הצורך בשינה הוא אוניברסלי, אין על זה עוררין. יחד עם זאת, בני האדם שונים זה מזה בצרכי השינה שלהם, וצרכי השינה משתנים בהתאם לגיל ובהתאם להבדלים אישיים. בנוסף, יש הבדל גדול בין נורמות תרבותיות וחברתיות שונות.
לכן, ההגדרה של “שינה נורמלית” אצל התינוק והתפתחות מבנה השינה אצל בני האדם תלויה לא רק בביולוגיה אלא גם במשתנים סוציו-תרבותיים ובהנחות חברתיות לגבי איך השינה אמורה להיראות.
במאמרה, איליין ס. בארי, משתמשת בגישה רב-תחומית כדי לסקור מאמרים מתחומים שונים: רפואת ילדים, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה כדי לנסות ולענות על השאלה “מהי שינה תקינה ונורמטיבית של התינוק”.
אחת הסיבות שהחלטתי לתרגם את המאמר שלה היא כי אני מסכימה שלפני שאנחנו ממהרים לפתור בעיות שינה, צריך להגיע לקונצנזוס מסוים לגבי מהי שנת תינוק הנורמטיבית שאליה אנחנו צריכים לשאוף.
המאמר המקורי:
What Is “Normal” Infant Sleep? Why We Still Do Not Know
Elaine S. Barry
Human Development and Family Studies, Penn State Fayette, The Eberly Campus, Lemont Furnace, PA, USA
שנת התינוק בראיה היסטורית
עד המאה ה-20, גם במדינות מערביות, שנת התינוק לא נחשבה כבעייתית. התינוקות ישנו בעריסות ליד מיטת ההורים או במיטת ההורים (Stearns et al., 1996).
המהפך התחיל בתחילת המאה ה-20 במדינות מערביות כתוצאה מהמלצות גורמי רפואה על הסדרת שנת תינוקות וילדים. ממדריכי הורים פופולריים ב-1917 (Bartick et al., 2018) ועד לעליית הפסיכולוגיה ההתנהגותית בשנות ה-30, נאמר להורים שהם חייבים לווסת בקפדנות את הרגלי האכילה והשינה של ילדיהם כדי להגיע להתפתחות מיטבית.
לרוב דובר על סדר יום קפדני להגדלת כמות זמן שינה והפחתת יקיצות לילה. ההמלצות על סדר יום נוקשה בשעות אכילה ושינה נמשכו גם בין השנים 1946 ועד 1976. אחד הרופאים והסופרים הפופולריים באותם הזמנים, דר ספוק, קבע כי תינוק בן חודש מסוגל לישון במשך כל הלילה וצריך להשאירו לבכות אם מתעורר (Bartick et al. , 2018).
עד סוף המאה ה-20, התרבו העצות כיצד לגרום לתינוקות לישון במשך לילה שלם וקיבלו תמיכה של גישות שונות המתחרות אחת בשניה (Ramos & Youngclarke, 2006).
בעקבות התערבות הממסד הרפואי בתחום השינה, הורים התחילו להתייעץ ולסמוך על המלצות המומחים יותר מאשר על אינטואיציה הורית, עצות בין-דוריות או הרגלי ושיטות שינה שהיו מקובלות בעבר.
בנוסף לכך, הסדרת הלימודים בבתי ספר, ירידה בשיעורי הילודה והגבלת הגישה למשפחה המורחבת גרמו גם לכך שפחות ילדים גדולים ובני משפחה נשארו בסביבה כדי לטפל בילדים הקטנים. נטל הטיפול בתינוקות ופעוטות נשאר על האם – ביום ובלילה.
