אימתו של המבצר הלבן | ריאל מדריד 2-3 ברצלונה

ברצלונה הגיעה אל המבצר הלבן בידיעה שריאל מדריד לא כושלת בבית. לא מפסידה בבית יותר משנה. משחק כנגד כל הסיכויים, זאת אחרי נפילה כואבת מאד מהבמה הגדולה בעולם, זאת כשריאל מדריד עומדת לה בגאון על אותה הבמה בקרב על הקבוצה הטובה בעולם. או באירופה ליתר דיוק. אך אמש זה היה הקרב על ספרד.

מארג של אירועים

תחילה, בואו נוציא את כל הרעל מהמערכת.
נשים דברים על השולחן ונתבונן למציאות בלבן של העיניים.
ואותן עיניים, הן רואות פה שער.
כמובן שהן רואות זאת אחרי אינספור הילוכים חוזרים, מכמות גדולה של זוויות (ככל האפשר) ולצערנו לא בקו אנכי כפי שהייתם רוצים לראות במקרה של בדיקה שכזו, אך ההגיון הבריא אומר שהכדור עבר את הקו.
ברצלונה הייתה אמורה לכבוש עוד שער במשחק. שער קריטי.

אבל…

אי אפשר להאשים את שופט המשחק או את עוזריו.
הם היו צריכים לקבל החלטה במאית השנייה, בתוך סיטאוציה שהתרחשה מכדור חופשי וכמות גדולה של שחקנים ברחבה.
לא תנאי הראות האידיאליים.

השיח הבוקר לא צריך להיות על שופטי המשחק, אלא על הנהלת הליגה שהפקירה את שופטי המשחק, זאת בעקבות החלטה פושעת של לא לרכוש את מערכת עין הנץ.
בכל ליגה שמכבדת את עצמה הכלי הזה צריך להיות מנדטורי, אבל טבאס החליט שלא להשקיע את המיליונים הבודדים במערכת והחזיר אותנו ואת הליגה שלו חזרה בזמן עד לשנת 1966 ולשער הרפאים של ג’ף הרסט.

רצינו קלאסיקו נוסטלגי טבאס, אבל חזרה לזמנים של מסי וכריסטיאנו, ולא לימי הביניים של הכדורגל.

שופט המשחק סזאר סוטו גראדו עמד במרכזו של עוד אירוע “שנוי במחלוקת” לפי מספר כלי תקשורת, שלטענתם לא הייתה עבירה של קובארסי על ואסקז בפנדל שקיבלה ריאל מדריד.
אפשר להבין את הטענה הזו, כי באותו מקרה אפשר לראות את רגל ימין של ואסקז “מושלכת” לכיוונו של קובארסי בכדי לייצר מגע.
אך זו לא העבירה.

בהילוכים החוזרים אפשר לראות שהמגע הראשוני שנוצר הוא דווקא ברגל שמאל של ואסקז, וזו העבירה המדוברת, ולא אותה השלכת רגל של שחקן הכנף של ריאל מדריד.
קובארסי הצעיר לא היה צריך לרדת בצורה שכזו אל מול שחקן בתוך הרחבה שלו, אך האמת היא שלמרות אותה עבירה, האש לא צריכה לבעור מתחתיו.

משחק האימים של…

לא בכל יום “זוכים” לראות שלושה שערים שנכבשו בגלל טעויות בסיסיות של אותו השחקן.
ריאל מדריד כבשה את כל השערים שלה באמצעות מעורבות של לוקאס ואסקז, מה שאומר בעצם שברצלונה ספגה את כל השערים שלה דרך האיזור ההגנתי של ז’ואו קאנסלו.

זה התחיל מהאחד על אחד הכושל של המגן הפורטוגלי מול ואסקז, שאפילו הוא הופתע מהקלות בה הצליח לחדור אל תוך הרחבה.
במקום לעשות את הפעולה הבסיסית מצד מגן שהיא להישאר על הרגליים ולגרום לשחקן התוקף להידחק החוצה עם הכדור, קאנסלו בחר לתקוף את ואסקז, ועוד עם הגוף ובצורה לא אחראית בעליל.

ואסקז פשוט רץ דרך קאנסלו ומכאן הדרך אל השער של טר שטגן הייתה סלולה.

ראינו זאת גם בשער השני של ריאל מדריד.

