עזית הכלבה הגמדית

שני אשכנזי

עזית הכלבה הגמדית

//

שני אשכנזי

זה כלב זה?

כלבי כוס תה זעירים הפכו לטרנד לוהט ו"כמה שיותר קטן יותר חמוד". אבל לפופולריות העצומה של כלבים שהונדסו לאינסטגרם מתלווה מחיר איום של סבל ומחלות. איך נולדה המשיכה האנושית לכלבלבים האלה, ואיך עובד הטריק השיווקי שגורם להם להיראות דומים לנו

מימין: שני כלבי צ'יוואווה ויורקשייר־טרייר בגודלי ספל תה. הביקוש לכלבים קטנים באתר יד4 הוא פי 8 מבני גזעים אחרים. צילומים: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב

מימין: צ'יוואווה, יורקשייר־טרייר ועוד צ'יוואווה, בגודלי ספל תה. הביקוש לכלבים קטנים באתר יד4 הוא פי 8 מבני גזעים אחרים. צילומים: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב

מוסף כלכליסט | 27.04.23

ל

פני כארבע שנים מ', תושבת הרצליה בשנות העשרים לחייה, עבדה בקניון בסידני שבאוסטרליה. בהפסקות היא נהגה להיכנס לחנות החיות שבקניון, כדי לשחק עם גורי הכלבים שהועמדו שם למכירה. באחד הימים היא נתקלה בכלבה זעירה עם שיער זהוב ועיניים גדולות. "התאהבתי בה מיד", היא מספרת. "לא תכננתי לקנות כלב אבל הרגשתי שזה meant to be". הגורה, צ'יוואווה מעורבת בפומרניאן, היתה אז כל כך קטנה שהיא נכנסה לתוך ספל תה, אבל זה דווקא הקל את האימוץ שלה. זה אפילו היה שווה את המחיר: 1,000 דולר אוסטרלי, אחרי הנחה גדולה. "מאז אני לוקחת אותה איתי לכל מקום. היא עולה איתי לטיסות ונכנסת בתוך התיק. אנחנו לא נפרדות לרגע". גם העובדה שהכלבה חמודה במיוחד הפכה אותה לאטרקטיבית: היא מככבת באינסטגרם של מ' כל הזמן.

"כלבי טוי", "כלבי תיק" או "ספל תה" היו במשך לא מעט שנים נפוצים בעיקר במדינות מסוימות, כגון יפן, ברזיל והפיליפינים, אבל באחרונה הם נהפכו לכוכבים גם בשאר העולם, כולל במדינות שנוטות היסטורית לגזעים גדולים יותר. בארצות הברית, למשל, רואים זאת היטב: שיעור הכלבים הקטנים שמבקרים במרפאות של נפילד, הרשת הווטרינרית הגדולה ביותר, עלה ב־6% בעשר השנים האחרונות, ומספר הכלבים הענקיים והבינוניים ירד ב־17% וב־9% בהתאמה.

השנה האמריקאים הפכו את הבולדוג הצרפתי לגזע הפופולרי ביותר, אחרי שליטה בת 31 שנה של הלברדור רטריבר. לפי המועדון הבריטי לכלבנות, גודל הכלב הממוצע במדינה התכווץ ב־2.5 ס"מ במשך 25 שנה. בצרפת כלבים ששוקלים פחות מ־10 ק"ג הם כבר 41% ממכשכשי הזנב, כשהקאבליר קינג צ'ארלס, הבולדוג הצרפתי והצ'יוואווה מובילים. בישראל השיצו הוא הכלב הפופולרי ביותר, לפי נתוני משרד החקלאות ל־2022, ובאתר אימוץ החיות יד4 הביקוש לכלבים כאלה הוא פי 8 מבני גזעים אחרים.

מצד אחד, אפשר להבין את שורשי ההצלחה. כלבים קטנים הם חמודים, סוחטי מחמאות (ברחוב וברשת), נכנסים לכל מקום, נהנים ממרחבים גם בדירות קטנטנות, לא זקוקים לפעילות גופנית ממושכת, משירים מעט מאוד פרווה (עניין חשוב לבעלי אלרגיות) ומסכימים לבלות זמן רב "על הידיים". בעולם שחותר כל הזמן להגדיל את הנוחות, ובחיים דיגיטליים ששואפים לסמן לבבות על כל דבר, הכלבים האלה הם שוק בטוח.