השימוש בעריסות (מיטות מגודרות שמהן תינוקות לא יכלו לברוח) החליף את העריסות המסורתיות שהוצמדו למיטת ההורים (Stearns et al., 1996). העריסות החדשות אפשרו להורים להעביר את התינוקות לחדר נפרד. המצאות טכנולוגיות חדשות כמו תאורה חשמלית, שואב אבק, רדיו, מכונות תפירה ועוד גרמו להפרדה בין התינוקות לשאר בני הבית בזמן השינה (בגלל האור והרעש). עליה ברמת איכות חיים איפשרה לעבור לבתים גדולים יותר ולהפריד את הילדים, כולל תינוקות, לחדרי שינה שונים (Cromley, 1990).
תחילת המאה ה-20 אופיינה בדאגה לגבי שנת מבוגרים ודגש על הסכנות בשינה לא מספקת. מומחי השינה טענו שיצירת הרגלי שינה טובים מגיל הינקות חיוניים להתפתחות הרגלי שינה טובים בגיל בוגר יותר (Stearns et al., 1996). ההנחה היתה שמה שטוב לשינה של אדם בוגר טוב גם לשינה של תינוק.
הגורם האחרון, שלא ניתן להתעלם ממנו, היה התפתחות תרכובת מזון לתינוקות. בשנת 1915, כ-58% מהתינוקות בארה”ב ינקו גם בגיל שנה (Konner, 2010). בשנת 1970, רק 10% מהתינוקות ינקו בגיל שלושה חודשים ורק 5% מהתינוקות ינקו בגיל חצי שנה! אנחנו בהחלט יכולים לומר שהאכלה בתרכובת מזון לתינוקות היתה הנורמה התרבותית בארה”ב במאה ה-20. כלומר, כל המחקר שנעשה באותה התקופה על שנת תינוקות נעשה ברובו על תינוקות שלא הוזנו בחלב אם ורובם הגדול ישן בחדר נפרד מהוריו (Ball, 2003; Ball & Russell, 2012).
שנת התינוק בראיה רפואית\מדעית
השורשים של הגישה הזו נעוצים באנטומיה ובפיזיולוגיה והיא שמה דגש על קטגוריות אבחון בריאות ואיכות חיים המבוססות על חריגות מהנורמה (Engel, 1977).
בשנת 1957, Moore and Ucko הגדירו “שינה רציפה במשך הלילה” (STN) כשינה רציפה בין חצות ל-5 לפנות בוקר.
במחקר היסודי שלהם, 70% מהתינוקות (רובם המוחלט מתומלים שישנו בחדר נפרד), ישנו לילה שלם בגיל שלושה חודשים. יכול להיות שהם התעוררו במהלך חמש שעות אלה אבל הם לא היו מספיק קולניים כדי להעיר את הוריהם.
מידע קריטי נוסף שלא קיבל מספיק התייחסות הוא שבאותו המחקר נמצא ש-50% מאותם התינוקות שישנו ברצף בגיל שלושה חודשים, חזרו ליותר יקיצות ליליות בגיל בוגר יותר, מה שגורם לנו לתהות האם באמת היתה כאן יכולת שינה רציפה מלכתחילה.
למרות ההסתייגות הזו, המחקר הזה הפך להיות הסטנדרט שנכלל בפרוטוקולים רפואיים ובפרט של רופאי הילדים וקבע שגיל שלושה חודשים הוא הגיל שבו מצופה מהתינוק לישון באופן רציף במשך הלילה (Ball & Russell, 2012).
מה אנחנו יודעים על שינה של תינוק מבחינה רפואית\מדעית? מתוךHeraghty et al., 2008 :
1. לתינוקות יש דפוסי EEG שונים מאשר למבוגרים. אורך מחזור השינה שלהם שונה מזה של מבוגר והמחזור עצמו כולל בתוכו שלבים שונים ממחזור שינה של אדם בוגר. השינה של תינוק מתחלקת לשינה אקטיבית ושינה שקטה שדומה לשנת REM וNREM- של אנשים בוגרים ויש להם גם סוג שלישי של שינה שייחודי לשינה של תינוקות ולא מקביל לאף סוג שינה של מבוגרים.
