פוסט שנכתב לפני 10(!) שנים בדיוק, עם תוספת 2024 בסוף

הנושא המוביל של כרזת יום העצמאות ה-66 של ישראל, קיבל השנה כותרת ארכאית באתר משרד התרבות: "זמן נשים – הישגים ואתגרים". הכרזה זכתה לקבלת פנים צוננת עד קטלנית. אין לי כוונה להצטרף כאן לביקורת עבודות ואף אחד גם לא מצפה ממני לעשות את זה. אסתפק בהצגת הכרזה שעיצב המעצב אופיר מירב ובטקסט שכתבו (במין קקפוניה גרפית מושלמת של פונטי אופיס מעורבבים) באתר הממשלתי:
"הנושא  נבחר ע"י ועדת שרים לסמלים וטקסים, בראשות שרת התרבות והספורט ח"כ לימור לבנת: הנושא נבחר כהוקרה והצדעה לנשים בעלות תרומה משמעותית למדינת ישראל ולחברה הישראלית בתחומי חיים שונים כגון מדע, תרבות, כלכלה, ביטחון, חינוך, חברה, סביבה, פעילות ציבורית ועוד, ולהגברת המודעות הציבורית באתגרים, שעדיין ניצבים בפני החברה במאבק על הזכות הבסיסית לחיים בשוויון, כבוד וביטחון אישי"

בכרזה "נראית דמות אישה עם שיער ארוך בתוך סמל המגן דוד" – כך היא מתוארת באתר של "ישראל היום" (העיתון של המדינה, נכון להיום). ועוד כתוב שם:
בשיחה עם "ישראל היום" הסביר האמן כי "הניסיון היה לייצר משהו קלאסי וממלכתי, אבל גם לתת ויץ' שמשלב את נושא שוויון האישה, ולהראות אותו משולב במקום דומיננטי ומרכזי בסמל המדינה. לחלק מהאנשים לוקח רגע לזהות אותה וזה משמח אותי שזה כך. השיער שלה בשלל סמלים וצבעים שמבטאים עשייה וכיוונים שנשים לוקחות חלק בהן. האישה נמצאת בתנועה ובתנופה כלפי מעלה. זה ניסיון לשלב סימבולים פשוטים באמירה אחת".
הכרזה נבחרה על ידי הוועדה של לשכת הפרסום הממשלתית, בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת. היא תופץ לראשונה בעשרות אלפי עותקים לכל בתי הספר בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. כמו כן, בכוחות מאוחדים עם צה"ל היא תופץ גם בכל יחידות הצבא, ובמוסדות שונים כמו מועדוני נוער ומרכזי עולים חדשים"

אין לי מה להוסיף בנושא מלבד לקשר אתכם לשובל התגובות שגרר הפרסום של הכרזה – כאן וכאן, למשל.

ובעצם יש לי כן מה להוסיף: לגמרי במקרה שמור בארכיון הדפוס שלנו גיליון "עולם הדפוס" משנת 1959- היום לפני 55 שנה! בשער הגיליון מודפסת הכרזה הנבחרת ליום העצמאות ה-11 של המדינה שעיצבה מרים קרולי. בגוף הגליון יש ביקורת נוקבת של ר. דיין המורה לגרפיקה שימושית, בצלאל – ירושלים. וכך הוא כותב בין היתר: "התנאי הראשון לכרזה הוא שתהיה מובנת לכל אדם ובכל מקום. ואילו הכרזה שייצגה השנה, בארץ ובחוץ-לארץ, את יום העצמאות שלנו, לא היתה אלא צירוף של כתמים בצבעים שונים, המפוזרים על פני השטח, עם מין בול מוזר בפינה הימנית התחתונה של הכרזה, שאיש אינו יכול לעמוד על משמעותו. ואם נאמר, שכתמי-צבע אלה צריכים לסמל זיקוקין-די-נור, או אז מתעוררת שאלה נוספת: מה מן המיוחד יש בזיקוקין-די-נור לגבינו, ובמה שונים זיקוקין-די-נור אלה מזיקוקין-די-נור בניצה, וורסייל או היידלברג? כלום זה כל מה שיש לנו לומר בכרזה ליום העצמאות?!".

