‬ ‫̶̇‪".Œ¸Œ̇)øŒª ".)ˆ¯̋ß́ª̋̋œ "0C0J0" Friedrich "<̨ß̇º "03;75 "łßª́ "Æ̋º¯ª‬‬ ‫‪C©̶̋ˆØ¿̆"̆ß̇¯̆ª̆"̨ß̇ºE"044:")ªº".3;76‬‬ ‫‪40‬‬ ‫האבחנה הפוליטית העיקרית בין שכל‬ ‫ישר לבין לוגיקה היא שהשכל הישר‬ ‫מניח את קיומו של עולם הגיוני משותף‬ ‫לכולנו‪ ,‬ושבו אנחנו יכולים לחיות ביחד‬ ‫כיוון שיש לנו היגיון אחד שמווסת את‬ ‫כל הנתונים החושיים הייחודיים ומתאם‬ ‫אותם עם אלה של הסובבים אותנו;‬ ‫בעוד שהלוגיקה וכל המובנוּת‪-‬מאליה‬ ‫שממנה נובעת ההנמקה הלוגית יכולה‬ ‫לטעון למהימנות באופן שאינו תלוי כלל‬ ‫בעולם ובקיום הזולת‪ .‬רבים ציינו כי תוקף‬ ‫הטענה ‪ 4 = 2 + 2‬אינו תלוי במצב‬ ‫האנושי‪ ,‬כי היא תקפה באותה המידה‬ ‫לגבי אלוהים והאדם‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬ ‫כל אימת שהשכל הישר – ההיגיון‬ ‫הפוליטי בה"א הידיעה – מכשיל אותנו‬ ‫ואת הצורך שלנו להבין‪ ,‬גדלים הסיכויים‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫לכך שנקבל את הלוגיקה כתחליף‪ ,‬כיוון שיכולת ההנמקה‬ ‫הלוגית עצמה אף היא משותפת לכולנו‪ .‬אך יכולת אנושית‬ ‫משותפת זו – שמתפקדת אפילו בתנאי בידוד מוחלט‬ ‫מהעולם על חוויותיו‪ ,‬ואשר שוכנת בבירור "בתוכנו"‪ ,‬בלי‬ ‫שום קשר למשהו "נתון" – אינה מסוגלת להבין דבר‪ ,‬ובפני‬ ‫עצמה היא הלא עקרה לחלוטין‪ .‬רק בתנאים שבהם המרחב‬ ‫המשותף בין בני האדם נהרס והמהימנות היחידה שנותרה‬ ‫מתמצה בטאוטולוגיות חסרות המשמעות של המובן מאליו‬ ‫– רק אז יכולה יכולת זו להיות "בונה"‪ ,‬לפתח כיווני מחשבה‬ ‫משל עצמה‪ ,‬כיוונים אשר המאפיין הפוליטי העיקרי שלהם‬ ‫הוא כוח שכנוע שמתוך אילוץ שהם תמיד נושאים בחובם‪.‬‬ ‫זיהוי החשיבה וההגות עם האופרציות הלוגיות הללו פירושו‬ ‫השטחת כושר החשיבה‪ ,‬שנחשב במשך אלפי שנים לכושרו‬ ‫הנעלה ביותר של האדם‪ ,‬למכנה המשותף הנמוך ביותר שלו‪,‬‬ ‫אשר לגביו לא נחשבים עוד הבדלים כלשהם בקיום הממשי‪,‬‬ ‫ואף לא ההבדל האיכותי בין מהות האלוהים ומהות בני‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫מניפולציה אם ההיסטוריון מתעקש על סיבתיות ואם הוא‬ ‫מתיימר להצליח להסביר טוב יותר את המאורעות בעזרת‬ ‫שרשרת של גורמים שהובילו אליהם בסופו של דבר‪ .‬כך הוא‬ ‫נכנס אפוא לנעלי "הנביא הנסב לאחור" )פ‪ .‬שלגל‪ ,‬אתניאום‪,‬‬ ‫קטע ‪ ,(80‬ודומה שכל שמפריד בינו לבין נבואת אמת הן‬ ‫המגבלות הפיזיות המצערות של מוח האדם‪ ,‬שלרוע המזל‬ ‫אינו מסוגל להכיל ולחבר כיאות את כל הגורמים הפועלים‬ ‫בו‪-‬זמנית‪ .‬אולם הסיבתיות היא קטגוריה זרה ומסלפת‬ ‫לגמרי במדעי ההיסטוריה‪ .‬לא זו בלבד שמשמעותו בפועל‬ ‫של כל מאורע מתעלה תמיד מעל כל סך של "גורמים" מן‬ ‫העבר שניתן לייחס לו )עלינו רק להרהר בפער הגרוטסקי‬ ‫שבין "סיבה" ל"מסובב" במאורע כמו מלחמת העולם‬ ‫הראשונה(‪ ,15‬אלא שעבר זה עצמו אף מתהווה רק עם‬ ‫התרחשות המאורע עצמו‪ .‬רק כאשר אירע דבר‪-‬מה בלתי‬ ‫הפיך ניתן בכלל לנסות להתחקות אחר עברו‪ .‬המאורע שופך‬ ‫‪16‬‬ ‫אור על עברו הוא; לעולם לא ניתן להקישו ממנו‪.‬‬ ‫כל אימת שמתרחש מאורע חשוב מספיק כדי לשפוך אור‬ ‫על עברו‪ ,‬מתהווה היסטוריה‪ .‬רק אז מתרקם ממערבולת‬ ‫מבחינתם של אלה החותרים למשמעות ולהבנה‪ ,‬מה‬ ‫אירועי העבר סיפור שניתן לספרו‪ ,‬כיוון שיש לו התחלה וסוף‪.‬‬ ‫שמחריד בעליית הטוטליטריות אינו החידוש שבה‪ ,‬אלא‬ ‫הרודוטוס אינו רק ההיסטוריוגרף הראשון‪ :‬כפי שניסח זאת‬ ‫העובדה שהיא הוציאה אל האור את חורבנן של קטגוריות‬ ‫‪17‬‬ ‫קרל ריינהארדט‪$dz¼³ ³Î²"µ¬Ã"Ðý½Í"²½Î³¼Ç½²²$ ,‬‬ ‫החשיבה שלנו ושל אמות המידה שלנו לשיפוט מוסרי‪.‬‬ ‫– כלומר‪ ,‬העבר היווני היה להיסטוריה בזכות האור ששפכו‬ ‫החידוש שייך לתחומו של ההיסטוריון‪ ,‬אשר – בניגוד לחוקר‬ ‫עליו מלחמות הפרסים‪ .‬מה שמגלה המאורע שופך האור הוא‬ ‫ממדעי הטבע‪ ,‬העוסק בהתרחשויות חוזרות ונשנות – עוסק‬ ‫ראשית בתוך העבר‪ ,‬ראשית שהיתה עד כה חבויה מעין; לעיני‬ ‫באירועים המתרחשים רק פעם אחת‪ .‬על החידוש ניתן לעשות‬ ‫ההיסטוריון‪ ,‬המאורע שופך האור‬ ‫כקצה של‬ ‫אינו יכול אלא להיראות ִ‬ ‫‪"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋Øı́"̇º́¸"Æøºª"ºß̇¿ª̆"́̋øª­"©̇̋ßœ̋º̆"©̇̋º́̆"©˚¿"15‬‬ ‫ראשית זאת‪ ,‬שזה עתה התגלתה‪.‬‬ ‫̆̇¿" ­˚­̋́̇©̇" ‪"̶̌ª "̆́ß̆́ "̆ß̋́̌ "ƈ "¿̶¿ ".̆Ø̇­ "œß "¿̶ "¯̋ª© "©̋¿ßØ‬‬ ‫רק כאשר יתרחש מאורע חדש‬ ‫̆¿̶‪"̨̌́"œıœı̋"̋ª"0̇©̇­́ˆ©̆"©¿"̶̶̇̇˚­"©̇Ø̇̇̌̆ª̇"̇©̇¿"Æ̋́̋̌ߪ̆"Æ̋¸Øª‬‬ ‫בהיסטוריה העתידית יתגלה "סוף"‬ ‫­̆˚­̋́̇©"̆̆̋‪"©̶̇̋º"̶̌"̶ºª"̆©̶º©̆"̆Ø̇­¿ß̆"Æ̶̇º̆"©ª˚̶ª"̶­"©̋ß̇¸Œ‬‬ ‫זה כהתחלה לעיני היסטוריונים‬ ‫̆‪"̶­"Æ̆̋©̇Ø̇̇̌́­"º̇ß̆"̇¿"́̇¸̆"̶̌ª"ƈ"̇ª̌".̆́"̇øßı©̆­"©̇ª̇¯ß̆"̨̇Œ̌Œ‬‬ ‫‪"̇ı̇Œ́­".©̇ß̋˚̆"Æß̇ˆ"̶̇̋ı¿".̆̈"Æ̋̇Œª"̆ßœª́"AÆ̋́ß̇ºª̆"Æ̋¿Ø̋¯ª̆"Ł̋́ª"̋ª‬‬ ‫עתידיים‪ .‬ועין ההיסטוריון אינה‬ ‫­̶"¯́‪"¯ªˆ©ª".̆ª˚̶ª̆"ł̇ßı̶"̶̋́̇̆̇"̶̶̇̆"Æ̋́̋̌ߪ̆"©̇­́ˆ©̶̆"̶̋́̇̆"ß‬‬ ‫אלא מבט ההבנה האנושית שעבר‬ ‫‪0̨̇˚̋ˆ"̋¯̌"¯º‬‬ ‫הכשרה מדעית; אנו מסוגלים‬ ‫כקצו וכשיאו‬ ‫להבין מאורע רק ִ‬ ‫‪"Ł̋¿ "$©̇ß̇œª$ "̶̆̋ª́ "Æ¿ ".̆̋©̇ß̇œª "©¿ "Æ̋̇̇̆ª "©̇̋߸̶̋¸̇¸̆ "̋́̋̌ߪ "16‬‬ ‫של כל אשר קדם לו‪ ,‬כ"התגשמות‬ ‫¿‪"Æ̆"0ß́¯̶"Æ̋ªß̇ˆ"ÆØ̋¿"Æ̶̇º̶"Æ̋́̋̌ߪ".ƪøº̶­̌"0$Æ̋ªß̇ˆ$̶"Æ̋Ø̇̇̌©ª"̇Ø‬‬ ‫העתים"; רק בפעולה נתקדם‪ ,‬בדרך‬ ‫‪"©̇ß̇ø"̋¯̶̌"º©ı̶"Æ̋­́ˆ©ª"Æ̆"ß­¿̌̇"Æ¿"©̇ºß̇¿ª"̶­"©̇ß̇œª̶"Æ̋­ºØ‬‬ ‫כלל‪ ,‬ממערך הנסיבות שהשתנה‬ ‫‪"Ł̋́ "Ł̋˚̶́̆ "̇Ø̶ "ß­ı¿ª­ "¿̇̆ "̇ªøº "ºß̇¿ª̆ "̶­ "̇ß̇¿ "0©̇ß̇ß́̇ "©̇º̇́œ‬‬ ‫בעקבות המאורע‪ ,‬כלומר נתייחס‬ ‫‪"¿̇̆"̇ªøº"ß̇¿"̇©̇¿̇".©̇¸­ı̇ª"©̇̋̇ß­ı¿"ß̇ıŒØ̋¿"Ł̶̋́"Æ̋̋­ªª̆"̇̋́̋̌ߪ‬‬ ‫­‪/́ß̆̇ "̶̶̋̇ı¿̆ "ß́º̆ "̶¿ "̇غŒª́ "ß̇˚¿̶ "̇Ø©̇¿ "©̇˚Ø̶̆̇ "̨̋­ª̶̆ "̨̋ßø‬‬ ‫אליו כאל התחלה‪.‬‬ ‫‪"©̇ß̇œª"̶º"ß́¯̶"̋ª̋¸̋ˆ̶".̆̈"Ł́̇ª́"0ƪøº"̶̆¿"Æ̋́̋̌ߪ"̶­"¯̋ª©"̋ºª­ª‬‬ ‫̆¸̇¸̶̋¸‪0ß˚¿"̋ß̇¸Œ̋̆"ºß̇¿ª"̶̌"̶­"̇̋©̇ß̇œª"̶º"̇¿".©̇̋ß‬‬ ‫כל היסטוריון שמאמין באמת‬ ‫ובתמים בסיבתיות מתכחש למעשה‬ ‫‪"Herodotus Persergeschichten, Vom Werken und Formen", 1948 17‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫המתפקדים כתופעות לוואי שלהן‪ .‬הכללות וקטגוריזציות כגון‬ ‫למושא חקירותיו‪ 18.‬אמונה שכזו עשויה להיחבא בהחלת‬ ‫אלה מכבות את האור ה"טבעי" שההיסטוריה עצמה מציעה‬ ‫קטגוריות כלליות על המכלול השלם של ההתרחשויות‪ ,‬כמו‬ ‫לנו‪ ,‬ובה במידה הורסות את הסיפור עצמו‪ ,‬על מאפייניו‬ ‫אתגר ותגובה‪ ,‬או בחיפוש אחר מגמות כלליות שמהוות‬ ‫הייחודיים ומשמעותו העל‪-‬זמנית‪ ,‬אותו סיפור שכל תקופה‬ ‫לכאורה את השכבות ה"עמוקות" שמהן נובעים מאורעות‬ ‫היסטורית מגוללת בפנינו‪ .‬בתוך מסגרת‬ ‫הקטגוריות המוגדרות מראש‪ ,‬שהגסה‬ ‫‪"R "Æ̋Ø­ª "ß­¿ "Æ̋º̇ß̋¿ "̶­ "ƪ̇̋œ "Æøº̶ "­˚̌©ª "¿̇̆ "̨̌ "̨̇©́ "18‬‬ ‫בהן היא הסיבתיות‪ ,‬מאורע חדש‬ ‫©‪"0Æ̶­"Ł¯̋º"̶­"̆̋ª̇؈̇̋̈̋ı̆"©¿"R"̋̇ıø"̋©̶́"Łı̇¿́̇"©̇̋ª̇¿©ı́"¯̋ª‬‬ ‫לחלוטין באופן בלתי הפיך לעולם לא‬ ‫́‪"­˚̌©̶̆"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶­"̇̌߯"¿̋̆"©̇̋©́̋Œ́"̆Ø̇ª¿̆".