2. תינוקות ישנים כ-50% משנתם בשינה אקטיבית (REM) ואחוז זה יורד ל-25% לקראת גיל חצי שנה, בשונה מאוד מהשינה של אנשים בוגרים שבה רוב השינה היא שינה עמוקה (NREN).
3. שנת התינוק עוברת שינויים רבים בשנה הראשונה בחיים – צמצום השינה במהלך היום, כמות שעות השינה ועוד.
(Normal sleep development in infants: findings from two large birth cohorts 2020, Longitudinal Study of Sleep Behavior in Normal Infants during the First Year of Life)
המחקר Galland et al. (2012) מצא שיש טווחי נורמה רחבים מאוד במחקרי השינה השונים. הטווח הזה נבלע בממוצעים. לדוגמא, תינוקות בגילאי 0-2 חודשים ישנים בממוצע 14.6 שעות ביממה אבל הטווח במחקרים השונים הוא בין 9 ל 20 שעות!
זה אומר שתינוקות רבים ישנים הרבה יותר או הרבה פחות מ-14.6 שעות ויתפסו על ידי הוריהם כבעלי בעיית שינה.
האם באמת יש הבדל בשינה בין תינוקות יונקים למתומלים?
המחקרים היום לא יכולים לתת תשובה חד משמעית לשאלה זו.
אחת הבעיות היא שהמחקרים בוחנים גילאים שונים ומגיעים לתוצאות שונות. חלק מהמחקרים מצאו שתינוקות שניזונים מתרכובת מזון לתינוקות ישנים יותר מתינוקות יונקים (Huang et al., 2015) בעוד שאחרים מראים שתינוקות יונקים לא בהכרח ישנים פחות שעות מתינוקות שניזונים מתמ”ל (Doan et al., 2007; Engler et al. ., 2012; Pennestri et al., 2018; Ramamurthy et al., 2012) גם אם הם מתעוררים יותר (DeLeon & Karraker, 2007; Galbally et al., 2013; Mindell et al., 2012; Weinraub et al., 2012).
מחקרים אחרים מדווחים שאין הבדלים ביקיצת לילה בין תינוקות יונקים ותינוקות שניזונים מתמ”ל לאחר גיל שישה חודשים (e.g., Brown & Harries, 2015).
במחקר של Rudzik et al (2018) כאשר השינה נמדדה באמצעות מכשיר (אקטיגרף שינה) ולא על סמך דיווחי אמהות, נמצא שאין הבדלים בשינה של תינוקות מתומ”לים, תינוקות יונקים ותינוקות בלינה משותפת.
השפעת לינה משותפת על שנת התינוק
לינה משותפת במאמר זה מתייחסת לאמהות ותינוקות החולקים אותו משטח שינה בלילה ונמצאים במגע לפחות חלק מהלילה.
כיום מעריכים שכ-70% מהאנשים בעולם ישנים בלינה משותפת.
בדומה למחקר על הנקה, מחקר על שינה משותפת אינו עקבי בתוצאותיו ולא ברור האם וכיצד הוא משפיע על השינה של התינוק. מספר מחקרים מראים שתינוקות בלינה משותפת ישנים פחות מתינוקות בלינה נפרדת (DeLeon & Karraker, 2007; Huang et al., 2015; Keller & Goldberg, 2004), בעוד שאחרים לא מצאו הבדלים כאלה (Buckley et al., 2002 Mao et al., 2004).
במחקר של Buckley (2002) צוין שזמן השינה הכולל של תינוקות שנולדו במועד הוא בלתי תלוי בשיטות הטיפול בתינוק.
למרות שאמהות בלינה משותפת מדווחות על יותר התעוררויות (e.g., Teti et al., 2016), מחקרים המשתמשים במכשירי אקטיגרפיה ולא בשאלוני דיווח עצמי מראים שתינוקות בלינה משותפת מתעוררים -אותו מספר פעמים בממוצע כמו תינוקות בלינה נפרדת, אבל האמהות בלינה משותפת מודעות יותר להתעוררויות אלה (e.g., Sadeh, 1996; Volkovich et al., 2015).
