נעמי שמר
משוררת ומלחינה, מחשובי היוצרים בזמר העברי שלאחר קום המדינה. כתבה שירים ולהיטים רבים ללהקות צבאיות, למחזות, לתכניות טלוויזיה ולפסטיבלים, ובהם "ירושלים של זהב", שזכה בתואר השיר העברי האהוב ביותר בשנת היובל למדינה. זכתה בפרס ישראל (1983).
נעמי שמר (1930 – 2004), משוררת ומלחינה, "מחשובי היוצרים בזמר העברי שלאחר קום המדינה"1 וכלת פרס ישראל לזמר העברי (תשמ"ג – 1983). נולדה וגדלה בקבוצת כנרת, וכבר בילדותה למדה לנגן בפסנתר – ובכישרונה הייתה מלווה בנגינתה אירועי שירה בקיבוץ.
בבגרותה למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים ובתל אביב, ועם שובה לקיבוץ לימדה מוזיקה את ילדי הגן. נעמי שמר חשה בחסרונם של שירים לילדים, ולכן כתבה והלחינה עבורם את שיריה הראשונים, ובהם "הדואר בא היום", "הטיול הקטן", "אחינו הקטן" – ושמונה "שירים מכנרת" שאותם הקליטה הזמרת יפה ירקוני.
נעמי שמר שירתה בנח"ל ושם הכירה את בעלה הראשון, השחקן גדעון שמר. היא הייתה שותפה בכתיבת השירים למחזמר "חמש חמש" (תשט"ו – 1955) ושנתיים לאחר מכן התבקשה לכתוב שירים ללהקת "בצל ירוק" – ובהם "משירי זמר נודד" שנחשב ללהיטה הראשון.
בשנים הבאות כתבה שירים ולהיטים רבים ללהקות הצבאיות, ובשנת העשור למדינת ישראל כתבה את "שיר לחג עָשֹוֹר", "כיבוי אורות", וכן את השיר "העיר הלבנה" לסרט קצר על תל אביב. נעמי שמר הלחינה אחדים משיריה של רחל המשוררת, ובהם השיר "כנרת" ("שָׁם הָרֵי גולן"). היא גם כתבה שירים לתכנית הראשונה של "שלישיית גשר הירקון", ובהם "אהבת פועלי הבניין" ו"סֶרֶנָדָה לך". בזמן שהותה בפריז כתבה את השיר "העיר באפור" ועיבדה לעברית שירים צרפתיים רבים, ובהם "אִילוּ ציפורים" ו"שלגיה".
לרגל פסטיבל הזמר והפזמון שהתקיים בירושלים ביום העצמאות התשכ"ז – 1967 ביקש ממנה ראש העיר, טדי קולק, לכתוב שיר לכבוד העיר. וכך נולד השיר "ירושלים של זהב", שהרטיט לבבות והיה מאז לשיר העברי האהוב ביותר שזכה בתואר שיר היובל (בשנת ה-50 למדינה) וכעבור עשר שנים – שיר ה-60.
שנה לאחר מכן כתבה נעמי שמר את השיר "שנינו מאותו הכפר" שהיה לאחד משירי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, והוציאה לאור תקליט ראשון שבו היא שרה משיריה. את השיר "לו יהי" כתבה בתקופה הקשה של מלחמת יום הכיפורים (תשל"ד – 1973).
בשנות השבעים של המאה ה-20 נקטה עמדה פוליטית בזכות ארץ ישראל השלמה2 וספגה על כך ביקורת קשה באמצעי התקשורת. היא כתבה שירים לתכניות טלוויזיה ולמחזות תיאטרון, ומיטב זמרי ישראל ביצעו את שיריה. בעשר השנים האחרונות לחייה סבלה מבעיות בריאות וכתבה שירים מעטים יחסית, אך אותם שירים שנכתבו התקבלו באהדה ובשמחה, ובהם השיר "הכול פתוח" – שהיה אחד מלהיטיה הגדולים. ליום הזיכרון הראשון ליצחק רבין תרגמה מאנגלית והלחינה את שירו של המשורר האמריקני וולט וויטמן, "הו רב חובל".
נעמי שמר נפטרה בשנת תשס"ד – 2004 ונקברה בבית העלמין של קבוצת כנרת. על מצבת קברה נכתב רק שמה בצירוף שנת לידתה ושנת פטירתה – עם עיטור של פרח, שאותו נהגה להוסיף לחתימתה האישית. היא השאירה אחריה את בעלה השני, מרדכי הורוביץ, שני ילדים – ללי שמר ואוריאל הורוביץ – ונכדים.
נעמי שמר לא הייתה זמרת מקצועית, אך אהבה לשיר את שיריה והופיעה ברחבי הארץ עם תכניתה "שירת יחיד, שירת רבים". התנ"ך היה מקור ההשראה ללשון שירתה, ובשיריה שילבה פסוקים, ניבים ומטבעות לשון מן המקרא – וגם ממקורות יהודיים אחרים, דוגמת השיר "ירושלים של זהב", המבוסס על שמו של תכשיט הנזכר במדרש אגדה3 ו"שירת העשבים" על פי רבי נחמן מברסלב. שיריה מתארים את הארץ על נופיה ואנשיה מנקודת מבט אופטימית ובעין אוהבת, והם היו לשירת הרבים "בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה ובין הלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב העם".4