©̇ß˚¿"Æ̶̋̋ª‬‬ ‫ייתכן; אך היסטוריה ללא מאורעות‬ ‫̶˚̋‪"©̶̇̌̋̆"¿̋̆"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆̇"̆Ø̋¯ª̆"̋º¯ª"̶­"Æ̋˚Ø̇ª́"ß­¿".Ư¿̆"©̇ß‬‬ ‫נעשית לאחידות מונוטונית גוועת‪,‬‬ ‫̆¿‪0̆­¯˚"̶̆˚©̶̆"©̋­̇Ø‬‬ ‫הנגולה לאורך זמן – ה‪eadem sunt -‬‬ ‫‪ omnia semper19‬של לוקרטיוס‪.20‬‬ ‫;‪] ÎÐò"<нŽ¼ÁÃ̲"$²½²½Ï"¬³²"²½²Ï"²Ã$"3‬‬ ‫‪"=Æ̋̋ª̇œ "Æ̋¯ªª̶ "º̋ˆ̶̆ "æ̇Œ̶́ "̋̇­º "$́́̇Œª̇ "̆́̋Œ$ "Ł̋́ "ߺı̆ "20‬‬ ‫‪".Ł̌̇".©̇̋Ø߯̇ª̆"̆œ̋¸̶̋̇ı̆̇"̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̋ßœ̋ºª"¯˚¿̶"̆̌ı̆Ø"̇̈"̆¯́̇º‬‬ ‫¿ˆ́‪"Æ̋̋Ø߯̇ª"Æ̋ˆ̶̇̇¿̋¯̋¿̇"Æ̋Ø̇̋ß̇¸Œ̋̆­"̶̨̌"©̇̋ßœ̋º̆"©̇́̋Œ̆"©˚¿̶".‬‬ ‫̆©‪"̶̆ı©"̆Ø̇ª¿"̇¿"©̋́̋¸œ̋̋́̇¿"©̇̋©́̋Œ"̶­"̇̆­̶̌"Ł̇̋ºß̶"̨̌"̶̌"̇©ı‬‬ ‫̶̌­̆̋"́̆̌‪"Æ̶̇¿"0̆º̇­̋"̶­"̇¿"̆¿̇­"̶­"˚ß̌̆́"ß́̇¯ª"Æ¿"Ł̋́".˚ß‬‬ ‫‪".©̋­ı̇˚ "©̋­̇Ø¿ "̶̆̇ºı "Ł̶̋́ "Æ̋̋́̋¸œ̋̋́̇¿ "Æ̋¸Øª̶¿ "Ł̋́ "̇̆­̶̌ "ߺı‬‬ ‫‪"©ºı­̇"̇©̇̋ß̇œª".̆ª̇Œœ̆"̇©̇̌̋ı̆/̋¿"̶º"R"ºß̇¿ª̆"Ł̶̋́".¿Œ̋ˆ"¯˚ª‬‬ ‫̆‪"©̇¿̋øª̆"̶̶̇̌ª̶"̶˚̶˚ª̇"¯̋ª©"Æ̋̋œ".¿Œ̋ˆ"̨¯̋¿ª"R"̶̇­"©̇ºª­ª‬‬ ‫̆¿‪"̋ß̇¸Œ̋̆ "ºß̇¿ª "æ¿ "̶º "̇Ø̶ "º̇¯̋ "¿̶­ "̶̨̌ "̆́̋Œ̆ "ƈ "̋̆̇̈ "0©̋­̇Ø‬‬ ‫­¿̋‪"¯̇º"©̇˚ı̶"Ł̋̋ª¯̶"Ł©̋Ø"¿̶­"̇¿"Æ̋ßœª"̋ı̇ß̋ø"̶­"́ß"ßıŒª́"̶̋̇©"̇Ø‬‬ ‫˚̶̇‪".©̋©́̋Œ̆"̆̋ı߈̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶̌"­¿ßª"̆˚̋ت­"˚ß̌̆̆"0̇ß̇́º"©˚¿"̆ı‬‬ ‫́̋‪"Æ̋̋œ"©ª¿́­"̆ª"0̆̋ß̇¸Œ̋̆́"Æ̋̋œ"̇Ø̋¿".º¯̇ª́"¿̶­"̇¿"º¯̇ª́"Æ¿"Ł‬‬ ‫̆̇¿"¿̋‪"Æ̶̆­"̆ı̋ß˚̆"©̇̋́̋¸œı¿̆­".ƪøº"©̇ºß̇¿ª̆"̶­"Æ©̇̌̋ı̆/‬‬ ‫́©˚̇‪"̇­̶́"ß́º̆ª"Æ̋ª̋̇Œª"Æ̋́̋̌ߪ­"̆­̇ß̋ı"Ł̋¿"©̋¸̶̋̇ı̆"̶̆̇ºı̆"Æ‬‬ ‫̌́‪"Łı̇¿́"­¯˚"̆ª/ß́¯"¯̶̇Ø­"¿̶¿".©¸̶˚̇ª̆̇"©̋ı̇Œ̆"Æ©ß̇ø"©¿"ß‬‬ ‫­¿̋‪"̆º̋Ø̌̆"©̇ºøª¿́"œß"̇̈"©̇̌̋ı̆/̋¿ª"¸̶ª̶̋̆"̶̌̇Ø"0̶̇"­˚̌©̶̆"Ł‬‬ ‫̶‪0©̇ºª­ª"̶̋́̇"©̇ºß̇¿ª"̶̋́".¿¯̋߈"Łª̈̆"̶­"̋Ø̌ª̆"æøß‬‬ ‫‪"̶̇̋º­"˚ß̌̆́"ߪ̇¿"̆̈"Ł̋¿̇".©̇¿̋øª"©­̇˚©"̶̇"̆̋̆©­"́̋̋˚"¿̇̆"21‬‬ ‫̶̆̋̇©" ‪"̶̌ "©ªø̇º "¿̶̇ª "©¿ "©̇̇˚̶ "̶̇̋º­ "¿̶¿ ".̋¸Œ̶̋¿̋ß̇ "̋­ºª‬‬ ‫̆¯́‪"̶̌"̶ºª"©̶̇º©̆"̶­̇"©̇ß́ˆ©̆"̶­"̆ªø̇º̆"¿̋̆­".Æ̋̋©̇¿̋øª̆"Æ̋ß‬‬ ‫‪"Łı̇¿́"̆ß̇­œ"©̇¿̋øª̆"̶­"̇̈"©¸̶­"̶̆̇ˆŒ­"Ł̇̇̋̌̇"0̇Ø̋́̋­˚©̇"̇Ø̋©̇̋ı̋ø‬‬ ‫́‪"Æ̆"ºß"̆ª̌"̇¿"́̇¸"̆ª̌"́̇­˚"¿̶̇".Ư¿̆"̋Ǿ­"̆¯́̇º́"̋¯ª̶"ß̇ß‬‬ ‫‪"©̋ßœ©­ "Æ̶̋¿̇¯̋́̋¯Ø̋¿ "Æ̋ß©̇Ø "¯̋ª© ".Æ̶̆ "Æ̋̇̇­̆ "©ß́˚́ "Æ̶̋́̇­ª‬‬ ‫̶̌­̆̋" ¿̇" ̆­ˆ˚̆" ¿̶̇̆̋©" ̆­̶̋̌̇" ¿̇©‪"̋Øı "̶º "Æ̋̋˚̆ "©œ©ıß̆ "̶¿ "Æ‬‬ ‫̆¿¯‪"ß­¿"¿̇̆"̇¯̶́"¯˚¿"Ư¿"¯̋ª©"̋̌"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"ß̇̌̈̋­"́¸̇ª".̆ª‬‬ ‫‪"̶ˆ©Œ̶̆"̆ŒØª".Ư¿̆"̋Ǿ"̶̌"̶­"Æ̋ı©̇­ª̆"Ǽ̶Œ̇"Æ̆̋­ºª"˚̌̇Ø̶"́ø̋Ø‬‬ ‫̶̆‪0Æ̶̆"Æ¿©̆́"̶̇ºı̶̇"Æ‬‬ ‫‪"Æ̆̋©̇ß̇œª­"Æ̋́̋̌ߪ"̆́­"̆¯̋ª́".æ̇Œ"Ł̋̋øª".ß́º̶"̨̋̋­"ºß̇¿ª"22‬‬ ‫́‪"̨̋̋­"ºß̇¿ª".©¿̈"©ª̇º̶"=©̋ª̇¿©ı̆"̇©̇­́ˆ©̆́"̇̋¯˚̋"Æ̋ŒØ̌©ª"ß́º‬‬ ‫̶‪"̇©̇­́ˆ©̆"Æøº"©¿"­̋œ̶̆"Ł©̋Ø"¿̶"̆́­"̆¯̋ª́".̶̆˚©̆"Ł̋̋øª".¯̋©º‬‬ ‫̈̇"‪"́˚ߪ̶"̨̋̋­̆"̇̆­̶̌"Æß̇ˆ́"̆ø̇ºØ"̇©̇­́ˆ©̆"ß­¿̌".̆̋́̋̌ߪ"̨̇©ª‬‬ ‫̆˚̋‪"0©̋­̇Ø¿̆"©̇ß‬‬ ‫‪42‬‬ ‫ממש כשם שבחיינו הפרטיים פחדינו‬ ‫הנוראים ביותר ותקוותינו הטובות‬ ‫ביותר לעולם לא יכשירו אותנו כיאות‬ ‫למה שמתרחש בפועל – שכן מרגע‬ ‫שמתרחש מאורע‪ ,‬אפילו מאורע צפוי‪,‬‬ ‫הכל משתנה‪ ,‬ולעולם לא נוכל להתכונן‬ ‫לממשות הבלתי‪-‬נדלית של "הכל"‬ ‫הזה – כך גם כל מאורע בתולדות‬ ‫האנושות חושף נוף בלתי‪-‬צפוי של‬ ‫מעשים אנושיים‪ ,‬של סבל אנושי ושל‬ ‫אפשרויות חדשות‪ ,‬שמתעלים יחדיו‬ ‫מעל לסך כל הכוונות ומעל למשמעות‬ ‫כל המקורות‪ .‬על ההיסטוריון מוטל‬ ‫לאתר את החדש הבלתי‪-‬צפוי הזה‪ ,‬על‬ ‫כל השתמעויותיו בכל תקופה נתונה‪,‬‬ ‫ולתת ביטוי למלוא עוצמת חשיבותו‪.‬‬ ‫הוא חייב לדעת כי על אף שלסיפור‬ ‫יש התחלה וסוף‪ ,‬הוא מתרחש בתוככי‬ ‫מסגרת גדולה יותר – ההיסטוריה‬ ‫עצמה‪ 21.‬וההיסטוריה היא סיפור עם‬ ‫התחלות רבות‪ ,‬אך ללא סוף‪ .‬הסוף‪,‬‬ ‫בכל מובן חמור וסופי של המילה‪ ,‬יוכל‬ ‫להיות רק היעלמות המין האנושי מעל‬ ‫פני האדמה‪ .‬שכן כל מה שההיסטוריון‬ ‫מכנה סוף – סוף תקופה‪ ,‬או מסורת‪,‬‬ ‫או ציוויליזציה שלמה – הוא התחלה‬ ‫חדשה לדידם של החיים‪ 22.‬מופרכותן‬ ‫של כל נבואות הזעם נעוצה בהתעלמות‬ ‫מעובדה פשוטה אך בסיסית זו‪.‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫לדידו של ההיסטוריון‪ ,‬מודעות מתמשכת לעובדה זו לא‬ ‫תהיה חשובה יותר מאשר בדיקת מה שהצרפתים היו‬ ‫מכנים ה‪"г³½È déformation professionelle-‬‬ ‫‪ "] ÎÐò "<нÐÊÎÌÃ̲ "½È³ÌÍÃ‬שלו‪ .‬כיוון שעיסוקו בעבר‪,‬‬ ‫כלומר בתנועות מסוימות שלא היו יכולות ולו להיתפס על‪-‬‬ ‫ידי התודעה לולא הגיעו לקץ כלשהו‪ ,‬עליו רק להכליל על‬ ‫מנת לראות קץ )ואבדון( בכל‪ .‬אך טבעי מבחינתו לראות‬ ‫בהיסטוריה סיפור עם סופים רבים וללא התחלה; ונטייה זו‬ ‫נהיית מסוכנת באמת רק כאשר – ויהיו הסיבות לכך אשר‬ ‫יהיו – אנשים מתחילים להפוך את ההיסטוריה‪ ,‬כפי שהיא‬ ‫מציגה עצמה לעיניו המקצועיות של ההיסטוריון‪ ,‬לפילוסופיה‪.‬‬ ‫כמעט כל ההסברים המודרניים למה שמכונה ההיסטוריוּת‬ ‫של האדם עוותו על‪-‬ידי קטגוריות אשר‪ ,‬במקרה הטוב‪ ,‬מהוות‬ ‫‪23‬‬ ‫הנחות עבודה לארגון חומרי העבר‪.‬‬ ‫למרבה המזל‪ ,‬מצבם של מדעי המדינה‪ ,‬אשר במובנם‬ ‫הטהור ביותר נדרשים לחתור למשמעות ולתת מענה לַ צורך‬ ‫בהבנה אמיתית של נתונים פוליטיים‪ ,‬שונה למדי‪ .‬ההשלכה‬ ‫החשובה ביותר שיש למושג ההתחלה והמקור על כל‬ ‫השאלות הפוליטיות המובהקות נגזרת מהעובדה הפשוטה‬ ‫שפעולה פוליטית‪ ,‬ככל פעולה אחרת‪ ,‬היא במהותו של‬ ‫דבר תמיד תחילתו של משהו חדש; בתור שכזו‪ ,‬היא מהווה‬ ‫במונחי מדע המדינה את תמצית החירות האנושית‪ .‬העמדה‬ ‫המרכזית שמושג ההתחלה והמקור חייב לתפוס בכל‬ ‫ההגות הפוליטית אבדה רק מאז שהותר למדעי ההיסטוריה‬ ‫להשאיל לתחום זה את שיטותיהם ואת הקטגוריות‬ ‫שלהם‪ .‬על מרכזיותו של המקור בהגות היוונית העידה‬ ‫למעשה העובדה שהמילה היוונית ‪ 24 archē‬פירושה‬ ‫הן "התחלה" והן "שלטון"‪ .‬המושג חי וקיים‪ ,‬גם אם‬ ‫פרשנים מודרניים מתעלמים ממנו לרוב‪ ,‬בתורת העוצמה‬ ‫הפוליטית של מקיאוולי‪ ,‬שלפיה אקט הייסוד עצמו –‬ ‫כלומר‪ ,‬התחלתו המודעת של דבר מה חדש – מצריך‬ ‫ומצדיק שימוש באלימות‪ .‬אולם חשיבותן של ההתחלות‬ ‫התגלתה במלוא משמעותה על‪-‬ידי ההוגה הדגול היחיד‬ ‫שחי בתקופה שדמתה מבחינות מסוימות לתקופתנו יותר‬ ‫מכל תקופה אחרת בהיסטוריה המתועדת‪ ,‬ואשר בנוסף לכך‬ ‫כתב תחת השפעתו המלאה של קץ נורא שמזכיר אולי את‬ ‫הקץ שבפתחו אנו עומדים‪ .‬בספרו ‪) Civitas Dei‬ספר‬ ‫‪ ,XII‬פרק ‪ ,(20‬כתב אוגוסטינוס‪Initium ergo ut" :‬‬ ‫‪esset, creatus est homo, ante quem nullus‬‬ ‫‪") "fuit‬על מנת שתהיה התחלה‪ ,‬נברא האדם‪ ,‬אשר לפניו‬ ‫לא היה אף אחד"(‪ .‬על‪-‬פי אוגוסטינוס‪ ,‬שבצדק ניתן לכנותו‬ ‫אבי הפילוסופיה המערבית של ההיסטוריה‪ ,‬לא זו בלבד‬ ‫שיש לאדם את היכולת להתחיל‪ ,‬אלא שהוא הוא התחלה זו‬ ‫עצמה‪ 25.‬אם בריאת האדם מקבילה לבריאת התחלה ביקום‬ ‫)ואיזו משמעות אחרת יש לכך מלבד בריאת החירות?(‪ ,‬אזי‬ ‫לידתם של אינדיבידואלים‪ ,‬בהיותם התחלות חדשות‪ ,‬שבה‬ ‫ומאששת את אופיו המקורי של האדם כך שהמקור לעולם‬ ‫לא יכול להפוך לגמרי לנחלת העבר; העובדה שלהתחלות‬ ‫אלו יש המשכיות ראויה לציון ברצף הדורות‪ ,‬היא עצמה‬ ‫מבטיחה לנו היסטוריה שלעולם אינה יכולה להסתיים כיוון‬ ‫שהיא ההיסטוריה של בריות שהתחלה היא מעצם מהותן‪.