בנוסף נמצא קשר חיובי בין לינה משותפת להנקה לפרק זמן ארוך (c.f., Bovbjerg et al., 2018; Smith et al., 2016) וקיים קשר חיובי בין לינה משותפת להנקה בלילה (Buswell & Spatz, 2007; Little et al., 2018; McKenna et al., 1997; Russell et al., 2013).
שנת התינוק בראיה אנתרופולוגית
מכל הפרימטים, לבני אדם יש את התינוקות הגדולים ביותר, הכי פחות בשלים, הדורשים יותר משאבים ותלויים לחלוטין במבוגרים למשך פרק זמן ארוך ביותר (Trevathan & Rosenberg, 2016). המוח של תינוק אנושי בזמן הלידה הוא פחות מפותח מכל פרימט ורוב ההתפתחות של המוח האנושי מתרחשת לאחר הלידה.
העדויות האנתרופולוגיות מראות בבירור שהישרדות תינוקות לאורך האבולוציה האנושית דרשה נשיאה ומגע מתמידים של האם, כאשר מגע זה נמשך מעבר לשעות היום גם אל שעות הלילה (Hrdy, 1999). מנקודת מבט זו, הסביבה המתאימה ביותר לחקר שנת תינוקות היא סביבת השינה המשותפת וההנקה.
הפרדת אמהות ויילודים בזמן השינה נמצאה כגורם לחץ אצל תינוקות בני יומיים (Morgan et al., 2011) וכתוצאה מכך התדר של שונות קצב הלב עלה והתינוקות היו פחות זמן בשינה שקטה. שינויים פיזיולוגיים אלה נעלמו כאשר התינוקות עשו עור-אל-עור עם אמהותיהם וישנו עליהן, דבר שגרם ל Morgan et al. 2011 להגיע למסקנה שצריך להמנע מהפרדה שיגרתית לשינה של אמהות ויילודים כדי למנוע השלכות נוירו התפתחותיות שעלולות להיות מזיקות לטווח ארוך.
לפיכך, בידוד חברתי, אפילו רק במהלך השינה, עשוי להשפיע על התפתחות נוירולוגית ופיזיולוגית של התינוק בדרכים שטרם הספקנו לחקור ולהבין לעומקן.
דוגמא נוספת להפרדה זו היא תכנית אימוני שינה שבה הפרידו אמהות ותינוקות במשך שלושה לילות במטרה לאמן אותם לשינה עצמאית ללא בכי (Middlemiss et al., 2011). ההתערבות הפחיתה את בכי התינוקות במהלך הלילה אבל רמות הקורטיזול אצל התינוקות המשיכו להיות גבוהות. כלומר התגובה ההתנהגותית (בכי) פסקה בסיום אימון השינה אך הסטרס הפסיכולוגי המשיך להיות גבוה.
אם הנקה ולינה משותפת הם הנורמה של המין האנושי, סביר להניח ששינה נפרדת יכולה לגרום לתגובת בכי חזקה כחלק מהצורך לחדש את הקשר עם המטפל (Blunden et al., 2011).
מנקודת מבט זו, תינוקות הבוכים בלילה בהיעדר הוריהם לא למדו התנהגות זו כפי שזה מתפרש על ידי יועצי שינה רבים, לדוגמא פרבר (1987), אלא זוהי תגובה מולדת המבוססת על תכנות ביולוגי ( Higley & Dozier, 2009).
הידע הנוכחי לגבי שינה של תינוקות מבוסס על הנחות שנעשו במאה ה-20 בעולם המערבי על ידי מומחים שהתבססו על פרקטיקות תרבותיות שהיו מקובלות אז, ששמו דגש על שינה נפרדת ורציפה ללא התעוררות ליליות כעל מודל שינה נורמטיבי לתינוקות.