ובכן, כנראה שתמיד תהיה ביקורת על מעצבי כרזות העצמאות. אולי זאת קנאת-מעצבים ואולי יש צדק בביקורת – השנה, כמו בהרבה שנים  קודמות. כדי להשלים את התמונה – קבלו שלושה קישורים לאוסף כל כרזות העצמאות בכל השנים: האחד בארכיון המדינה, אוסף יפה עם סריקות באיכות טובה, אבל עם דפדוף קצת מבלבל ועדכון רק עד שנת 2007 משום-מה (כנראה נגמר תקציב הארכיון, או שהארכיונאי יצא רגע ותיכף יחזור להשלים את שבע השנים החסרות). והשני – מצגת מלאה, בוויקיפדיה כמובן, שאפשר לפתוח אותה ולעבור מכרזה לכרזה, אבל לא כולן בגודל מספק. תוכלו לראות שם הרבה דגלים ומנורות ומגיני-דוד. מקום נוסף שתוכלו לצפות בתצוגת כרזות העצמאות הוא נתב"ג. אם סיימתם את עסקיכם בדיוטי פרי מהר – תוכלו לעצור ליד תערוכת הכרזות, אבל גם שם הגיעו רק עד 2008 בחגיגות השישים למדינה (אפשר לראות גם בקישור הזה עם פרספקטיבות מקוריות). הכרזה האהובה עלי יותר מכולן היא כרזת יום העצמאות ה-30 של טרטקובר מ-1978 – שנת שיחות השלום עם מצרים. הכותרת "שלום" מופיעה בכרזה המינימליסטית באותיות קורן חגיגיות, עם "ל" שמסמלת 30 (את דעתו של טרטקובר על התהליך שעברו כרזות העצמאות עם השנים – תוכלו לקרוא בראיון ב"גלובס", שם מוצגות חלק מהכרזות בצורת קלפי-משחק משום מה). הוספתי כאן עוד כמה כרזות מייצגות, מכל עשור של המדינה, עבור סרבני הלינקים. ניתן להגדיל אותן בלחיצה ולהסתכל על הפרטים. אני אישית אוהב גם את הכרזה מהשנה שעברה שאפשר לראות בה הרבה סימבולים ישראליים בצורה קצת הומוריסטית (עד כמה שמשרד התרבות מאפשר – למשל, פסל העיגולים של קדישמן מוצב על ראש מגדל עזריאלי ועוד כל מיני כאלה…)

        
כרזות יום העצמאות של כל העשורים: מ-1958 (עיצוב: מרים קרולי), 1968 (עיצוב: קופל גורבין), 1978 (למעלה, טרטקובר), 1988 (עיצוב: אילן סגל), 1998 (עיצוב: דני קדוש), 2008 (עיצוב: חיימי קיבקוביץ), והכרזה ההומוריסטית מהשנה שעברה, 2013(עיצוב: טל הרדה וסוניה אוליטסקי)

חשבתי בהתחלה להרים את כפפת הכרזות ולסדר מצגת מאורגנת על בסיס כל הכרזות הפזורות ברשת – אבל בסוף החלטתי להציג במקום זה את אוסף הכרזות שעיצבו תלמידי המחלקה לגרפיקה שימושית בבי"ס לאמנות ולאומנות "בצלאל" ירושלים, כפי שהוא נקרא אז ב-1959. הכרזות עוצבו בהדרכת מנהל המחלקה מר ר. דיין. מתוך גיליון 11/12 של "עולם הדפוס" משנת 1959.
(תוכלו ללחוץ על כל כרזה ולקרוא עוד פרטים).

אוסף כרזות של תלמידי המחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל" (תוכלו לראות בהגדלה את שם הסטודנט המעצב ופרטים על הכרזה), מתוך עולם הדפוס, גיליון 11/12, 1959. הכרזה האחרונה (למטה משמאל) של אבנר כץ – לימים מאייר ואמן נפלא ורב-פעלים.

תוספת יום העצמאות ה-76: מוצגת כאן הצעה אישית ל״כרזת יום העצמאות 2024״. כיליד שנת המדינה (ישראל היא ילידת 1948, השנה בה נולדו רוב בנות ובני המחזור שלנו מכיתת ״דרור״ – המחזור השלישי של בארי) הרשיתי לעצמי ״לעצב״ ״כרזה״ שמתאימה לרוח הימים האלה – ״חג לא שמח״:

_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.