‬‬ ‫לאור תובנות אלה‪ ,‬מאמצנו להבין דבר‪-‬מה שהרס את‬ ‫קטגוריות החשיבה שלנו ואת אמות המידה שלנו לשיפוט‬ ‫נראה מרתיע פחות‪ .‬אף שכבר אין ברשותנו אבני בוחן שניתן‬ ‫לאמוד בעזרתן תופעות פרטיקולריות וכללים שניתן להחיל‬ ‫עליהן‪ ,‬ייתכן שביצור שמהותו היא התחלה יש עוד מספיק‬ ‫מקור בתוך עצמו על מנת להבין בלי‬ ‫קטגוריות מוכתבות מראש ועל מנת‬ ‫לשפוט בלי מערך הכללים הנהוגים‪,‬‬ ‫‪"̆̇̇̆©ª­"­¯˚̆"̆Ǿª̆"©¿"ß¿©̶̇"˚©Ø̶"¿̇̆"Ł̇̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶­"̇¯̋œı©"23‬‬ ‫דהיינו המוסריות‪ .‬אם מהות כל פעולה‪,‬‬ ‫̶¿˚‪"̆­̇º"¿̇̆"0̇̋©̇ß̇œª"©¿̇"̇̋́̋̌ߪ"©¿"ƈ"̇ª̌".­˚ß©ª"ºß̇¿ª̆­"ß‬‬ ‫ופעולה פוליטית בפרט‪ ,‬היא יצירת‬ ‫̈¿©"́‪"́̋̋˚"¿̇̆­"ß́¯̆"­̇ß̋ı"Ł̋¿"̨¿".̇ªøº"ºß̇¿ª̆"̨ı̇­­"ß̇¿̆"©ß̈º‬‬ ‫¿̇"‪"̶­"̆º́¸"ß˚¿"­̇ı̋˚̆"0̇ªøº"̆̈̆"ß̇¿̆"̶­"̇º́¸"©¿"Ł̶̋́̆"̶ˆ̇Œª‬‬ ‫התחלה חדשה‪ ,‬אזי ההבנה הופכת‬ ‫̆¸̇¸̶̋¸‪"©̋ˆ̶̇̇̋ø̇Œ"¿̶­"̋¿¯̇̇+"©̋ß̇¸Œ̋̆"̆ª̋­ª"¯̇º"̆̇̇̆ª"̇Ø̋¿"©̇̋ß‬‬ ‫לצדה השני של הפעולה‪ ,‬כלומר לאותה‬ ‫¿̇"‪"¿̇̆"Æ¿"ß­¿".̆Ø̋¯ª̆"º¯ª̶"̶̆¿­́".œ̋̋¯Ø"Æ¿".ß́̇¯ª"=*©̋ˆ̶̇̇̌̋Œı‬‬ ‫צורת קוגניציה‪ ,‬הנבדלת מרבות אחרות‪,‬‬ ‫‪"©̇©̶¯̆"©¿"Æ̋˚©̇ı̆"©̇˚©ıª̆"̶­"̋©̋ª¿̆"ߪ̇­̆"¿̇̆"̇ªøº"©¿"Ł̋́ª‬‬ ‫שבאמצעותה אנשים הפועלים בעולם‬ ‫̶́‪0̆̋ß̇¸Œ̋̆̆"̶­"̆̋ı̇Œ̶̇̋ı̆"̶­"©̇̋̇¿¯̇/̋¿̶̇"©̇̋º‬‬ ‫)ולא אנשים העסוקים בהרהורים על‬ ‫מהלך היסטורי שפניו אל הקידמה או אל‬ ‫‪Cƈߩª̆E"0$­¿ß$"̋ß́º̆"­ß̇­̆"ƈ"̇ª̌"24‬‬ ‫האבדון( יכולים בסופו של דבר להשלים‬ ‫עם מה שאירע באופן בלתי הפיך‪ ,‬ולקבל‬ ‫‪"©ß­ß­ "˚Ø̇ª̆ ".œ̇̋¯̆ "Łºª̶ "R "©̇̋̇­˚ß©̆̆ "©ß­ß­ "̆Ø̇̌ª­ "̆ª "25‬‬ ‫את מה שקיים באופן בלתי נמנע‪.‬‬ ‫‪"̶­"̇©¯̶̋"̋¯̋/̶º"ºˆß̇"ºˆß"̶̌́"­́©­ª"R"̋ß©Œ¯"̋©ß©"¿̇̆"©̇ºß̇¿ª‬‬ ‫י‬ ‫¿¯‪0Æ̶̇º̶"̆­¯˚"̶̆˚©̆"̆¿̋́ª̆"­¯˚"Æ‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪ < 0618‬הבנה ופוליטיקה | חנה ארנדט‬ ‫בתור שכזו‪ ,‬ההבנה היא מפעל משונה‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫אפשר שאינה חורגת מעבר לביטוי ולאישוש של מה‬ ‫שההבנה המקדימה‪ ,‬שתמיד מעורבת במישרין בפעולה בין‬ ‫אם במודע או שלא במודע‪ ,‬חשה מלכתחילה‪ 26.‬היא לא‬ ‫תתחמק מהמעגל הזה‪ ,‬אלא נהפוך הוא – תהא מודעת לכך‬ ‫שכל תוצאות אחרות יהיו כה מרוחקות מפעולה‪ ,‬שההבנה‬ ‫היא רק צדה האחר‪ ,‬עד כי לא יוכלו כלל להיות נכונות‪.‬‬ ‫התהליך עצמו גם הוא לא יחמוק מהמעגל שהלוגיקנים‬ ‫מכנים "מעגל קסמים"; במובן זה‪ ,‬הוא עשוי לדמות במקצת‬ ‫לפילוסופיה‪ ,‬שבה רעיונות גדולים נעים תמיד במעגלים‪,‬‬ ‫בדבר מלבד בדו‪-‬שיח‬ ‫ואינם מערבים את התודעה האנושית ָ‬ ‫‪27‬‬ ‫בלתי פוסק בינה לבין המהות של כל הקיים‪.‬‬ ‫במובן זה‪ ,‬עדיין נוגעת לכולנו תפילתו העתיקה של המלך‬ ‫שלמה‪ ,‬שוודאי ידע דבר או שניים על פעולה פוליטית –‬ ‫‪28‬‬ ‫תפילה שבה פנה אל האל בבקשה לזכות ב"לב מבין" "‬ ‫כמתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל ולהשתוקק לה‪ .‬לב‬ ‫האדם‪ ,‬רחוק מסנטימנטליות כשם שהוא רחוק מפנקסנות‪,‬‬ ‫הוא הדבר היחיד בעולם שייקח על עצמו לשאת את כובד‬ ‫מתנת האל‪ ,‬מתנת הפעולה‪ ,‬שמשמעה היות התחלה ולפיכך‬ ‫היות מסוגל ליצור התחלה‪ .‬שלמה התפלל דווקא למתנה‬ ‫זו כיוון שהיה מלך וידע כי רק "לב מבין" – ולא הרהור או‬ ‫תחושה בעלמא – הוא שמאפשר לנו לשאת את החיים‬ ‫עם הזולת‪ ,‬זרים לנצח באותו עולם‪ ,‬והוא שמאפשר להם‬ ‫לשאתנו‪.‬‬ ‫כי הדמיון יקלוט לבסוף לפחות ניצוץ מאור האמת המאיים‬ ‫תמיד‪ .‬האבחנה בין דמיון לגחמת לב‪ ,‬וגיוס עוצמתו‪ ,‬אין‬ ‫פירושם שהבנת ענייני האדם נהיית "בלתי רציונלית"‪ .‬נהפוך‬ ‫"‪"000ÂÏ‬‬ ‫הוא – הדמיון‪ ,‬כפי שאמר וורדסוורת'‪Æ ³È"ÍÎ"¬³²$ ,‬‬ ‫̧‪"²Å³®ÐÁ³ "1г ² "ÐÈÊÏÁ ".²ÅÃà "²Î½²® "Ľ¬Ï "²Å®³ÐÁ‬‬ ‫®‪The Prelude, Book) $Îг½® "Á̬Ų "²¹³Î "¾Á²‬‬ ‫‪.(XIV, 190-92‬‬ ‫הדמיון לבדו מאפשר לנו לראות דברים בזווית המבט‬ ‫הנכונה עבורם‪ ,‬להיות חזקים מספיק על מנת להרחיק את‬ ‫מה שקרוב מדי עד למרחק שממנו נוכל לראותו ולהבינו‬ ‫ללא הטיה וללא דעה קדומה‪ ,‬להיות נדיבים מספיק על מנת‬ ‫לגשר על תהומות של ריחוק עד שנוכל לראות ולהבין את כל‬ ‫מה שמרוחק מדי מאיתנו כאילו נגע לנו במישרין‪ .‬הרחקה‬ ‫זאת של דברים מסוימים וגישור מעל התהומות אל אחרים‬ ‫מהווה חלק מדיאלוג ההבנה‪ ,‬שלצורכו מבססת החוויה‬ ‫הישירה קשר הדוק מדי‪ ,‬ואילו הידע הטהור בונה מחסומים‬ ‫מלאכותיים‪.‬‬ ‫בלא סוג כזה של דמיון‪ ,‬שלמעשה הוא הבנה‪ ,‬לעולם לא‬ ‫נהיה מסוגלים לשאת את מקומנו בעולם‪ .‬זהו המצפן הפנימי‬ ‫היחיד שברשותנו‪ .‬אנחנו בני תקופתנו רק ככל שהבנתנו‬ ‫משגת‪ .‬אם ברצוננו להרגיש בבית על פני האדמה‪ ,‬ולו‬ ‫במחיר של להרגיש בבית במאה הנוכחית‪ ,‬עלינו לנסות‬ ‫ליטול חלק בדיאלוג הבלתי פוסק עם מהות הטוטליטריות‪.‬‬ ‫אם נרצה לתרגם את הלשון המקראית למונחים קרובים‬ ‫יותר לשפת הדיבור שלנו )אם כי לא בהכרח מדויקים‬ ‫יותר(‪ ,‬נוכל לראות את כושר הדמיון כמתת "הלב המבין"‪.‬‬ ‫להבדיל מהפנטזיה‪ ,‬שחולמת משהו‪ ,‬הדמיון עוסק בחשיכה‬ ‫המסוימת של לב האדם ובטפשות הייחודית שמקיפה את‬ ‫כל מה שהוא אמיתי‪ .‬כל אימת שאנו מדברים על "טבעו" או‬ ‫"מהותו" של דבר‪-‬מה‪ ,‬אנו מתכוונים בעצם לליבה פנימית זו‪,‬‬ ‫שבקיומה לְ עולם לא נוכל להיות בטוחים כפי שאנו בטוחים‬ ‫ַבּחשיכה ַובּטפשות‪ .‬הבנה אמיתית אינה מתעייפת מדיאלוג‬ ‫בלתי פוסק ומ"מעגלים קסומים"‪ ,‬כיוון שהיא סמוכה ובטוחה‬ ‫‪0̆ßœ̋ºª"Ư¿̆"©̇ß̋˚"©¿"Æ̶̶̋̇­"Æ̋̋߸̶̋¸̇¸"Æ̋߸­ª"̋̌"̆Ǿ̆̆".̆ªˆ̇¯̶"26‬‬ ‫‪0©̇ºß̇¿ª̇"Æ̋ß́¯"̶­"27‬‬ ‫‪Cƈߩª̆E";")ˆ".)¿"Æ̶̋̌ª".$¸̇ı­̶"ºª̇­"̶́$"<ß̇œª́"28‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪ < 0618‬פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן‬ ‫‪"н¼½ÁŬ/н¼Î³¬½Ð²"³Ð ³®È"¬Ï³Å®"гÎȲ‬‬ ‫‪<²Ê½Ç³²"²µ³ÍÎÃ"ÁÏ‬‬ ‫חן משגב‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 08‬‬ ‫®‪"²½Î³¼Ç½²"½ ³¹®"¬$Ð"м½Çή½Å³¬"Î ³‬‬ ‫‪"ÁÈ®". ¬²"Ю½®Ç³"²½ÊÎ ³¬½ ³"нÁÁÀ‬‬ ‫‪"Á³ÁÇî"ij½ÅÀ¼²Ã"Â½È Ã®"μǽ Ã"ά³Ð‬‬ ‫‪"¼Åγ¼Í³ "ÐÈÀ³"½γµ¬³"½ÎÈ"ijÅÀÐÁ‬‬ ‫‪"²®½®Ç".ijÅÀÐ"½Î͹ÃÁ"² ®Èò"µÀγ‬‬ ‫‪" ¬²"Ю½®Ç³"²½ÊÎ ³¬½ Á" ³¹®"²Á½²Í³‬‬ ‫®¬‪"ÍdzÈ"³ÁÏ"¼Î³¼Í³ ²"Î͹Ã"0¬$Ð")ų‬‬ ‫®‪"ÁÏ"¼®Ã"г ³ÍÅ"<νȮ"½®¹ÎÃ"µ½®½¼Í¬$‬‬ ‫‪"ÁÈ"®Ð³À"³µ"ÐÎ Çî".$ijÎÀ½µ³"г²µ".ɳ‬‬ ‫¬‪0½½¼Îʲ"³½½¹®"¼Ç½®½¼Í¬³"µ½®½¼Í‬‬ ‫אביגיל פרדמן‬ ‫®‪"²½ÊÎ ³¬½ ®"ijϬÎ"ά³Ð"ÐÎ ³‬‬ ‫®¬‪"ijÅÀЮ"ÐÀÃdzÃ".нήȲ"²¼½Çή½Å³‬‬ ‫‪"½ÎÈ"ijÅÀÐÁ"²¼Á³ÍÊ®"½γµ¬³"½ÎÈ‬‬ ‫‪"н¼Åγ¼Í³ "³½À"0ij½ÅÀ¼®"½γµ¬³‬‬ ‫®®½‪".нήȲ"Ôų¬®"нγ®½Ì"г½Å½ ÃÁ"ÇÕ²‬‬ ‫‪"½½Å³½È²"Â½È Ã®"½¼Åγ¼Í³ ²"Ð ½Ìų‬‬ ‫®‪"ÐÎ Çî"0нήȲ"²¼½Çή½Å³¬²"¼Å½Ç‬‬ ‫‪"0нÁή½Á²"νȲ"Ь"ÐÎͳ¹"¼Î³¼Í³ ²‬‬ ‫פיטר מרקוזה בבית העם‬ ‫את הטקסט הזה רציתי למקד בהרצאתו של פרופ' פיטר‬ ‫מרקוזה אשר תוכננה להתקיים במסגרת ערב העיון "עירוניות‬ ‫וצדק מרחבי‪ :‬המחאה החברתית בישראל ובארה"ב"‪ .