Super and Harkness (1982, p. 52) טוענים ש”לחץ על תינוקות לשינה רציפה ללא מעורבות הורית עשוי לדחוף את התינוק מעבר לגבולות ההסתגלות שלו”. במילים אחרות, למרות שתינוקות הם יצורים גמישים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה עם מוח פלסטי להפליא, עדיין יש להם מגבלות פיזיולוגיות ונוירו-התפתחותיות (מבוססות על אבולוציה היסטורית) שעשוייים להמתח מעבר למומלץ בהשפעת הסביבה.
איפה הגבולות האלה נמצאים ועד כמה ניתן למתוח אותם מבלי להשפיע על התפתחות פיזיולוגית תקינה? – אנחנו עדיין לא יודעים.
שנת התינוקות בראיה החברתית
הגישה החברתית-תרבותית חוקרת את שנת התינוק מנקודה כרונולוגית\הסטורית, גיאוגרפית, תרבותית ומבנה החברתי.
WEIRD זוהי קבוצת מדינות מערביות, משכילות, מתועשות, עשירות ודמוקרטיות (Henrich et al., 2010).
לדוגמא, 96% מהמחקרים הפסיכולוגיים כללו דגימות ממדינות WEIRD כאשר פחות מ-15% מתושבי העולם חיים בהן.
כלומר אפילו ההגדרה של “ישן כמו תינוק” שמתייחסת לשינה רציפה ונפרדת מההורים (Bartick et al., 2018) היא תוצר ראייה רפואית של טיפול בתינוקות שאינו תואם ממצאים אנטרופולוגיים על התפתחות הביולוגיה האנושית ואינה תואמת מחקרים בין-תרבותיים המציגם תמונה מגוונת ושונה על שינה ברחבי העולם(Ball et al., 2019) .
דוגמא אחת של השפעה תרבותית על השינה היא עניין של עצמאות. התרבות האמריקאית היא תרבות המקדשת עצמאות ואינדיווידואליות (Kitayama et al., 2010) והיא שמה למטרה חשובה ביותר את הצורך לפתח עצמאות אצל ילדים קטנים.
בארה”ב, כמו גם במדינות WEIRD שונות, מקובל לחשוב שתינוקות נולדים תלותיים עם הצורך לפתח עצמאות מוקדם ככל האפשר כדי להצליח בהמשך החיים (Morelli et al., 1992).
בתרבויות אחרות מאמינים שתינוקות נולדים עצמאיים וצריכים לפתח כישורים חברתיים כדי להתקיים בתלות הדדית בתוך המשפחה (McKenna et al., 2007).
הורים יפנים מאמינים שהשארת ילדים קטנים לישון לבד – זוהי אכזריות. אמהות משבט המאיה משוות שינה נפרדת לסוג של הזנחת ילדים (Morelli et al., 1992). מוזר? לא צפוי ואולי אפילו מקומם? יתכן. אבל זה רק מראה את הפערים התרבותיים בינינו.
בסין הורים תופסים שינה נפרדת לתינוקות כדבר “לא נדיב”. בתפיסתם סביבת שינה משותפת חשובה לבטחון הפעוט, אינטימיות משפחתית והתפתחות רגשית לטווח ארוך (Huang et al., 2010).
הציפיות החברתיות משפיעות באופן שבו המבוגרים מגדירים שינה תקינה של תינוק והן מושתתות על המדינה, התרבות ופרקטיקות האכלה ושינה ללא קשר לנורמות ביולוגיות.
בעיות שינה
יש מספר רב של הגדרות ל”בעיות שינה” כנראה בגלל חוסר יכולת להגדיר ממה מורכבת שנת תינוק אופטימלית או אפילו שינה נורמטיבית (Hiscock & Fisher, 2015).
יש המגדירים “בעיית שינה” ככל התעוררות במהלך הלילה לאחר גיל מסוים, בכי במהלך הלילה, גם התעוררות וחוסר יכולת לחזור לישון בצורה עצמאית.
Blunden et al., 2011; Hunsley & Thoman, 2002; Lozoff et al., 1996. Hayes et al., 2001
לדוגמא Meijer (2011) ראו כי 25% מהתינוקות לא הצליחו לישון שינה רציפה במשך חמש שעות (STN) ומכך הסיקו שלתינוקות רבים יש בעיות שינה.