אבל לפופולריות הגדולה של גזעים קטנים יש מחירים כבדים. כשבני האדם רוצים כלבים יותר ויותר חמודים ונוחים, ההכלאות שמייצרות אותם הולכות ומשתכללות. ואלה מייצרות עיוותים גנטיים שגורמים לכלבים כאבים כרוניים, שורה ארוכה של מחלות, מקשיי נשימה עד נטייה להתמוטטויות ותמותה בגיל צעיר, ובלא מעט מקרים גם בעיות התנהגות, כולל קושי לתקשר עם בני מינם. כי כשמהנדסים כלבים להיראות כמו בובות צעצוע, מתברר שלכלבים אחרים קשה להבין אותם, לקרוא את התנועות שלהם. אחת הנגזרות של זה היא נטישה לא קטנה של כלבים קטנים, משמתברר לבעליהם שחוץ מצעצוע חמוד הם קיבלו גם חשבון פתוח אצל הווטרינר.

העניין הזה משמעותי לא רק בחיי הבעלים, אלא בחיי משפחת הכלביים כולה. מחקר של הקולג' המלכותי הווטרינרי באנגליה ממאי 2022 העלה שכלבי פאג, למשל, מתמודדים עם מצבים בריאותיים כה חמורים, שהם "כבר לא יכולים להיחשב כלב טיפוסי מנקודת מבט בריאותית": הבריאות שלהם שונה באופן מהותי — היא גרועה בהרבה מזו של כלבים אחרים. אז הם לא ממש נראים כמו כלבים, הבריאות שלהם לא דומה לזו של כלבים, הם לא תמיד מתנהגים כמו כלבים, והם סובלים נורא. אבל היי, איזה כלב חמוד!

כמו בובות, אנימה או תינוקות

כללי האצבע שמאחורי ה"איזה חמוד!" הזה הם — קטן, קצר ועם גולגולת רחבה ואף פחוס. כלומר כאלה שתמיד נראים גורים. הממש קטנים הם, ובכן, ממש קטנים: גרסאות ספל התה של צ'יוואווה, מלטז, פודל ננסי, פומרניאן, יורקשיר טרייר ננסי ושיצו שוקלות לעתים רק 2–4 ק"ג, ויש זנים גדולים קצת יותר שגם הם נמצאים כל הזמן במגמת הקטנה — בולדוג צרפתי, פאג, פקינז, כלב תחש ועוד. פניהם לרוב פחוסות, העיניים גדולות בחוסר פרופורציה ליתר האיברים, כמו דמויות מסרטי אנימה, והם לא כל כך דומים לאבי אבותיהם, הזאב ארוך האף. בקיצור, לקחנו חיית פרא והפכנו אותה לבובה, דמות מצוירת, או אולי בכלל גרסה מוקטנת שלנו. לפי אלכסנדרה הורוביץ, מומחית לזיהוי כלבים ומחברת הספר "הכלבים שלנו, עצמנו", הכלבים האלה מהונדסים שוב ושוב כדי להיראות כמו בני אדם: אף קטן, עיניים רחבות, "חיוך" שמזכיר תינוקות.

ואם הם מזכירים לנו תינוקות, יש לנו רצון עז לטפל בהם. זה הבסיס הפסיכולוגי־אבולוציוני שמאחורי כל עולם החמידות, מגמה רווחת מאוד בשנים האחרונות של הפיכת הכל לחמוד יותר, שכבר ייצרה תעשייה שלמה, את כל תרבות ה"קוואי" היפנית ונגזרות כאלה בשלל תחומים. כי כשאנחנו רואים משהו חמוד טוב לנו, אנחנו אופטימיים יותר, רכים יותר, חשים צורך לחבק, לעטוף, להרעיף אהבה. זה טוב, בסך הכל. זה בריא לנו.

"יש לנו דחף לטפל בחסרי ישע, ותינוקות אנושיים חולקים עם תינוקות של בעלי חיים אחרים את אותן תכונות חמודות, כך שככל שהכלבים קטנים ומזכירים יותר תינוק הם מושכים אותנו יותר", מסבירה ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.

איך זה עובד עלינו?

