מודרניזציה במזרח התיכון | ריאל מדריד 5 – 3 אתלטיקו מדריד

סביר להניח שצפינו אמש במשחק הגדול ביותר של הכדורגל הספרדי העונה, והוא בכלל התרחש על אדמתה של ערב הסעודית.
העיר מדריד הועברה ללילה אחד אל ריאד, והשילוב שבין מערב למזרח אמש הוכיח שוב שמשחק הכדורגל מוחק במהרה את כל הגבולות הגאוגרפיים ואת רוב הפערים התרבותיים. קרלו אנצ’לוטי ודייגו סימאונה חוו אמש, ללילה אחד, את מזרח התיכון החדש.

שתי הקבוצות הגדולות של מדריד התעלו על עצמן והציגו מופע ראווה לקהל המשולהב ששילם לא מעט בכדי לחוות את הכדורגל בשיאו.
הליגה הסעודית ממשיכה את תהליכי ההתפתחות שלה, וייקח לה זמן, אם בכלל, להגיע אל רמות כדורגל כה גבוהות, אך הקהל כאמור עמד בציפיות ולמרות המרחק הגדול מהעיר מדריד, שתי הקבוצות נתמכו על ידי קהל תוסס ודוחף לאורך כל שלבי הקרב הארוך.

מבחינה מקצועית, המשחק אמש היה כבשורה.

שני מאמנים שונים לחלוטין אחד מהשני, אך שניהם הם גם מתנגדים חריפים לכדורגל העמדתי.
כתבנו לא פעם עליו.
הכדורגל של פפ גווארדיולה, מיקל ארטטה ודומיהם שנשען ברובו על תבניות התקפה מאד משורטטות ועל הבסיס שהוא כמעט דתי בתפיסתו, שלכל שחקן במגרש יש את הריבוע שלו.

אנצ’לוטי כאמור, לא חושב כך, אלא ממש ההפך.

בתקשורת הספרדית התפעלו לאחר המשחק על הכניסות לאמצע של מנדי וקרבאחל, אבל זה לא משהו חדש.
אנצ’לוטי הוא חסיד של חופש.
הוא מעדיף את העוצמות שביצירתיות ובכימיה בין השחקנים מאשר את העוצמות של העמידה המסודרת.

לכן זכינו לראות אמש את דני קרבחאל בעוד אחד ממשחקיו האדירים העונה.

צמד בישולים, שער, 117 נגיעות בכדור, 4 מסירות מפתח, 2/2 בדריבלים ו 2/2 בבעיטות למסגרת.
במשך שנים אנו שומעים שבריאל מדריד פשוט חייבים לרכוש מגן ימני חדש, ועונה אחר עונה, דני קרבאחל פשוט סותם את הפיות לכולם.

החופש אצל קרלו אנצ’לוטי מבליט את האיכויות של שחקניו וגם מייצר כימיה טובה יותר בין השחקנים.
ככה קרבאחל פשוט יודע שברגע שהוא עולה להתקפה, פדה ואלוורדה ישמור עליו.
זו לא הוראה טקטית ספציפית, אלא פשוט מאד ההבנה העיוורת שביניהם ובגדול, ההבנה העיוורת בין שחקני ריאל מדריד.

אך שלא תטעו, זה לא אומר שקרלו לא גאון טקטי.

גם דייגו סימאונה כאמור הוא מאמן של חופש. והשנה, יש הרבה יותר חופש התקפי.
קצת כמו קרלו אנצ’לוטי, סימאונה מאמין ביכולת האישית של שחקניו ובהבנה שהכי נכון מבחינתם זה לרוץ בכל הכוח קדימה.

מי שדואג להכנסות הכדורים אל תוך השטחים הריקים הוא בדרך כלל רודריגו דה פול, ולכן קרלו אנצ’לוטי הורה לצ’ואמני לשמור על דה פול ברגע שאתלטיקו מתחילה את הבילדאפ.
זה גרם לכך שצ’ואמני רדף אחרי דה פול גם באיזורים הגבוהים ביותר, וכך כשריאל מדריד התגוננה, הקשר האחורי שלה שיחק גבוה יותר ממודריץ’ ופדה ואלוורדה.

גישות החופש ההתקפי של שני המאמנים יצרו כאמור את אחד ממשחקי הכדורגל המרתקים של העונה עד כה.

המשחק אמש גם הבליט לנו עד כמה הכדורגל המודרני הפך למשחק של אתלטיקה ופיזיות.
הרמוסו ורודיגר כבשו היישר מנקודת הקרן, וריאל מדריד לדוגמא כובשת מהקרן בשלושת ממשחקיה האחרונים (לא כולל בגביע).
אבל זה לא רק המצבים הנייחים.

