הסנטיאגו ברנבאו קיבל אמש את משחק חלומותיו. לא בכל יום הקהל הלבן במדריד זוכה לראות חמישיית שערים של קבוצתו, ועוד שער אחד של היריבה שפגע בתחושות השמחה של אנדריי לונין בעיקר.
לא בכל יום מקבלים צמד שערים של צמד הברזילאים, כשרודריגו מוסיף גם צמד בישולים, ולקינוח מעורבות בשערים של שני המגנים הספרדיים – קרבחאל עם שער נהדר ופראן גרסיה עם הבישול.
ריאל מדריד: קרבחאל (3), ויניסיוס (42,49), רודריגו (50,84)
ולנסיה: הוגו דורו (88)
1. פתיחה מוחצת
השער של דני קרבחאל היה הפתיח של ההצגה. ההשתלטות של קרבחאל מהאוויר והבעיטה האדירה השכיחה לרגע את העובדה שמדובר בשחקן הגנה. ייתכן שאלו היושבים בקצהו הגבוה של הברנבאו טעו והעניקו את השער לפדה ואלוורדה בכלל.
אך לא. קרבחאל בן ה 31 שומע כבר כמה עונות על הרצון להחליפו, אך הוא ממשיך לתת תפוקה ועבודה קשה.
זה השער השני של קרבחאל העונה בליגה ומתווספים לכך גם שני בישולים בליגה.
קרבחאל ראוי לקרדיט גדול יותר ממה שהוא מקבל.
ייתכן שאפשר לומר זאת גם על טוני קרוס.
הבישול שלו בשער הזה הוא המהות של הקשר הגרמני.
זה לא כדור ארוך שגרתי – תצפו בשער הזה שוב (יכולים לעשות זאת כאן).
קצת כמו טיל בליסטי, הכדור משוגר במהירות עצומה, בגובה יחסית נמוך ובדיוק לייזר. זה כדור שחתך את האוויר מעל ההגנה של ולנסיה ולא השאיר לה את הזמן להתגונן למערכה.
שער שהוא כולו אבני היסוד של ריאל מדריד ושל שחקנים שכאמור לא תמיד מקבלים את ההערכה הראויה.
מילה טובה גם לאנדריי לונין שעשה עבודה נפלאה בשער ומנע מולנסיה לחזור למשחק בדקות שהתוצאה הייתה עדיין צמודה.
2. חופש
למרות לא מעט טענות ברחבי הרשת, ריאל מדריד לא עלתה לשחק אמש במערך של 433.
זה גם לא היה 442 יהלום.
אם צריך להתעקש זה היה כמעין 442 קווים עם נטייה ל 433 כשויניסיוס הוא השחקן הקדמי ביותר.
ככה זה נראה מבחינת העמדות הממוצעות.
כפי שאפשר לראות, ברהים דיאס (21) לא בדיוק על הקו אבל גם לא בדיוק קשר התקפי. זה מעין 442 קווים צר מאד מבחינת הקישור וההתקפה כששני המגנים משחקים על הקווים.
אפשר היה לראות אמש שני דברים:
א. ולנסיה שיחקה עם קו הגנה גבוה. בסיקור המשחק נגד בראגה הרחבתי על החשיבות של השטחים. בשער הראשון של ריאל מדריד, שחקני ההגנה של ולנסיה עמדו במרחק של 35 מטר מהשער של ממרדשווילי.
כל קבוצה שתשחק כך מול ריאל מדריד, מודעת לעובדה שהיא פגיעה בצורה קשה. לא מאפשרים לריאל מדריד חופש התקפי שכזה.
ב. למרות שריאל מדריד שיחקה במעין 442 קווים, אפשר לומר שבכל הקשור למשחק ההתקפה של הקבוצה, אין לה באמת צורה קבועה.
כשמסתכלים על קבוצות כמו ברצלונה או מנצ’סטר סיטי לדוגמא, אפשר לומר שיש לשחקנים חופש התקפי בתוך השיטה.
בריאל מדריד המצב הוא הפוך. זו שיטה שכולה חופש התקפי.
קרבחאל מרגיש שהוא צריך להכנס לקישור? הוא עושה זאת.
רודריגו מרגיש שהוא צריך לרווח לקו בכדי לקחת איתו שחקן הגנה? הוא עושה זאת.
ברהים מרגיש שהוא צריך ללכת לקו לעזור למנדי? הוא עושה זאת.
ויניסיוס מרגיש שהוא מזהה שטחים במרכז ועליו לתקוף אותם? הוא עושה זאת.
זו בעצם השיטה של אנצ’לוטי. זה הכדורגל העקרוני. משחק שמקדש את התנועה החופשית, את יכולת האלתור, את הקשר שבין השחקנים ומשחק שדורש מהשחקנים להיות כמה שיותר יצירתיים על הדשא.
חופש.
3. יצאנו לרקוד
“בתוך העשן, מתפתח משהו לא מובן…”
אמרנו חופש, אמרנו ברזיל.
ויניסיוס ורודריגו רקדו אמש על הדשא, והם סחבו את כל ריאל מדריד אל תוך הריקוד המושחת הזה.
תראו את מפת הדריבלים אמש (ריאל בכתום)
38 נסיונות דריבל לשחקניו של אנצ’לוטי, 24 מהם של הצמד הברזילאי – ויניסיוס עם 13 נסיונות דריבל, רודריגו עם 11.
ויני בשמאל, רודריגו בימין.
כאמור, כמעין 442 קווים, כמעין 433 לא סימטרי.
יש לא מעט ביקורת על כך שאנצ’לוטי משחק עם ויניסיוס ורודריגו כשני חלוצים, אך כפי שטענתי לאורך כל העונה, הסבלנות כאן נדרשת.
ריאל מדריד תצא נשכרת מ”הניסוי” הזה של אנצ’לוטי.
הקבוצה תקבל ויניסיוס משודרג – לא רק שחקן קו מפלצתי אלא שחקן התקפה שלם יותר שמרגיש בנוח גם ברחבה וגם באיזורים מסביב לרחבה.
הקבוצה תקבל רודריגו משודרג – שחקן שממשיך לשכלל את הגיוון שבו ובעיקר שחקן שמבין שהכוח שלו הוא דווקא באמורפיות שלו. חסר צורה חד משמעית אך סכנה לכל יריבה.
התחושה היא שללא בלינגהאם, ריאל מדריד חופשיה יותר, אך ייתכן שהתמונה קצת שונה, כי ריאל מדריד פגשה ברציפות שתי יריבות מאפשרות יותר.
גם בראגה וגם ולנסיה הן לא קבוצות הלה ליגה הטיפוסיות שבונות מבצר על קו הרחבה.
שתיהן באו לשחק כדורגל, שתיהן השאירו שטחים ריקים עצומים בחצי שלהן, שתיהן תקפו ושתיהן נענשו.
ברגע שריאל מדריד מתחילה לרוץ, קשה מאד לעצור אותה.