"סכמת התינוק מפעילה מבול של הורמונים במוח הבוגר. קשה לנו לעמוד בפני בכי או חיוך של תינוק. זה משהו שנועד לאפשר את הישרדות המין האנושי ולסנג'ר אותנו לספק טיפול נאות לצאצאים. לכן אבולוציונית אנחנו נוטים להימשך ולהעדיף דברים שהם במבנה של 'פני תינוק' — העצם של האף ושל הלסת טרם צמחו, העיניים גדולות, האף כפתור והפה קטנטן. אלו גם הדמויות הטובות בסרטי דיסני, ממש הנחיות שאנימטורים קיבלו. תראי למשל את ההבדל ב'מלך האריות' בין הבייבי פייס של מופאסה לפני הבוגר של סקאר. מחקרים ממש מראים שאנחנו מייחסים תכונות טובות יותר לאנשים שיש להם בייבי פייס".

אבל זו לא רק התינוקיות של הכלבים, זו האנושיות שלהם בכלל.

"נכון, יש ניסיון להפוך אותם לדומים יותר לבני אדם, ויש לנו העדפה לדומה לנו. אנחנו נוטים להתאהב במי שנראה כמונו".

רק בקטן. ממש בקטן.

"ככל שמשהו קטן יותר, הוא גורם לנו להרגיש גדולים יותר ובשליטה מבחינה פסיכולוגית".

אבל כאן לא נגמרת המשיכה שלנו לכלבי הצעצוע. יש לנושא גם שלל היבטים חברתיים. אנחנו נוטים לייחס לבעלי כלבים מגזעים מסוימים תכונות מסוימות, כלבים חמודים מושכים המון תשומת לב ברחוב, הם כוכבי רשת, והם סמל סטטוס יוקרתי שהחל אצל ידוענים שונים. וטרינרים טוענים שהפופולריות של הקטנת כלבים עלתה מאוד מתחילת שנות האלפיים, אז פריס הילטון הציגה לעולם את טינקרבל, צ'יוואוות ספל התה שלה. הצ'יוואווה נחשב כלב אצולה מאז שגדל אצל המלכה ויקטוריה, והיום אפשר למצוא אותו אצל קים קרדשיאן. באופן דומה, הפופולריות של הבולדוגים הצרפתיים זינקה אחרי 2021, כשדווחנו שבולדוג אחד של ליידי גאגא נורה ושניים אחרים נגנבו.

היבט אחר שד"ר גוטמן מציינת הוא זה האסתטי. במשך אלפי שנים האדם שכלל מגוון גזעי כלבים מסיבות לא־אסתטיות בעליל: הוא ניסה להפוך אותם לחזקים יותר, בריאים יותר, שימושיים יותר לצרכים שונים. עכשיו כמעט כל התהליכים האלה ממוקדים רק בנראות של הכלבים. הרי כלב שבטנו מגרדת את הרצפה, גולגולתו צרה במיוחד וקנה הנשימה שלו מועד לחסימה הוא בפירוש לא בריא יותר, רק אופנתי יותר.

"אנחנו נמשכים ליפה", אומרת גוטמן, "וכלב שלא נראה 'יפה' — צריך ללמוד לאהוב אותו. אין את ההעדפה הטבעית והמשיכה האינסטינקטיבית. ובתרבות אינסטנט שאנחנו חיים בה, להוריד את המאמץ למינימום זה משהו שאנשים שואפים אליו. מובן שהעניין הקצין בגלל הרשתות החברתיות והדגש על מידע חזותי, 'אם זה נראה טוב יותר אז זה טוב יותר'".

כלב כאקססורי.

"כן. כשהכלב קטן, מהונדס ומלאכותי, ברור שהוא לא כלב ממכלאה או כלב עזוב, ומתייחסים אליהם קצת כמו לעץ בונסאי, אקססורי שאתה יכול לקחת בתיק או בידיים. זה מתקשר גם לטרנד הקפיטליסטי של ה'קוסטומייז', הכל מיוצר בדיוק עבורך. את יכולה לעצב לעצמך את הנעל או לרקוח בושם מיוחד רק לך. אז גם כאן הקפיטליזם אומר את דברו. זה מתחבר לתחושת יוקרה ועליונות — זה עבורי, זה במיוחד, זה לא קל להשגה. וחפצים ממוזערים מאתגרים יותר ליצירה ולכן נחשבים פעמים רבות יוקרתיים יותר. וגם לזה הרשתות נותנות רוח גבית מטורפת, ככל שכלבים כאלו מקבלים יותר חשיפה ולייקים, רב יותר הסיכוי שהתופעה הזו תתרחב".