שתי הקבוצות נהנו אמש משחקנים בעלי כושר גופני עילאי ומוסר עבודה מהגבוהים שישנם בספורט העולמי.
בלבן – רודיגר, קרבחאל, ואלוורדה, בלינגהאם, מנדי. שחקנים שלא הפסיקו לרוץ לרגע.
באדום כחול – הרמוסו, דה פול, גריזמן, מוראטה, יורנטה. שחקנים שהם ההתגלמות הטקטית של דייגו סימאונה.

לא רק שזה היה משחק כדורגל של 120 דק’, זה היה משחק כדורגל שנדמה שיכול היה להמשיך לעוד 30 דק’ ואף שחקן לא היה יורד משמעותית ביכולותיו.

אפשר לראות זאת לדוגמא במפת החום של אנטואן גריזמן (תוקף מימין לשמאל).
גריזמן כשחקן חופשי בילה את רוב זמנו דווקא בחלק האחורי, כשהוא ירד לעזור לחבריו בבילדאפ, אחרי שסימאונה הבין שקרלו הדביק את צ’ואמני לדה פול.
הקשר/חלוץ/עושה הכל הצרפתי הוא ללא ספק אחד הדוגמאות הבולטות לשחקן הכדורגל המודרני.
הטכניקה חייבת להיות שם בכדי לשחק ברמות הגבוהות, אך לצד זה חייבים להיות לפני הכל, כושר גופני עילאי והיכולת לשחק באיזורים שונים ברחבי המגרש.

שני המועדונים הבינו שהאסטרטגיה שלהם חייבת להיבנות קודם כל על ספורטאים ששייכים אך ורק לרמת העל ( Elite) ושהם חייבים להיות, בין היתר, שחקני כדורגל מאד אינטיליגנטיים שמסוגלים להרגיש בנוח בכמה עמדות על המגרש.

הנקודה השנייה במשפט היא קצת בעייתית מבחינת שחקן אחד שהיה אמש על המגרש.

נדמה שויניסיוס ג’וניור מרגיש בנוח (כרגע) אך ורק על המשבצת שלו, שהיא על כנף שמאל.
מה שכן, מדי פעם אנו זוכים לראות ניצוצות של הסתגלות והבנה מצד ויניסיוס לכך שיש לו את היכולת לשחק באיזורים יותר מרכזיים.
ויני אמנם לא כבש או בישל אמש והשלים רק 4/10 כדרורים, אך סיים את המשחק עם 3 מסירות מפתח ו 9/9 בכדורים ארוכים, כשבליגה בכל הקשור לכדורים ארוכים, הממוצע שלו למשחק עומד על 1.1 כדורים ארוכים מדוייקים.

הברזילאי רק חזר מפציעה ארוכה, ולא פתח היטב את העונה, אבל אולי דווקא המשחק אמש ישדרג במעט את תהליך האבולוציה שקרלו אנצ’לוטי מנסה לייצר למענו.
ויניסיוס לעולם לא יהיה מגוון כמו חברו לנבחרת ולהתקפה רודריגו, אך מעטים בעולם הכדורגל ניחנים בטכניקה ובכוח המתפרץ של ויניסיוס.
קרלו אנצ’לוטי ממשיך בריאל מדריד, ואם ויניסיוס יאמץ בכל הכוח את התהליך, הוא לבטח יחזור להיות שחקן קטלני יותר לאורך העונה וגם יהפוך לשחקן מגוון יותר לאורך הקריירה שלו, מה שרק יכול להעצים את המסע שלו בכדורגל העולמי.

אי אפשר שלא לפרגן כאמור לחוסלו, שרשם אמש הישג נדיר ומיוחד:
שער ובישול כשהוא רושם 6 נגיעות בכדור בלבד!

כנ”ל בראהים דיאז.
כל מי שצפה בו במדי מילאן יכול היה לראות את הכישרון העצום שיש ברגליו אך גם את התנודתיות וחוסר היציבות בכושר שלו.
בריאל מדריד זה נעלם.
נדמה שבכל פעם שהוא על הדשא, הוא משפיע לטובה.
כתבתי בעבר שריאל מדריד מעצימה שחקנים ובראהים דיאז לא שונה.
בתוך הסביבה הבריאה דיאז פורח ומשתדרג.

השחקן המצטיין: דני קרבאחל. הרנסאנס של דני | 9.5 במדד Ballerz 
השחקן המאכזב: אלבארו מוראטה. בקושי השפיע על המשחק ההתקפי של אתלטיקו | 6 במדד Ballerz 
ראוי לציון: פדה ואלוורדה. 129 נגיעות בכדור, 97% דיוק במסירה, 2 מסירות מפתח, חרש את המגרש. האולר האורוגוואי. | 8.5 במדד Ballerz 
ראוי לגנאי: קפה. חזר אל בין קורות השער והוא לא בדיוק משרה ביטחון. שני שערים לפחות עליו | 6 במדד Ballerz 

הסעודים קיבלו יופי של מוצר תמורת מיטב כספם.
כל מה שנשאר כעת זה שברצלונה תשלים את העבודה, ואנחנו נקבל סופר-קלאסיקו בניחוח מזרח תיכוני במשחק הגמר.