‬הייתי‬ ‫שותף לארגונו של ערב זה‪ ,‬אשר בין יוזמיו המעבדה למחקרי‬ ‫תכנון‪ ,‬סביבה וקהילה בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א‪,‬‬ ‫עמותת "במקום" )מתכננים למען זכויות תכנון(‪ ,‬בצלאל‬ ‫ומכללת ספיר‪ .‬הערב התקיים בחודש דצמבר באוניברסיטת‬ ‫תל אביב‪ ,‬אך לרוע המזל בהעדרו של הדובר הראשי‪ ,‬פרופ'‬ ‫מרקוזה‪ ,‬שהחליק ונפל דקות ספורות לפני תחילת האירוע‪,‬‬ ‫בכניסה לבניין הפקולטה למשפטים‪ .‬מרקוזה פונה לבית‬ ‫החולים איכילוב‪ ,‬ושם אושפז‪ ,‬ונותח וטס להמשך טיפול‬ ‫ושיקום בארה"ב‪ .‬אי לכך ובהתאם להשתלשלות האירועים‬ ‫הבלתי צפויה שבמסגרתה מצאתי את עצמי מבלה במחלקת‬ ‫המיון של איכילוב שעות ממושכות לצידו של פרופסור בן‬ ‫למעלה משמונים ובעל שם עולמי‪ ,‬קיבל גם הטקסט הזה‬ ‫תפנית מסוימת והוא יתמקד בביקורו של מרקוזה בבית‬ ‫העם‪.‬‬ ‫המפגש הראשון שלי עם פרופ' מרקוזה התקיים בעת‬ ‫שאירחנו אותו לפני כשנתיים וחצי במסגרת כנס אקדמי‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬שכותרתו הייתה "ערי המחר"‪ ,‬ובו‬ ‫מרקוזה היה מהדוברים המרכזיים‪ .‬מרקוזה‪ ,‬פרופ' אמריטוס‬ ‫לתכנון עירוני מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ובעל‬ ‫השכלה משפטית‪ ,‬עוסק שנים רבות בנושאי תכנון‪ ,‬צדק‪,‬‬ ‫מרחב ציבורי ומחאה‪ .‬לאחרונה‪ ,‬לנוכח מחאת "לכבוש את‬ ‫וול סטריט" בארה"ב‪ ,‬יצא למסע ברחבי אמריקה כדי ללמוד‬ ‫וכדי לתעד את המחאה ואת השלכותיה על המרחב הציבורי‬ ‫ועל הבנייתו המחודשת של מושג הצדק בהקשרים עירוניים‪.‬‬ ‫כפי שאמר בראיון למגזין "דה‪-‬מרקר"‪ ,‬סבור מרקוזה כי‬ ‫‪"$¼½Î¼Ç "Á³³ "Ь "ϳ®ÀÁ$ "ÐȳÅÐ "ι¬ "®Í³ÈÏ "½Ã "ÁÀ$‬‬ ‫½‪"²À" È"³½²Ï"½Á½®Íò"½³³Í²"Ь"γν®®"г¬ÎÁ"Á³À‬‬ ‫®½‪"½ų鬲"гȳ®Ï®"0Á¬ÎϽ®"²¬¹Ã²"ÐȳÅÐ"Ľ®Á"²Å‬‬ ‫‪"гÊdzŠ"½ÎÈ®³ "Íγ½ "³½Å® "½Á²¬Ã² "½³Å½Ê "®ÁÏ "Ƚ ²‬‬ ‫‪"$²Á¹Ð²² "ÍÎ "½²³µ "¾¬ ".²¬¹Ã "½Á²¬Ã "³Ãͳ² "IJ®Ï‬‬ ‫)‪ .(8.12.2011‬זו בדיוק הסיבה שבעטייה החליט מרקוזה‬ ‫להיענות להזמנה ולהגיע לישראל‪ .‬הוא ביקש לא רק להציג‬ ‫את תובנותיו על המחאה בארה"ב אלא גם לשמוע וללמוד‬ ‫על המחאה בישראל ולהבין טוב יותר את הקשר‪ ,‬הדמיון‬ ‫וההבדלים בין שתי המחאות הללו‪.‬‬ ‫בהקשר זה ראוי לומר כמה מילים על הרקע המשפחתי של‬ ‫מרקוזה; פיטר מרקוזה הוא בנו של הפילוסוף‪ ,‬הסוציולוג‬ ‫והתיאורטיקן המרקסיסט היהודי הרברט מרקוזה מחברי‬ ‫"אסכולת פרנקפורט"‪ .‬מרקוזה האב ברח עם משפחתו‬ ‫מגרמניה לשוויץ עם עליית הנאצים לשלטון ומשם היגר‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬ב‪ ,1940-‬עם הוגים אחרים‪ ,‬לארה"ב‪ .‬בארה"ב‬ ‫התפרסם הרברט מרקוזה כגורו של תנועת המחאה אשר‬ ‫צמחה באמריקה בשנות השישים של המאה הקודמת‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪ < 0618‬פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן‬ ‫¬‪"гÅÏ®"²ÐÏÈÅÏ"² ³®ÈÁ"²®Î²"Ю½½¹")¼½Î¼Ç"Á³³"Ð‬‬ ‫‪"²Ê½¬Ï²"ÁÏ"Ï ¹Ã"гÎγÈв"³µ".½³ÇÃ"Ä®³Ã®".82/²‬‬ ‫‪" ³¬Ã "½͵¹ "³½²Ï ".гν¹Á³ "ij½³³ÏÁ "ijÌβ³ "Í ÌÁ‬‬ ‫®‪"г®½Ï¹²"ÐŽ¹®Ã"г¹ÊÁ".µ¬Ã"³Î Î ½²³"82/²"гÅÏ‬‬ ‫‪".92/² "гÅÏ "µ¬Ã " ³¬Ã "Á "ij½³³Ï²/½¬ "0н¼½Á³Ê²‬‬ ‫¬¾" ‪"²µÏ "²³³Íà "½Å¬ ".)¼½Î¼Ç "Á³³ "Ь "ϳ®ÀÁ)Á "г ³²‬‬ ‫½‪.(8.12.2011) $²ÅÐÏ‬‬ ‫ירושלים ולשוב לארה"ב‪ .‬התלבטנו מה עשוי לעניין אותו‬ ‫ובמה נמלא את פרק הזמן של מחצית היום שנשארה פנויה‬ ‫עבורו לפני ערב העיון‪ .‬העלינו הצעות שונות ולבסוף חשבנו‬ ‫כי ביקור ב"בית העם"‪ ,‬אותו מרחב ציבורי‪-‬אקטיביסטי‬ ‫שהוקם בשדרות רוטשילד בשלב שבו פונו ממנה האוהלים‪,‬‬ ‫והפך עד מהרה לזירה מרכזית וחשובה לפעולה והתארגנות‬ ‫חברתית‪ ,‬יהיה אקורד פתיחה מוצלח לביקורו של מרקוזה‬ ‫בארץ הקודש‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬חשבנו כי ביקור במקום‪ ,‬שיש‬ ‫בו מין ההמשך המעשי והפרקטי למחאת הקיץ‪ ,‬יעניין מאד‬ ‫את הפרופסור הקשיש ויעזור לו להבין את רוח המחאה‬ ‫הישראלית‪ .‬לא טעינו‪.‬‬ ‫מרקוזה הבן‪ ,‬אשר התמקד בקריירה האקדמית שלו בסוגיות‬ ‫של צדק‪ ,‬מרחב ומחאה‪ ,‬ובמיוחד באופן שבו השימוש‬ ‫במרחב העירוני מאפשר חלוקה "צודקת" יותר של הטובין‬ ‫הציבורי‪ ,‬אומר בהקשר לכך בראיון בדה‪-‬מרקר‪"ϳ®ÀÁ)$ :‬‬ ‫מרקוזה הגיע לישראל לזמן קצר ביותר ותוך יומיים וחצי היה‬ ‫אמור לשאת את הרצאתו בערב העיון האקדמי‪ ,‬לסייר במזרח‬ ‫מאחר שהפעילות בבית העם מתקיימת בעיקר בשעות‬ ‫הערב‪ ,‬ואילו זמנו הפנוי של מרקוזה היה בבוקר‪-‬צהריים‬ ‫‪́ˆ­ª"Ł˚""˜""ÂȲ"н®®"²µ³ÍÎÃ")ʳÎÊ‬‬ ‫‪46‬‬ ‫‪ < 0618‬פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן‬ ‫החלטנו כי במקום לבקר במקום בעת הפעילות נכנס עבורו‬ ‫פאנל מיוחד של אקטיביסטים ופעילים שונים שהקימו‬ ‫ושהפעילו את בית העם לאורך זמן‪ ,‬והם יערכו לו סיור‬ ‫היכרות בבית‪ ,‬ולאחר מכן ישבו עימו לשיחה אינטימית‪.‬‬ ‫בפאנל השתתפו פרופ' מרקוזה‪ ,‬פרופ' טובי פנסטר העומדת‬ ‫בראש המעבדה למחקרי תכנון‪ ,‬סביבה וקהילה‪ ,‬כותב‬ ‫דברים אלה‪ ,‬ופעילים ופעילות שונים‪ ,‬ביניהם ערן בריל‬ ‫המנהל והמרכז של הפעילות במקום‪ ,‬עיתונאית "הארץ"‬ ‫ליטל לוין אשר ארגנה ערבים בנושאים פמיניסטים במקום‪,‬‬ ‫הדוקטורנטית הגר חזז‪-‬ברגר החוקרת את המחאה ומלווה‬ ‫אותה מימיה הראשונים‪ ,‬והאקטיביסטים נמרוד פלשנברג‪,‬‬ ‫טל גלעדי ודנה יהלומי‪ .‬הפעילים הציגו בפני מרקוזה את‬ ‫המקום‪ ,‬הסבירו לו את הרעיון העומד מאחוריו ואת‬ ‫השתלשלות האירועים שהובילה להקמתו‪ .‬לאחר הסיור‬ ‫הוזמנו האורחים לשבת לשיחה נינוחה בפינת הישיבה‪,‬‬ ‫שיחה שהתארכה לשעות ספורות‪ .‬מרקוזה ביקש קודם כל‬ ‫להבין את אופי הפעילות בבית העם ואת מערכת היחסים‬ ‫בין אנשי המחאה והאנשים העומדים מאחורי הפרויקט‪ .‬תוך‬ ‫כדי השיחה צצו ועלו עד מהרה גם הלבטים‪ ,‬הבעיות וחילוקי‬ ‫הדעות הפנימיים שנתגלעו במהלך הפעילות בבית העם בין‬ ‫הפעילים‪ ,‬וליטל לוין הזכירה את דבריה של חנה ארנדט כי‬ ‫"הדיבור הוא הנאה בפני עצמה"‪ ,‬ואכן‪ ,‬הנאה רבה הייתה‬ ‫בשיחה הארוכה שהתפתחה בבית העם‪.‬‬ ‫דברים אלו התקשרו במישרין לעניין שמרקוזה מגלה‬ ‫במחאה בישראל ובארה"ב וביכולת שלה להביא לידי‬ ‫איחוד כוחות פוליטי‪ ,‬כזה שמתרחש ושצומח מתוך המרחב‬ ‫הציבורי‪ ,‬והמוביל בסופו של דבר לפעולה ממשית‪ ,‬פוליטית‬ ‫ומרחבית ולשינוי פוליטי‪ .‬למשל‪ ,‬כיצד גורמים לשינוי פוליטי‬ ‫כזה באמצעות מחאה שלא מדירה אנשים "אחרים"? כיצד‬ ‫צריכה ויכולה להיראות העיר עבור בני האדם החיים בה?‬ ‫כיצד יוצרים עיר "צודקת" ושאלות רבות נוספות המחברות‬ ‫סוגיות של מחאה‪ ,‬צדק‪ ,‬תכנון ומרחב גם יחד‪ ,‬שאלות שהן‬ ‫גם פילוסופיות וגם קונקרטיות‪-‬מרחביות ואפילו משפטיות‪.‬‬ ‫לשיטתו של מרקוזה הערים המודרניות )או שמא הניאו‪-‬‬ ‫ליברליות?( שאנו חיים בהן מאפשרות לנו‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬את‬ ‫החומריות המאפשרת לנו לחיות חיים מספקים‪ .‬מאידך‬ ‫גיסא‪ ,‬הן גם ממחישות‪ ,‬ואולי אף הופכות לחומריים עקרונות‬ ‫של שקיפות ושוויון החיוניים ליצירתו של צדק מרחבי ועירוני‪.