במשך אלפי שנים האדם שכלל גזעי כלבים כדי להפוך אותם לחזקים יותר, בריאים יותר ושימושיים יותר. כעת התהליכים האלה ממוקדים רק בנראות. וכלב קטנטן שבטנו מגרדת את הרצפה, גולגולתו צרה במיוחד וקנה הנשימה שלו מועד לחסימה הוא בפירוש לא בריא יותר, רק אופנתי יותר

חיים של כאב וסבל תמידיים

הבעיה היא שכמו עם כל דבר, גם עם כלבים — האינסטגרם רחוק מהמציאות. ג', תושבת המרכז בשנות השלושים לחייה, גילתה זאת בעצמה. היא ובת זוגה חיפשו כלבת קאבליר קינג צ'ארלס, אבל החליטו לא לקנות כזאת, אלא לחכות להזדמנות לאמץ; זו הגיעה כשבמשפחה שהרביעה כלבה התגלתה אלרגיה, והכלבה נכלאה והוזנחה. "רצינו ספציפית את הגזע הזה כי שמענו שהם מאוד טובים עם ילדים, היפואלרגניים ונוחים: לא דורשים כמעט שום טיפול שוטף, יורדים לבקושי 10 דקות שלוש פעמים ביום, אוכלים מעט", מספרת ג'. "אבל בדיעבד לא היינו בוחרות כזה גזע. הם כלבים שלא מאריכים חיים בכלל, סופר־סופר רגישים, כמעט אין כלב שאין לו בעיה בעיכול שדורשת מזון מיוחד ותוספים, אם הם קצת אוכלים משהו של בני אדם מיד הבטן בצרות וצריך טיפול.

"לרוב הכלבים הללו יש בעיות מאוד חמורות במערכת העצמות וגם בעמוד השדרה ובמוח, בגלל שהראש קטן יש בעיות נוירולוגיות. הם לא יכולים להסתגל לאורח חיים שכולל למשל הליכות או ספורט כי זה ממש קשה להם, ולמעשה כל הזמן צריך להיות בכוננות ולשמור עליהם כמו על תינוק. לא ידענו את הדברים האלו מראש. זאת הכלבה הראשונה שאימצנו אי פעם, ורק אחרי האימוץ ראינו בקבוצות הייעודיות שיש להם בעיות ממש גרועות. הכלב הבא שלי יהיה מעורב, בטוח".

המשפחה שנטשה את הכלבה של ג' לא לבד. נתוני אתר יד4 מצביעים מצד אחד על עלייה דרמטית בביקוש לכלבים קטנים — בשנה שעברה חיפשו כלבים כאלה 150% יותר מב־2019 — אבל גם על עלייה של כ־10% במספר הכלבים האלה שננטשו באותה תקופה. עוד ועוד אנשים מגלים "שיש להם בעיות ממש גרועות".

אלה אינן ספציפיות לכלב מסוים, אלא מאפיינות כמעט את כל הכלבים הגזעיים הזעירים, פשוט בגלל אופן ה"ייצור" שלהם. הם מלכתחילה הכלאות בין גזעים פחות בריאים, שכאמור חותרים לגולגולת קטנה, אף שמקשה את הנשימה וכן הלאה. מעבר לכך, ההרבעות נעשות לעתים בתנאים גרועים מאוד והגורים מנותקים מאמם בשלב מוקדם מאוד כדי למכור אותם כמה שיותר קטנים וחמודים.

"הגזעים האלה הם המצאה שיווקית של מגדלים ומוכרים", אומרת ד"ר ליאת מורגן, וטרינרית, חוקרת רווחת בעלי חיים ומקימת אתר יד4. "המגמה בעולם היא להרביע כלבים כמה שיותר קטנים, וגם בתוך הגזע מרביעים את הכלבים הקטנים יותר, נטו על בסיס מראה. הבולדוג, שהיה פופולרי לפני 50 שנה, לא דומה כלל לבולדוג של היום, כי הרביעו את הבולדוגים עם האף הכי קצר עד שהגיעו לאלו עם האף הפחוס. לוקחים את הקיצון ומרביעים אותו, ויוצא משהו עוד יותר קיצוני. כלב מיניאטורי = בעיות גדולות".