ההגדרה הזו של בעיית שינה היא הנחה ולא עובדה המבוססת על מידע לגבי פיזיולוגיית התינוק, התפתחות ביולוגית וללא שיקולי אבולוציה או ראיה אנטרופולגית.
אחרים מגדירים בעיית שינה ככל דבר אשר מפריע להורים ולא תואם את הציפיות ההוריות לשינה של תינוק. זה אומר בעצם ש”בעיית שינה” משתנה בין האנשים ומושתתת על ציפיות תרבותיות.
תוספת אישית שלי ששלחתי גם לכותבת המאמר – בישראל יועצות שינה רבות מגדירות בעיית שינה כחוסר היכולת/חוסר המיומנות של הילד להירדם באופן עצמאי ו/או להחזיר עצמו לישון לבד כאשר הוא מתעורר בלילה וזה בעצם אומר שרוב התינוקות נולדים עם בעית שינה.
ישנם הורים המצפים שתבנית השינה של ילדיהם תהיה דומה לשלהם כמה שיותר מהר כאשר זה לא מייצג את הצרכים של התינוקות להתעורר בלילה להזנה, לניחומים או סיבות רבות נוספות Ball, 2003.
עבור הורים אחרים, בגלל ציפיות תרבותיות שונות, התעוררויות של התינוק בלילה לא נתפסת כבעיה אלא כשינה נורמטיבית של תינוק (Ball, 2013).
“לפיכך, אנו יוצרים את סביבות השינה וציפיות לא מציאותיות של ההורים אשר מייצרות ומנציחות את אותן ‘בעיות השינה’ שמומחי השינה מתבקשים לפתור” (McKenna, 2014, עמ’ 43).
הפתרון לפי Ball (2013) היא לספק להורים מידע על ציפיות מציאותיות לגבי שנת תינוקות שיעזור לנרמל התעוררויות ליליות.
יש המניחים שרוב בעיות השינה אצל התינוקות נגרמות על ידי ההורים המגיבים לילדיהם במהלך הלילה, ללא קשר לגיל התינוק Meijer, 2011. לעומת זאת Weinraub et al. (2012) לא מצאו הוכחות לכך שתגובות ההורים מפריעות ללימוד הרגעה עצמית והם הגיעו למסקנה (בהתבסס על דפוסי שינה וערות של התינוקות) שהתעוררויות ליליות הן נורמטיביות גם בגיל 12-18 חודשים ויתכן ואחרי 18 חודשים נצטרך התערבות מסוימת. יתכן – ולא בהכרח שצריך. הממצאים שלהם מתיישבים עם המלצה של Ball’s (2013) שלא לבצע אימוני שינה לפעוטות צעירים.
לבסוף, חלק מהחוקרים מגדירים בעיות שינה כאשר מתקיימת לינה משותפת Morrell & Cortina-Borja, 2002 , אך במדינות בהן נהוגה לינה משותפת היא אינה נתפסת כבעיה. לדוגמא, רוב הילדים היפניים ישנים בלינה משותפת עם הוריהם ולא נמצא קשר בין הלינה המשותפת להתעוררויות ליליות או בעיות שינה אחרות.
אז מה היא שינה טובה של תינוק?
אנחנו עדיין לא יודעים.
אין לנו אף הוכחה לכך ששינה רציפה בגיל מוקדם היא טובה והתעוררויות ליליות הן רעות לתינוק.
אנחנו לא רואים קשר בין היכולת להרגעה עצמית בגילאים מוקדמים לעצמאות בגילאים מאוחרים, ואף מחקר עד היום לא מצא קשר בין עצמאות בגיל הפעוטות לעצמאות בגיל בוגר.