‬‬ ‫פעילי בית העם תיארו בפני מרקוזה את הערבים השונים‬ ‫המתקיימים בבית העם‪ ,‬את האנשים המגיעים לאירועים אלו‬ ‫ואת האופן שבו מקדמת הפעילות במקום ערכים של צדק‬ ‫ושל שוויון‪ .‬כך למשל התרשם מרקוזה מהאופן שבו פותח‬ ‫בית העם את שעריו ליהודים ולערבים‪ ,‬לנשים ולגברים‪,‬‬ ‫לצעירים ולזקנים וכדומה‪ .‬מרקוזה שמע על אירועים‬ ‫כמו התכנסות של נשים ערביות מהמשולש המועסקות‬ ‫בחקלאות‪ ,‬על ערבי יום ד' הפמיניסטיים‪ ,‬על ערב נושא‬ ‫האסירים הפוליטיים ועוד‪ ,‬וטען כי בית העם מהווה דוגמא‬ ‫למרחב ציבורי המדרבן לאותה פעולה פוליטית שאליה הוא‬ ‫מכוון במאמריו המלומדים‪.‬‬ ‫עם זאת בשיחה עם מרקוזה עלו חילוקי דעות שהיו‪ ,‬כך‬ ‫נדמה‪ ,‬שיאו של המפגש‪ .‬כך למשל הזכיר מרקוזה שוב‬ ‫ושוב את המחאה בארה"ב תוך שימוש חוזר ונשנה במושג‬ ‫"‪ ,"occupy wall street‬ותהה אם בית העם הוא המשך‬ ‫ה"כיבוש" של רוטשילד ואם הוא שואב השראה מהמחאה‬ ‫בארה"ב‪ .‬על כך העירו לו הפעילים כי המחאה בתל אביב‬ ‫החלה לפני המחאה בארה"ב וכי הנסיון להבין שוב ושוב‬ ‫כיצד המחאה האמריקאית השפיעה על המחאה בישראל‬ ‫)כשמבחינה כרונולוגית ברור מה קדם למה(‪ ,‬היא מהלך‬ ‫אופייני ל"אימפריאליסטים" אמריקאים )אמירה שנאמרה‬ ‫בבדיחות אך הסתירה מידה לא קטנה של אירוניה(‪.‬‬ ‫מרקוזה הגיב בתדהמה וטען כי בכל ימי חייו לא קראו לו‬ ‫אימפריאליסט אמריקאי אך הבטיח לקחת לתשומת ליבו‬ ‫את ההערות‪ .‬נושא אחר שעלה בשיחה נגע לסמנטיקה‬ ‫ולשיח‪ ,‬הנושא עלה כשאחת הפעילות העירה למרקוזה כי‬ ‫בישראל השימוש במושג "כיבוש" הוא מושג טעון ביותר‬ ‫ומזוהה עם הכיבוש הישראלי בשטחי איו"ש‪ ,‬ולפיכך בעייתי‬ ‫ביותר בהקשרים של מחאה מסוג זה המתקיימת בבית העם‪.‬‬ ‫מרקוזה הופתע מאד מהאופן שבו ביטוי כה נפוץ ושגור בפיו‬ ‫נתפש בצורה כל כך שונה והופך כמעט מוקצה במרחב אחר‪,‬‬ ‫כמו זה של בית העם‪ ,‬והתעניין מאד בפרשנויות שלנו למונח‬ ‫"כיבוש"‪ .‬מכך למדנו כי צדק‪ ,‬מחאה ומרחב לא רק שונים‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬מעיר לעיר ומתרבות לתרבות‪ ,‬אלא שגם‬ ‫לשיח הכרוך בהם ישנה משמעות חשובה‪ ,‬וכי למשמעות‬ ‫המקומית של מושג בודד יכולה להיות השפעה עצומה‪.‬‬ ‫אפשר היה להמשיך ולשבת עוד שעות ארוכות ולדון בסוגיות‬ ‫אשר עלו במפגש בבית העם‪ ,‬אבל הזמן התקצר ואחרי‬ ‫כמעט שלוש שעות נפרדנו מאנשי בית העם בדרכנו למקום‬ ‫שבו נקבעה ארוחת הצהריים‪ .‬במסעדה הסמוכה לבית‬ ‫העם הצטרפה אלינו מכרה נוספת של מרקוזה‪ ,‬ד"ר אפרת‬ ‫איזנברג‪ .‬קצת קשה לשכוח כיצד במהלך הארוחה ביקש‬ ‫מרקוזה לשמוע מאפרת את דעתה לגבי המחאה‪ ,‬וכאשר‬ ‫אמרה לו שאינה אופטימית שאל אותה מרקוזה "בבית העם‬ ‫כבר ביקרת?"‪ ,‬כאשר נענה בשלילה חייך ואמר לה "אני‬ ‫‪47‬‬ ‫‪ < 0618‬פיטר מרקוזה בבית העם | חן משגב ואביגיל פדרמן‬ ‫ממליץ שתבקרי בהקדם‪ ,‬סביר שתשני את דעתך‪ ."...‬עדות‬ ‫נוספת להשפעה הרבה של הביקור קיבלנו כאשר לקראת‬ ‫סוף הארוחה ביקש מרקוזה לשנות את התכנית המקורית‬ ‫ולהתעכב לשעה קלה במלון שהתארח בו‪ .‬הוא הסביר את‬ ‫השינוי בכך שלאור הביקור והשיחה בבית העם הוא מוכרח‬ ‫לשנות את ההרצאה שלו‪ ,‬ולהחליף את השימוש במילה‬ ‫"כיבוש" במונח אחר‪ ,‬ולשנות את פתיח ההרצאה ולהכיל‬ ‫את חווית הביקור בבית העם‪ .‬את ההרצאה לא שמענו‪,‬‬ ‫והסיבות ידועות‪ ,‬אבל בשעות הרבות שבילינו עם פרופ'‬ ‫מרקוזה בבית החולים בימים הבאים‪ ,‬שמענו ממנו רבות על‬ ‫החוויה המשמעותית שחווה בביקור ה"קטן" הזה‪ .‬כל מבקר‬ ‫שנכנס לחדרו נשאל אם ביקר בבית העם‪ ,‬ובמשך שעות‬ ‫רבות של שיחות מעמיקות ומרתקות הוא ניסה לפענח את‬ ‫המחאה הישראלית מנקודות המבט של אורחיו הישראלים‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪ < 0618‬סודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר‬ ‫שי זילבר‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 09‬‬ ‫‪".½ÅÏ"ά³ÐÁ"¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪"½Áϳν®" ®³È³"Îγ ÐÃ‬‬ ‫‪"0)®"ÐÏή"®ÐÀÀ‬‬ ‫סודותיו של מורה הנבוכים‬ ‫ספרו של מיכה גודמן‪" ,‬סודותיו של מורה הנבוכים"‪ ,‬הוא‬ ‫ספר טוב‪ .‬כעת נותר רק לברר באיזה מובן‪ .‬הספר‪ ,‬כנאמר‬ ‫בשמו‪ ,‬מתיימר לחשוף את כוונות הרמב"ם המסתוריות‬ ‫וסודותיו בספרו הגדול מורה הנבוכים‪ ,‬סודות שעל‬ ‫פירושיהן קיימות מחלוקות זה יותר משמונה מאות שנה‪,‬‬ ‫מאז הסתיימה כתיבתו בשנת ‪ .1191‬אחת מהמחלוקות‬ ‫נוגעת לאופני גילוי הסוד השונים‪.‬‬ ‫במובן הקבלי‪ ,‬סוד מתגלה ממקור חיצוני לאדם‪ :‬הודות‬ ‫להארה‪ ,‬או הודות למישהו שגילה לו את המידע שהיה‬ ‫שמור עד אז ליודעי ח"ן בלבד‪ .‬לסוד במובן המיימוני‬ ‫משמעות הפוכה ‪ -‬האדם מגלה אותו במאמץ שכלי‪,‬‬ ‫בעצמו ולא בזכות גורם חיצוני לו‪ .‬רבים סבורים שהרמב"ם‬ ‫אף פסל גישה מיסטית‪ ,‬ולפיה אפשר לגלות רבדים עמוקים‬ ‫באמונה בלא מאמץ מחשבתי‪ .‬לכן הכניס סתירות מכוונות‬ ‫בין פרקיו השונים של הספר‪ ,‬המאלצות את הקורא לעמוד‬ ‫על דעתו שלו בסוגיות השונות‪ ,‬ומקשות עליו בהבנת דעתו‬ ‫האמיתית של המחבר‪ .‬אפשרות אחרת היא שעשה זאת‬ ‫מתוך מודעות למגבלות השכל האנושי‪ ,‬ושישנם דברים‬ ‫שיוותרו בלא מענה‪ .‬והנה‪ ,‬גודמן מגשר על הפער שבין‬ ‫שתי תפישות הסוד‪ ,‬ומגלה את אותן תובנות כמוסות של‬ ‫הרמב"ם באמצעות השוואות בין פרקיו השונים של מורה‬ ‫הנבוכים לכתביו האחרים‪ ,‬ובהסברים המסתמכים לרוב‬ ‫על חכמי יוון ופרשניהם הערבים שמהם הרמב"ם הושפע‪.‬‬ ‫בכך כביכול‪ ,‬עשה גודמן עבודה קלה למבקש ללמוד את‬ ‫הרמב"ם המתעצל לשקוד על מאה שבעים ושמונת פרקיו‬ ‫הפרוסים על שלושה כרכים שמנים‪ .‬האם גודמן ביקש‬ ‫לקלקל את שיטת ההסתרה של הנשר הגדול?‬ ‫נראה כי גם גודמן מודע לכך שמתודת ההסתרה של‬ ‫הרמב"ם גוברת על מאמציו הפרשניים‪ .‬הרמב"ם הרי‬ ‫התריע שהוספת פרשנויות רק תרבה מחלוקות שכן המפגש‬ ‫בין הקורא למורה הנבוכים עלול ליצור פרשנות שונה מזו‬ ‫שלה כיוון‪ .‬הוספת פרשן שלישי‪ ,‬המתווך בינו לבין הקורא‪,‬‬ ‫רק תוליד עוד ועוד ויכוחים‪ .‬הרמב"ם יכול לנוח על משכבו‬ ‫בשלום‪ ,‬עמדותיו לא יתגלו בקלות‪ ,‬זה בטוח‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כאילו כדי לאזן את מבוע הפרשנויות‪ ,‬מחסיר מאיתנו‬ ‫גודמן פרשנות במקום אחר‪ .‬אחת ההבחנות החשובות‬ ‫במורה הנבוכים היא בין מושג האמת והשקר לבין‬ ‫מושג הטוב והרע‪ ,‬או בלשון הרמב"ם‪ :‬בין ה"מושכלות"‬ ‫לבין ה"מפורסמות"‪ .‬זו ההבחנה שבין ההכרה השכלית‬ ‫האובייקטיבית לבין השיפוט הערכי הסובייקטיבי‪ .‬בין‬ ‫האמת הנכפית על האדם בהיותו יצור תבוני לבין המוסכמה‬ ‫הכללית המנסה להשפיע עליו בהיותו יצור החי בחברה‪.‬‬ ‫באמצעות הבחנה זו משיב הרמב"ם על אחת השאלות‬ ‫הגדולות העולות בפני הקוראים בספר הספרים‪ :‬כיצד‬ ‫ייתכן שבמקום עונש זכה האדם הראשון בתבונה‪ ,‬לאחר‬ ‫‪49‬‬ ‫‪ < 0618‬סודותיו של מורה הנבוכים | שי זילבר‬ ‫שאכל מפרי עץ הדעת שנאסר עליו למאכל? הרמב"ם‪,‬‬ ‫שראה בתיאור זה ביטוי למצבו של כל אדם בכל זמן‪ ,‬לא‬ ‫חשב שהאכילה מפרי עץ הדעת זיכתה את האדם בפרס‪,‬‬ ‫אלא להפך‪ .‬לפי הרמב"ם אדם וחווה היו נבונים עוד לפני‬ ‫אכילת הפרי )בהקשר זה הוא אינו מבחין בין אדם לחווה‬ ‫והוכחה לכך מופיעה במורה הנבוכים חלק א' פרק ו'(‪ .