גם לגזעים טהורים גדולים יש בעיות רפואיות מוכרות, אבל אלה של הקטנים חמורות יותר. "ההפרדה המוקדמת מהאמא כדי לשווק כלבים זעירים וחמודים יותר, למשל, היא עירבון לבעיות בריאות ובעיות התנהגות", אומרת מורגן. "הכלבים הזעירים מגיעים עם בעיות שיניים, קריסה של קנה הנשימה, בעיות אורתופדיות מגוונות. יש תופעה של דיסטוקיה (עצירת המלטה) — מרוב שהם קטנים קשה להם בהמלטה והגורים נתקעים בבטן ולא מצליחים לצאת, מה שיוצר מצב חירום רפואי וצורך בניתוח. יש גורים כל כך קטנים, שהם לא מצליחים לספוג חלב בהתחלה וגדלים עם בעיות במערכת החיסון. ולכלבים עם פנים פחוסות קשה לנשום".

עניין הנשימה מרכזי למדי.

"אנשים חושבים שנחירות של כלב זה חמוד מאוד, אבל תארי לך שהיינו חושבים שילדים עם אסתמה זה חמוד והיינו מייצרים כאלה באופן מכוון. לכ־50% מהגזעים הקטנים יש בעיות בריאות שמצריכות התערבות כירורגית כמו הרחבת נחיריים ושינוי המבנה שלהם 'מבפנים' כדי להקל את הנשימה".

ומה הבעיה עם הראשים הקטנים?

"אצל כלבי קאבליר קינג צ'ארלס, למשל, הגולגולת כל כך קטנה, שהם סובלים מכאבי ראש כל חייהם. אם יש לך כלב עם עיניים בולטות ואף פחוס, הוא סובל כל הזמן, בוודאות, השאלה היא רק ממה. הכלבים הגזעיים הזעירים גם חיים פחות — רק כשמונה שנים, בממוצע — לעומת כלבים קטנים מעורבים, שיכולים להגיע גם לגיל 18–20 או לגיל ממוצע של כלבים, כ־13 שנה. אנחנו מקצרים את החיים של הכלבים הזעירים האלו כדי להתאים אותם לרצונות שלנו".

הילטון (מימין) וקרדשיאן עם כלביהן. הפופולריות של הקטנת כלבים זינקה מאז שהילטון הסתובבה עם צ'יוואווה כאקססורי בתחילת שנות האלפיים. צילומים: אי.אף.פי, אימג'בנק/Gettyimages

הילטון (למעלה) וקרדשיאן עם כלביהן. הפופולריות של הקטנת כלבים זינקה מאז שהילטון הסתובבה עם צ'יוואווה כאקססורי בתחילת שנות האלפיים. צילומים: אי.אף.פי, אימג'בנק/Gettyimages

חלק מהפתרון טמון בסלבס

הסבל של הכלבים שמוצאים בית הוא עוד כלום לעומת הסבל בתהליך הייצור. תעשיית החמידות הזאת מתבצעת ברובה מתחת לרדאר של הרשויות ובתנאים מחפירים. ביולי שעבר, למשל, נחת בטורונטו מטוס מאוקראינה ובו 500 גורי בולדוג צרפתי. אחרי 10 שעות טיסה, הכלבים היו חלשים ומיובשים. חלק מהם הקיאו. 38 מתו במהלך הטיסה.

כלבים כאלה נולדים ב"בתי חרושת לגורים" או "מטחנות גורים" (puppy mills), שבהן נקבות מורבעות כל חייהן, עד שאינן מסוגלות יותר לכך פיזית, והגורים נולדים לתנאים קשים מאוד: תאים צפופים ומלוכלכים, חלק מהם מורעבים, חולים ולא מטופלים, ואין להם אפשרות לבטא התנהגויות גוריות בסיסיות כמו ריצה ומשחק. בבית חרושת כמו בבית חרושת, המגדלים שואפים להשקיע כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר.