הפעם הכדור הגיע מצד שמאל של המגרש דרך ויניסיוס הנפלא, והמשימה של קאנסלו היא פשוטה ומורכבת משתי פעולות.
הראשונה – לסגור את השטח שמאחוריו והשנייה – להסתכל על התנועה של השחקן שבגב שלו.

שוב קאנסלו כשל בפעולות ההגנה הבסיסיות ביותר.
הוא לא צמצם את השטח לקראת הכניסה של ואסקז, והאמת היא, שנדמה שהוא לא היה מודע כלל לעובדה שואסקז עושה את התנועה פנימה.
כשל בסיסי.

כמובן שזה קרה גם בשער השלישי שספגה ברצלונה.

דקה 90. בראהים הסילוני שועט קדימה אל תוך הגנת ברצלונה.
פדרי מלווה אותו מאחורה, קונדה שם עין מהצד, קובארסי חוסם לו את הדרך אל הרחבה.
עד כה – הגנת ברצלונה עושה עבודה טובה.
חוץ מקאנסלו.

במקום להיות מרוכז בשמירה על השחקן שלו, להיות קרוב אליו פיזית ותודעתית, המגן הפורטוגלי נמשך אל הפעולה של בראהים דיאס.
קאנסלו שוב לא מודע לשחקן שלו, ואולי גם לא כל כך סומך על חבריו להגנה ומרגיש את הצורך לצמצם אליהם, אבל ככה הוא השאיר כל כך הרבה אוויר וזמן פעולה וחשיבה ללוקאס ואסקז באחד ממשחקיו הגדולים בשנים האחרונות.

ואסקז קיבל כדור על קצה הרחבה, קאנסלו לא בדיוק זינק על השחקן עליו הוא אמור לשמור ומכאן הדרך אל המהפך הושלמה.

טקטיקה, אסטרטגיה, סטטיסטיקה

הדבר המעניין הראשון במשחק היה העובדה ששתי הקבוצות תקפו דרך כנף ימין שלהם.

אצל ברצלונה זה טבעי לחלוטין כי יש לה את לאמין “סטארבוי” ימאל בכנף ימין. ילד פלא בן 16 שגורם לדמיון שלך להשתגע.
כשהכדור אצל ימאל, המשחק מקבל תפנית אחרת וברצלונה נראית מסוכנת פי שתיים.

אפשר היה לראות זאת בשער של פרמין לופס כשפראן טורס הבין שימאל הולך לעשות משהו אפקטיבי עם הכדור, אולי בעיטה או אולי הרמה, ופשוט החל לשעוט אל כיוון השער בידיעה שמשהו גדול הולך לקרות פה.

ימאל קיבל כל כך הרבה חלל מקאמבינגה, ובחר ללכת אל הפינה הרחוקה של לונין.
אין כדור יותר מתעתע מזה.

המשחק התנהל לו בקצב אדיר שיצר לנו משחק מרחבה לרחבה, וכפי שאפשר לראות מגרף המומנטום ההתקפי, המשחק החליף את כיוון המומנטום מספר פעמים.

הסטטיסטיקה הבסיסית מראה לנו שזה היה משחק ללא דומיננטיות על הכדור של אחת הקבוצות (53-47 באחזקת כדור) כשריאל מדריד רושמת אמנם פחות נסיונות בעיטה (14 מול 15) אך רושמת יותר שערים צפויים (2.34 מול 1.37), יותר בעיטות למסגרת (8 מול 6), יותר מצבי הבקעה גדולים (5 מול 2) ויותר מצבי הבקעה שהוחמצו (2 מול 0), זאת כשלברצלונה היה יתרון מובהק בכדורי הקרן אליהם הקטאלונים התכוננו בצורה נפלאה וכמעט בכל בעיטת קרן ראינו את ברצלונה מסוכנת מאד ברחבה, כשהשער הראשון במשחק (כריסטנסן) הגיע מכדור קרן נפלא של ראפיניה וגם טעות ביציאה של אנדריי לונין.

האופי המהיר והקצבי של המשחק, והעובדה שהוא התנהל מרחבה לרחבה ברוב שלביו, הביא לכך שלא מעט כדורים נבעטו מתוך רחבת ה 5 של שתי הקבוצות!

לא בכל משחק אפשר לראות נתונים שכאלו עם 20% מהבעיטות מתוך רחבת החמש לזכות ברצלונה ו 14% מהצד של ריאל מדריד.