‬אבל‬ ‫דווקא מרגע שהבחינו‪ ,‬כי "טוֹב ָהﬠֵ ץ לְ ַמ ֲאכָ ל וְ כִ י ַת ֲאוָ ה הוּא‬ ‫לָ ﬠֵ ינַיִם וְ ְנֶח ָמד ָהﬠֵ ץ לְ ַה ְשׂכִּ יל"‪ ,‬פסקו השניים מלהשתמש‬ ‫אך ורק בצלם האלוהים שהוענק להם – שכלם‪ .‬הם נענשו‬ ‫כי השתמשו בפעם הראשונה במושגי הטוב והרע הארציים‬ ‫במקום במושגי האמת והשקר האלוהיים‪ .‬העדפת השימוש‬ ‫בקטגוריות של "טוב"‪" ,‬תאווה" ו"נחמד"‪ ,‬שמקורם בדמיון‬ ‫האדם‪ ,‬על פני השימוש במושגי האמת והשקר‪ ,‬הוא החטא‬ ‫והוא גם העונש שבאכילה מפרי עץ הדעת‪ .‬משונה שדווקא‬ ‫הבחנה בסיסית זו‪ ,‬בין אמת ושקר לבין טוב ורע‪ ,‬נעדרת‬ ‫מדפיי "סודותיו של מורה הנבוכים"‪.‬‬ ‫סוגיה מעניינת אחרת עולה מהשימוש של גודמן בפרדוקס‬ ‫הפילוסופי‪ ,‬כמתודה להריסת התשתית המחשבתית של‬ ‫מבנה רעיוני‪ .‬בפילוסופיה‪ ,‬הניגודיות נחשפת כדי לערער‬ ‫דעה קדומה‪ ,‬וכך הופכת אותה מהיסוד‪ ,‬לעיתים כחלק‬ ‫ממהלך שמוביל לניפוץ מיתוס‪ .‬גודמן משתמש בפרדוקס‬ ‫האל הגשמי או המואנש למשל כדי לצאת נגד הקביעה‬ ‫המסורתית שהאל מתגלה לנביא באקט מיסטי‪ .‬אם‪ ,‬כמו‬ ‫בתפישה הרווחת‪ ,‬הנבואה היא התערבות אלוהית‪ ,‬אז האל‬ ‫פועל באמצעים גשמיים ויש בו פן אנושי‪ .‬אבל זה לא ייתכן‪.‬‬ ‫שכן אם הוא אל אז הוא אינו בן אנוש‪ ,‬ואם הוא בן אנוש‬ ‫אז אינו אל‪ .‬מכאן שהאל אינו מתגלה לנביא באקט מיסטי‪,‬‬ ‫אלא הנביא מגלה את האל בכלים שכליים‪.‬‬ ‫אלא שלמסקנות האלה יכול היה גודמן להגיע גם בלי‬ ‫הפרדוקס הפנימי‪ .‬שכן‪ ,‬פרדוקס‪ ,‬לפי גודמן‪ ,‬הוא חלק בלתי‬ ‫נפרד ממחשבתו של האדם הדתי‪ .‬האדם הדתי החושב אינו‬ ‫סתם אוטומט המדקדק בהלכה מבלי לשאול שאלות‪ ,‬אלא‬ ‫דווקא בעל ספקות אמוניות שמקבל את חוסר האפשרות‬ ‫ליישבן‪ .‬לדעת גודמן הסתירות בנפשו של האדם הדתי‬ ‫הן חלק ממהותו‪ .‬מסיבה זו פטר הרמב"ם את האדם‬ ‫מהעיסוק בסוגיות ההלכתיות בגבשו את ספרו ההלכתי‬ ‫"משנה תורה"‪ ,‬ואפשר לו להיקרע מבפנים בעיסוק בתכני‬ ‫האמונה בספרו הפילוסופי "מורה הנבוכים"‪ .‬או בלשונו‬ ‫של גודמן‪"²®³ÎÃ"ÎÊDz".)½À³®Å²"²Î³Ã)"ÁÏ"³ ½ÍÊÐ$ :‬‬ ‫‪"Ь "γÐÊÁ "³ÅŽ¬ ".гÎÐDz²³ "гνÐDz ".гͳÁ¹Ã²‬‬ ‫‪ 0$²Ð³¬ "Î̽½Á "³ ½ÍÊÐ "0²À³®Ã²‬כך שגודמן‪ ,‬לשיטתו‬ ‫הוא‪ ,‬לא היה צריך להשתמש בסתירה למטרות הכרעה‪.‬‬ ‫נחזור למה שהתרחקנו ממנו‪ :‬באיזה מובן אפוא ספרו‬ ‫של גודמן הוא ספר טוב? על כך יש לומר כי אי אפשר‬ ‫להפריד בין האריזה למה שבתוכה‪ .‬לצד ניסוחים שהם‬ ‫תאווה לעיניים‪ ,‬כמו ‪"Äì".ͽ Ì"ÁÏ" ³µ½Ã"¬³²"¬½®Å²$‬‬ ‫‪ ".$ɳdzÁ½Ê³‬ספרו של גודמן רווי משפטים שמשקלם‬ ‫האינטלקטואלי אינו ברור והם חסרי תוכן ספרותי‪ ,‬כמעט‬ ‫אפשר לומר קלישאתיים‪ .‬למשל ‪"Ľì² "Â$®Ãβ$‬‬ ‫‪"Ь " "Á½Àà ".ÂÁ³È® "Îг½® "˳ÊŲ "ÎÊDz ".¾$ÅвÏ‬‬ ‫‪ 0$ÂÁ³È® "Îг½® "½γÃϲ "г ³Ç²‬בקראך אותם אינך‬ ‫מהרהר בשאלה פילוסופית שלעולם תהיה חזקה יותר מכל‬ ‫ניסיון לענות עליה‪ ,‬בשל מגבלות התבונה‪ ,‬אלא נלכד בערך‬ ‫הרטורי שלהם ותוהה אם יש להם ערך נוסף על רטוריקה‬ ‫זו‪ .‬על כן יש לשאול‪ ,‬אם גודמן‪ ,‬כמו האדם הראשון‪ ,‬חטא‬ ‫לאמת‪ ,‬והעדיף את היפה על פני הנכון? האם הלך שולל‬ ‫אחר הסברים משובבים גם אם אינם משכנעים? האם ספרו‬ ‫הוא טוב‪ ,‬במובן השלילי של המושג?‬ ‫כאמור‪ ,‬חטאו של האדם הראשון הוא חטא על‪-‬זמני‪ ,‬החטא‬ ‫המתוק שכולנו חוטאים יום‪-‬יום‪ .‬אפשר שגודמן כותב להמון‬ ‫מבלי משים‪ ,‬בהיותו צרכן מידע של החברה הקלוקלת‬ ‫שבה הוא חי‪ ,‬חברה שבה האדם מעדיף שמנוחתו לא‬ ‫תוטרד בשל מחשבה עקשנית על נושא מופשט‪ .‬אפשרות‬ ‫אחרת היא שבקבלו את המציאות ככזו הוא מנסה לזרוע‬ ‫בה ניצני תבונה‪ .‬כי אותו צלם אלוהים‪ ,‬השכל‪ ,‬שעושה את‬ ‫האדם למה שהוא ומבחין בינו לבין שאר הבריות‪ ,‬חלש‬ ‫אולי רק מדבר אחד – החברה שבה בעל השכל נמצא‪.‬‬ ‫תלמידיו של גודמן יעידו כי בניגוד למרצים רבים‪ ,‬בדרשותיו‬ ‫הם מסתכלים בשעון לא כדי לחשב מתי יסתיים השיעור‪,‬‬ ‫אלא מחשש שיסתיים‪ .‬ואם לסכם במילים פשוטות‬ ‫ספר מורכב‪ ,‬כפי שניסה אולי לעשות גודמן לרמב"ם‪,‬‬ ‫ולהשתמש בטכניקה של הכותב‪ ,‬אפשר אולי לומר משהו‬ ‫דומה‪ ,‬המתאר את היחס שבין הקליפה לתוכן‪ :‬את עמודי‬ ‫"סודותיו של מורה הנבוכים" יש לקרוא אט‪-‬אט‪ ,‬לא רק‬ ‫כדי לעכל נכונה את התובנות שבו‪ ,‬אלא פשוט כדי ליהנות‬ ‫מטעם פרי מחשבותיו של המחבר ‪ -‬פרי עץ הדעת‪.‬‬ ‫‪"0Łª¯̇ˆ"̆̌̋ª"0Æ̋̌̇́Ø̆"̆ß̇ª"̶­"̇̋©̇¯̇Œ‬‬ ‫̆̇‪"Æ̶̋œ­";4".)ªº"5:5".ß̋́¯"©¿ø‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪ < 0618‬האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום‬ ‫יעל מרום‬ ‫‪0618‬‬ ‫‪< 10‬‬ ‫‪" ³¹®"½ÅÏ"ά³ÐÁ"н¼Å ³¼Ç‬‬ ‫‪"0®½®¬"ÁÐ"м½Çή½Å³¬®"²½Ê³Ç³Á½ÊÁ‬‬ ‫‪"ÁÏ"²Ð³ÎÏʬÁ"È ³Å®"²µÐ"ЮгÀ‬‬ ‫‪0ÇŽ³Á"Ь"² ½Î "ÁÏ"нЬ"²¬½ÎÍ‬‬ ‫‪"Á¬ÎϽ"Î͹Á"½Áϳν"ijÀî"ÐÎͳ¹‬‬ ‫®‪"²¹½ÃÌ".гÅÏ ¹"г½Å½ Ã"½Ã³¹Ð‬‬ ‫‪"½½Á¬Í³Á"½¼Í½³ÎÊ"еÀÎó"²®½®Ç³‬‬ ‫‪0³ÁÁ²"½ó¹Ð®"½½Ã³¬ÁŽ®³‬‬ ‫האם לפילוסופיה יש מקום?‬ ‫אחת הביקורות המופנית לרוב כלפי העוסקים בפילוסופיה‬ ‫היא שהם כלואים בתוך השיח של עצמם‪ ,‬ומי שמגיע‬ ‫מבחוץ ושומע אותם אינו יכול להבין על מה הם מדברים‪.‬‬ ‫כמי שעוסקת בפילוסופיה‪ ,‬מצאתי את עצמי לא פעם‬ ‫נעזרת בכלים פילוסופים לנסות לנתח‪ ,‬לאתגר ולבקר‬ ‫תהליכים אקטואליים כאלה ואחרים במהלך שיחות סלון‬ ‫על ענייני דיומא‪ .‬סימני השאלה שעלו על פניהם של חבריי‪,‬‬ ‫והביקורת שהופנתה אלי כי דברי אינם מובנים‪ ,‬עוררו בי‬ ‫תסכול עמוק‪ .‬על אף מאמצי הכנים להיות מובנת‪ ,‬או‬ ‫בניסוח אחר‪ ,‬לקרב את השפה הפילוסופית לשפת היומיום‪,‬‬ ‫פעם אחר פעם נחלתי כישלון חרוץ‪ .‬כיצד נוצר הפער בין‬ ‫כוונתה של הפילוסופיה לעסוק בנעשה בעולם לבין העולם‬ ‫שלא חש שהיא עוסקת בו? האם יש מרחב שיח כלשהו‬ ‫אשר בו הפילוסופיה יכולה להתמקם ולהיות רלוונטית?‬ ‫בניסוח אחר‪ ,‬האם לפילוסופיה יכול להיות מקום?‬ ‫אתנחתא ‪ -‬כמה מילים על האוזן האנושית‬ ‫האוזן האנושית מורכבת משלושה חלקים‪ :‬אוזן חיצונית‪,‬‬ ‫אוזן תיכונה ואוזן פנימית‪ .‬האוזן החיצונית כוללת את‬ ‫האפרכסת ואת תעלת שמע‪ .‬דרך האפרכסת נקלטים‬ ‫הצלילים מבחוץ ותעלת השמע‪ ,‬הנמשכת מהאפרכסת ועד‬ ‫לעור התוף‪ ,‬מעבירה את הצלילים אליו‪ .‬בתוך תעלת השמע‬ ‫ישנן בלוטות המפרישות שעווה המונעת את חדירתם של‬ ‫חיידקים וגופים מזיקים אחרים לתוך האוזן‪ .‬כך‪ ,‬תעלת‬ ‫השמע איננה רק מאפשרת את הקשר בין החוץ לבין‬ ‫הפנים אלא שהיא גם בה בעת מנגנון המגן על איברי האוזן‪,‬‬ ‫ובלעדיה היו הללו חשופים לחלוטין למפגעים חיצוניים‪ .‬עור‬ ‫התוף‪ ,‬המנגנון המתווך בין החוץ לבין הפנים‪ ,‬שייך לאוזן‬ ‫התיכונה ומפריד בינה לבין האוזן החיצונית‪ .‬עור התוף ממיר‬ ‫את גלי הקול המתקבלים בתעלת השמע לתנודות מכניות‬ ‫המועברות הלאה לעצמות השמע של האוזן התיכונה‬ ‫)פטיש‪ ,‬סדן וארכובה( עד לשבלול שבאוזן הפנימית‪ .‬עור‬ ‫התוף אפוא אינו אלא מנגנון מתווך‪ ,‬מכיוון שללא תרגום‬ ‫גלי הקול לתנודות מכניות‪ ,‬לא יהיה לגלי הקול המגיעים‬ ‫מבחוץ פשר‪ .‬חצוצרת השמע ‪ -‬גם היא חלק מהאוזן‬ ‫התיכונה ‪ -‬אחראית בין היתר על השוואת לחצים בין שני‬ ‫צדדיו של עור התוף כדי שעור התוף לא יימתח ולא ייבקע‪.