"אני מסתובבת ברחוב ומסתכלת המומה בכלבים הגזעיים האלה", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות. "אני רואה את השגשוג של העסקים הפרטיים בתחום. יחד עם משרד החקלאות עשינו לא מעט מבצעים להחרמת כלבים בבתי גידול מזעזעים. הנקבות הן מכונות המלטה, עם גידולים בעטינים. אף אחד לא משקיע בהן, הן אומללות, אין שום זכר להיותן כלבות יפות ומפונפנות. כשהן מסיימות את ההמלטות זורקים אותן לעמותות. במקום כזה בחדרה למשל החזיקו את הכלבים בתוך מחסן בלי חלון אפילו, בעלטה גמורה".

מצד אחר, הביקוש לכלבים כאלה לפחות מאפשר לכם למצוא להם בית.

"אנחנו מקבלים אינספור טלפונים של 'יש לכם שיצו? יש לכם פקינז?', והכלבים המוחרמים שמגיעים למתקן אכן מוצאים בית בן רגע. אבל כלבים אחרים, לא גזעיים, נותרים נטושים בכלביות. התעשייה של הכלבים הקטנים גורמת לכך שפחות ופחות אנשים מאמצים: אם בכלביות אין כלבים כאלה אנשים הולכים וקונים אותם, במקום לאמץ כלב שזקוק לבית".

וכן, גם בתנו לחיות לחיות מכירים את הנטישה הגוברת של גזעים קטנים. "בימי הסרט '101 כלבים דלמטיים' כולם קנו דלמטיים ואז זרקו אותם כי הם כלבים קשים. עכשיו זה קורה עם הפומרניאנים, הקאבלירים והפקינזים: הם מאוד פופולריים, אבל גם אותם נוטשים עם פריצות דיסק, בעיות עיניים, בעיות נשימה קשות".

בתנו לחיות לחיות וכך גם במשרד החקלאות מסבירים שהאכיפה בתחום מורכבת. אם כבר פושטים על בתי גידול ומחרימים כלבים — והאכיפה הזו מוגבלת, בחסות תקציבו הדל של משרד החקלאות, הקשיים הביורוקרטיים והחוק הדל — זה לא בהכרח ימנע מאותו מגדל לחזור לסורו. התמריץ למכירת גור באלפי שקלים חזק מכל.

"חלק לא מבוטל מהמכירות נעשה באופן לא חוקי. אנחנו מגיעים רק לקצה, כשמגיעות תלונות, ומצליחים לאתר אולי שניים־שלושה מגדלים בשנה", אומרת דגנית בן דב, וטרינרית אגף רווחת בעלי חיים בשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. "מגיעות למשל תלונות של אנשים שקנו כלבים עם תעודות מזויפות ותעודות חיסון מפוברקות, אבל במקרים רבים אין לנו לאן להגיע — מי שמפעיל את מפעלי ייצור הגורים לא מביא את הרוכשים למקום הגידול, אלא לנקודות מפגש מזדמנות, תחנת דלק למשל. תמונת המציאות עצובה מאוד, ולמרבה הצער אנחנו רואים את העלייה בביקוש בשטח. אנשים כבר אומרים 'כלב של 5 ק"ג זה גדול מדי'".

"אבולוציונית אנחנו מעדיפים יצורים עם 'פני תינוק'", מסבירה ד"ר עידית גוטמן. "כאלה שבהם עצמות האף והלסת טרם צמחו, העיניים גדולות, האף כפתור והפה קטנטן. כך הונחו גם האנימטורים של דיסני לאייר דמויות טובות. אנחנו מייחסים תכונות טובות יותר למי שיש בייבי פייס"

חזית אחרת שמשרד החקלאות מנסה לפעול בה היא העלאת המודעות הציבורית כדי שאנשים יאמצו יותר כלבים "רגילים", אבל תמונה אחת של סלב עם כלב צעצוע יכולה למחוק את כל המאמץ הזה. "אנחנו אחראים גם לאישורים לצילומים של בעלי חיים במסגרת קמפיינים טלוויזיוניים, מופעים וכדומה. גם בבקשות האלה אנחנו רואים שיעור גובר של כלבים קטנים, ואנחנו יודעים מה המשמעות הנוראית של זה בקרב הציבור: עלייה בביקוש", מספרת לירן פליטמן, רכזת מדיניות רווחת בע"ח במשרד. "ופרסום נגד התופעה הוא עניין מורכב: אם את מפרסמת תמונה של שיצו או פומרניאן — זה מעלה את הביקוש, בכלל לא משנה מה התוכן. גם הכתבה שלך יכולה לעשות את זה".