אפשר לראות גם לפי העמדות הממוצעות איך שני המאמנים דאגו לנוכחות מוגברת מצד אחד במרכז המגרש אך מהצד השני איך שחקני ההתקפה הבולטים של כל קבוצה קיבלו את הבידוד ההתקפי והגבוה, כשבריאל מדריד זה היה ויניסיוס כמעין חלוץ שמאלי – תפקוד שממשיך את האבולוציה האדירה שהוא עובר, ובצד השני ימאל רחוק מאד מכל חבריו לקבוצה וזאת בכדי לנצל את היכולות הלא הגיוניות של בן ה 16 על כנף ימין של ברצלונה.

אפשר לראות גם את ההבדל בין שני השחקנים הבולטים ביותר בהתקפה של כל קבוצה כשויניסיוס (כתום) משחק השנה וגם אמש כמובן הרבה יותר אל כיוון קו מרכז המגרש עם נוכחות גם בצד הימני של המגרש, בזמן שימאל מתמקד יותר משמעותית בלהישאר על קו ימין ובעיקר על לחדור לרחבה דרך קו ימין, כשהוא עושה זאת במספרים גדולים ומרשימים.

היי ג’וד

בעונתו הראשונה בקבוצה, בלינגהאם מבסס עצמו כמנהיג בחדר ההלבשה, כפיבוט והמרכז של משחק ההתקפה אבל אולי חשוב מכך, כשחקן שכולם יודעים שיש לו את היכולת להיות שם. איכשהו, ג’וד שם. ברגעים הגדולים ביותר, הקשים ביותר – הוא צץ.

ג’וד סיים את המשחק אמש עם:

• שער
• יצירת 2 מצבי הבקעה
• 44/46 מסירות (96% דיוק)
• 2/2 בעיטות
• 5 נגיעות ברחבת היריבה
• 2/2 דריבלים
• 4/5 כדורים ארוכים
• 4/4 תיקולים מוצלחים
• 8/10 מאבקי קרקע
• סחט 2 עבירות

זה אמנם לא נראה כך, אבל זה היה משחק על גבול המושלם לבלינגהאם. ציון 9 במדד Ballerz.

אבל הנתון הסטטיסטי החשוב ביותר אמש היה העובדה שבלינגהאם לא הוחלף. שיחק את כל הדקות האפשריות.
כך היה גם בשני המפגשים האדירים מול מנצ’סטר סיטי.
דון קרלו מקבע פה משוואה חדשה – קצת כמו בימי מסי וכריסטיאנו, בלינגהאם לא מוחלף במשחקים הגדולים, ואולי אף בכלל אם וכאשר יהיה כשיר ב 100%.
בלינגהאם הפך להיות המגדלור של ריאל מדריד.

גיליון ציונים

ריאל מדריד

משחק טוב לרוב שחקני הקבוצה.
טוני קרוס ופדה ואלוורדה הופכים לצמד חמד בקישור האחורי של ריאל מדריד.
לוקאס ואסקז במשחק חייו – איש המשחק של Ballerz.
ג’וד בלינגהאם שוב מתעלה אל הרגע הגדול מכולם.
ויניסיוס מטרד בלתי פוסק – השד הברזילאי.
רודריגו במשחק מאכזב.

ציון 8 לקרלו אנצ’לוטי שניהל נהדר את המשחק ופגע בול עם הכניסה של מיליטאו ובעיקר בראהים דיאס שהכניס קצב למשחק.

ברצלונה

עוד משחק בו לבנדובסקי לא מבצע את העבודה לשמה הגיע.
משחק בו ימאל הראה שוב שאם ישמרו עליו היטב, יש לברצלונה כישרון דורי ביד.
כריסטנסן כבש שער נהדר וגם עשה עבודה טובה במרכז הקישור, והיציאה שלו אמנם חיזקה את ברצלונה התקפית אך פגעה בה במרכז ההגנתי של הקישור.
קובארסי במשחק רע.
קאנסלו במשחק נוראי.

ציון 6.5 לצ’אבי שאמנם עשה מהלך שהחזיר אותו למשחק עם הכניסה של פרמין, אבל השער שהקבוצה ספגה נבע לא רק מהסגירה הנוראית של קאנסלו אלא גם מהעובדה שפדרי היה זה שרדף אחרי דיאס ולא כריסטנסן – אירוע שיכול היה להסתיים אחרת אם הדני הענק היה על המגרש.

פער 11 בצמרת הטבלה הספרדית.
אפשר לומר מברוק לאלופת ספרד החדשה.