‬‬ ‫באוזן הפנימית‪ ,‬נקלטות התנודות המכניות ובעזרת מסרים‬ ‫חשמליים הן עוברות למוח‪ ,‬ושם מפוענחות לצלילים‪ .‬האוזן‬ ‫הפנימית כוללת גם את מערכת שיווי המשקל של הגוף‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬האוזן החיצונית קולטת את החוץ ומגנה על הפנים‪.‬‬ ‫עור התוף שבאוזן התיכונה מתווך בין החוץ לבין הפנים‬ ‫וחצוצרת השמע אחראית על השוואת לחצים כדי להגן על‬ ‫המנגנון המתווך‪ .‬דרך האוזן הפנימית מתאפשרת השמיעה‬ ‫ומתאפשר שיווי המשקל‪ .‬קליטת הרשמים מן החוץ‪,‬‬ ‫התיווך בינם לבין המערכת הפנימית‪ ,‬ההגנה על מערכת‬ ‫השמע‪ ,‬השוואת הלחצים בין החוץ לבין הפנים ושמירה על‬ ‫‪51‬‬ ‫‪ < 0618‬האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום‬ ‫שיווי המשקל של המערכת הפנימית הם חלק בלתי נפרד‬ ‫מתפקודה של האוזן‪ ,‬וכפי שנראה בהמשך‪ ,‬הם היבטים‬ ‫הכרחיים של העיסוק הפילוסופי‪ .‬דרך האנלוגיה בין האוזן‬ ‫לבין העיסוק הפילוסופי‪ ,‬בוחן ז'אק דרידה‪ ,‬בהקדמה לספרו‬ ‫"שוליים לפילוסופיה" משנת ‪ ,1974‬את שאלת מקומה‬ ‫של הפילוסופיה‪ .‬אני אבקש לבחון את האנלוגיה של דרידה‬ ‫ולהציע הצעה מעט אחרת למקומה של הפילוסופיה‪.‬‬ ‫כדי לחשוב על מקומה של הפילוסופיה בשיח היומיומי‬ ‫אצא מנקודת הנחה כי תיחום מקום מסוים מחייב גבול‬ ‫שיבחין בינו לבין מקומות אחרים‪ .‬העדר גבול מונע מאיתנו‬ ‫את היכולת להצביע על מקום מסוים‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬על‬ ‫מקומה של הפילוסופיה בתוך השיח היומיומי‪.‬‬ ‫חציית גבולות מתמדת ‪ -‬כמו האוזן‪ ,‬כך הפילוסופיה‬ ‫עור התוף מתווך בין החוץ לבין הפנים ומאפשר את תרגום‬ ‫החיצוני לתנודות מכניות שהפנים יכול לקלוט‪ .‬הגבול בין‬ ‫החיצוני לפנימי נחצה והחיצוני נספג לתוך הפנימי‪.‬‬ ‫אחת הטענות הפותחות בהקדמה של דרידה לספרו‬ ‫היא כי פילוסופיה תמיד ניסחה את הגבול של עצמה‬ ‫ותמיד אישרה את עצמה כמי ששולטת עליו‪ .‬אם נחשוב‬ ‫על ההתפתחות ההיסטורית של המחשבה האנושית‪,‬‬ ‫הפילוסופיה היוותה מקור ידע‪ ,‬ועם הזמן דיסציפלינות‬ ‫אחרות התפתחו ממנה‪ ,‬על בסיס גבולות שהיא‪-‬עצמה‬ ‫מלכתחילה ניסחה‪ .‬מעמדה של הפילוסופיה כמי שניסחה‬ ‫את הגבול בינה לבין האחרות ממנה מאפשר לה לשלוט‬ ‫על הגבול הזה‪ .‬עובדה זו מאפשרת לה לשחק עם הגבול‪,‬‬ ‫להזיז אותו‪ ,‬להפר אותו ולקבוע אותו מחדש‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫מה שנמצא לכאורה מעבר לגבול‪ ,‬ה"לא פילוסופי"‪,‬‬ ‫"האחר" של הפילוסופיה‪ ,‬איננו זר לה‪ .‬שכן‪ ,‬עיסוקה של‬ ‫הפילוסופיה הוא בניתוח והמשגה של מושאים חיצוניים‬ ‫לפילוסופיה כמו מבנה הממשות‪ ,‬רגשות אנושיים או‬ ‫המצאות מדעיות‪ .‬במובן זה‪ ,‬העיסוק הפילוסופי כרוך‬ ‫בחציית גבולות מתמדת‪.‬‬ ‫כמו עור התוף‪ ,‬כך הפילוסופיה‪ .‬הפילוסופיה עסוקה‬ ‫בחצייה מתמדת של הגבול‪ ,‬משום שהחשיבה על ה"לא‬ ‫פילוסופי" או ה"אחר של הפילוסופיה" מחייב את‬ ‫ה"א ֵחרוּת"‬ ‫ֲ‬ ‫המשגתו במונחים של הפילוסופיה ובכך‬ ‫שלו )מלשון אחר( נעלמת‪ .‬הגבול אפוא הוא מעבר‪ ,‬לא‬ ‫מחסום‪ .‬כמו במקרה של עור התוף‪ ,‬הגבול איננו מפריד‬ ‫את החיצוני מהפנימי‪ ,‬אלא דווקא מבטיח את החדירות‬ ‫של החוץ אל תוך הפנים‪.‬‬ ‫‪52‬‬ ‫במובן זה‪ ,‬חצייה מתמדת של הגבול היא בדיוק המתודה‬ ‫הפילוסופית שנעה לפי דרידה בשלושה רבדים‪:‬‬ ‫הרובד הראשון שומר על קשר עם החיצוני‪ְ ,‬ק ֵרי‪ ,‬עם‬ ‫ה"לא‪-‬פילוסופי"‪ ,‬המשמש מושא של הפילוסופיה‪.‬‬ ‫הרובד השני יוצר התאמה בין הפילוסופיה לבין החוץ‪,‬‬ ‫ומעניק לעיסוק שלה פשר‪ .‬ביטוי אחד לכך היא השאלה‬ ‫הקלסית בדבר קיומה או אי קיומה של התאמה בין‬ ‫מצב העניינים בעולם לבין ייצוגו במחשבה האנושית‬ ‫)האם התפיסה שלנו את השולחן תואמת לשולחן כמות‬ ‫שהוא?(‪ .‬שאלה זו תמיד הייתה מונעת מהצורך לאשר‬ ‫שהתאמה זו בין החיצוני לבין הפנימי אכן קיימת‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫שאנו תופסים את המציאות אכן כמות שהיא‪.‬‬ ‫הרובד השלישי הוא התנועה הרפלקסיבית של‬ ‫הפילוסופיה‪ ,‬קרי‪ ,‬ההסתכלות פנימה והצבת שאלות‬ ‫בנוגע לעצמה )בדומה לנעשה במאמר זה(‪.‬‬ ‫הצרה היא‪ ,‬לפי דרידה‪ ,‬ששלושת רבדים אלו‪ ,‬המתרחשים‬ ‫במקביל‪ ,‬מתכוננים מתוך אותה נקודת מבט ובאותו ז'רגון‬ ‫)של הפילוסופיה(‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬השיח הפילוסופי‬ ‫מדבר באותה שפה גם על האחר ממנו וגם על עצמו‪.‬‬ ‫השימוש באותה שפה מטשטש את ההבדלים בין‬ ‫החיצוני )ה"לא פילוסופי" או מה שנמצא מעבר לגבול(‬ ‫לבין הפנימי )הפילוסופיה( ובולע את החיצוני לתוך ליבה‬ ‫של הפילוסופיה‪ .‬אולי משום כך‪ ,‬למרות התעקשותי‬ ‫להישמע מובנת על ידי חברי הלא פילוסופים כאשר‬ ‫שוחחנו על אירועי היומיום‪ ,‬לא הצלחתי להיות מובנת‬ ‫להם‪ .‬חציית הגבול המתמדת של הפילוסופיה והדיבור‬ ‫על האחר באותה שפה שהיא מדברת על עצמה‪ ,‬מסכנת‬ ‫את האפשרות לתחום גבול שיפריד בינה לבין האחרים‬ ‫ממנה‪ .‬אם כך‪ ,‬האם נותר מקום שאיננו פילוסופי מנקודת‬ ‫ראותה של הפילוסופיה?‬ ‫האם יש דרך שבה ניתן לנקב את עור התוף כך שלא‬ ‫יוכל לתווך לאוזן הפנימית את המידע המגיע מהאוזן‬ ‫החיצונית?‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬האם ניתן למנוע מהפילוסופיה לתווך‬ ‫לעצמה את החיצוני לה? נראה כי דרידה רומז על כך‬ ‫שהתשובה שלילית‪ .‬מנקודת מבטה של הפילוסופיה‪,‬‬ ‫לא יכול להיות לה מקום אחד המוגבל על ידי מקומות‬ ‫אחרים‪ ,‬משום שהיא חולשת על מרחב השיח כולו‬ ‫באמצעות תנועתה הבלתי פוסקת הסופגת את החיצוני‬ ‫לה וממשיגה אותה במונחיה‪ .‬ניתן לכנות תופעה זו‬ ‫כ"אימפריאליזם של הפילוסופיה"‪.‬‬ ‫‪ < 0618‬האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום‬ ‫מערך הכוחות של הפילוסופיה‬ ‫בתוך תעלת השמע ישנן בלוטות המפרישות שעווה‬ ‫המונעת את חדירתם של חיידקים וגופים מזיקים אחרים‬ ‫לתוך האוזן כמנגנון הגנה על איברי האוזן מפני חשיפה‬ ‫למפגעים חיצוניים‪.‬‬ ‫הפילוסופיה מבוססת על מערך כוחות המאפשר לה להגן‬ ‫על עצמה ועל מעמדה העליון‪ .‬הכוח הראשון הוא למעשה‬ ‫התפיסה ההיררכית ולפיה הפילוסופיה היא הבסיס לכינונם‬ ‫של המדעים כולם הנותרים כפופים לסמכותה‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫שאלות פילוסופיות הנוגעות לסוגי האובייקטים המרכיבים‬ ‫את המציאות קודמות לדיון בשאלת הקשרים ביניהם‬ ‫המאפיינת את הכימיה והפיסיקה‪ .‬בפתיחה להיגיון הראשון‬ ‫ב"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" של רנה דקארט‪,‬‬ ‫תפיסה היררכית זו‪ ,‬ולפיה חקירה פילוסופית עומדת בבסיס‬ ‫המחשבה האנושית בכל התחומים האחרים‪ ,‬מוצגת באופן‬ ‫ברור‪"Í̳ó"Äн¬"²Ã"ή "нÐϲÁ"½Å³Ìή"¬Ï"½ÐÅ®²$ :‬‬ ‫®‪"Ь"½½¹®"й¬"ÂÈÊ"ÍÁÇÁ³"Îó¬"γà Á"½ÁÈ"²½²½".Â½È Ã‬‬ ‫‪"Á³À²"®³Ï"Á½¹Ð²Á³".²À" È"IJ®"½ÐÅì²Ï"Ð³È "Äг¬"ÁÀ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪$0г ³Ç½²"ÄÃÁ‬‬ ‫הכוח השני הוא כיתור המתבסס על התפיסה כי הממשות‬ ‫בנויה כך שה"שלם" מתבטא בכל אחד מחלקיה‪ .