"הרגולטור לא באמת שולט במה שקורה, זה שוק די פרוץ", אומר עו"ד ארז וול, היועץ המשפטי של תנו לחיות לחיות. "מלבד רישיון עסק מרביעים לא צריכים כמעט כלום, וגם רישיון עסק בדרך כלל אין להם. אין הגבלה למשל של מספר ההרבעות שאפשר לעשות לכלבה, בניגוד למדינות אחרות בעולם, ואין ניסיון משמעותי להילחם בתופעה של מטחנות הגורים. בארץ היו הצעות חוק שביקשו לנפק רישיונות למגדלים כדי לאסדר את השוק אך הן נבלמו, גם על ידי חלק מגורמי המקצוע במשרד החקלאות עצמו. הסיטואציה הזו לא יכולה להימשך".

אז מה אפשר לעשות?

"אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לאסור באופן גורף הרבעה של כלבים. יש בעיה כל כך חמורה של התרבות יתר בישראל, שאין שום סיבה שהתעשייה הזאת תהיה קיימת. אין ספק שיש חשיבות להסברה, אבל זה לא מספיק וזה לא אפקטיבי כשממשיכים לאפשר יבוא והרבעה של כלבים. הסברה היא משהו שרגולטור מציע כשהוא לא רוצה לפעול".

יש מדינות שכבר מטילות איסורים רחבים. הולנד אסרה ב־2019 לגדל כלבים עם לוע קצר מדי — כלומר כ־20 גזעי כלבים קצרי חוטם, כולל הפאג הפופולרי. בנורבגיה פסק דין משפטי בעתירה של ארגוני בעלי חיים נגד מגדלים הביא לעצירת ההרבעה של בולדוג אנגלי, קאבליר קינג צ'ארלס וגזעים נוספים, בשל הפגמים הגנטיים ובהתבסס על חוק רווחת בעלי חיים במדינה. איסורים דומים על כמה גזעים ברכיצפלים (פחוסי ראש) נשקלים כעת בבריטניה. ובמקומות אחרים עדיין לא הגיעו לשלב החקיקה, אבל הלחצים של ארגונים למען בעלי חיים ואיגודי וטרינרים הולכים וגוברים, בניסיון להפעיל את הרגולטורים. אפילו באומת השוק החופשי זה כבר עובד: עשרה ימים לפני חג המולד מדינת ניו יורק אישרה חוק שאוסר על חנויות לחיות מחמד למכור כלבים (וגם חתולים וארנבות), והצטרפה בכך למדינות נוספות בארצות הברית.

ומה בארץ? במשרד החקלאות סבורים שאיסור הרבעה הוא לא פתרון קסם. "יש מעט מאוד מקומות בעולם שאוסרים הרבעה של זנים כאלה, וגם במקומות כאלה האכיפה כמעט בלתי קיימת, וכשהיא קיימת — מרביעים מעדיפים לשלם קנסות ולהמשיך למכור גורים באלפי יורו", אומרת פליטמן. למעשה, היא אומרת, חקיקה עלולה להחמיר את המצב, "כי היא מורידה את התעשייה הרבה פעמים למחתרת, והתנאים נהיים גרועים יותר. אנחנו רואים את זה בישראל עם החקיקה שנוגעת לכלבים המסוכנים, ובין היתר אסרה יבוא שלהם וחייבה לסרסם: מספרם לא ירד, אבל קשה יותר למסור אותם כשהם מגיעים למכלאות".

אז מה אתם כן יכולים לעשות?

"לפעמים הסברה חשובה יותר מקידום החקיקה. כשאנשים קונים את הכלבים האלו הם מעודדים את הייצור שלהם בתת־תנאים, והם לא ערים לבעיות שיש לכלבים האלו. הם רואים סרטונים של פאגים מחרחרים וחושבים שזה מצחיק, טבעי ונורמלי. הם לא מבינים שבני האדם יצרו את הבעיה הזו, ושלכלב קשה לנשום. אז צריך להסביר את זה היטב. ואם המשפיענים יפסיקו להצטלם עם הכלבים האלו, זה יכול לסייע ובהחלט יוריד את נפח התופעה".