בסקירה של שנת תינוקות נמצא כי 20% עד 30% מהתינוקות ממשיכים להתעורר בלילה בשנתיים הראשונות לחייהם (Tham et al., 2017) ואף מחקר לא הראה ממצא עקבי של משך השינה, יעילות השינה, יקיצות ליליות או כל מרכיב שינה אחר המועילים להתפתחות קוגניטיבית.
ההבנה שלנו לגבי הזמן שבו השינה צריכה להפוך לרציפה וההגדרה ל”שינה נורמטיבית של תינוק”, נכון להיום, לא נתמכת על ידי מידע ביולוגי-פיזיולוגי ומושתת בעיקר על התרבות שלנו.
לבסוף, מחצית מהמחקרים בסקירה על קונסולידציית השינה (חיבור מחזורי שינה לרצף שינה אחד) Henderson et al.’s (2011) היו משנות ה-90 או קודם לכן, כאשר פחות ממחצית מהתינוקות ינקו ופחות מ-20% מהתינוקות ינקו באופן בלעדי במשך שישה חודשים (U.S. Department of Health and Human Services, 2011). גם הסקירה הזו הצביעה על כך שרק חצי מהתינוקות ישנו ברצף חמש שעות בגיל חמישה חודשים וחלק מהתינוקות לעולם לא הגיעו לחמש שעות רצופות גם בגיל שנה Henderson et al., 2013.
המסקנה ההגיונית היא שאפילו אצל תינוקות הישנים לבד, קונסולידציית שינה מתרחשת על פני טווח זמן ארוך (לפחות בין 5-12 חודשים) אצל כחצי מהתינוקות וזה נורמלי להגיע לשינה רציפה בגילאים אלו כמו שזה נורמלי לא להגיע אליה.
ההגדרות של STN נשארות שרירויותיות, ואוסיף על כותבת המאמר שבמציאות אף הורה לא מגדיר את התינוק שלו כישן לילה שלם אם התינוק מסוגל לישון חמש שעות ברצף.
לפיכך, המסקנות שלהם מושפעות מאוד משיטות שינה מערביות, שאינן תואמות את הפיזיולוגיה הרגילה של שנת תינוקות, ואינן משקפות את ההבנה המתהווה שלנו לגבי התפתחות המוח של תינוקות כמושפעת מסביבות שינה.
אמנם שינה רציפה בלילה יכולה להחשב כטובה למבוגרים (כאשר גם במקרה הזה קיים דיון לגבי ההגדרה, האם זה באמת קריטריון טוב לשינה טובה אבל זה מעבר לנושאים הנידונים במאמר זה), אך היא אינה בהכרח טובה לתינוקות כאשר יש הבדל גדול/משמעותי בתבניות השינה, משך השינה והתפתחות המוח.
“לכל בעיה מורכבת, יש תשובה ברורה, פשוטה ושגויה.”
ציטוט זה, המיוחס לעיתונאי האמריקאי H. L. Mencken, מדגיש את הסיכון בהתמקדות באימוני שינה כפתרון לבעיות השינה מבלי להבין מדוע תינוקות מתעוררים בלילה. זה נכון במיוחד אם התופעה המדוברת (התעוררויות ליליות אצל תינוקות בריאים) היא בכלל איננה בעיה.
על מנת להגיע לתשובה לשאלה “מהי שנת תינוקות נורמטיבית?” על החוקרים להסכים על הנחות היסוד ולפעול יחד כדי לאחד את נקודות המבט שלהם. הבנה שאורחות החיים של ההורים, ציפיות ועמדות של ההורים משתנות הרבה יותר מהר מהביולוגיה של התינוק יכולה להוביל לדרכים טובות יותר ללמד את ההורים לגבי השינה והאפשרויות שיש להם ולתינוקם.
ציוד ההורים בהבנה טובה יותר לגבי שינה נורמטיבית של תינוקות יעזור לנרמל את הציפיות שלהם, כך שיוכלו להגיע לאיזון בריא בין בחירות הוריות ושיטות עבודה המייעלות את השינה של התינוק.
תורגם באישורה של Elaine S. Barry.