‬החקירה‬ ‫הפילוסופית מתאימה למבנה זה של המציאות ומספקת‬ ‫שיטה חובקת כל המכתרת את המחשבה האנושית‬ ‫על כל רבדיה‪ .‬בעוד הדיסציפלינות השונות מסוגלות‬ ‫לספק קביעות חלקיות בלבד מנקודת מבטן המצומצמת‪,‬‬ ‫הפילוסופיה מצביעה על המבנה הכללי המשתקף בכל‬ ‫קביעה חלקית כזו ולכן יש לה עליונות עליהן‪ .‬כך‪ ,‬ב"הקדמה‬ ‫נוֹמנוֹלוגיה של רוח" אצל הגל‪"άÏ"²Á"³Ïʹ½".ÄÀÏ$ :‬‬ ‫לפ ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫‪"ÁÈ"½¹Ç³Ê³"½Åȳ¼³/½ÁͳÏ"²Ï".ÂÏÊÅ/г³¬À"Â½È Ã²‬‬ ‫‪"¬Á³"¹³Î"¬Á".½½¹"¬Á"²Á"³½²½"¬Á"²½ ÈÁ®"<²½Ê³Ç³Á½Ê²‬‬ ‫¬‪"20*¹³Î²"ÁÏ"²½ ³Á³ÅóÅÊÁ"²Ã Ͳ".Á ½²"Ê0³0 +"$ÐÃ‬‬ ‫כוחה‪ ,‬כאשר כל פילוסוף נוטה לצורה אחת משתי צורות‬ ‫שליטה אלו‪ .‬על בסיס פרשנות זו‪ ,‬לא ברור אם ייתכן מדע‬ ‫שיהיה מחוץ לגבולותיה של הפילוסופיה‪ ,‬תחום שבבסיסו‬ ‫היא לא תוכל לעמוד או שאותו לא תוכל לכתר‪.‬‬ ‫האם אפשר להפתיע את הפילוסופיה?‬ ‫האם‪ ,‬על אף מערך הכוחות של הפילוסופיה והתנועה‬ ‫המתמדת של חציית הגבול‪ ,‬ישנם תחומים שעשויים‬ ‫להפתיע את הפילוסופיה‪ ,‬תחומים שאליהם לא תוכל‬ ‫לפלוש‪ ,‬להמשיג ולבלוע לתוכה? האם קיימת איזושהי‬ ‫תחבולה היכולה למנוע מהפילוסופיה לדבר על האחר כפי‬ ‫שהיא מדברת על עצמה?‬ ‫כפי שניתן לנקב את עור התוף ולפגוע ביכולת השמיעה‪,‬‬ ‫דרידה מתעקש לחפש את הדרך לאתגר את הפילוסופיה‬ ‫באמצעות חיפוש מקום של "אחרות" שאליו הפילוסופיה‬ ‫איננה יכולה לגלוש‪" .‬אחרות" אשר תציב גבול חוסם‬ ‫בפני הפילוסופיה‪ ,‬אשר בה בעת יאפשר לה מקום‪ ,‬וימנע‬ ‫מהאימפריאליזם הטבוע בתנועת המחשבה הפילוסופית‬ ‫להתממש בפועל‪ .‬תחת אלו תנאים נוכל לסמן גבול‬ ‫לפילוסופיה שהיא איננה יכולה להקצות לעצמה? כיצד ניתן‬ ‫להפר את ההתאמה בין הפנים לבין החוץ על מנת שיוותר‬ ‫חוץ המגביל אותה?‬ ‫מצד אחד‪ ,‬דרידה מציג עמדה ולפיה האימפריאליזם‬ ‫הפילוסופי הוא לכאורה בלתי נמנע‪ .‬הפילוסופיה למעשה‬ ‫הצליחה לחסן את עצמה מכל צורה של התערבות אשר‬ ‫עלולה להפתיע אותה‪ .‬בדיוק כפי שהאוזן כוללת בתוכה‬ ‫מערכות האמונות על הגנה מפני מפגעים חיצוניים‪,‬‬ ‫השוואת לחצים בין החוץ לפנים ושמירה על שיווי המשקל‬ ‫של הגוף‪ ,‬כך המחשבה הפילוסופית מצליחה להגן על‬ ‫מוחלטותה מבלי להותיר פתח להשפעות חיצוניות שהיא‬ ‫איננה יכולה לצפות מראש‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬דרידה מצביע על דרך שבאמצעותה‬ ‫לפילוסופיה‪ ,‬אפוא‪ ,‬שתי צורות שליטה‪ :‬כגזע ‪ -‬כבסיס‬ ‫ניתן לערער את שיווי משקלה של הפילוסופיה‪ .‬האופן‬ ‫לפירמידת הידע ההיררכית וגם כמעטפת ‪ -‬ככזו המכתרת‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬לפי דרידה‪ ,‬הוא חקירה ביקורתית של קדם‬ ‫את המדעים‪ .‬לדידו של דרידה‪ ,‬ניתן לספר את כל תולדות‬ ‫ההנחות העומדות בבסיס הפילוסופיה‪ ,‬האופן שהן נוצרות‬ ‫הפילוסופיה לפי מאמציהם של הפילוסופים לבסס את‬ ‫ומתפקדות וניסיון לברר‬ ‫מה הן משרתות‪ .‬חשיפת‬ ‫מערכת ההנחות והקשרים‬ ‫‪"ÁÐ+ "γÅÃ0 " ÎÐ ".нųϬβ "²½Ê³Ç³Á½Ê² "ÁÈ "гų½ ² ".¼Î¬Í "²ÅÎ "1‬‬ ‫¬®½®<"½ ½‪065" ³ÃÈ".*4223".гųι¬"гÈ‬‬ ‫העומדים בבסיס הגויות‬ ‫פילוסופיות שונות תסייע‬ ‫‪"<½Áϳν+"Á®³½"³²½Ãν" ÎÐ".¹³Î²"ÁÏ"²½ ³Á³ÅóÅÊÁ"²Ã Ͳ".Á ²"Ê0³0 "2‬‬ ‫לזהות את הכוחות העומדים‬ ‫‪03:2" ³ÃÈ".*4223".нήȲ"²¼½Çή½Å³¬²".ÇÅ ¬Ã"Á$½"Ï$È"½ÎÊÇ"Ь̳²‬‬ ‫‪53‬‬ ‫‪ < 0618‬האם לפילוסופיה יש מקום? | יעל מרום‬ ‫בבסיסן‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לפי דרידה‪ ,‬הפתרון איננו מתיימר‬ ‫להצביע על מקום של "אחרות" שיגביל את הפילוסופיה‪,‬‬ ‫משום שניסוח גבול לפילוסופיה‪ ,‬שמלכתחילה שולטת‬ ‫עליו‪ ,‬מתייתר‪ .‬הפתרון‪ ,‬לשיטתו של דרידה‪ ,‬הוא תנועה‬ ‫צנועה יותר שתפקידה לערער את צורות הכוח של‬ ‫ההיררכיה והכיתור באמצעות חקירה ביקורתית של‬ ‫טקסטים פילוסופים‪ .‬לפי פרשנותי‪ ,‬דרידה סבור כי מתודה‬ ‫ביקורתית החושפת את מערך הכוחות של הפילוסופיה‬ ‫יכולה לייצר לפילוסופיה מקום‪ ,‬שכן היא מאפשרת שיח‬ ‫פילוסופי המודע לנטייה הטבועה בו – נטייה לחצייה‬ ‫מתמדת של הגבול ולבליעה של מה שנמצא מעבר אליו‪.‬‬ ‫המודעות הפילוסופית לכך שהגבול הוא למעשה מעבר‬ ‫ולא מחסום‪ ,‬לפי דרידה‪ ,‬יכולה לייצר שיח פילוסופי חדש‬ ‫שיצליח אולי להגביל את הפילוסופיה כל כולה‪ .‬כך‪ ,‬הגבול‬ ‫ישמש כמעבר‪ ,‬אך גם כמחסום‪ .‬ואולם‪ ,‬בעיני‪ ,‬פתרון צנוע‬ ‫זה איננו מספיק‪.‬‬ ‫שליטתה של הפילוסופיה על הגבול וגלישתה מעבר אליו‪,‬‬ ‫אל הדיסציפלינות האחרות לא מוציאה מכלל אפשרות‬ ‫את המימד המגביל או המפריד של הגבול‪ .‬ואולם‪ ,‬שלא‬ ‫כדרידה המבקש להשיג את המימד המגביל באמצעות שיח‬ ‫פילוסופי ביקורתי‪ ,‬אני סבורה כי הפתרון איננו יכול להגיע‬ ‫מתוך הפילוסופיה עצמה‪ .‬נטייתה של הפילוסופיה לחצות‬ ‫את הגבול באופן מתמיד לא תרוסן באמצעות "מודעות‬ ‫פילוסופית" גרידא‪ .‬לחלופין‪ ,‬אני סבורה כי המימד החוסם‬ ‫של הגבול יכול להתממש באמצעות תנועה אשר מקורה‬ ‫מחוץ לפילוסופיה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ה"אחרים" לפילוסופיה‬ ‫יכולים להגביל אותה ובכך לאפשר לה מקום‪.‬‬ ‫‪54‬‬ ‫לפילוסופיה יכול להיות מקום‬ ‫ניקוב עור התוף לא יכול להתבצע מבפנים‪ .‬אני חושבת‬ ‫שישנה דרך לנקב את עור התוף של הפילוסופיה‪ ,‬אך‬ ‫היא איננה יכולה להתקיים רק באמצעות שיח פילוסופי‬ ‫מסוג אחר‪ ,‬כמו זה של דרידה‪ .‬קיום שיח בלתי פוסק בין‬ ‫פילוסופיה לבין דיסציפלינות אחרות הוא הכרחי כדי‬ ‫שייווצר לה מקום‪ .‬הרלוונטיות של הפילוסופיה לשיח‬ ‫היומיומי תתאפשר באמצעות התקשורת שלה‪ ,‬ברמה‬ ‫הפרקטית‪ ,‬עם השיח הסוציולוגי‪ ,‬הכלכלי‪ ,‬הפסיכולוגי‪,‬‬ ‫הפוליטי באופן שיותיר לכל אחד מהם אוטונומיה משלו‪.‬‬ ‫הגבולות כמובן מטושטשים; התחומים פולשים זה לתוכו‬ ‫של זה ומאבקי שליטה תכופים מתרחשים ביניהם‪ .‬אך‬ ‫אלה אינם מובילים להתייתרות של הגבולות‪ ,‬אלא למשא‬ ‫ומתן מתמשך עליהם‪ .‬כל עוד הפילוסופיה תמנע מלשחק‬ ‫במגרש זה ותיסגר בתוך השיח של עצמה‪ ,‬האשליה שלה‬ ‫כי היא חולשת על מרחב השיח כולו תמשיך להתקיים‪,‬‬ ‫ואפילו הפתרון של דרידה – חשיפת מערכת ההנחות‬ ‫בבסיס הגויות פילוסופיות כדי לזהות את הכוחות העומדים‬ ‫בבסיסן – לא יצליח להציל אותה מאי הרלוונטיות שלה‪.‬‬ ‫לפילוסופיה בהחלט יכול להיות מקום‪ ,‬אך תהליכים‬ ‫ביקורתיים אשר מגיעים מתוכה אינם מספיקים‪ .‬האפשרות‬ ‫של הפילוסופיה להיות מופתעת יכולה להיווצר רק מתוך‬ ‫קיומם של אחרים ממנה וההכרה בהם‪ ,‬לא אלו שהיא‬ ‫מנסחת לעצמה כאחרים )ולכן בקלות נספגים לתוכה(‪,‬‬ ‫אלא אשר מנסחים את עצמם כאחרים ממנה ומגבילים‬ ‫אותה מעצם ניסוח זה‪.‬‬ Æ̇¿́Øß̋́"̶º̋ 55 ‫תודות‪:‬‬ ‫למורן גודס‪ ,‬טל מאיר גלעדי‪ ,‬בסמה פאהום‪,‬‬ ‫ליאור צור‪ ,‬נמרוד כהן ורותם שמואלי‪ ,‬על העזרה‬ ‫בהתוויית דרכו של העיתון‪ ,‬לתומר גרדי ולכתב‬ ‫העת סדק על תרגום מאמרה של חנה ארנדט‪,‬‬ ‫תודה מיוחדת לפרופ' אלי פרידלנדר‪ ,‬על התמיכה‬ ‫הפילוסופית‪ ,‬לדקאן הפקולטה למדעי הרוח‪ ,‬לחוג‬ ‫לפילוסופיה ולדיקנאט הסטודנטים על התמיכה‬ ‫בהוצאת הגליון‪.‬‬ ‫קיץ נעים‬ ‫‪56‬‬