על היכולת ללמוד דברים מסובכים
אחת היכולות החשובות בעיניי לפתח אצל לומד/ת עצמאי/ת היא היכולת ללמוד דברים מסובכים לבד. אני חושבת שלרוב המבוגרים/ות שאני מכירה כיום יש יכולת לימוד עצמאית ברמה כזו או אחרת, אבל כשזה מגיע למשהו שמרגיש "קשה", היכולת הזו די מהר הולכת לאיבוד. כדי להיות יותר קונקרטית, אני רוצה לבקש מכם/ן לחשוב על מקצוע שמרגיש לכם/ן "קשה": אולי מתמטיקה? אולי פיזיקה? אולי דווקא גיאוגרפיה? ועכשיו תדמיינו אתכם/ן צריכים/ות להגיש פרויקט על הנושא הזה, או להכין הרצאה עליו. מרגישים/ות את הפאניקה? על זה אני מדברת 🙂
לומדי/ות החטיבה עובדים/ות בסשן הזה על מסע פיזיקה. אני מאוד אוהבת פיזיקה, ואני זוכרת כמה הייתי מופתעת בתיכון לגלות שבמגמת פיזיקה יש איתי עוד שתי בנות בדיוק. או שבתואר הראשון הקורסים בפיזיקה נחשבו הכי קשים, עם אחוז הנכשלים/ות הכי גבוה. כשהתחלתי להכין את המסע הזה, רציתי שהוא יהיה כיפי, משמח. שיכלול הרבה פרויקטים מעשיים ולא תיאורטיים. כי הרי זה פיזיקה, העולם שסביבנו. אבל באותה נשימה, גם רציתי שהלומדים/ות יחוו את החוויה של "ללמוד משהו קשה". את התסכול בלא להבין, בלנסות שוב, בלקרוא את אותו מאמר שלוש פעמים, ולראות את אותו וידאו חמש פעמים. והסיבה העיקרית שזה היה לי חשוב, היא כי בעיניי זה חלק כל כך משמעותי מלמידה. לדעת שאת/ה יכול/ה לעבוד דרך התחושה הזו של הקושי, ולא לוותר. להיות מתוסכל/ת, אפילו לבכות, אבל לנסות שוב. כדי שכזה יקרה להם/ן שוב בעתיד, הם/ן לא ייבהלו מזה. הם/ן ייזכרו שהם/ן מסוגלים/ות.
בשבוע שעבר מסע פיזיקה כלל ארבעה אתגרים: הראשון היה של בניית מכונית והיה כיף ושמח בסטודיו. השלושה האחרים היו להבין את המושגים של כוח, עבודה, אנרגיה, מהירות, תאוצה, ושלושת החוקים של ניוטון, ואז להדגים אותם דרך ניסוי או פרויקט קטן. כמעט לכל הלומדים/ות בסטודיו היה רגע של שבירה. רגע שבו הם/ן כעסו, התרגזו, הודיעו שזה קשה מדי. אבל כולם/ן המשיכו: עזרו אחד/ת לשני/יה, חיפשו חומרים אחרים, הבינו דברים לא נכון, לקחו הפסקה, ביקשו שוב עזרה, ובסופו של דבר סיימו את כל האתגרים. ועם כל הכבוד לפיזיקה, מבחינתי השיעור של "ללמוד דברים מסובכים" הוא הרבה הרבה יותר משמעותי.